מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ביאורים בתפילת והשיאנו כו' מספר אהלי שם להג"ר שלמה מרדכי ברודנא זצ"ל בתוספת ביאור

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15519
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

ביאורים בתפילת והשיאנו כו' מספר אהלי שם להג"ר שלמה מרדכי ברודנא זצ"ל בתוספת ביאור

הודעהעל ידי איש_ספר » א' ספטמבר 16, 2018 8:12 am

הרב צבי כהן
ירושלים
בעזה"י.

ברכת המועדים בשמחה ובתקיעות
ביאורים בתפילת והשיאנו כו'
מספר אהלי שם להג"ר שלמה מרדכי ברודנא זצ"ל בתוספת ביאור


והשיאנו ד' א' את ברכת מועדיך
א. בכל חג מתברכים ישראל בתבואה או בפירות או בגשמים, כמו שאמרו בר"ה ט"ז. (בשם הג"ר חיים אברהם שפירא מסמרגאן זצ"ל)
ב. זוהי הבטחה בסוף פרשת ראה "שבעת ימים תחוג לד' א' וגו' כי יברכך ד' א' וגו'". דהיינו הבטחה לכשיהיו זכאים, כמו שפירש רש"י שם את הכתוב "והיית אך שמח".
ג. עצם חגיגת המועד שהוא עצמו מתנה טובה כמו שאמרו על השבת "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה", התפילה היא שנזכה לקיים מצות החג כפי שלימותה ולא כפי שהיה לאחר החורבן שלא היה רגל ורגל שלא באה בולשת לציפורי, כאמור במס' שבת קמ"ה ע"ב.
ד. בנחמיה: "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ד' היא מעזכם" פירש רש"י: "מה שתשמחו בי ביו"ט היא לכם למעוז". זוהי ברכה למקיימי שמחת החג לכבוד ד'. כך נראה גם מדברי התוס' בביצה ט"ז ע"א לגבי הוצאות יו"ט שאם מוסיף מוסיפין לו, שהדבר נלמד מהכתוב בנחמיה הנ"ל.
ה. מש"כ הרא"ש בר"ה סי' יז בשם רבינו יצחק הלוי שברכת מועדיך זהו קרבן חגיגה דכתיב ביה כברכת ד' א' אשר נתן לך, ר"ל שהחגיגה באה מברכת ד', ולפי הברכה שיש לכל אחד כן מצות קרבנות חגיגה כמ"ש התוס' בחגיגה ח' ע"ב ד"ה מי שיש לו.
לחיים ולשלום
לחיים הוא משום ששינוי האכילה בחג עלול להחלות, כפי שאמרו במס' בבא בתרא קמ"ו ע"א: "שינוי וסת תחילת חולי".
ולשלום הוא משום ששבתון עלול להביא לקטטות, כמו שמצינו לגבי שור שמועד לשבתות אינו מועד לחול, כי בשבת שהוא בטל מן מלאכה זחה דעתו עליו (רש"י ב"ק ל"ז). לכן המשך הברכה שבפרשת בחוקותי "וישבתם לבטח בארצכם" הוא "ונתתי שלום בארץ".
והשיאנו ד' א' את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו
ברכות ד' לישראל לחיים ולשלום לשמחה ולששון, יש בהם צד נגלה וצד נסתר, הנגלה הם הברכות האמורות בתורה כפי פשוטם של דברים, והנסתר הם הברכות הרוחניות ועל כך אומרים כאשר רצית ואמרת לברכנו, הברכות הרוחניות הן עיקר רצון ד' והגשמיות הם האמורות ומפורשות בתורה. ומבקשים על שניהם כמו"ש בהוריות י' אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי (שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב כפרש"י) מי סני להו, ועל ברכות הרוחניות נאמר להלן קדשנו במצותיך וכו'.
באבודרהם כתב שוהשיאנו הוא לשון מתנה ולשון הטענה, דהיינו על הברכות הגשמיות המפורשות והידועות לנו היטב נופל לשון מתנה ועל הברכות הרוחניות: טהרה, קדושה, רוח חכמה ובינה, רוח דעת ויראת ד', שאנו מרוחקים מהם וכאילו לא נדע מה טיבם, עליהם נופל לשון הטענה, שמובנו שהמטעין מכיר ויודע טיבם של דברים והמקבל עדיין אינו מכיר.
והשיאנו מלשון הטענה של המעלות הרוחניות, מובנו גם שימה אפילו בעל כרחנו, כענין וכוף את יצרנו להשתעבד לך.
ואף על פי כן מבקשים שגם מעלות אלו יהיו לנו לשמחה ולששון שיסבב הקב"ה שיקדשנו ויטהרנו באופן טוב בזה ובבא.

עד כאן קיצור דברי הרב בספר "אהל שם" מכאן ואילך דברי התלמיד



לחיים ולשלום, לשמחה ולששון
א. בפרשת בהעלותך נאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' והיו לכם לזכרון לפני ד' וגו'", והתקיעות הללו הרי הם חלק משירה בעת נסכי הקרבנות ומטרתן לעורר את העם לשמחה כדברי ספר הבתים, וגם בעת מלחמה מריעים לתפילה להיוושע "ונזכרתם וגו' ונושעתם וגו'", "וכל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות (ספרי שם)", מכאן נלמד שישנה ברכה במועדים לישועת חיים ושלום ולשמחה, מלבד ברכת "והיית אך שמח" הנ"ל. לכן גם נאמרת במועדים תפילת "יעלה ויבוא" וכו' זכרנו בו לטובה וכו' לברכה, והושיענו בו לחיים וכו'.
ב) זהו מקור לשיטת הסוברים שגם בר"ה וביוכ"פ אומרים תפילת "והשיאנו" (מובאת ברא"ש מס' ר"ה פ"ד). אע"פ שהכתוב "כי יברכך ד' וגו'" נאמר רק לגבי שלשת הרגלים, אבל מאחר שגם מפרשת בהעלותך יש מקור לתפילה זו, ושם נכללים במצוות תקיעה בחצוצרות גם מוסף של ר"ה ומוספי יוכ"פ כמבואר בספרי זוטא, ובספרי למדו מלכיות זכרונות ושופרות מהכתוב כאן, לכן גם בר"ה וביוכ"פ יש מקום לתפילה זו על ברכת המועדים.
ג. בר"ח אין אומרים תפילה זו, כי תוקנה בעיקרה על "מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קודש". שיש בהם לפחות חובת כבוד המועד, דהיינו בימי יו"ט וחול המועד כמבואר במכילתא בא פרק יט ובתו"כ פ' אמור, אבל ר"ח לא נקרא מועד. רק תפילת "יעלה ויבוא וכו'" נאמרת בר"ח, משום שגם בר"ח תוקעים מהתורה על הקרבן בחצוצרות לזכירה ולישועה. וכבר מבואר הדבר בלבוש סי' שפ"ד ס"ק א' שתפילת יעו"י מיוסדת על הכתובים בפרשת בהעלותך. ועל כן מנהגינו שאין מזכירים שם שבת אפילו בשבת שהוא יו"ט ור"ח.
ד. אמנם בספרי פר' בהעלותך עה"כ "וביום שמחתכם" אמרו אלו שבתות [ר' נתן אומר אלו התמידים] וכ"ה בבעל הטורים. ובבה"ג מנה מצות שמחה בשבת. ויל"ע אם שיטת הספרי היא להלכה בפסקי הרמב"ם, שהרי בקרית ספר ובמנחת חינוך מ' שפ"ד נקטו בדעת הרמב"ם שהתקיעות של כל השנה הן מדרבנן וכ"נ מהר"מ הל' כלי המקדש פ"ג ה"ה, ומפורש כן בספר הבתים מ' נז.
ה. והנה בק"ס כתב שמצוות שירה היא חלק ממצות תקיעה ומה"ת אין מצוות אלו נוהגות אלא בר"ח ובמועדים. ויתכן שמצוות אלו מסורות לחכמים, לכלול בימים החייבים בתקיעות ושירה גם ימים נוספים שאינם מפורשים בכתוב, וכפי שמצינו בקדושת חוה"מ, (חגיגה יח.), וחכמים קבעו לרבות שבתות לשירה בלבד, ור' נתן סובר שגם תמידין של חול מתרבים לחיוב מה"ת, בשירה בלבד.
ו. אמנם המנ"ח כתב שדברי ר' נתן הם כשיטת החנוך שהתקיעות על הקרבן בכל יום הן מה"ת, אבל גם לשיטת החינוך יל"פ שתקיעות של כל יום שונות משל המועדים. כי במנ"ח דייק מדברי הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ז ה"ה שבכל יום הם כשרות אפילו על ידי ישראלים, ונראה מדברי הר"מ שם שתקיעות אלו הן מתורת שירה בכלי, והיינו כמו שהיו הישראלים כשרים להיות מנגנים בכלי שיר בעת שירת הלויים כמבואר שם בפ"ג ה"ג, כך היו הישראלים כשרים להיות מנגנים בתקיעות בפני עצמן, ולכן היו תקיעות אלו בין פרקי השיר כמוש"כ הר"מ בהל' תו"מ פי"ז ה"ה, והם היו תוקעים על פי הממונה על המשוררים. אולם אעפ"כ בתקיעות אלו על התמיד תקנו שיהיו על ידי לויים כמוש"כ בהל' תו"מ פ"ז ה"ו, ועכ"פ לא הכהנים תקעו אז. אבל תקיעות שבמועדים ור"ח הרי הם רק על ידי כהנים כמפורש בכתוב.
ז. ויל"פ שאע"פ שכל תקיעות אלו יש בהם מתורת שמחה ושירה לפני ד' כמוש"נ מהר"מ במו"נ ח"ג סופמ"ה וסופמ"ו, אבל יתכן שתקיעות שבכל יום הם כדברי החינוך לגבי כל דין תקיעות ושירה – לעורר כונת הכהנים העובדים, לכן הן נעשות ע"י לויים וישראלים, ואילו תקיעות שברגלים ור"ח הן גם למטרה נוספת, כדברי ספר הבתים: לעורר העם לשמחה, ובאה המצוה אלינו שתהיה התקיעה על העולות והזבחים לעוררם על המכוון בקרבנות ובהערתם הם נזכרים לפני ד' וכו'. "ובאבן עזרא (לגבי תקיעות בשבתות) "שישמעו וידעו כי העולות יקרבו ויכוונו לבם לשם" לכן הם נעשים ע"י כהנים דווקא, שמכח מעלתם הם ראויים להכין לב העם.
ח. וא"כ י"ל שגם לשיטת החינוך שתוקעים מה"ת כל השנה, מ"מ הם כחלק משירת הלויים ולאותה מטרה האמורה לעיל, למען הכהנים המשרתים במקדש.
אבל תקיעות שבמועדים ובר"ח הם גם מצות שמחה בפני עצמן ולמטרה אחרת כנ"ל, למען הציבור שסביבות המקדש.
ולפי"ז מ"ש בערכין כב שכהנים איתנייהו כל השנה בתקיעות אע"פ שאינם התוקעים, ר"ל שהם המצווים לשמוע את התקיעות לצורך כוונת העבודה.
ט. ויתכן לומר שעל מטרה זו של כיוון לב הציבור, נאמר בכתוב "והיו לכם לזכרון לפני א'", וכמוש"כ בספר הבתים: "ובהערתם הם נזכרים לפני ד'". וא"כ רק על תקיעות המועדים ור"ח נאמר כן, אבל שאר תקיעות שבכל השנה שילפינן להו מרבוי הכתוב "וביום שמחתכם וגו'", לא ילפינן אלא רק לעיקר חובת תקיעה, למען הכהנים המשרתים במקדש, ואין בהם לציבור מעלת הזכרון לפני ד', אלא לכהנים בלבד. וא"כ נמצא שגם בשבתות אין לציבור ענין הזכרונות שב"יעלה ויבוא" וכדברי הלבוש הנ"ל.
י. והנה השמחה בתמידים ודאי שאינה חובה, אלא שהציבור שמח בכפרתו כמו"ש חז"ל עה"כ "משוש לכל הארץ". וא"כ גם בשבתות י"ל כן, שאין בהם חובת שמחה, אלא שהציבור שמח ביום מנוחתו. ולכן אליבא דת"ק נכללו שבתות בכתוב "וביום שמחתכם". ולפי"ז גם לספרי אין חובת שמחה בשבת.

חזור אל “סוכות ושמנ"ע”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים