פורום אוצר החכמה

שייף נפיק כתב:אפשר מלשון בכייה (גנוחי גנח ילולי יליל)

חד ברנש כתב:מרת ש' אליצור (המומחית, בה"א הידיעה, לפיוטי הקלירי) ביארה במהדורתה את הטור בזה הלשון:

מקול בוך.jpg

אשר177 כתב:הקטע הכי מפורש זה חרוזי ה"פיל" של מלכויות. וזאת בזכות הראב"ע...

משולש כתב:

אשר177 כתב:הקטע הכי מפורש זה חרוזי ה"פיל" של מלכויות. וזאת בזכות הראב"ע...

מסתמא אני לא היחיד שלא הבנתי מה כוונתך. אשמח להסבר. מה זה פיל ומה אמר הראב"ע.

תודה

ראב"ע (קהלת ה א) כתב:יש בפיוטי רבי אלעזר ברבי קליר, מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים:
הדבר האחד - שרובי פיוטיו חידות ומשלים; ואזכיר מפיוטיו אחד, והוא 'ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך'. יש מפרשים כי 'ליראי' הוא ביו"ד, ועניינו: המשיח יקפיל הארץ לפניו; 'וחדשים יכפיל' - שיכפיל חדשי השנים וימהר ביאתו. ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד, ועניינו: יעביר - מלת "ראי דרכך בגיא" (ירמיהו ב כג); 'וחדשים יכפיל' - יסתיר, והם העצבים חדשים מקרוב בא. וחכמי הדור יפרשו: 'לראי יקפיל' - שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק; 'וחדשים יכפיל' הם השמים החדשים. גם זה איננו נכון, כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי, ויכפיל חדשים - אולי עבותים הם, ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה. היתכן שיאמר אדם: אין בכל החיים חכם כעַיִר, ויאמר כי עניינו 'אדם', שנאמר "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא יב)?! או יאמר: אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש; ויאמר כי אש הוא השם הנכבד והנורא, שנאמר "כי ה' אלהיך אש אוכלה" (דברים ד כד), גם הוא שמש, דכתיב "כי שמש ומגן ה'" (תהלים פד יב)?! אף כי אלה בלי כ"ף דמות, כמו "כראי חזקים" (ראה איוב לז יח); ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק. היתפלל אדם 'ברוך אתה אריה', בעבור שמצא על המקום "כאריה ישאג" (הושע יא י)? הייטב בעיני ה'?! ולמה לא נלמוד משלמה, שלא היה חכם אחריו כמוהו, והנה תפלתו שהתפלל - מודעת, וכל יודע לשון הקודש יבין אותה, ואיננה חידות ומשלים; וכן תפילת דניאל, שהיה משרא קטרין (ראה דניאל ה יב). והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים, שהיו חכמים; אף כי המתפלל על אנשים רבים, וכולם אינימו חכמים! וכן כל תפילה לחול ולקודש שתיקנו הראשונים, אין בה חידות ומשלים. ומה עניין יש שיכפיל השמים החדשים? היהיו שנים ויכפילם?! ולאמר על המקום 'ליום זה פור הפיל' - איננו נכון, כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה. והיה ראוי שיברח ממלת 'פור הפיל', כי לא תמצא כי אם במקום הצורר (ראה אסתר ג ז). ועוד: אחר שיעביר אלה השמים והארץ, איך ימלוך מציון, והיא חלק מהארץ? ענה אחד מחכמי הדור ואמר, כי חרוז 'יקפיל' הצריכו שיאמר 'פור הפיל'. השיבותי, כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שהתעסקו בחרוז; ועוד: היה עושה על חרוז אחר, ולמה רכב על פיל, ואותו לארץ יפיל? ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל, והוצרך בהקיץ לפתור חלומו, היה אומר: 'לוחץ יעפיל, להתנשא יפיל, ורמי לב ישפיל, ומציון ימלוך'.

אשר177 כתב:שהאומות מפחדים, ורוצים לברוח בגלל הבכי של השופר?

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:שהאומות מפחדים, ורוצים לברוח בגלל הבכי של השופר?

שרי האומות, וזהו נוסו נואמות היינו שריהם המקטרגים

אוצר החכמה כתב:שאלת הדיוט גמור בתחום.
האם אפשר להגיה מקול בור השופר. והכוונה לקול הברה של השופר. ורומז למשנה התוקע לתוך הבור או לתוך הדות אם קול הברה שמע.

אשר177 כתב:

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:שהאומות מפחדים, ורוצים לברוח בגלל הבכי של השופר?

שרי האומות, וזהו נוסו נואמות היינו שריהם המקטרגים

ומה הקשר לבכיו של השופר?

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:שהאומות מפחדים, ורוצים לברוח בגלל הבכי של השופר?

שרי האומות, וזהו נוסו נואמות היינו שריהם המקטרגים

ומה הקשר לבכיו של השופר?

שרי האומות נבהלים מקול השופר שהוא קול בכי ויללה

אשר177 כתב:

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:

שייף נפיק כתב:

אשר177 כתב:שהאומות מפחדים, ורוצים לברוח בגלל הבכי של השופר?

שרי האומות, וזהו נוסו נואמות היינו שריהם המקטרגים

ומה הקשר לבכיו של השופר?

שרי האומות נבהלים מקול השופר שהוא קול בכי ויללה

בכי מסמל חולשה ולא דבר שגורם לפחד אצל אחרים.

אוצר החכמה כתב:
תרועה היא בכי כמבואר בגמרא גנח ויליל. ובר"ה לשון הכתוב הוא והעברת שופר תרועה.
מצד שני הפסוק אומר היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו כלומר שכדבריך הדבר המבהיל הוא בתקיעה הפשוטה ולא הבכי שבדבר.
אבל גם כתוב כי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות וגו' כלומר שכשיוצאים למלחמה מריעים. רק אולי כי זה לפני ה' ולא לירא את האויבים.

משמעות התרועה שיברון, וכן נאמר (תהלים ב, ט): "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם", תְּרֹעֵם לשון תשברם. וכן נאמר (ישעיהו כד, יט): "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ", אף כאן רֹעָה הִתְרֹעֲעָה פירושו שבור נשברה. וכן נאמר (מיכה ה, ה): "וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב", והכוונה ירוצצו את ארץ אשור (רש"י). כיוצא בזה תרגם אונקלוס (במדבר כט, א): "יוֹם תְּרוּעָה" - 'יום יבבא'. כלומר, יום יבבה ובכי יהיה לכם.

לעומת התקיעה שמבטאת שמחה ויציבות, התרועה רומזת לשברון, חרדה, בכי ושידוד מערכות. וכן מצינו שציווה ה' את ישראל במדבר, שכאשר יצטרכו להתכנס יחד, יתקעו תקיעה בחצוצרות, שהתקיעה מבטאת שמחה והתכנסות. וכאשר יצטרכו לצאת למלחמה או לפרק את המחנה ולהמשיך בנדודים, יריעו תרועה בחצוצרות (במדבר י, א-ז). כי התרועה מבטאת שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא (לעיל ג, ב).