שבת שקודם החתונה מרבים בשמחה לכבוד החתן כי שבעת ימי המשתה מתחילין בשבת עד שבת שאחר החופה וקורין לשבת שקודם החופה שב"ן על"ץ. כלומר, הבן דהיינו החתן שמח עש"ה יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, ולזה נוהגים החזנים לנגן השכיבנו בליל אותה שבת עד חתימת ברכת ופרוש.
וראה בספר 'מנהגים דק"ק וורמיישא' לרבי יוזפא שמש סי' קכא בהגהות:
בשנת תכ"ז היתה שפינהולץ בשבת חזון של... והיה החזן משורר השכיבנו וכי א'ל שומרנו בניגון שנהוג לעשות שפינהולץ.
חשבתי לבאר המנהג ע"פ מה ששמעתי ממו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל שבאליה רבה (סימן תרסט ס"ק טז) מבואר שחתן יש לו דין מלך כבר מן השבת שלפני החתונה, [וז"ל, ויותר נראה דמיירי בחתן כפשוטו קודם הנשואין דנמי נקרא מלך]. ומעתה ניתן לומר גם שגם כלפי דין שימור מן המזיקין יש לו דין חתן כבר מן אותה השבת, ועל כן מתאים לנגן לכבודו 'השכיבנו' שכן הוא טעון שמירה מיוחדת, וזהו ה'יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם' של החתן.
ועי' בפירוש עיון יעקב על העין יעקב ריש ברכות (ה, א) בביאור הא דאמרינן התם: אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מאי משמע, אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא, דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שתיבת "כל" באה לרבות אף חתן וכלה, שהם צריכים שימור מאד לפי שהמזיקין מתקנאים בהם כמבואר בפרק הרואה, וע"י שקורין ק"ש המזיקין בדילין מהם.