בפשוטו יש כאן הדגשה שישראל משולים לראשית ולמין המובחר, והינם ערימת שערים, היינו שנלקחים בשער היוקר, ובפועל מצבם שהם זרויים בבזיון בכל קצוי ארץ כשעורים שהינם פחותים בחשיבותם.
אולם לכאורה נרמז כאן ענין נוסף שתחת להיות 'ערימת' שזה רמז לחיטים, כמו שכתוב בשה"ש (ז, ג) בטנך ערימת חיטים, עם ישראל זרויים ופזורים בכל קצוי ארץ כמו שעורים.
ומצינו הדגשה של זריה בשעורים בדרך פיזור בתו"כ פרשת בחוקותי (ב, ו):
[הובא ברש"י שם (כו, לג)].ואתכם אזרה בגוים זו מדה קשה לישראל שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד הם רואים זה את זה ומתנחמים, ואתם אין אתם כן, אלא עתיד אני לזרות אתכם לבין כל האומות כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה לחבירתה שנאמר ואזרה במזרה בשערי הארץ שיכלתי איבדתי את עמי מדרכיכם לא שבו.
ויתכן לומר שאמנם חלוקה היא מלאכת זריית השעורים מזריית החיטים שזריית השעורים מיוחדת היא בפיזורה.
כתיב בירמיהו (טו, ז): וָאֶזְרֵ֥ם בְּמִזְרֶ֖ה בְּשַׁעֲרֵ֣י הָאָ֑רֶץ.
ופירש"י: במזרה - נפה שקורין וו"ן בלעז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד.
ובתוס' בע"ז (טו, ב): והמזרה - פ"ה שהוא רחת שהופכין בה התבואה וקורין אותה פל"א וקשיא דהא כתיב (ישעיה ל) ברחת ובמזרה אלמא תרי מילי נינהו. לכך פר"י דהוא כלי א' של מחרישה.
ובהגהות הגריעב"ץ שם: נ"ב ז"א כדמוכח הך קרא גופיה אשר זורה וגו' אלא מזרה מין כלי נפה הוא.
ואף כי בלשון רש"י בע"ז נראה כי זהו הרחת וכמו שציטטו התוס',
הנה ברש"י בנדה (לא, א) פירש ממש כדברי הגריעב"ץ: זרית - ביררת בנפה שקורין וו"ן כמו (ישעיהו ל) ברחת ובמזרה.
והנה נפה משמשת בסתמא למלאכת מרקד (עי' רש"י שבת עג, א), וזהו ניפוי סופי אחרי זריה ברוח וברירה של הפסולת בידים אל ערימה במקום אחד, וזהו בחיטין, אבל בשעורים ישנה נפה אחרת המשמשת לזריה נוספת בפיזור הגרעינין אחד מן השני.
[וראה עוד במאמר הגאון רבי יחזקאל ראטה, קובץ נזר התורה יב, תשס"ו, עמ' שלז].