פורום אוצר החכמה

וסיפר לי מו"ר הגאון הצדיק מו"ה אלי' [ראגולר] זצ"ל האב"ד דק' קאליש מקדושת כבוד החסיד המפורסם ר' ליב זצ"ל מטעלז הנקרא החסיד מטעלז אשר הגאון החסיד [מווילנא] אמר עליו כי הוא כנשמה בלא גוף ופ"א בא לווילנא ע"ד הכנסת כלה לנשואי בתו וכבואו כא לפני הגאון נ"ע ושמע כי בברהמ"ז ענה הגאון אמן על סיום הברכה "לעולם אל יחסרנו" כי הוא סיום הברכה וצוה החסיד מטעלז תיכף לאסור את העגלה שלו וישוב לכיתו להזהיר לב"ב שיענו אמן על הברכה הנ"ל וכבואו לביתו חרדו כל ב"ב לקראתו כי מיהר לבוא וכאשר שאלו אותו אם הצליח ה' דרכו והביא הכל אז ענה להם שיכינו השולחן מקודם ואז יגיד להם אשר הקרה ה' לפניו ואשר הביא בידו לברכת הבית והנה אחרי אכלם קודם ברהמ"ז בישר להם ברוב עוז ושמחה כי הביא להם אמן בסיום אל יחסרנו אשר שמע מהגאון מווילנא וע"כ לא יכול להתמהמה לבל יפסידו ב"ב האמנים עד בואו וצרכי נשואי בתו אם יתאחר עוד לא יפסיד

המובן הפשוט של הדברים שדין עניית אמן אחר אל יחסרנו היתה בלתי ידועה. ושוב חשבתי אולי הפירוש קצת שונה.
הנוסח הישן של סיום ברכת הטוה"מ היה: ורחמים וחיים ושלום וכל טוב. הסיום: ומכל טוב (לעולם) אל יחסרנו. הוא מאוחר. והתיבה המסוגרת מאוחרת עוד יותר.
ואין כאן שאלה של נוסח בלבד, אלא נפק"מ היכן עונים אמן, ולבל תהיה אמן יתומה.
ואולי זה החידוש באותו מעשה.
ויש להזכיר גם דברי הגרמ"פ בענין אמן על ברכת נפשות.

איש_ספר כתב:ויש להזכיר גם דברי הגרמ"פ בענין אמן על ברכת נפשות.

נ"מ גם לברכת אירוסין שהסיום "על ידי חופה וקידושין" שנוי במחלוקת. (אם כי כיום התקבל המנהג לומר זאת אפי' אצל הספרדים, ורק התימנים שומרים על המנהג הקדום).

לעיקר הענין יש להעיר, דמבואר בפוסקים שאם הש"ץ מאריך בנגון במלות הברכה או הקדיש (לאפוקי בתוספת של 'ואמרו אמן'), יש להמתין עד שיגמור, דכל זה מן הברכה. וכן מבואר בדבריהם שאם התחיל ברכה חדשה, אין לענות אחריו אמן אפי' שהוא תוכ"ד לסיום הברכה הקודמת.
והשתא הכא לגבי ומכל טוב אל יחסרנו, ממ"נ, אם תאמר שנחשב כהמשך לברכה צריך להמתין עד שיסתיים, דלכאו' לא גרע ממשיך בענין ממאריך בניגון. ואם תאמר שהוא תוספת חדשה ואינו חלק מהברכה, א"כ אין לענות אמן על "וכל טוב" מאחר שהמברך פתח בענין חדש. [וה"ה להלכה כשלא הספיק לענות אמן עד שפתח המברך בהרחמן].
אך יש לדחות, דנגון במלות העיקר של הברכה שאני, ועדיף מתוספת דברים אחרים אפי' שהם מענין הברכה.
וכן לצד השני, יש לבדוק אם גם כשפתח המברך בדברים אחרים שאינם ברכה אחרת, שוב א"א לענות אחריו אמן, (ושמא רק בשמו"ע נאמר זה). ולע"כ.

מענין לענין שלא ממש באותו ענין
בסי' קפח

איש_ספר כתב:ויש להזכיר גם דברי הגרמ"פ בענין אמן על ברכת נפשות.

אני מניח שכוונתך הוא להנדפס באג"מ או"ח ח"ו סי' י"ח אות כ"ח. אך הדברים שם אינם ברורים והכותרת סותרת להנאמר בפנים. כי לא כתוב שם ש"ברוך חי העולמים הוא מעצם נוסח ברכת בורא נפשות" כנדפס בכותרת, אלא כתוב שהוא מחלוקת הראשונים (אא"כ נדחק ונאמר שמה שכתוב "וכמדומה שכן נוהגין" הוא הכרע למעשה). ועוד, אם כבר נפסק הדבר, מה כתר בסוף "וצריך להזהר בזה", ומה הביא מהרמ"א? וכמדומני שהעורכים לא הבינו את דבריו.

אלא אני יכול להעיד מה ששמעתי מפי קדשו, בזמן שלמדתי בישיבה דסטאטן איילנד, בקיץ של שנת תשל"ג (בערך) במחנה קיץ של הישיבה, וראש הישיבה, הגרמ"פ זצ"ל, ישב אתנו בבית המדרש כל יום, ולמדנו מס' ברכות ושמענו שיעורים מראש הישיבה על המסכת. ואז אחד מן הבחורים שאל הלכה למעשה איך להתנהג בעניית אמן על ברוא נפשות. וענה ראש ישיבה שהדבר תלוי בהתנהגות המברך. היינו אם המברך מפסיק בין "נפש כל חי" ל"ברוך חי העולמים" אז אין לחכות ויש לענות מיד אחרי "נפש כל חי", אבל אם המברך אינו מפסיק אז יש לענות בסוף.

יש"כ על הדברים החשובים.
כוונתי לדבריו שבעם התורה קובץ ד (חסר לצערי באוצר).
וחפש באוצר ותראה בהרבה ספרים שמעידים על מנהגו לענות אמן אחר "נפש כל חי".
יש באוצר גם ספר הכולל מאמר של ר' טוביה גולדשטייין המספר על כל זה.

ויש לציין עוד לחידושו של הגרא"ז ז"ל בפ"ב מהל' ברכות דברכת האורח הואיל ומבואר בלשון הרמב"ם דהיא תוספת בברכה רביעית ע"כ דלמנהגנו לומר אותה אחר כמה וכמה "הרחמן" מצרפים אנו את כל אלה גם כתוספת בברכה ובאמת אין לענות אמן עד לאחריה.