מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

כמו שנתברכו אבותינו... בכל מכל כל

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

כמו שנתברכו אבותינו... בכל מכל כל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' נובמבר 29, 2019 2:04 pm

כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל.

נראה לבאר מקומה של בקשה מיוחדת זו כאן, דהנה בקשה זו באה במקום ברכת האורח, שהאורח מברך את בעל הבית, וכן מפורש להדיא בלשון התקו"ז (תקון מז): ואורח מברך לבעל הבית בכל מכל כל.

והנה איתא בבבא בתרא (יז, א):
תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל כל
. ופירש"י:
בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד
.
והנה עיקר מטבע ברכת האורח מפורש בברכות (מו, א): מאי מברך יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ויעו"ש הוספת דברים מיסודו של רבי.

ומעתה מבואר ד'בכל מכל כל' מכוון לכך שלא יבוש ושלא יחסר ממנו שום כבוד.

צופה_ומביט
הודעות: 4733
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: כמו שנתברכו אבותינו... בכל מכל כל

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' נובמבר 21, 2023 11:20 am

לא מצאתי מקום יותר טוב לכתוב זאת, וכאן מתאים לכותרת האשכול:

הפסוקים של [אברהם] בכל [יצחק] מכל [יעקב] כל הם:
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל.
כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל.

וצ"ב מה מקור דרשת חז"ל על "מכל" שאמר יצחק, לדרוש בו מעבר לפשוטו של מקרא.

דבשלמא "בכל" הנאמר אצל אברהם נאמר מעיקרא כלשון כולל בהחלט, "וה' בירך את אברהם בכל", וכמו"כ לשון "כל" הנאמר ביעקב אמרו יעקב כלשון כולל בהחלט "יש לי כל", אבל הלשון "מכל" שאמר יצחק קאי על כל המטעמים שאכל. וכי מדבר כאן על כל חייו, או על כל אשר לו? מדבר להדיא על הנעשה כאן ועכשיו, שהובא לו ציד ואכל מכל אשר הובא לו. [וכ"כ הרד"ק: ואכל מכל – מכל אשר הכין ממיני המטעמים]. א"כ מה הטעם לדרשה שהכניסה כאן משמעות רחבה הרבה יותר, שכוללת "הכל".

ובגמרא [ב"ב יז, א שהובאה לעיל] למדו מלשון זה שהטעימו הקב"ה בעולם הזה מהעולם הבא.
וברש"י על הפסוק: "כל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו".
ובמדרשים במקום מובאים שניהם:
בראשית רבה וילקוט שמעוני: וָאֹכַל מִכֹּל – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִכָּל טוּב שֶׁהוּא מְתֻקָּן [בילקוט: לצדיקים] לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר לוֹ עִקְּרוֹ שֶׁל דְּבַר מָה הֶאֱכִילְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא טוֹעֵם הָיִיתִי טַעַם פַּת, טַעַם בָּשָׂר, טַעַם דָּגִים, טַעַם חֲגָבִים, טַעַם כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם.
תנחומא: וָאֹכַל מִכֹּל, מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הָיָה בְאוֹתָן תַּבְשִׁילִין.
מדרש אגדה בובר: ואוכל מכל – מכל מטעמי שברא הקב״ה בעולמו טעמתי בו.

ומוכרחים לומר שהלשון "מכל" לא מתאים כאן כפשוטו ממש, ועכ"פ יש טענה לגביו בפשט [שזהו תמיד מקור לדרש. וגם היכן שעל גוף הטענה ייתכנו גם תשובות בפשט. כי סוכ"ס יש כאן טענה "ואם תאמר" שצריכה ל"ויש לומר"].

והטעם:
אולי כי אינו נצרך לעניין המדובר. ואפשר היה אף להשמיטו לגמרי. וכי מאי נפק"מ אם אכל, ובפרט - אם אכל מהכל. ואם לא אכל מהכל - לא ראוי היה שיברכהו בשעתו? והעיקר היה לומר לעשו את גופא דעובדא, שכבר הובא לו מה שרצה וכבר בירך, ולכל היותר להוסיף שגם אכל, אבל מה מוסיף בעניין / בדברי יצחק לעשיו הידיעה שאביו אכל "מהכל". [וכ"ז כתב השפתי חכמים בקיצור: "מכל טעמים שבקשתי לטעום כו׳. דאם לא כן מכל למה לי"].

וגם אולי הפשש"מ הוא פחיתות כבוד ליצחק אבינו, שאכל כגרגרן ח"ו "מהכל".

מכאן הבינו חז"ל שהמילה "מכל" באה לציין לעשיו משהו מיוחד שהיה באכילה זו, שמזה הבין יצחק - ומצפה שגם עשיו יבין - שאת הברכה שכבר נתן אי אפשר לשנות או להחליש, כי היא מבוססת וחזקה וקבועה.
ומה היה מיוחד? דבר הנרמז/משמע במילה "כל".
ובזה כבר נחלקו הדרשנים.
יש שהשאיר את המשמעות בהקשר של העניין כפשוטו, מאכלים, "אכלתי מהכל", [אבל לא שמדובר בכמות האכילה, או שטעם מכל המינים שהביאו לו, שהוא כגרגרנות כנ"ל], ופירש שכל טעם מאכל שרצה יצחק לטעום בו היה בו.
ויש שפירש כאן "כל" על אותו דבר שבאמת ראוי להיקרא "כל", והיינו שמאותו "כל" [מ-כל, מן ה"כל"] אכל יצחק באותם מטעמים. וזהו העולם הבא, שאין לו גבול ומידה, והוא "הכל".
[באגב, אמנם רש"י פירש כאן את המילה כמדרשו (וכנ"ל שהמדרש כאן מוכח מהפשט, וא"כ הוא באמת פירוש הפשט, ודוק), אבל מבין האפשרויות במדרש בחר בקרובה יותר לפשט, שטעם במאכלים כל טעם שביקש לטעום בו, (קרוב יותר לפשט הן מצד ההקשר כנ"ל והן מצד שיעור הלשון: "ואוכל מכל", אני אכלתי מהכל, "הכל" מיוחס ל"אני אכלתי"), ולא הזכיר כאן גמרא מפורשת וכן דעה במדרש שטעם במאכלים מעין העולם הבא, מכל טוב המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא].

והמלבי"ם כתב: "ויחרד יצחק וגו׳ ויאמר מי אפוא, ר״ל הלא נתקבצו בזה כמה פליאות עד שנראה בעליל כי דבר ה׳ הוא, וכו' [והחמישית]: ואכל מכל, הגם שאין דרכי לאכול הרבה מחלישת האצטומכא, בפרט לחז״ל שטעם בו כל מעדנים שבעולם".
הנקודה הראשונה קרובה ביסודה לאופן השני שהצענו, שלומר "אכלתי מהכל" הוא משמעות של גרגרנות. ורק מבאר שהכוונה לציין את הפליאה, כיצד אכלתי מהכל והרי אין דרכי בכך ואיני מסוגל לכך.
והנקודה השניה, דברי חז"ל, לפי דברי המלבי"ם נשענת כנ"ל על ההבנה שיצחק מחזק לעשיו את העובדה שיעקב נתברך ברכה מבוססת במה שאומר לו שאכל מהכל, והיינו [להמלבי"ם] שהיה בזה דבר פלא, ומהו הפלא? שבאותם מאכלים שהביא לי טעמתי כל מעדני עולם.


ובדעת הרד"ק ובפשוטו של מקרא יש לומר שאת התוספת "אכלתי מהכל" אמר יצחק כדי לחזק לעשיו את העובדה שהאיש הקודם נתברך בהחלט ובאופן חזק ומבוסס, שהרי מפורש לפנינו בפרשה [ולא משנה מה בדיוק ההבנה בזה] שהברכה היתה תלויה במטעמים, ואומר יצחק לעשיו שהאיש הקודם הביא לי מטעמים ואכלתי מהכל - ואברכהו, וא"כ הברכה שהוא קיבל חזקה ומבוססת וקבועה.


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 21 אורחים