מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
נוטר הכרמים
הודעות: 5695
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' אוגוסט 23, 2019 12:24 am

טעמו של הלבוש והתמיהה בדבריו

כתב הרמ"א (סימן נא סעיף ז): ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר, ויברך דויד וישתבח.
והנה בטעם מנהג העמידה כאן מצינו בלבוש (סעיף ט):
ונוהגין לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד וישתבח מפני שהם עיקר השבחים.


ולכאורה צ"ב, דהתינח ברוך שאמר וישתבח, שתקנום כעין ברכה שלפניה וברכה שלאחריה לפסוקי דזמרה, ניתן לומר שנחשבים כ'עיקר השבחים', אולם מהיכי תיתי ש'ויברך דוד' יחשב כחלק מ'עיקר השבחים', והרי מקור אמירה זו היינו מנהג שנזכר רק בגאונים (ראה סדר רב עמרם גאון; ובלשון הטור כאן: "ובתקון הגאונים יש נוהגין לומר").
וב'סודות התפילה' לרבינו הרוקח וז"ל,
בימי הגאונים כשהגיעו כאן [לשם תפארתך] היה ש"ץ עומד ומתחיל ישתבח וכשבא הגאון ר' משה מלוקא בן ר' קלונימוס היה מנהיג בני דורו לומר עד ושמו אחד. ובסידור רע"ג דילג על השירה.

וביותר, שהרי הלכה למעשה נפסק להלן בטור (סימן נב): ואם בא לבהכ"נ ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה על זה שאלו לרב נטרונאי מהו שיתפלל עם הצבור ויאמר פסוקי דזמרה אח"כ. והשיב שאינו יכול כי תקנום קודם תפלה אלא אומר ב"ש עד מהולל בתשבחות ואומר תהלה לדוד ומדלג עד הללו אל בקדשו ואומר כל הנשמה תהלל יה הללויה וחותם בישתבח. וכן הוא בשו"ע שם סעיף א. ולא נזכר שיאמר גם ויברך דוד.
ובמשנה ברורה (שם ס"ק ד): וכתב המ"א עוד דאמירת ויברך דויד עד לשם תפארתך ג"כ קודם להודו לד' קראו אבל לא קודם הללויה.

והיינו משום שעיקר פסוקי דזמרה זה תהילה לדוד ומזמורי התהילים של הללויה, וויברך דוד זוהי תוספת מאוחרת, וכנ"ל.

ואולם כבר מצינו בדומה לדברי הלבוש באחד הראשונים, בספר המחכים (לר' נתן ב"ר יהודה), וז"ל,
ואם עת לקצר יאמר האל אב הרחמן, אשרי, הללויה הללו אל בקדשו, דאמרינן יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום עד ומהללים לשם תפארתך דאית ביה שבח גדול.
וצריך תלמוד.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ו' אוגוסט 23, 2019 1:06 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 5695
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' אוגוסט 23, 2019 12:26 am

טעם המג"א ודחייתו בדברי הרמ"א

והנה בדברי המג"א כאן (ס"ק ט) מצינו: בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ויכוין ר"ת אהי"ה ואח"כ ישב [הכוונות].

ונראה בדברי המג"א שישנה שייכות בין מנהג העמידה בויברך דוד לאמירת אתה הוא ד' האלקים ולכוונה המיוחדת בה דהיינו שם אהי"ה, ולכאורה זהו טעם נפרד למנהג העמידה, ולא שייך למנהג שהביא הרמ"א. זאת ועוד, בדברי הרמ"א בדרכי משה (ס"ק ח) מובא:
מהרי"ל (מנהגים ריש הל' תפלה) לא היה עומד בשעה שאמר הפסוקים של לך ה' הגדולה כו', אבל המנהג עכשיו לעמוד מויברך דוד עד תפארתך.

ובדברי המשנ"ב (ס"ק יט) נראה קצת שהביא את המנהג של המג"א כביאור לדברי הרמ"א, וצ"ב.

נוטר הכרמים
הודעות: 5695
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' אוגוסט 23, 2019 12:27 am

טעם ה'נפש חיה' ודחייתו

בספר נפש חיה להגר"ר מרגליות כתב טעם למנהג זה, וז"ל, יעויין להלן סי' ריט מג"א ס"ק ב שבברכות ההודאה מהטוב שיעמוד, וברוך שאמר וישתבח הן הם ברכות הודאה, וגם בויברך דוד כתיב ברוך אתה ד' וכו'.

ויש להעיר על כך, חדא, עצם הדבר שבברכות ההודאה טוב שיעמוד נזכר שם במג"א לגבי ברכת הגומל שטוב לברך מעומד, ומקורו בדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"ח), וראה בכס"מ שתמה מנא ליה, ובשו"ע שם לא נזכר מאומה מזה, ובמחצית השקל שם כתב שהשמיטו השו"ע כי לא ס"ל כהרמב"ם.

ברם, יתירה מזו, אם מצד המילים ברוך אתה ד', מפני מה אין מנהג לעמוד באמירת הפסוקים שקדמו ל'ויברך דוד', ברוך ד' לעולם אמן ואמן, ברוך ד' מציון וגו' וברוך ד' א' וגו', והרי מצינו בספר תשב"ץ קטן (סימן רד), וז"ל,
ואסור לדבר מן ברוך שאמר עד סוף ישתבח. אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כמו בק"ש באמצע הפרקים ובסוף מזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד שלום לכל אדם. והלכה כרבי יהודה דאמר שואל מפני היראה ומשיב וכו'. אמנם מהר"ם ז"ל היה רגיל כשהיה מפסיק בין ברוך שאמר לישתבח אומר אותן ג' פסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם כו' עד אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דויד וכשחוזר להתחיל ממקום שהפסיק אומר אלו ג' פסוקים לפי שהם כמו ברכה.
(וכן מובא בשם מהר"ם בכל בו סי' ד ובאבודרהם; ב"י סי' נא).

נוטר הכרמים
הודעות: 5695
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' אוגוסט 23, 2019 12:29 am

טעם הגר"י קמינצקי זצ"ל ודחייתו

טעם מקורי נוסף ידוע בשם הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל (מובא בשמו בספר אמת ליעקב כאן) ע"פ המבואר בטור (יו"ד סי' שסא) שיש לעמוד מפני עושי מצוה, "ובעבר נזהרו מאוד בזה, ומטעם זה נהיה המנהג לעמוד כשאומרים ויברך דוד וכו', משום שאז היו נותנים צדקה [וכדהביא המשנ"ב סי' נא ס"ק יט בשם האר"י ז"ל], ושאר כל הקהל עמדו מחמת שיש לעמוד לפני נותני צדקה משום שהם עושי מצוה. ועי' ביכורים פ"ג מ"ג ובקידושין לג, א.

והנה מלבד עצם הזרות שיש בדבר, לבאר את מנהג העמידה שבודאי קדם למנהג נתינת הצדקה הנזכר במקובלים, הנה בדברי שער הכוונות מבואר להדיא שיש ליתן את הצדקה בעמידה, אבל לא נזכר שזה טעם לעמוד בשעת אמירת ויברך דוד, וז"ל,
ולכן צריך ליתן צדקה עתה מעומד, והטעם הוא משום שהצדקה היא מצות עשה וראוי לעשות המצוות מעומד. ואח"כ מביא שיתן הצדקה כשאומר "ואתה מושל בכל".

שמואל שלומוביץ
הודעות: 326
הצטרף: א' מרץ 10, 2019 12:15 am

Re: מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי שמואל שלומוביץ » ו' אוגוסט 23, 2019 1:12 am

נוטר הכרמים כתב:טעם ה'נפש חיה' ודחייתו

בספר נפש חיה להגר"ר מרגליות כתב טעם למנהג זה, וז"ל, יעויין להלן סי' ריט מג"א ס"ק ב שבברכות ההודאה מהטוב שיעמוד, וברוך שאמר וישתבח הן הם ברכות הודאה, וגם בויברך דוד כתיב ברוך אתה ד' וכו'.

ויש להעיר על כך, חדא, עצם הדבר שבברכות ההודאה טוב שיעמוד נזכר שם במג"א לגבי ברכת הגומל שטוב לברך מעומד, ומקורו בדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"ח), וראה בכס"מ שתמה מנא ליה, ובשו"ע שם לא נזכר מאומה מזה, ובמחצית השקל שם כתב שהשמיטו השו"ע כי לא ס"ל כהרמב"ם.

ברם, יתירה מזו, אם מצד המילים ברוך אתה ד', מפני מה אין מנהג לעמוד באמירת הפסוקים שקדמו ל'ויברך דוד', ברוך ד' לעולם אמן ואמן, ברוך ד' מציון וגו' וברוך ד' א' וגו', והרי מצינו לבספר תשב"ץ קטן (סימן רד), וז"ל,
ואסור לדבר מן ברוך שאמר עד סוף ישתבח. אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כמו בק"ש באמצע הפרקים ובסוף מזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד שלום לכל אדם. והלכה כרבי יהודה דאמר שואל מפני היראה ומשיב וכו'. אמנם מהר"ם ז"ל היה רגיל כשהיה מפסיק בין ברוך שאמר לישתבח אומר אותן ג' פסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם כו' עד אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דויד וכשחוזר להתחיל ממקום שהפסיק אומר אלו ג' פסוקים לפי שהם כמו ברכה.
(וכן מובא בשם מהר"ם בכל בו סי' ד ובאבודרהם; ב"י סי' נא).

איישר חילך.
להערתך,
יש לחלק בין ויברך דוד שיש שם לשון ברכה בשם ובמלכות שהרי אומר ה' אלקי ישראל אבינו ... לך ה' הממלכה, לבין שאר פסוקים שיש בהם לשון ברכה אבל אין המטבע כשר לברכות ההודאה.
וידעתי מח"א שבכל ספק ברכה פותח ויברך דוד וכו' עד לך ה' הממלכה, ואומר כמו שהוארוצה בלא חשש. ומענין המקור לזה.
בטח ידעת שלדעת הגר"א אין עומדים כאן כלל ככל פסוקי דזמרא.

לבי במערב
הודעות: 1290
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: מנהג העמידה ב'ויברך דוד'

הודעהעל ידי לבי במערב » ו' אוגוסט 23, 2019 1:37 am

שמואל שלומוביץ כתב: . . וידעתי מח"א שבכל ספק ברכה פותח ויברך דוד וכו' עד לך ה' הממלכה, ואומר כמו שהוא רוצה בלא חשש. ומענין המקור לזה . .

בפת"ש יו"ד סי' שכח כתב:יברך. עיין בתשובת פרי תבואה סי' ס"ו לענין פת מקמח שהתליע במילבין וכתב דמן הדין פטורה מחלה . . אך יש לחייבו מדרבנן . . אך לא יברך . . והרוצה להחמיר להפריש גם בברכה יעשה כאשר קבלתי מרבותי בכל כה"ג שיאמר דרך תפלה פסוקים של ויברך דוד בא"י אלקי ישראל כו' לך ה' הממלכה דאית בי' שם ומלכות ולסיים אח"כ ברוך אשר צונו להפריש חלה דבכה"ג ליכא חשש ברכה לבטלה וכתב עוד סוף תשובת 'פרי תבואה' הנ"ל; ל. ב.] דמדברי הפ"י בברכות דף י"ב נראה דיכול לומר בריך רחמנא מרא אשר צונו להפריש חלה דג"כ ליכא הזכרת שם ומלכות לבטלה כיון שהוא בלשון תרגום ואפ"ה יצא ידי ברכה אך דאין דבריו מוכרחים די"ל דאפילו בלשון חול ג"כ שייך הזכרת שם לבטלה ע"ש:

[הו"ד בקצוה"ש ח"ב סי' סג ס"ק יג (ע' צ); והוסיף ראי' לענין זה בהערות שבסופו (במהדורת תשל"ה - ריש ע' קד). יעו"ש].


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: כזית ו־ 8 אורחים