פורום אוצר החכמה

מנהגינו לומר בפתיחת תפילת שמו"ע של מנחה ומוסף את הפסוק כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו ואח"כ את הפסוק שאומרים בכל התפילות ד' שפתי תפתח וגו'. מקור לאמירה זו לא נמצא מפורש בדברי חז"ל או הגאונים, ונזכר רק בדברי הראשונים.

בספר תשב"ץ קטן (סימן רכז; מובא בב"י סי' קיא):

מהר"ם ז"ל אומר לעולם ה' שפתי תפתח בין בשחרית בין בערבית קודם תפלת ש"ע כיון דתקינו רבנן יתיה בתפלה כתפלה אריכתא דמיא ולא הוי הפסק. אבל אינו אומר כי שם ה' אקרא וכו' בשום פעם. כיון דלא תקינוהו רבנן הוי הפסק. ובמוסף ובמנחה אומר כי שם ה' אקרא וכו' אבל בתפלת מעריב אינו אומר דהוי הפסק וכו'.

מנהג זה נזכר גם בדברי הטור (סימן קיא), וז"ל,

ויש נוהגין לומר קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ואין לאומרם דהוי הפסק אבל ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך לא הוי הפסק דאמר רבי יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקנוהו רבנן בתפלה כגאולה אריכתא דמיא ד)אבל במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים יאמר.

ומבואר שהפס' כי שם ד' אקרא אינו נחשב לחלק מסדר התפילה, ולכן בתפילות שחרית וערבית נחשב להפסק בין גאולה לתפילה. ויש להבין מה טעם תקנו לומר פסוק זה כפתיחה לתפילות שמו"ע של מנחה ומוסף.

ובספר פתחי אברהם עה"ת פרשת האזינו מאמר יט מביא הגאב"ד דטבריה, הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך שליט"א בשם בנו הג"ר שמחה בונם זצ"ל ע"פ מה דאיתא בגמ' חולין (צא, ב), חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. הרי מבואר שאין להזכיר את השם תחילה אלא בהקדמת ב' תיבות. ומסתברא דעל כן כל הברכות פותחות ב'ברוך אתה' קודם אמירת תיבת השם בכדי להקדים ב' תיבות, וכ"כ בתורת חיים בחולין שם בטעם הקדמת ב' תיבות בברכו ובקדיש.

והנה בשחרית וערבית אין התפילה מתחלת בתפילת שמו"ע אלא בברכות ק"ש, ועוד מצינו שדנו בגמ' היאך אומרים ד' שפתי תפתח ואינו הפסק בין גאולה לתפילה, אולם במנחה ומוסף אין אומרים מאומה לפני תפילת שמו"ע, וגם אמירת אשרי יושבי ביתך אינה רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ היאך אפשר לפתוח בשם השם תחילה, ד' שפתי תפתח, וע"כ הקדימו פסוק זה 'כי שם ד' אקרא, שיש בו ב' תיבות קודם הזכרת השם. עכ"ד.

על כך מוסיף יבלחט"א הגרא"ד שליט"א שנראה יסוד לזה ממה שמובא בילקוט פרשת האזינו (וכן הוא בתנחומא פרשת וארא), מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב"ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב"ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמר משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב"ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב"ה על חנם.
הרי שפס' זה גופו ענינו בהך כבוד ד' שאינו נזכר אלא לאחר כמה תיבות, ועל כן הוא מתאים לפתוח בו לקיום ענין זה, ומסיים 'ודפח"ח לאמיתה של תורה'.

אולם הוא מעיר בעצמו, שיתכן שכל הך ענינא שאין מזכירין לפני ב' תיבות הוא בשם הוי"ה, אולם פס' זה דד' שפתי תפתח הוא שם אדנות, ומניח בצ"ע.

ואולי יש לומר באופן נוסף, דהנה מצינו בכמה דוכתי שדרשו האי קרא על אמירת שם המפורש או על דברי תורה, ולמדו מכאן ברכת התורה לפניה או אמירת בשכמל"ו אחר שמיעת שם המפורש או עניית הקהל לשמיעת ברכו את ד' המבורך (ברכות כא, א; ספרי פרשת האזינו פיסקא שו ומובא ברש"י).

אכן בתרגום אונקלוס מתרגם האי קרא: "ארי בשמא דיי אנא מצלי הבו רבותא קדם אלהנא". ונראה מזה דהקרא מיירי מענין קריאת השם בתפילה, ועל כן מן הראוי שפס' זה ישמש כפתיחה לתפילה.
אולם יותר נראה לפי מה שמצאתי במדרש תהלים (בובר, מזמור כט):

הבו לה' כבוד שמו. בשעה שאני זוכר שמו, אתם הבו לה' כבוד שמו, כשם שאמר משה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו התפללו תפלות לפניו, אמרו לו מניין אנו יודעין מכמה, אמר להם ראו כמה אזכרות יש בפרשה, אמרו לו שמונה עשרה, לכך אתם תתפללו שמונה עשרה ברכות, לכך נאמר כבוד שמו, וכתיב כבוד ועוז וכו'.

הרי לנו להדיא ש'כי שם ד' אקרא' מיירי שמשה רבינו אמר לישראל 'התפללו תפילות לפניו', ולכן פס' זה משמש כפתיחה לתפילת שמונה עשרה.

ביאורים יפים ונפלאים!
זכורני ששמעתי פעם מר' עזריאל אויערבאך שליט"א משמיה דהחזו"א שענינו של כי שם ה' אקרא הוא לעמוד מתוך דברי תורה, ולכן נהג החזו"א כשאמר אשרי לא לומר כי שם וכו'.
וחשבתי לעצמי שעניין בחירת הפסוק הזה הוא מפני שהוא נאמר על דברי תורה וכעין שאמר הרב הנוטר.

אאל"ט הלום ראיתי בספר שחילקו לילדים בכנס של ארגון המשניות לע"נ הרבנית חנה שטיינמן ע"ה, כי אביה יבל"ח מרנא רבינו הגר"ח קנייבסקי שליט"א נמנע מלומר "כי שם ה' אקרא" קודם התפילות.

הפסוק 'כי שם ה' אקרא' מצוי בסידורים מתקופת הגניזה, ובנוסח בבל מופיע לעתים אפילו אחרי ה' שפתי תפתח! ראה למשל א' ארליך, 'תפילת שמונה עשרה שלמה על פי מנהג ארץ ישראל', קבץ על יד, סדרה חדשה יח (כח) תשסה, עמ' 9.

פלגינן כתב:הפסוק 'כי שם ה' אקרא' מצוי בסידורים מתקופת הגניזה, ובנוסח בבל מופיע לעתים אפילו אחרי ה' שפתי תפתח! ראה למשל א' ארליך, 'תפילת שמונה עשרה שלמה על פי מנהג ארץ ישראל', קבץ על יד, סדרה חדשה יח (כח) תשסה, עמ' 9.

אכן, כן הוא.
ויעויין עוד בהשלמות לסידור אזור אליהו שמנהג זה (לומר כי שם אחרי ה' שפתי בכל התפילות מצוי גם בהרבה מסידורי אשכנז הנדפסים בשנות ה-ש' ואפילו בבפד"א תס"ג) ויעויין שם למקורות בראשונים לכאו ולכאן

פלגינן כתב:הפסוק 'כי שם ה' אקרא' מצוי בסידורים מתקופת הגניזה, ובנוסח בבל מופיע לעתים אפילו אחרי ה' שפתי תפתח! ראה למשל א' ארליך, 'תפילת שמונה עשרה שלמה על פי מנהג ארץ ישראל', קבץ על יד, סדרה חדשה יח (כח) תשסה, עמ' 9.

מעניין
אני מעודי התפלאתי מה פשרה של אמירת פסוק זה, למי פונים? הרי כל משמעותו של פסוק זה הינו פנייה לאחרים, שכאשר אקרא בשם ה', אזי אתם הבו גודל לאלוקינו, אבל מה שייך פסוק זה כאשר יחיד עומד בתפילתו לפני ה' ומתפלל תפילה חרישית?
ומסברא אמרתי שבמקור אמירת פסוק זה לא נועדה אלא לתפילת הש"ץ, שהש"ץ פונה אל הקהל לפני תחילת תפילתו ואומר להם: כי שם ה' אקרא וכו'.
ולפי זה לא קשה מה שנדחקו הראשונים, איך מתיישב אמירת פסוק זה בין גאולה לתפילה, ובעקבות כך הורו להימנע מלאומרו בשחרית.

נ.ב. אשמח אם תוכל להעלות את דברי ארליך

לבי במערב כתב:

בן אדם כתב:אני מעודי התפלאתי מה פשרה של אמירת פסוק זה . .

יעוי' בפתיחת האשכול.

מה אתה רואה שם? בסופו של דבר המילים אינם מובנים.

יש עוד פנים בתורה מלבד פשט המילים.

לבי במערב כתב:יש עוד פנים בתורה מלבד פשט המילים.

מאה אחוז, זה בדיוק מה שאני שואל.
כל הדרושים נאים וכל הרמזים יפים, אבל אחרי הכל צריך שיהיה גם פשט למילים שאנו אומרים.
אני שואל מה פירושו הפשוט.

בזכרוני שבהקדמה לספר לב אליהו יסופר שהגרא"ל היה נמנע מאמירת פסוק זה, והמשיל לשוחט שהיתה סכינו ארוכה, בנו כבר שחט בקצרה, באומרו אבא בקי היה בהשחזה, אנכי מתקשה בכל קטע של העמדת הסכין כראוי והבו דלא לוסיף עלה...