מבואר כאן וכן בהמשך הפיוט שארבעת המינים הרי הם כמו כלי שיר וזמר לפרקי ההלל. וכאן בחר הפייטן לדמות את המינים למינים ועוגב, ואלו הן מכלי השיר המפורשים בכתוב בסוף ספר תהילים 'הללוהו במינים ועוגב'.
ומעניין הדבר שבספר מראה יחזקאל (סוכות) כתב וז"ל,
ענין עשרה הלולים [בתהלים קנ], דצריך להבין למה אמר בכמה מקומות ב' מיני זמר, והנ"ל דקאי על עשרה זמנים וזהו הללוהו בקדשו על חג הפסח שעוסקין בקדושה ומבערין חמץ וכל האכילה ושתיה בקדושה, הללוהו ברקיע עוזו היינו שבועות שפתח השמים ושמי השמים כו' כמ"ש רש"י ע"פ אתה הראת כו' והוריד תורה מן השמים, הללוהו בגבורותיו קאי על בין המצרים ששולטין דינין וגבורות, כרוב גדלו קאי על ט"ו אב (וביום זה נתקן לומר ברכת הטוב והמטיב) ואלול שמאז מתחילין נחמות והרבה טובות נאמרו על אותו יום, וכן באלול שע"ז נאמר עלה אלקים בתרועה, והללוהו בתקע שופר על ר"ה, בנבל וכנור קאי על עשי"ת דהיינו בנבל עשור וגם כנור מעורר השחר שעומדין לסליחות, בתוף ומחול הוא מחילת עונות ותוף הוא נגד ת"פ כתות גמטרי' לילי"ת שנשמרים ממקרה לילה, במינים ועוגב הוא חג הסוכות דנוטלין המינים שבלולב ועוג"ב היינו ע"ב נענועין שממשיכין מג' מוחי חב"ד, בצלצלי שמע היינו שמחת תורה ושמחת בית השואבה, וצלצלי תרועה היינו חנוכה ופורים שהיה תרועת מלחמה, וכל הנשמה קאי על שאר ימות השנה דעל כל נשימה ונשימת תן לו הודיה.