פורום אוצר החכמה

איתא בספר כלבו סימן סה:

ונהגו שאין מתפלל אלא מי שהוא נשוי אשה דומיא דכהן גדול שאמרו ז"ל שתהיה לו אשה לשמרו מן החטא כדאיתא התם ביבמות שהן שומרות אותנו מן החטא ועונש.

מובא בדרכי משה או"ח סי' תקפא ס"ק ב, וכ"ה בארחות חיים הל' תפילה אות עח, ובספר המנהגים טירנא הגהות ר"ה אות קג.

וז"ל מהרש"א בחידושי אגדות תענית טו, א:

ואמר דבעת ההיא פנה אל תפלת הערער וגו' ובמדרש פנה אל תפלת ערערים מבעי ליה בלשון רבים כדכתיב ולא בזה את תפלתם אמר ר"י כלפי הדורות אמר שאין להם כהן ולא בהמ"ק שיכפר אלא התפלה שמתפללין בר"ה וביום הכפורים ונראה דר"ל שהערער דנקט בלשון יחיד הוא הש"ץ שמעמידין הקהל בבהכ"נ במקום כ"ג בר"ה וביוה"כ וע"י תפלתו שמתפלל עליהם לא בזה את תפלתם.

[ובדברי מהרש"א שם משמע שזה רק בתפילה של ר"ה ויוה"כ, אבל במקו"א בדבריו מבואר שאף בש"ץ בכל ימות השנה הוא כן, וז"ל בחידושי אגדות ריש ברכות (ו, ב):

שנאמר מי בכם ירא ה' וגו'. פירושו לפי הדרש מי בכם ירא ה' לבא לביהכ"נ לשמוע בקול עבדו של הקדוש ברוך הוא דהיינו הש"ץ שהוא עובד בתפלתו עבודת כ"ג כמו שכתוב (תענית ב'.) ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה].

וראה עוד בשו"ת לבושי מרדכי רביעאי סי' ב ובשו"ת הרב"ז או"ח סי' ל.

ממה שהביא מר מהכלבו אין ראיה שהש"צ הוא ככהן גדול אלא שכשם שכהן גדול צריך אשה לשמרו מן החטא כך גם הש"צ

אי משו"ה לא היה צריך להשוותו לכה"ג. ע"כ כוונתו שהוא דומיא דכה"ג.
ובגוף הדברים יש לעיין בדברי הכלבו היכן מצאנו שאשה לכה"ג זה לשומרו מן החטא, ה"ז משם דכתי' וכפר בעדו ובעד ביתו.

נוטר הכרמים כתב:איתא בספר כלבו סימן סה:

ונהגו שאין מתפלל אלא מי שהוא נשוי אשה דומיא דכהן גדול שאמרו ז"ל שתהיה לו אשה לשמרו מן החטא כדאיתא התם ביבמות שהן שומרות אותנו מן החטא ועונש.

מובא בדרכי משה או"ח סי' תקפא ס"ק ב, וכ"ה בארחות חיים הל' תפילה אות עח, ובספר המנהגים טירנא הגהות ר"ה אות קג.

וז"ל מהרש"א בחידושי אגדות תענית טו, א:

ואמר דבעת ההיא פנה אל תפלת הערער וגו' ובמדרש פנה אל תפלת ערערים מבעי ליה בלשון רבים כדכתיב ולא בזה את תפלתם אמר ר"י כלפי הדורות אמר שאין להם כהן ולא בהמ"ק שיכפר אלא התפלה שמתפללין בר"ה וביום הכפורים ונראה דר"ל שהערער דנקט בלשון יחיד הוא הש"ץ שמעמידין הקהל בבהכ"נ במקום כ"ג בר"ה וביוה"כ וע"י תפלתו שמתפלל עליהם לא בזה את תפלתם.

[ובדברי מהרש"א שם משמע שזה רק בתפילה של ר"ה ויוה"כ, אבל במקו"א בדבריו מבואר שאף בש"ץ בכל ימות השנה הוא כן, וז"ל בחידושי אגדות ריש ברכות (ו, ב):

שנאמר מי בכם ירא ה' וגו'. פירושו לפי הדרש מי בכם ירא ה' לבא לביהכ"נ לשמוע בקול עבדו של הקדוש ברוך הוא דהיינו הש"ץ שהוא עובד בתפלתו עבודת כ"ג כמו שכתוב (תענית ב'.) ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה].

וראה עוד בשו"ת לבושי מרדכי רביעאי סי' ב ובשו"ת הרב"ז או"ח סי' ל.

וכאשר הש"ץ מקריא לכהנים ברכת כהנים, יברכך וכו' - למי הוא דומה?
האם אפשר להעיז ולומר, שהוא אף יותר מזה...באיזשהי בחינה כאותו שעומד על הבימה ונושא ספר התורה בעת הקפת ההושענות?

קו ירוק כתב:אי משו"ה לא היה צריך להשוותו לכה"ג. ע"כ כוונתו שהוא דומיא דכה"ג.
ובגוף הדברים יש לעיין בדברי הכלבו היכן מצאנו שאשה לכה"ג זה לשומרו מן החטא, ה"ז משם דכתי' וכפר בעדו ובעד ביתו.

מהסיפא דדברי מר מוכח דלא כהרישא
היינו כיוון שאשה לכה"ג היא מגזה"כ הרי שאינה לשמרו מן החטא ומה שצריך אשה לש"ץ הוא כדי לשמרו מן החטא הרי שההשוואה לכה"ג היא רק טכנית כמו שכה"ג צריך להיות נשוי כך הש"ץ צריך להיות נשוי

דברנו נסובים אודות דברי הכלבו, והרי הוא זה שכותב כך.

הוא כותב שצריך הש"צ להיות נשוי כדי להשמר מן החטא כדרך שהכהן הגדול היה צריך להיות נשוי
אני טוען שכתב כך לסימנא בעלמא

מה כוונתו:
שאמרו ז"ל שתהיה לו אשה לשמרו מן החטא

(viewtopic.php?f=50&t=47446&p=574484#p574085)

קאי על הש"ץ "נהגו שלא מתפלל אלא מי שהוא נשוי דומיא דכהן גדול, שאמרו חז"ל שצריך לשמרו (את הש"ץ) מהחטא"

הרי אם כך, ההקשר לכהן גדול היא דוגמא מיקרית ומיותרת (ולשם מה צריך סימנא), אם לא שמתכוון שיש קשר לעבודת הש"ץ עם עבודת כה"ג. אף שג"ז צ"ב.
(אגב לא פיסקת לא נכון, לשיטתך. כי המילים של הכלבו 'שאמרו ז"ל שתהיה לו אשה' קאי אכה"ג ולא אש"ץ).

שבו"י א,כט
מעשה באחד שהיה לו אשה עתים שוטה ועתים חלים ונשא אשה אחרת עליה ע"פ היתר ק' רבנים כמבואר הדין בא"ה סי' א' וקי"ט ע"פ הסכמת ראשונים ואחרונים והיה רוצה להתפלל תפלתו בימים נוראים ופסקתי ששוב לא יתפלל להוציא הציבור ידי חובתם בימים נוראים עד שתחזור אשתו הראשונה היטב לבריאתה שתוכל לקבל גיטה או עד שתמות וראיה לדבר מהא דאיתא בש"ע סי' תקפ"א בהגה"ה צריך שיהא נשוי והוא מהגהות מנהגים הלכות ערב ר"ה סעיף כ"ג מטעם דצריך להיות דומיא דכהן גדול והטעם דבכהן גדול צריך להיות דוקא נשוי מבואר במתני' בריש יומא מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו ובש"ס שם דף י"ג ע"א קאמר הש"ס דכניס לה ומקשה הש"ס א"כ הוה לה שני בתי' ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ומוקי הש"ס בכמה גווני ועכ"פ מוכח שם כל כמה דלא מגרש לה בגט כריתות גמור פסול לעבודה כיון שיש לו שני בתים וא"כ ה"ה בש"ץ זה שיש לו שני בתים אין לו להתפלל כמו אם אינו נשוי כלל...

והשיג על כך בתוקף הברכי יוסף תקפא יג.