כג. החיוב לשמוע ברכת כהנים, ודין העומד בתפילתו בשעת נשיאת כפיים
וודאי דאיכא חיוב על כל אחד מישראל לשמוע ברכת כהנים, ולבוא כשהוא בעיר לביהכ"נ שיש שם כהנים, לשמוע הברכה. ורק הקילו בחול כשצריכין לעבוד בשדה, שאלו החשיבום לאניסי, כמפורש בתוס' סוטה דף ל"ח ע"ב ד"ה הא דאניסי, שמביאין מסוף ר"ה, דהני דקיימי במתא לא אניסי, שלכן אינם בכלל ברכה. ואצלינו שאין נשיאת כפיים אלא ביום טוב שכולן נמצאו בעיר, מחוייבין כל ישראל כשאינם חולים לבא לשמוע ברכת כהנים. ונשי שיש להן בנים קטנים, הן אניסי מלבוא וישנן בכלל הברכה. וכן המשמשין להחולים, הן אניסי, ופטורין מלבוא מטעם אניסי, וישנן בכלל הברכה. ונצטרך לומר בהא דברכות סוף דף ז' ע"ב, דר' יצחק אמר לר"נ, מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי. שהשיב, לא יכילנא, וטריחא לי מלתא לכנופי בביתו עשרה, שהיה זה בתפלת המנחה שליכא נ"כ, או שלא היה כהן בעיר, או שגם אז במקומו של ר"נ לא עלו כהנים לדוכן אלא ביום טוב. ולכן מסתבר שמחוייבין אלו שעשו שלא כשורה, ועמדו להתפלל שמונה עשרה סמוך לבית הכנסת לשתוק בתוך תפילתם, ולשמוע ברכת כהנים אך האמן לא יענו כשאין בטוחין לחזור לתפלתן. ולעניין השתיקה לשמוע ברכת כהנים, הוא מילתא דפשיטא, דהא ליכא שום עניין הפסק, לא רק לרש"י שהביאו התוס' ברכות דף כ"א ע"ב ד"ה עד, דמי ששומע מפי החזן קדיש או קדושה ישתוק וישמע. אלא אף לר"ת ולר"י החולקין עליו, וסוברין דכיוון דשומע כעונה הוא הפסקה, מכל מקום גם לדעתם נמי יכול לשמוע ברכת כהנים, דהא אינו צריך לענות כלום, אלא רק לשמוע, שגם לדידהו ליכא הפסקה. אבל מסתבר דאם הוא עומד בתפלתו אצל כותל מזרח שהוא אחורי הכהנים, הוא רשאי ומחוייב לילך משם ולעמוד בפני הכהנים, דהליכה לצורך הזה נמי אינו הפסק. ואף שלא ראיתי מפורש דין זה, מסתבר לע"ד כן בפשיטות.
משכיל אל דל כתב:האם יש מקור למנהג זה? או שזה מנהג עמרצים?
שומע ומשמיע כתב:בבתי כנסת שהחזן צמוד לכותל אני ככהן משתדל לדחוק עצמי להיות קצת לפניו. ואפשר גם שהאפשרות הזאת עושה שבלי זה אינו נחשב אנוס.
אראל כתב:שומע ומשמיע כתב:בבתי כנסת שהחזן צמוד לכותל אני ככהן משתדל לדחוק עצמי להיות קצת לפניו. ואפשר גם שהאפשרות הזאת עושה שבלי זה אינו נחשב אנוס.
גם אני דקדקתי כן מעולם, כשאני עולה לנשי"כ, שאעמוד משהו לפנים מן החזן, כדי שלא יהי' החזן בכלל עם שאחורי הכהנים, אך לא זכור לי כרגע איפוא ראיתי זאת [אך כאשר יש עוד כהנים, לכאורה סגי במה שרק כהן אחד עומד לפנים ואי"צ שכל הכהנים יהי' עומדים בפני החזן]
מקדש מלך כתב:והנה לגבי מתפלל יחיד חידש באגרות משה שמותר לו ללכת, ומשמע אפילו כשאינו אוחז בשים שלום (או"ח חלק ה סימן כ).
כג. החיוב לשמוע ברכת כהנים, ודין העומד בתפילתו בשעת נשיאת כפיים
וודאי דאיכא חיוב על כל אחד מישראל לשמוע ברכת כהנים, ולבוא כשהוא בעיר לביהכ"נ שיש שם כהנים, לשמוע הברכה. ורק הקילו בחול כשצריכין לעבוד בשדה, שאלו החשיבום לאניסי, כמפורש בתוס' סוטה דף ל"ח ע"ב ד"ה הא דאניסי, שמביאין מסוף ר"ה, דהני דקיימי במתא לא אניסי, שלכן אינם בכלל ברכה. ואצלינו שאין נשיאת כפיים אלא ביום טוב שכולן נמצאו בעיר, מחוייבין כל ישראל כשאינם חולים לבא לשמוע ברכת כהנים. ונשי שיש להן בנים קטנים, הן אניסי מלבוא וישנן בכלל הברכה. וכן המשמשין להחולים, הן אניסי, ופטורין מלבוא מטעם אניסי, וישנן בכלל הברכה. ונצטרך לומר בהא דברכות סוף דף ז' ע"ב, דר' יצחק אמר לר"נ, מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי. שהשיב, לא יכילנא, וטריחא לי מלתא לכנופי בביתו עשרה, שהיה זה בתפלת המנחה שליכא נ"כ, או שלא היה כהן בעיר, או שגם אז במקומו של ר"נ לא עלו כהנים לדוכן אלא ביום טוב. ולכן מסתבר שמחוייבין אלו שעשו שלא כשורה, ועמדו להתפלל שמונה עשרה סמוך לבית הכנסת לשתוק בתוך תפילתם, ולשמוע ברכת כהנים אך האמן לא יענו כשאין בטוחין לחזור לתפלתן. ולעניין השתיקה לשמוע ברכת כהנים, הוא מילתא דפשיטא, דהא ליכא שום עניין הפסק, לא רק לרש"י שהביאו התוס' ברכות דף כ"א ע"ב ד"ה עד, דמי ששומע מפי החזן קדיש או קדושה ישתוק וישמע. אלא אף לר"ת ולר"י החולקין עליו, וסוברין דכיוון דשומע כעונה הוא הפסקה, מכל מקום גם לדעתם נמי יכול לשמוע ברכת כהנים, דהא אינו צריך לענות כלום, אלא רק לשמוע, שגם לדידהו ליכא הפסקה. [b]אבל מסתבר דאם הוא עומד בתפלתו אצל כותל מזרח שהוא אחורי הכהנים, הוא רשאי ומחוייב לילך משם ולעמוד בפני הכהנים, דהליכה לצורך הזה נמי אינו הפסק. ואף שלא ראיתי מפורש דין זה, מסתבר לע"ד כן בפשיטות.
יש מדקדקין שמעתיקים מקומם בנשיאת כפים לעמוד מול הכהנים ממש דוקא, וטעם הדבר נראה דאף דמייתינן בסוטה (לט א) מנתכוון להזות פניו והזה על הצדדין שבפניו הזאתו כשרה, והביאו התוס' הירושלמי דמינה ילפינן גם בנשיאת כפים הדין כן שצדדין שלפניו כלפניו, מ"מ האי כשרה היינו בדיעבד ולא מוכח שלכתחילה כן, וע"כ משתדלים שיהא לפניו דוקא, וכן ראיתי בהנהגות ה"חתם סופר" זצ"ל שהידר בנשיאת כפים להיות לפניו ממש, אף שכשר גם מן הצדדין וכמ"ש. וכן כתב בבן איש חי פר' תצוה דהיכא דאפשר יעמדו כנגד הכהנים.
ולכן מסתבר שמחוייבין אלו שעשו שלא כשורה, ועמדו להתפלל שמונה עשרה סמוך לבית הכנסת
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים