וְלָמָּה שְׁאָר יְרָקוֹת בָּאִין תְּחִלָּה. לִפְטוֹר חֲזֶרֶת שֶׁל מִצְוָה בְּרָכָה רְאוּיָה לָהּ. וְשֶׁאֵין לוֹמַר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת כְּאַחַת שְׁתִיָּה אוֹ אֲכִילָה. וְאִי אֶפְשַׁר לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּאַחַת בְּשֶׁכְּבָר כְּרֵסוֹ מִלָּא. וְכֵן בִּשְׁתֵּי מַצּוֹת פּוֹטְרִין מֵחַלָּה לְחַלָּה. עַל כִּי אֵין לְשַׁנּוֹת בִּשְׁתֵּי בְרָכוֹת. מְבָרֵךְ עַל זוֹ וְעַל זוֹ וְאֵינוֹ אוֹכֵל עַד שֶׁיִּגְמוֹר שְׁתֵּי בְרָכוֹת.ביאור הדברים, שאינו יכול לברך על המרור בתוך הסעודה בפה"א, משום שאין לומר שתי ברכות כאחת על שתיה או אכילה, והיינו מטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות, ומטעם זה בשתי מצות 'פוטרין מחלה לחלה' והיינו שבוצעים ב' המצות יחד, ומברך המוציא על השלמה ועל אכילת מצה על הפרוסה, וכך איתא בברכות (לט, ב): אמר רב פפא: הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. מאי טעמא לחם עני כתיב. ובתוס' שם בתוה"ד: אבל אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות, ויעו"ש.
וכאן הוסיף ריט"ע וביאר לפי"ז הטעם שטיבול ראשון הוא לפני הסעודה, כי א"א לברך על המרור בפה"א בתוך הסעודה יחד עם ברכת על אכילת מרור, וכאמור, וגם א"א לברך על המרור בתחילה בפה"א (ויקיים בו טיבול ראשון) ואח"כ יאכל שוב ויברך על אכילת מרור, כדאיתא בגמ' (קיד, ב): לאחר שמילא כריסו הימנה חוזר ומברך עליה, ולכן נהגו לעשות הטיבול בשאר ירקות קודם הסעודה לפטור חזרת של מצוה בברכת בפה"א הראויה לה.
ולפי כל האמור אין לגרוס "וא"א לאכול ולשתות כאחת, אלא "וא"א לאכול ולשנות", וכך כתב בשו"ת
בית אפרים או"ח סי' מו בסוף התשובה, ולחיבת הדברים נעתיק כל הענין, וז"ל, ו
אהאנן ביה אמינא להודיע לכ"ת מה שנבוכו רבים בפירוש דברי הפיוט ולשבת הגדול ולמה שאר ירקות כו' ואי אפשר לאכול ולשתות כאחת כו' שהוא תמוה וכ"א דורש ומגיה כפי רצונו.
והאמת הברור כך הוא שכצ"ל ולמה שאר ירקות באין תחלה לפטור חזרת של מצוה ברכה ראויה לה שאין לומר שתי ברכות באחת שתי' או אכילה ואי אפשר לאכול וְלִשְנות באחת בשכבר כריסו מלא וכן בשתי מצות פוטרין מחלה לחלה על כי אין לשנות בשתי ברכות כו'.
ופירוש הדברים שאמר שאין לומר שתי ברכות באחת שתים או אכילה הוא עפ"י הש"ס דפסחים דף ק"ב כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום ופריך ונמרינהו תרווייהו אחד כסא ומשני שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות וע"ש בתוס' ורא"ש לענין כוס של ברכת נשואין וס"ל להפייטן דגם טיבול הירקות תחלה הוא מהאי טעמא שלא יצטרך לברך על המרור שני ברכות כאחד.
(ובאמת שהתוס' בדף קט"ו השיגו עליו וכתבו וז"ל ורבינו יוסף טוב עלם כתב בסדרו למה שאר ירקות כו' וליתא) דהא משום היכרא באין ולא שייך כאן חבילות אלא בתרי מילי כו' וגם במ"ש לקמן שפוטרין מחלה לחלה כו' כו' ג"כ אין כן דעת התוספות בברכות דף ל"ט ע"ב ד"ה הכל מודים אך אח"כ כתבו בשם ר"י שהיה רגיל לברך על שתיהן כו' ע"ש י"ל כדברי הר"י וש"ע אך מלשון פוטרין לא משמע הכי).
ושוב אמר ע"ז שע"כ צריך להקדים ירקות שא"א שיברך על המרור בפה"א ויאכל ואח"כ יברך על אכילת מרור ויאכל וז"ש לאכול ולשנות באחת ר"ל באותו מרור עצמו יאכל וישנה בו ע"ז אמר בשכבר כרסו מילא והיינו אתקפתי' דר"ח בדף קט"ו ושוב אמר וכן בשתי מצות פוטרין מחלה לחלה ר"ל שמברך על האחת המוציא ופוטר ומסלק עצמו מזו ונוטל האחרת לברך עליו על אכילת מצות על כי אין לשנות (צריך להיות נקוד הלמד בחירק ושין בשבא) בשני ברכות ר"ל שאין לברך שני ברכות על דבר אחד (כמש"ל מדברי התוספות בברכות ועיין בט"ז סימן תע"ה) לכן צריך לייחד לזה שני מצות ולברך על כ"א ברכה אחת. כך הם בירורן של דברים ומצוה לתקן בסידורים ויוצר הרים יצילך מגזרים וקרנך ירום.
וְלָמָּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מִצְוָתָן בְּזֶה הַלַּיְלָה. זֵכֶר לְאַרְבָּעָה גְּאֻלּוֹת שֶׁנִתְבַּשְׂרוּ בָהֶם עַם סְגֻלָּה. יְצִיאָה וְהַצָּלָה לְקִיחָה וּגְאֻלָּה.עי' בפירוש עיון תפילה שהפייטן החליף הסדר של לשונות גאולה והקדים לקיחה לגאולה מפני החרוז.
[ועי' בשו"ת נוב"י קמא או"ח סי' ב: ולכן לדעתי אף האומר בהפסק מאמר ממך במקום הצורך להשוות החרוזים לא משתבש. ועי' בכור שור ר"ה טז ובשו"ת חת"ס סי' סז].
וּכְדֵי לְשַׁבֵּר אֻמּוֹת עֲמָמוֹת מְשֻׁקָּצוֹת בִּגְעִילָה. בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַכְּתוּבִים בָּם שֶׁהֵן כּוֹס הַתַּרְעֵלָה. וּכְנֶגְדָם לְהַשְׁקוֹתֵנוּ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל חֶמְלָה.ע"פ דברי הירושלמי פרק ע"פ: ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם... וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות.
וְלָמָּה מְסֻבִּין בְּמִטָּה כְבוּדָה וּכְלוּלָה. זֵכֶר לְחֵרוּת וְרִבּוּץ עַנְנֵּי כָבוֹד בַּחֲתוּלָה. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִנְהוֹג כָּבוֹד וּלְסַלְסְלָה. שֶׁעִטְּרָנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב עֲטֶרֶת מְלוּכָה וּתְהִלָּה.נראה שיש ענין של הידור וכבוד במושב ההסבה, ובספר סדר היום כתב: אחר שיצא מב"ה ילך לביתו ויקדש מיד ויהי' השלחן ערוך לפניו ומקום מושבו מוכן ומזומן פנוי ומתוקן כמושב בני חורין ומכל אשר יש לו מובחר וטוב יוציא ויציע ויתקן ביתו ומקומו ואפילו בגדי משי ורקמה וכל המוסיף מוסיפין לו והכל כדי להראות לכל שמחת לבו בחסדו של מקום. [וכן נהג מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל].
ונתבאר כאן חידוש שההסבה מישך שייכא לענני כבוד, וכן איתא במדרש שמו"ר (פר' בשלח כה, ז): ד"א הנני ממטיר לכם לחם מן השמים הה"ד תערוך לפני שלחן נגד צוררי אימתי אמרו ישראל דבר זה כשיצאו ממצרים והיו אומות אומרים עתידין אלו למות במדבר ואמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר, מה עשה הקדוש ברוך הוא הסיבן תחת ענני כבוד שנאמר ויסב אלהים את העם.