מובא בספר תוספת מעשה רב בשם הגאון ר' ישראל משקלאוו שעלה לא"י, ששמע מפי הגר"א שכל התפלות יש להם להיות בקשות והמתפלל דרך הודאה, כאילו לא התפלל מימיו.
שאלתי היא, האם כוונתו באלו הברכות אשר סגנונם הודאה כוונתו, או באלו שסגנונם בקשה שלא יטעה ולכוון כוונת הודאה?
אני הבנתי שכוונתו היא שע"י שמשבח ומודה על הגדלות והגבורה והמורא של הקב"ה, הרי הוא מוסיף כח כלפי מעלה להמשיך גדולה גבורה ומורא למטה, וזהו הכוונה שיהיו בקשות. אמנם אין לי ראיה לזה, ואם מישהו שמע או ראה דברים בענין זה, בבקשה לשתף אותי. ראיתי בספר פאת שדך סימן י"ז מש"כ בזה, אמנם עדיין טעונה סוגיא זו בירור.