"ממקומך מלכנו", "הושענא למען אמתך" - בלשון זכר או נקבה? הקמץ מתחת האות האחרונה, או האות שלפניה?

[דרומי]

מי מדבר על זה בהרחבה?

[עזריאל ברגר]

ראשית, זה לא לשון נקבה.
כדכתיב קרא בפרשתנו "את אשר דיברתי לך".

[דרומי]

רציתי לקצר את סגנון השאלה.

אחד המקומות שבהם בולטים שתי הצורות הוא ב'ידיד נפש' - "ידיד נפש אב הרחמן .. ירוץ עבדך כמו איל, ישתחווה אל מול הדרך".

[עזריאל ברגר]

רציתי לקצר את סגנון השאלה.

אחד המקומות שבהם בולטים שתי הצורות הוא ב'ידיד נפש' - "ידיד נפש אב הרחמן .. ירוץ עבדך כמו איל, ישתחווה אל מול הדרך".

בידיד נפש יש גרסאות שונות, ובנוסחנו כמדומני כולם עם קמץ באות ך'.

[מעט דבש]

שו"ת יוסף אומץ (לחיד"א) סימן י

בשינוי נקודות איזה תיבות. ממנהג קריאתם בכל תפוצות ישראל מאליפות מרובבות.

שאלה המנהג הנהוג מימי קדם בכל גלילות איטאליא /איטליה/ כפי מנהג איטלקי שלא לחוש אם נקרא כינוי השם ליחיד זכר נמצא בקמץ ושוא וכן בכנוי הפעלים המחוברים ליחיד זכר נמצא אף בלא הפסק כגון באהבה כמצות רצונך /נ' קמוצה/ כמו שכתבת עלינו בתורתך /ר' ות' קמוצות/ על ידי משה עבדך /ע' פתוחה ד' קמוצה/ וכגון נקדישך /נ' פתוחה ק' בשוא ד' בחיריק ש' קמוצה/ ונעריצך /ו' בשוא נ' ע' פתוחות ר' בחיריק ד' קמוצה/ וכמו שנדפס בכל הסדורים והמחזורים וזהו הנסח השגור בפי כל העם זקנים עם נערים טף ונשים. והנה מקרוב עלה בלב מקצת חזני זמנינו משכילים ומבינים אף בדקדוק לשון הקדש להגיה קריאת כל הכינויים הנ"ל בשוא וקמץ כפי מ"ש החכם כמה"ר יעקב באבאני בספר ישרש יעקב בשם הראב"ע במאזנים דף רי"ד ובשם הרד"ק במכלול בשער השמות בכנוי דברך ובשם ספר בנין שלמה וכפי מה שתקן הרב יעבץ בעמודי ושערי שמים כי גמרו אומר כי כן ראוי על פי חכמת הדקדוק. ולחזנים אחרים קשה עליהם לשנות המנהג שהסכימו בו כמה רבנים ועשו מעשה בעצמם ברדתם לפני התיבה ואם לפי הפשט נראה טעות אפשר שלא יהיה כן לפי הסוד באופן שזה אומר ככה ונותן טעם לדבריו וזה יורד אחריו להתפלל ואומר ככה ונותן אמתלא לדבריו. והמון העם מרננים על זה לאמר תשוו מדותכם אם הנוסח הראשון ישר והגון כלך אחריו ואם הנוסח השני טוב ממנו נלך אחריו כי כלנו חפצים לדבר צחות ע"ד הכון לקראת אלהיך ישראל ונראה בזה כאגודות אגודות ח"ו יורינו המורה דרך זו נלך אם טוב להשוות החזנים שכלם יאמרו בנסח אחד ומי יבטל דעתו מפני דעת חברו ואם יש לכוף על זה ושכמ"ה.

תשובה עטי המדברה עט לחשות כי אני חש בעיני מפני מראית העין דכאיב לי כאיבא. האמנם לא אוכל מלט לכבוד מעלת השואל כי גדול כבודו רצוף אהבה. מי כהחכם ויודע פצר והיתה הפצירה ההשב אשיב הנה מהרה אני בקסתי אפתח פותח יד בתשובה. זאת היתה לי קצרן של דברים ויהי הקצר אמיץ כי קצר מן המצר ונתתי שלום בארץ יהא שלמא רבה.

ואני אענה דהגם דזמנין דמשכחת גורעין או מוסיפין או משנין איזה תיבה או תיבות ויש להם על מה שיסמוכו וכמ"ש מרן בתשו' חדשות מעתה הוא ספר אבקת רוכל בסימן כ"ח על קריאת אנא השם או אנא בשם וז"ל יש לומר שהפוסקים שכתבו אנא השם לא לפסוק הלכה שיאמרו כן נתכוונו ולדחות דברי רבי חגי והתוספתא שאין זה תלוי בפסק הלכה כיון שאין אסור בדבר ואעפ"י שהם כתבו שיאמר אנא השם מי שירצה לומר אנא בשם כר' חגי הרשות בידו עכ"ל. ומכאן מוכח דיש רשות לשנות איזה תיבה או תיבות וכמו שכתבתי אני עני בקונטריס טוב עין סימן ז' עיין שם באריכות. מ"מ נדון שלנו שרוצים לשנות התיבות התדיריות והמורגלות בפי כל המון ישראל אנשים ונשים וטף ולשנות נקודתן שינוי מורגש וכל העם מקצה יחדיו ירננו מרננו אבתרייהו ונעשה הדבר חוכא ואיטלולא והם משתררים גם השתרר ופערו פיהם שכל ישראל המה וחכמיהם ורבניהם טעו במדבר לא ידעו לקרות התיבות. הא ודאי אינהו הוא דקטעו בנקודות הקצף עושי חדשות ומזלזלים לאלפי רבבות ישראל ויש לבטל דעתם ולכופם לכבוד ה' ותורתו וכבוד גדולי ישראל ראשונים ואחרונים רבים ועצומים מאריות גברו חשיבי דרומאי אשר קטנם של תלמידי תלמידיהם עבה ממתניהם של אלו המשנים. ועדותי זו כי בעה"ק ירושלם /ירושלים/ ת"ו ששם הורתי ולידתי וגדולי מן הארץ ובעה"ק חברון ת"ו אשר גרתי בה. ועברתי בארץ מצרים ואגפיה ובקושטנדינה רבתי עם רבתי בדעות ואיזמיר עיר המהוללה ותונס מתא מחסיא ובכל ערי איטאליא ואמשטרדם ושאר עיירות וכלם עונים ואומרים נקדישך וכיוצא כמנהג קדום. ובכל העיירות האלה מעיד אני גדולה ראיה ושמיעה. וידענו נאמנה שבשאר ערי טורקיאה וארם צובה וארם דמשק וערי פרס וערי מערב הפנימי כלם אומרים כן כנדפס בסדורים. וכבר נודע דבערי איטאליא היו רבנים גדולים ומדקדקים עצומים ולא שינו המנהג ובפרט בעיר מנטובה יע"א שם היו הרב הגדול הרמ"ז ז"ל והרב הכולל מהר"י בריאל ז"ל שחיברו ספרים בדקדוק והחזיקו במנהג העולם.

והני חזני הבאים ישרש יעקב אגיד להם כי זה עני ר"י באבאני הנדפס קונטריס ישרש יעקב על שמו אינו המחבר אלא מדקדק אחד ירא להזכיר שמו ונתן הכסף לרי"ב שידפיסנו על שמו וזה אמת וצדק. ובו בפרק שנדפס קונטריס ישרש יעקב היה בחיים חיותו הרב הכולל כמהר"ר בנימין איספינוזא זלה"ה שהיה מדקדק גדול ועשה חיבורים על פירושי הראב"ע ז"ל בנביאים וכתובים מלבד חכמתו בתלמוד ושאר חכמות. וקנא לה' וחיבר קונטריס גדול שמו יסוד הקיום לשרש שרשיו של קונטריס ישרש יעקב הנז' וכתב שאין לסמוך עליו והוא רצה לשרש סדר התפלות ואין ישרש יעקב לר' יעקב באבאני אלא הוא מאחרים ועשה כמה שינויים שעלה מספרם מ"ב וגם יד ה' היתה בם להומם ולאבדם והאריך מאד על כל דבריו ועל נקדישך ונעריצך וכו' כתב וז"ל בקצור הקבצו ושמעו וכו' ההיתה כזאת בימיכם לחשוב כל עדת ישראל טועים בדבר שבקדושה וראוי לגעור בו בנזיפה ופוק חזי מ"ש רז"ל בענין הלל הזקן עם בני בתירא על קרבן פסח שדוחה שבת וכו' ואמר הנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים וכו' וכמה הלכתא גברוואתא איכא למשמע מהאי עובדא וכו' על כן כל דבר שהוא מורגל בפי הצבור ראוי לסמוך עליו כאלו הם דברי נביא דודאי סירכייהו נקטי ואולי שכן הלל הזקן סמך עליהם ולבסוף נמצא שכך היא ההלכה א"כ צריך לומר נקדישך ונעריצך בקמץ ושבא והוכיח מדברי רד"ק כן כמנהג העולם זהו קיצור תורף דבריו במה שנוגע לעניננו. ושם הסכימו עמו כמה רבנים רבני תונס ורבני ליוורנו והרב המובהק כמה"ר יוסף ן' סאמון ז"ל.

וכבר נודע שהגאון הרב תוספת יום טוב כתב שיאמרו חי העולמים בצירי על פי הדקדוק ואני הדל הן כל יקר ראתה עיני תשובת רבנים מדקדקים שהסכימו להפך לומר חי פתח בברכות כפי המנהג.

ועל אלה אני בוכיה על דור יתום שמניחין העיקר ולוקחים הטפל ובפיהם ירצו שהם ידעו מה שלא ידעו הקדמונים וכל ישראל טועים והם ידעו האמת ולבי בוער באש והלך בצערות ואולם דק קנה זה יעצור עצרת הדברות יהא רעוא קורא הדורות ישוב ירחמנו לפקוח עינים עורות והיו למאורות.

ולולא כי איני כדאי הייתי גוזר גזירה דרב"ה על אלו המשנים שיחזרו למנהג כל ישראל ולא יסמכו על עצמם כי הם יורדי ים הדקדוק יותר מהראשונים. ומי שיש לו לב אם בעל נפש הוא ינהג ככל ישראל ואל יוציא עצמו מן הכלל ושומע לנו ישכון בטח ישמע אל ויענם והיה זה שלום מאת הצעיר וזעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט.

ועתה אמת אגיד כי בהגיע זה כתב ידי יד כהה על ריב בני ישראל ועל נצותם למעלת השואל הרצה דברי לפני גדולים ראשי ישראל ואינהו משפירי להודיע חיבתם. קיימו וקבלו והסכימו שיחזרו הכל למנהג כל ישראל זאת לדורותם. דלא להשנאה והיתה הרוחה אור במושבותם. וגם ה' יתן הטוב יהי שלום בחילם שלוה בארמנותם. ונעתור להם משובצים זהב במילואותם ותפארת בנים על אבותם. בני עליה זרעא מעליא בני שם למשפחותם. והשקט ובטח עד עולם בחצריהם ובטירותם. כי"ר.

וראה עוד בקונטרס זה בעמ' 32,38,59, ועוד.

[דרומי]

ייש"כ על ההפניות. אם יש עוד - מה טוב...

[דרך ישרה]

מה הסיבה שבני ספרד מדברים לקב"ה בלשון נקיבה, ועל כן נקוה 'לך' וכדו' בשאר דברים?

[איתן]

זה לשון נקבה, או צורה עתיקה (ארמית) של זכר?
האשכנזים לא אומרים "מודים אנחנו לך"?

[דרומי]

פעם פתחתי אשכול בנושא הניקוד הנכון בכל ענינים אלו במדור 'דקדוק ומסורה'

[פלפול התלמידים]

לא ידעתי שדוד המלך היה מבני ספרד. וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ

[גביר]

מתוך אתר כסא רחמים https://www.ykr.org.il/question/1522
א) מדוע בסידורי ה"איש מצליח" שמוציאה הישיבה מופיע נוסח פניה לקב"ה בקטעים מסויימים בלשון זכר ולא בלשון נקבה כמקובל בקהילות הספרדים? ב) מדוע בעניין זה לא נוהגים בישיבה לפי הרב עובדיה יוסף שליט"א ובדבר שלא נהגו בג'רבא כמו להוציא שבת לפי שיטת רבינו תם כן נוהגים כיום?



הרב יהונתן מאזוז


א) ראשית כל יש לדעת שמה שאומרים העולם: נביאָךְ, קדשָךְ, וכדומה בתפלה אין זה לשון נקבה חלילה. שהרי לנקבה אומרים נביאֵךְ קדשֵךְ כידוע. (ואילו היה זה לשון נקבה היה הטעם פשוט שלא להזכיר לשון כזה המורה על תַשּוּת כח כלפי הקב"ה כמ"ש חז"ל בברכות דף ל"ב ע"א עה"פ מבלתי יכולת. ע"ש). אלא זה סגנון לשון חז"ל במשנה בהשפעת הארמית כמו ששנינו הרבה דברים בלשון חז"ל וכמבואר במסכת חולין דף קל"ז ע"ב לשון תורה לחוד לשון חכמים לחוד. ואילו את התפלה חז"ל השתדלו לתקן בצחות לשון הקודש של התורה דווקא כמ"ש רבינו היעב"ץ בסדורו והוכיח כן מדברי הראשונים והתפלה. ולכן חז"ל תקנו לומר בתפלה נביאֶךָ בסגול וקמץ כפי שהוא תמיד בתנ"ך מלבד חמש מלים ובסוף משפט דווקא, שהם: אותך, אִתך, בך, לך, עִמך, (ובגלל זה אומרים מודים אנחנו לךְ וכיוצא). וכן יש לפעמים לשון פעולה כלפי זכר בקמץ ושוא כמו: השמדָךְ, (ועפ"ז לא הוגה נקדישך ונעריצך בצרוף טעמים אחרים). וחוץ מזה אין שום יוצא מן הכלל ולכן כן יש לומר בתפלה. ועוד יש לדעת שלשון זו היתה נמצאת גם בסדורי אשכנז הישנים עש שבא חכם מדקדק והגיה סדוריהם על פי הנ"ל והסכימו עמו כל גדולי הדור ההוא כגון: מהרש"א, והב"ח, והכל"י ועוד. ואחריו נמשכו כל סדורי אשכנז וכן מצאו לאחד מראשוני האחרונים באשכנז מהרי"ל שנהג כן ואין הדבר תלוי במנהג. וגם בקהלות ספרד קם חכם בעל שרש יעקב וטען כזאת והסכים עמו בעל לחם הבכורים גדול חכמי ג'רבא והאריך לבאר ולפרש זאת עיין עליו בספרו בשער הכנויים מדף ט"ז ע"ב נמצא שאין בזה מנהג ולא קבלה אלא ענין חשיבות הדיוק בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכבר האריך בזה מאוד מרן ראש הישיבה שליט"א בירחון אור תורה תשס"ט בסדרת מאמרים יקרים ולאחר שתקראנו תדע שכל הסידור מיוסד על אדני פז.

[מה שנכון נכון]

ויכוח שנמשך למעלה ממאתים שנה, וחוברו עליו ספרים ומאמרים. בפורום נזכר כאן. (אין צד שהכוונה ללשון נקבה). וע"ע בראש ספר לב מרפא.

[פרנצויז]

כך היה הנוסח בכל סידורי אשכנז הישנים, [ומסתמא כך תיקנו אנשי כנסת הגדולה], עד שבא מדקדק אחד ושינה את הניקוד בסידור, ונמשכו אחריו המדפיסים.
מפי השמועה, (קוריוז מעניין), אותו מדקדק שהחליף את הניקוד, כנראה "התעייף" לקראת סוף הסידור ולא המשיך ב"תיקון", ולכן בהושענות נדפס בכל הסידורים הניקוד "הישן": "למען אמתך, למען בריתך, למען גדלך ותפארתך ...".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 402&hilite

[איש_ספר]

סבי זצ"ל גם בהושענות וכן בעשה למען אמיתך/בריתך שבסליחות, היה אומר הכל בקמץ.

[דרומי]

השאלה היא על איזה אות היה הקמץ...

[איש_ספר]

כמובן בסוף התיבה...

(ועי' סידור אזור אליהו בהושענות)

[דרומי]

מנסיוני הדל - יותר קל מבחינה טכנית לומר ברצף (ובמהירות יחסית) את המלים הללו כשהאות האחרונה אינה קמץ

[בריושמא]

ציטטו כאן את הגמרא במסכת חולין: לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
הציטוט אינו מדויק.
כך כתוב בגמרא:
לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן.
המאמר הזה מנוסח בלשון חכמים - כי הוא אומר לשון חכמים לעצמן. ולא לעצמם.
כך הוא בארמית, כידוע. אבל המצטט לעיל 'תיקן' על פי העברית המודרנית.
וכך גם לשון נקדישָׁךְ וכו' - כך בארמית.
וראה בספרו המצוין של אבא בנדויד, לשון מקרא ולשון חכמים, כרך שני, עמ' 698.
שני כרכים גדושים בהבחנות נהדרות בין לשון מקרא ובין לשון חכמים, כולל תרגומים מלשון אחת ללשון שנייה ולהיפך.
הוא לוקח פסוקים שלמים מן המקרא וכותב אותם מחדש בלשון חכמים,
והוא נוטל קטעים שלמים מן המדרשים והתלמודים וכותב אותם מחדש בלשון המקרא.
שני טורים זה מול זה, והעברית יוצאת נשכרת ביופי מילותיה, בהדר ביטוייה ובתפארת לשונותיה.
אכן, לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן.

[חיימשה]

מנסיוני הדל - יותר קל מבחינה טכנית לומר ברצף (ובמהירות יחסית) את המלים הללו כשהאות האחרונה אינה קמץ

נמצא שבני ספרד אשר כופלים בסליחה כל ימי אלול, שפיר נקטו כמנהגם...

[עזריאל ברגר]

סבי זצ"ל גם בהושענות וכן בעשה למען אמיתך/בריתך שבסליחות, היה אומר הכל בקמץ.

ולעומתו הרבי מליובאוויטש אמר בשניהם בשווא באות המסיימת, למרות שבכל סידורי חב"ד (כולל ספר הסליחות שבעריכתו וכולל המחזור) נדפס בסליחות בקמץ באות המסיימת.
אבל בהושענות (שהוא מאדמו"ר הזקן בעצמו, משא"כ הסליחות שהם ממדפיסים מאוחרים) - בשווא באות האחרונה.

[משולש]

התחלת השינוי במהרי"ל (כמדומני הלכות יום כיפור) ששם כותב שמהרי"ל שינה לומר כל תיבות אלו בקמץ במקום שווא.
במשך הדורות המשיכו את העבודה שמהרי"ל התחיל כל סידור/מדקדק לפי מידת תעוזתו ומהפכנותו.

[איש_ספר]

ועוד מדברי הס"ק זצ"ל על "למענך אלדים חיים"

למענך.jpg (383.94 KiB) נצפה 8485 פעמים

[עזריאל ברגר]

ועוד מדברי הס"ק זצ"ל על "למענך אלדים חיים"

למענך.jpg

נראה שחסרה תיבה: הנון בשוא והכף בקמץ.
הלא כן?

[ביקורת תהיה]

בשורה הראשונה יש לתקן: הנון [בשווא?] והכף בקמץ.
ובאחרונה יש להעיר: בסגול – לכאורה היינו דוקא בהפסק, אבל ב'למענך' – בשווא.

[איש_ספר]

ועוד מדברי הס"ק זצ"ל על "למענך אלדים חיים"


נראה שחסרה תיבה: הנון בשוא והכף בקמץ.
הלא כן?

אכן. הנה מהדורה ישנה, גם היא באוצר

למענך.jpg (263.32 KiB) נצפה 8452 פעמים

-

[איש_ספר]

מצאתי גלויה של רד"ג לסבי זצ"ל

גולדשמידט א.jpg (167.32 KiB) נצפה 8325 פעמים

גולדשמידט ב.jpg (155.4 KiB) נצפה 8325 פעמים

[עקביה]

הכלי יקר (לניאדו) על ספר יהושע (טו יח), שואל על הכתוב: וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ, מדוע אמר לה כלב בלשון זכר: מַה לָּךְ, ולא בלשון נקבה: מה ליך.

והוא פלאי.

[לבי במערב]

פעם פתחתי אשכול בנושא הניקוד הנכון בכל ענינים אלו במדור 'דקדוק ומסורה'

וציין אליו לעיל הרב 'מה שנכון נכון'.

[סליחות]

אני מחפש מקורות (ראשונים ואחרונים או סידורים שונים מעדות שונות) שבשונה מהנהוג בימינו, גרסו נקדישךָ ונעריצךָ.
עד עתה מצאתי בעיקר את התומכים במנהגינו, אבל רציתי לברר אם יש רשימה של מקורות שגרסו להפך.

[יאיר אתמר]

נקדישך ונעריצך.pdf

(2.01 MiB) הורד 376 פעמים

[סליחות]

אכן אין אפילו מקור אחד מהראשונים שתומך בנקדישך בקמץ?
האם יש ראיה על כך שחז"ל אמרו לָךְ?
(היה לי דיון עם אדם ששאל אותי את השאלה הזאת ולא היה לי מה לומר).

[נוריאל עזרא]

אכן אין אפילו מקור אחד מהראשונים שתומך בנקדישך בקמץ?
האם יש ראיה על כך שחז"ל אמרו לָךְ?
(היה לי דיון עם אדם ששאל אותי את השאלה הזאת ולא היה לי מה לומר).

אם השואל מתכוון על תקופת הגמרא הרי דברו בארמית וממילא בודאי שאמרו "לָךְ" שכן הוא בארמית. ובכלל תלוי באיזה חלק של המשפט כי גם בתקופה שדיברו בעברית בהפסק כנראה אמרו בשוא וכמו שכן הוא בתורה בטעמים מפסיקים.

[נוריאל עזרא]

נקדישך ונעריצך.pdf

כדי לא להטעות את הקורא, כיוון שקראו לחוברת נקדישך ונעריצך(בשוא בכף) והיא כל כולה השגות על הסידור איש מצליח חשוב לציין שגם בסידור איש מצליח ניקדו נקדישך ונעריצך בשוא.

[יאיר אתמר]

האם יש ראיה על כך שחז"ל אמרו לָךְ?

כן וכן. נכב"ב.

[עזריאל ברגר]

פעם פתחתי אשכול בנושא הניקוד הנכון בכל ענינים אלו במדור 'דקדוק ומסורה'

וציין אליו לעיל הרב 'מה שנכון נכון'.

ועתה אוחדו ג אשכולות.

[לבי במערב]

ייש"כ!

[יאיר אתמר]

ר' גם לוח אר"ש