כדכד כתב:האם יש (ואם כן היכן) מקור לכך שיש עת רצון כשנפתח ארון הקודש ולמי שיש בקשות פרטיות זה זמן מסוגל לבקשן?
דרומי כתב:
[אגב, בענין זה כדאי לציין את המנהג-סגולה בפתיחת ההיכל על ידי מי שאשתו מעוברת]
כדכד כתב:דרומי כתב:
[אגב, בענין זה כדאי לציין את המנהג-סגולה בפתיחת ההיכל על ידי מי שאשתו מעוברת]
מה מקור מנהג-סגולה הזה?
חיימשה כתב:שמעתי וראיתי לכמה עמודי צלותא, שמהדרים ומאריכים ב3 זמנים אלו, פתיחה, הגבהה ונשיא''כ.
חיימשה כתב:שמעתי וראיתי לכמה עמודי צלותא, שמהדרים ומאריכים ב3 זמנים אלו, פתיחה, הגבהה ונשיא''כ.
אמר רבי שמעון, כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו, ולהוי אנא עבדך פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי וית כל די לי, ודי לעמך ישראל, אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא, אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכייא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקודשא בריך הוא, דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט, ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן, יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתך, ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך, ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם אמן.
מוטוש כתב:לדעת החיד"א.
יותר חשוב לומר בריך שמיה בשבת במנחה!
שמואל שלומוביץ כתב:שאלה.
מענין מאד!!
איך מותר לפי דעת הגר"א שלא קיבל הרבה מההיתרים של בבקשת צרכים בשבת, לומר בריך שמיה, ולהתפלל יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיים בטיבותא והלא אסור לשאול צרכיו בשבת.
ודומני שזו התפילה היחידה שמצינו שנהג הגר"א לאמרה, (לא מצינו חילוק בהנהגתו בין שבת לחול), למרות שאסר בשבת החלק של בקשת צרכים באמירת הרחמן ושלל אמירת אלקי נצור אחר התפילה (וי"ס שקודם יהיו לרצון התיר משום טופס ברכות ולא ברירא) ואין אומרים יהי רצון שאחר ברכות השחר ועוד דברים.
ובוודאי יש מהאחרונים שהתירו כו"כ תפילות בשבת, אבל הגר"א שהחמיר כעיקר דינא דגמ' ולא חילק בחילוקים אלו איני יודע איך התיר לאומרו..
בברכה המשולשת כתב:יעויין באזור אליהו על אתר, שהעירו על כך
שמואל שלומוביץ כתב:בברכה המשולשת כתב:יעויין באזור אליהו על אתר, שהעירו על כך
אכן. היא שאלת הרא"ל פרומקין באמרי נעם.
אלא שלא נתנו עד כעת כל מענה לשאלה זו. ואשמח לשמוע צד ישוב לדבר.
האם זה מוחלט שאכן הגר"א נהג לאומרו גם בשבת? ואם זה הכרח ממה שלא מצינו שכותבי הנהגותיו חילקו בזה שאכן לא חילק? אולי לעצמו נמנע מלומר?
וא"כ איך ניתן להסביר זאת.
אולי הגר"א שסבר שאין מחלוקת בין הגמ' לזוהר, למד מדברי הזוהר שכתב לאומרו בשבת שבקשות אלו מותרות משום מה. וצריך תלמוד לחלק בזה.
וכמובן לא יתכן לומר שהגר"א סבר שע"פ הגמ' אסור לאומרו אלא שכאן יש ללכת אחר דברי הזוהר. כמבורר בשיטתו שאין מחלוקת.
בברכה המשולשת כתב:מעש"ר קס"ד ו- ר"ו
ויעויין בהשלמות לאזור אליהו
דרופתקי דאורייתא כתב:קיבלתי במייל
תורה מפוארת כתב:מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימים טובים ובראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. [מרן החיד"א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר"י, וקבלתו מכרעת]. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול. [חמד משה ר"ס פב בשם המג"א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. (ילקוט יוסף)
ועיין במחצית השקל או"ח סי' רפב ד"ה ביום השבת כו'. יאמר בריך שמיה כו'. וראיתי בבאר היטב [ס"ק א] בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר בריך שמיה כשמוציאין ספר תורה???????
נחלי אפרסמון כתב:תורה מפוארת כתב:מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימים טובים ובראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. [מרן החיד"א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר"י, וקבלתו מכרעת]. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול. [חמד משה ר"ס פב בשם המג"א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. (ילקוט יוסף)
ועיין במחצית השקל או"ח סי' רפב ד"ה ביום השבת כו'. יאמר בריך שמיה כו'. וראיתי בבאר היטב [ס"ק א] בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר בריך שמיה כשמוציאין ספר תורה???????
בשו"ת מבשרת ציון כתב שמו"א היה נוהג להגיד תמיד בריך שמיה.
דרופתקי דאורייתא כתב:העומד באמצע והוא רחום של שני וחמישי, והקהל כבר בהוצאת ס"ת, אומר בריך שמיה? שמע ישראל?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 108 אורחים