צ"ב מהו ביאור תוספת זו שהקב"ה מכין מזון לכל בריותיו, מה טיבה של הכנה זו, ומהי תוספת השבח שיש בזה יתר על נתינת וסיפוק המזון שהקב"ה זן ומפרנס.
ועוד צ"ב, שאם נאמר שיש כאן תוספת יתירה של שבח, למה זה סמוך לחתימה, והרי זה צריך להיות מעין החתימה, ונוסח החתימה הוא הזן את הכל בסתמא.
ועוד יש להתבונן, דהנה נוסח ספרד וכן ע"פ האריז"ל שמוסיפין כאמור פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ולפי הנוסח המצוי תוספת זו היא סמוכה לחתימה אחר כל השבחים, ויש למצוא היכן בפס' זה ישנם סימוכין לשבח 'מכין מזון לכל בריותיו אשר ברא', דבפשוטו ה'כאמור' עולה גם על זה.
ומעניין לציין שבנוסח הקדמון שנמצא בסדר התפילות להרמב"ם וכן במחזור ויטרי סי' פג ה'כאמור' נמצא לפני התוספת 'ומכין מזון לכל בריותיו' וקאי רק על זן ומפרנס לכל. וכל זה אומר דרשני.
ועיקר הביאור ב'מכין מזון לכל בריותיו' למדנו בדברי המשך חכמה פרשת בחוקותי (כו, ד), וז"ל,
והנה על דרך נס בלתי סדור הטבעיי, אינו מן הפלא, כמו מן וכיוצא בזה. אבל הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קבוע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון, אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות וכבוד השי"ת למבין, יותר ממה שמורה הנסים. ולכן אמרו 'משום דאיתא באלפא ביתא' - שענין 'אלפא ביתא' מורה על סידור טבעיי, שאינו מדלג, רק הולך מאלף עד תיו. ולכן בברכת המאורות בחול ושבת סדרו באלפי ביתא, והוא כמו סידור הטבע, שמתנהג בלא מרוצה, רק שהולכין הסבות קשורות והעלולים מסודרים, ובאופן הסידור הטבעיי אם נותן מזון להנמצאים, אז הוא ענין פלא. וזה ומשביע לכל חי רצון.
והנה בענין הטבע צריך גם פועל היצורים, וזה כמו חרישה וקצירה וזריעה וכיו"ב. רק שהאדם מוצא הכל מוכן לפניו, וכל העולם עומדים הכן לשרתו, 'ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא'. ולכן דייק רש"י (ברכות ד, ב) ד"ה משום דאית ביה תרתי: דאתי באל"ף בי"ת, ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי (עכ"ל רש"י). דעל דרך סדור הטבעי והכל מוכן, זה עיקר מטרה יותר ממפעלות הנסיי, אשר על זה נאמר בהלל הגדול (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר, שהכל על הפלאות נגד הטבע שחשב שמה.
ומבואר בדברי המש"ח שהשבח של הכנת המזונות היינו שלא רק שמגיע מזון לכל אחד מהנבראים, אלא שהכל מסודר בצורה טבעית.
ולכאורה נראה לפרש יותר, שענין הסדר אינו רק ענין של יופי מופלא, אלא שהיה יכול להיות שלכל הנבראים יהיה סוג אחד של מזון, וכמו שמצינו לגבי נחש שהוא אוכל תמיד עפר, ואין לו את מזונו המיוחד לו, ואילו הקב"ה ממציא לכל בעל חי את המזון המתאים והמיוחד לו.
ומעתה נראה לבאר שהפס' 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון' קאי כראיה וסימוכין גם לתוספת זו, וכפי שביאר היטב בספר ערוך השולחן (סימן קפז סעיף ג), וז"ל,
בנוסח ספרד יש קודם החתימה כאמור פותח את ידיך וגו'. וכתב הכלבו שאינו נכון דאיך נביא פסוק שאמרו דוד לדברי משה רבינו ואין זה הכרח [ב"י] דכמה פעמים מצינו כן ועיקר כוונת הכלבו דזהו כיהודה ועוד לקרא [דרישה]. כלומר דזהו רק לעניין אמונה שהשי"ת זן את כל העולם וכיון שמשה רבינו קבע כן לומר הזן את העולם כולו בטובו וכו' למה לנו ראיה מדוד שאמר פותח את ידיך וגו'. ולענ"ד נראה כוונה אחרת בהוספה זו דהשי"ת הטביע בטבע כל בעל חי שיהא שש ושמח במזונותיו ושימאס מאכל אחר וזהו הכוונה ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כלומר שהכין טבע זה הבעל חי למזונותיו דווקא ומביא ראיה לזה ממה שאמר דוד [תהלים קמה, טז] פותח וגו' ומשביע לכל חי רצון כלומר שכל בעל חי מלא רצון ממזונותיו ומביא מזה הפסוק ראיה שכן היתה כוונת משה רבינו.
ולפי כלל הדברים מיושב היטב שהפס' קאי גם על השבח 'מכין מזון לכל בריותיו', וכן שה'מכין מזון לכל בריותיו' הוא בעצם פירוש ל'זן את הכל' שאין הכוונה שזן את כולם במזון אחיד, אלא לכל אחד ואחד כדי רצונו וסיפוקו המיוחד.