בדברי הרוקח בפירושו:
לאחר שיסיים ההפטרה יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולמים צור כל העולמים כמו מיד לאחר הבו גודל לאלהינו מתחיל הצור תמים פעלו כי משה צידק הדין עליו שלא נכנס לארץ כמו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו, ולא עלתה כת' אפילו מה שלא עליתי לארץ ישר הוא... צדיק בכל הדורות שאתה עושה, כמו צדיק ה' בכל דרכיו האל הנאמן לשלם לאדם כפועל ידיו. האומר ועושה כל אשר יחפץ.
והיינו ש'צור כל העולמים' הוא כנגד הצור תמים פעלו, ו'צדיק בכל הדורות' הוא כנגד צדיק וישר הוא',
ויעו"ש עוד בדבריו וכן בפי' הרוקח עה"ת פר' האזינו רמזים והקבלות נוספות בין ברכה זו לתחילת פרשת האזינו.
ועכ"פ למדנו בדבריו ביאור נפלא לתוכן ברכה זו, שכל תוכנה ומהותה הוא צידוק הדין על כל מעשי הקב"ה שפורטו בהפטרה מדברי הנביאים, ולפי"ז מובן היטב המובא במסכת סופרים (פי"ג ה"י): ומיד עומדין העם ואומרים, נאמן אתה הוא ד' אלהינו ונאמנים דבריך נאמן חי וקיים תמיד תמלוך עלינו לעולם ועד. וכך הוא לשון התוס' בפסחים (קד, ב ד"ה חוץ): וברכה שלאחר הפטרה דצור כל העולמים עד שכל דבריו האמת והצדק ויש הפסק במחזורים ומתחיל נאמן אתה הוא ואין שם ברכה לא בחתימת הראשונה ולא בפתיחת השניה. ונראה דכולה ברכה אחת היא דכולה משתעיא בנאמנות ובאמיתות המקום ומה שיש הפסק במחזורים לפי שהיו רגילים כל הציבור להפסיק שם ולומר שבח כדאמר במסכת סופרים.
והיינו כי צידוק הדין לא שייך לקיים ב'שלוחו של אדם' ובשומע כעונה, כי זה ביטוי להרגשת הלב, וכל העם היו מצדיקים עליהם את הדין.