האם אין מילת 'נשעננו' בברכת על הצדיקים שבנוסח ספרד, שיריים מתקופת טרום ניקוד הסידור?

[אבא יודן]

האם אין מילת 'נשעננו', בתוך: ברכת על הצדיקים שבנוסח ספרד, שיריים מתקופת טרום ניקוד הסידור?
שהרי היה ראוי: נשעָנּוּ.
וכן הוא בנוסחאות הישנות

אוצר התפלות נשענו.png (207.58 KiB) נצפה 4169 פעמים

[יאיר אתמר]

כתיב קונסוננטי מלא בעבר של פועלי ל''נ ול''ת - ניסן ברגרין.pdf

(1.45 MiB) הורד 239 פעמים

וראה גם פה.

[אבא יודן]

כתיב קונסוננטי מלא בעבר של פועלי ל''נ ול''ת - ניסן ברגרין.pdf

וראה גם פה.

יאיר שמך. ומשנתך מאירה.
שמך נאה לך שאתה מאיר עינים בכל דבר. ה' יאיר עיניך בכל דרכיך.

[יוצא פוניבז']

סתם מעניין היה לדעת, מתי היתה בדיוק "תקופת טרום ניקוד הסידור".

[אבא יודן]

תאריך מדיוק, איני יכול לתת.
אבל המגן אברהם (סִמָּן רס"ח ס"ג) וכן האליהו רבה (שם בסוף הסִמָּן) עדיין מצטטים הספר חסידים (סִמָּן תתפ"ב):

הכותב ספר תפלות... יכתֹב הכל בפירוש ויכתֹב אותיות מלאים, כי כותבים מלאים למי שאינו בקי כגון כשרוצה לכתֹב וטהר לבֵּנוּ לְעׇבְדְךָ באמת, ושבת קדשך יכתֹּב וטהר ליבינו לעובדך.. ושבת קודשך.. אוהבי שמך וכיוצא בזה.

בסדורים כתבי יד עדיין ניכר להדיא כתב הסופר וכתב הנקדן. ועיין כאן.

[מעיין]

תאריך מדיוק, איני יכול לתת

מדיוק צ"ל מדויק [זה וחביריו (מצוין מחויב וכו') אחד מן הטעותים הנפוצים ביותר כהיום, אבל להרב אבא יודן הגאון בדקדוק אנחש שהיא טעות המקלדת]

כותבים מלאים למי שאינו בקי

וכפירוש הערוך בתנא תוספאה וספרא בצירא
viewtopic.php?f=7&t=4748&start=40#p38081

[אבא יודן]

מן הטעותים הנפוצים ביותר כהיום

מעשה ובא נכדו של הרה"ג רבי יצחק פרידמן שליט"א, ושטר בחינה שנרשם עליו מציון, בידו. וכתב הגאון לפניו ולאחריו: כי מציון תצא תורה.

[מעיין]

והטעות שכיחה בעיקר במקום שהוגין המלאפום כחיריק

מן הטעותים הנפוצים ביותר כהיום

גם זו טעות
וע"פ דקדוק צ"ל מן הטעיות הנפוצות
אבל זו טעות נושנת עיין תשבי ערך טעה והוא עצמו נכשל בערך הגהה וכדהעיר שם היעב"ץ בעזר אור

[זקן ששכח]

האם אין מילת 'נשעננו', בתוך: ברכת על הצדיקים שבנוסח ספרד, שיריים מתקופת טרום ניקוד הסידור?
שהרי היה ראוי: נשעָנּוּ.
וכן הוא בנוסחאות הישנות

אוצר התפלות נשענו.png

ומאיזו תקופה הוא הנאמר: חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי ?!
וכי כל מה שלא מסתדר מיד בקלות הוא שריד לתקופה טרומית או טראומטית?!

[גל של אגוזים]

רש"י [נחמיה ט' ו'] כתב:
נתנו, כמו נתננו דגש הנו"ן תחת חסרון נו"ן אחרת כמו (דברי הימים ב' י"ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל"ד) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו.

[גל של אגוזים]

מצו"ב הערת המהדיר לאבודרהם - אור הספר [שם נדפס 'ועל חסדך נשענו']

[גל של אגוזים]

ומאיזו תקופה הוא הנאמר: חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי ?!
וכי כל מה שלא מסתדר מיד בקלות הוא שריד לתקופה טרומית או טראומטית?!

השווה

[לענין]

תאריך מדיוק, איני יכול לתת.
אבל המגן אברהם (סִמָּן רס"ח ס"ג) וכן האליהו רבה (שם בסוף הסִמָּן) עדיין מצטטים הספר חסידים (סִמָּן תתפ"ב):

הכותב ספר תפלות... יכתֹב הכל בפירוש ויכתֹב אותיות מלאים, כי כותבים מלאים למי שאינו בקי כגון כשרוצה לכתֹב וטהר לבֵּנוּ לְעׇבְדְךָ באמת, ושבת קדשך יכתֹּב וטהר ליבינו לעובדך.. ושבת קודשך.. אוהבי שמך וכיוצא בזה.

בסדורים כתבי יד עדיין ניכר להדיא כתב הסופר וכתב הנקדן. ועיין כאן.

לא הבנתי. מה השינוי באוהבי שמך?

[אבא יודן]

האם אין מילת 'נשעננו', בתוך: ברכת על הצדיקים שבנוסח ספרד, שיריים מתקופת טרום ניקוד הסידור?
שהרי היה ראוי: נשעָנּוּ.
וכן הוא בנוסחאות הישנות

אוצר התפלות נשענו.png

ומאיזו תקופה הוא הנאמר: חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי ?!
וכי כל מה שלא מסתדר מיד בקלות הוא שריד לתקופה טרומית או טראומטית?!

לאט לך זקננו היקר.
עיין נא במה שצירפתי בהודעה ההיא, ובמה שצירף הרב יאיר איתמר, והירגע.

לא הבנתי. מה השינוי באוהבי שמך?

גם אנכי לא יודע.

[לבי במערב]

לא הבנתי. מה השינוי באוהבי שמך?

בפשטות, הכוונה לתוספת הוא"ו (אׂהבי-אוֹהבי).

[אחד התלמידים]

האם אין מילת 'נשעננו', בתוך: ברכת על הצדיקים שבנוסח ספרד, שיריים מתקופת טרום ניקוד הסידור?
שהרי היה ראוי: נשעָנּוּ.

ומאיזו תקופה הוא הנאמר: חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי ?!

לדעתי: בהחלט יש הוה אמינא לשאלת פותח האשכול.
כי למרות שאלתך הרטורית, עדין שייכותה לכאן מפוקפקת - וזה גם מבלי להיכנס לכלל הידוע שאותו קבעו המדקדקים הקדמונים (ושאגב אינו מוחלט כדלהלן) לגבי שתי אותיות דומות רצופות שמהן הראשונה מנוקדת בשוא; זאת משום, שמעצם זה שבמקרא באה איזושהי תיבה - בעלת שתי אותיות דומות רצופות שמהן הראשונה מנוקדת בשוא - במשקל שבו השוא היה נח לולי הן היו דומות, אין ראיה מוחלטת שהוא נח גם כשהן דומות. מה שאין כן בתיבת "נשעננו" שבתפילה (ושאגב אינה באה במקרא), מסתמא האות נ' הראשונה מבוטאת בשוא נח, כדלהלן.

למשל: מתיבת חננני שהבאת, אין כ"כ ראיה (למרות דברי הגרמ"מ). אמנם חוץ מתיבה יחידה זאת (שלמעשה כתובה בתהלים) עם ה' אותיות, בכל שאר י"ח הפעמים האחרות במקרא (שלמעשה גם הן כולן בתהלים) הכתיב הוא עם ד' אותיות: חנּני עם נ' ראשונה דגושה; מיהו לא מיבעיא שתיבת חָננני עם ה' אותיות היא ממשקל תיבת שָמְרני, אשר עליה כתב מנחת שי כי האות מ' מבוטאת בשוא נע (וכי אגב לכן האות ש' מבוטאת בקמץ רחב), אלא אף זו, שאפילו לגבי תיבת חננני עצמה, הנה בכתר ארם צובא האות נ' הראשונה מנוקדת בחטף פתח (ונ"מ במיוחד לספרדים לגבי השאלה האם יבטאו את האות ח' בקמץ קטן או רחב), וא"כ אי אפשר לכתבה עם ד' אותיות חנּני. מה שאין כן בתיבת "נשעננו" שבתפילה, מסתמא האות נ' הראשונה מבוטאת בשוא נח, שהלא מחד גיסא בכל המקרא (למעשה בדבהי"ב יד י) מצינו - בגוף ראשון - רק: "נשעַנּוּ" (ממשקל: "נִתַּנּוּ" "נָתַנּו" "וְנָתַנּו" "ולנּו" "הכנּו"), ומאידך גיסא אין שום סיבה לחשוש שמא בתיבת נשעננו השוא נע - כפי שיש סיבה כזאת בתיבת חננני. לכן שיער פותח האשכול, שגירסת הסידורים נשעננו עם שתי נונין, במקום נשעַנּוּ עם נ' יחידה ודגושה כפי שכתוב במקרא (בדבהי"ב יד י), אולי נובעת מכך שאולי היא נטבעה כשעדין הסידור לא נוקד, והיה חשש שמא הכתיב הבלתי מנוקד נשענו יטעה את הקורא לקרוא תיבה זאת - בגוף שלישי - כפי שהיא כתובה במקום אחר במקרא (בדבהי"ב יג יח; ממשקל: נבהלו נזעקו נדעכו נבערו נלחמו נקהלו נשארו נבאשו).

גם אין ראיה מתיבת אללַי שבאיוב (ממשקל: תחתַּי רגלַי, ומעי"ז בשמות של בני אדם: שבתַּי תלמַי אבשַי אחְזַי יעְנַי יחְמַי מהְרַי מעְשַׂי מתנַי נחְרַי שלמַי, ומעי"ז בסוף פסוק: אחְלָי חדלָי עדלָי עתלָי). אמנם בה האות ל' הראשונה מנוקדת בשוא; אבל מסתמא הוא נע, שהלא התיבה הזאת כתובה גם במיכה, ושם האות ל' הראשונה מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא.

גם אין ראיה מהתיבות המוטות (מאותו משקל): צללי עממי חקקי הררי (בהררם). אמנם בהן האות הראשונה מהשתיים הדומות הרצופות מנוקדת בשוא, ואמנם התיבות המוטות האלה באות במקרא גם בתור: (ב)צִלּוֹ עַמֵּי חֻקֵּי הָרֵי; מיהו - כשכל אחת מהתיבות האלה באה עם שתי אותיות דומות רצופות שבהן האות הראשונה מנוקדת בשוא - אז מסתמא הוא נע, שהלא למשל כאשר תיבת (ב)צִלּוֹ המוטית הנ"ל - באה באיוב בתור צִללוֹ דהיינו עם שתי אותיות דומות רצופות - אז האות הראשונה שבהן מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא.

גם אין ראיה מהתיבה המוטית רִנְנַת. אמנם מצינו במקרא גם רִנַּת; מיהו לגבי רִנְנַת תיבעי: חדא, משום דדילמא רִנְנַת המוטית תהיה בנפרד - לא רִנָּה - אלא רְנָנָה (שאף אותה מצינו במקרא), וממילא רִנְנַת תהיה ממשקל התיבות קללַת יללַת, שבהן האות השניה מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא; ותו, דאפילו את"ל דתיבת רִנְנַת המוטית לא תהיה בנפרד רְנָנָה, דילמא היא תהיה בנפרד רִננָה (אף כי אינה במקרא), שאולי אינה מבוטאת כמבטא תיבת רִנָּה - אלא כמבטא משקל תיבת (הר שעיר) לְשִממָה - שבה האות האמצעית מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא; ותו, דילמא רננת בנפרד תהיה ממשקל תיבת קרבַת (אלוקים לי טוב), שבה האות השניה מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא.

גם אין ראיה מהתיבות המוטות (מאותו משקל): קללָתך קללָתו יללָתה. אמנם בהן האות הראשונה מהשתיים הדומות הרצופות מנוקדת בשוא; אבל מסתמא הוא נע, שהלא למשל כאשר התיבות המוטות הנ"ל באות במקרא (מוטות ג"כ) בתור קללַת יללַת, אז האות ל' הראשונה מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא.

גם אין ראיה מהתיבות המוטות הבאות בלשון רבים (שבנפרד-יחיד מסתיימות עם שני קמצים): שממות (שבירמיה) ברבבתיו מרבבות (קדש/עם) רבבות (אפרים) חללי (ביחזקאל ובאיכה) חלליכם חלליהם. אמנם בהן האות הראשונה מהשתיים הדומות הרצופות מנוקדת בשוא; אבל מסתמא הוא נע, כפי שנראה מניקוד החטף פתח בכתר ארם צובא: אשר מוטל מתחת לאות השניה - של תיבת חללי עצמה בשמואל ובצפניה ופעם אחת בישעיה ופעמיים בירמיה - ולמעשה גם של התיבה המוטית מאותו המשקל ביחזקאל: גללי, ואשר מוטל מתחת לאות הרביעית מהסוף - של תיבת שממות עצמה ביחזקאל ושל תיבת רבבות עצמה בבהעלתך ובמיכה - ולמעשה גם של התיבה המוטית מאותו המשקל בתהלים: אמרות (ד') מה שמוכיח שמסתמא במשקל הזה (בלשון רבים) השוא נע באופן כללי ולא רק במקרה של שתי אותיות דומות רצופות.

גם אין ראיה מהתיבות: מעללי מעלליכם מעלליהם. אמנם בהן האות הראשונה מהשתיים הדומות הרצופות מנוקדת בשוא; אבל מסתמא במשקל הזה השוא נע, ומסתמא אף באופן כללי ולא רק כששתי האותיות דומות רצופות: חדא משום שתיבת מעללי - כמו תיבת מערכי (לב) - היא ממשקל תיבות משכבי מכנסי מזרקי משברי משכני מקדשי משפטי מפרשי מבצרי מספרי מפלשי מדיני; ותו משום שהלא לגבי תיבות ארזים אנשים, אשר גם לגביהן - כמו לגבי תיבת מעללים - הן באות בנפרד ובלשון רבים ובהן האות הרביעית מהסוף קמוצה, הנה כשהן באות מוטות כתיבת מעללי - ארזי (א-ל) אנשי (לבב שמעו לי) - אז האות השלישית מהסוף מנוקדת בחטף פתח בכתר ארם צובא.

לכן, במקום לנסות להביא ראיה מתיבת חננני (או משאר התיבות הנ"ל), יותר היה ראוי להביא ראיה מהתיבות הבאות שבמקרא; משום שלגביהן, יש טעם טוב להניח כי מסתמא השו"א - אשר מתחת לראשונה משתי אותיות רצופות דומות - הוא נח, אבל אין טעם סביר להניח שהשו"א נע; וא"כ ה"ה לגבי תיבת נשעננו (אשר כאמור: גם לגביה, יש טעם טוב להניח כי מסתמא השו"א - אשר מתחת לראשונה משתי אותיות רצופות דומות - הוא נח, אבל אין טעם סביר להניח שהשו"א נע), אין זה מן הנמנע שהכתיב שלה עם שתי אותיות רצופות דומות (שבהן הראשונה מבוטאת מסתמא בשו"א נח כאילו נכתבה עם אות יחידה ודגושה כפי שבאמת כתוב בדבהי"ב יד י) נובע - לא בגלל השערת פותח האשכול שאולי הכתיב הזה נטבע כשעדין הסידור לא נוקד (והיה חשש שמא הכתיב הבלתי מנוקד נשענו יטעה את הקורא לקרוא תיבה זאת בגוף שלישי כפי שכתוב בדבהי"ב יג יח) - אלא פשוט בגלל אותה סיבה שבגללה גם התיבות הבאות שבמקרא כתובות עם שתי אותיות רצופות דומות (שבהן הראשונה מבוטאת מסתמא בשו"א נח).

א. "שררך" אגן הסהר. לפי מסורת הספרדים, האות ש' מבוטאת בקמץ קטן (דהיינו אשכנזי, ממשקל: "אזנך" "עניך" "יפיך" "שרשך" "סבאך"), וא"כ האות ר' הראשונה מבוטאת בשוא נח, וראיה לכך היא (לא רק ממבטא הספרדים אלא) גם מהפסוקים: לא כרת "שָרּך" (האות ר' דגושה ואגב לכן האות ש' הבלתי מוטעמת מבוטאת אצל הספרדים בקמץ קטן), רפאות תהי "לשרּך" (כנ"ל).

ב. "הִנְנִי" "הִנְנו" (ממשקל: "הנְּךָ" "הנּכה" "הנָּךְ" "הִנּוֹ" "הנּכם" "הנּם").

ג. זובח תודה "יכבדָנני" (ממשקל: בעבור "תברכַנּי" נפשך, "תבעתַנּי" ג' פעמים באיוב, "דנַנּי", יסור "יסרַנּי"; ומעי"ז "יועִדֶנִּי/יֹעִידֶנִּי" שבירמיהו, אם כי שם לפני האות נ' יש סגול). ולכן גם: "יקראֻנני" "ישחרֻנני" "ימצאֻנני" (ממשקל: "ישבחונך" "ישאונך" "ימצאונה" "יעברֻנהו").

ד. כי עת "לחננה". מסתמא האות נ' הראשונה מבוטאת בשוא נח (ממשקל: "לְרִבְעָהּ" "בְּשִׁכְבָהּ" "לְרִשְׁתָּהּ" "בְּלִדְתָּהּ" "רִדְתָּהּ" "שִׁבְתָּהּ" "בְּלֶכְתְּךָ" "בְּלֶכְתּוֹ" "בְּלֶכְתָּן" "בְּלֶכְתָּם"), וא"כ "לחננה" עם ה' אותיות מבוטאת כאילו נכתבה עם ד' אותיות "לחנּה" עם נ' יחידה ודגושה (אע"פ שכתיב כזה אינו במקרא), וכמו שמצינו עם ד' אותיות מאותו המשקל: "לְהֻמָּם" (בפרשת דברים ובמגילת אסתר) עם מ' ראשונה דגושה במקום להיכתב "לְהֻמְמָם" עם ה' אותיות (ממשקל: אחרי אלוהים אחרים "לעבדם", באו מן השדה "כשמעם", ויהי "בנסעם" מקדם, "בנסעם" מן המחנה, "ברדפם" אחריכם, "באכלם" את קדשיהם, וכיו"ב).

[אבא יודן]

יש להוסיף עוד שתי פעמים, בהן מופיעה מלת נשעננו בתפילה, וגם שם אותה תופעה, מי שיודע לנקד (למשל החכם רבי דניאל ג.ש. ועוד) ניקד כהוגן, ואידך שיירום כמו שמצאום. [ויש שניקד בשני קמא ניקוד אחד, ובסליחות ניקוד אחר..]
סליחה 'אלקים בישראל גדול נודעת' (שני קמא, ובסליחות נוסח פולין, עח), וסליחה 'חננו ה' חננו' (נוסח פולין, יט).