הודעהעל ידי ישא ברכה » א' אוגוסט 12, 2018 10:03 pm
בעז"ה
1. בתלמוד רואים בכמה מקומות, שסברו חכמי התלמוד כדבר ברור שחכמים בדורות מאוחרים קטנים מהחכמים בדורות הקודמים להם, ולכן בי"ד מאוחר אינו יכול לבטל תקנת בי"ד שקדם לו. עי' במגילה ב. מו"ק ג: גיטין לו: ע"ז לו. (ולכאו' לדחוק שבכל אלו, ידעו חכמי הגמ' את החכמים הקדמונים ואת הנוכחיים, וברוחב דעתם החליטו שהראשונים גדולים, לא מסתבר, ובפרט שלפעמים הדורות הקודמים היו במאות שנים מהם, ונראה יותר שהיה בידם כלל, שהראשונים גדולים).
2. בגמ' עירובין נג. 'אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ראשונים רבי עקיבא, אחרונים רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי ראשונים רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית. אמר אביי, ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא, ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי, אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה.
3. מבחינת מסוימת, זה ממש מפליא, הידע של חכמי דורות הקדמונים, כל התורה שבע"פ (ספרות חז"ל האדירה, שחלקים נרחבים ממנה אינם איתנו היום), הם למדו וזכרו בעל פה כמויות עצומות של חומר.
4. משמיה דהגר"א ז"ל מטו 'אם באנו לפלפל כן הרי אפשר להוסיף כהנה וכהנה, והאריך לו במילי דחדודי במהירות רבה, עד שכמעט קצרה יד שכלו החריף להשיג הכל, וכשלומדים באופן זה יוכל האדם לטעות בעצמו, לאחר שבכל יום ויום יוסיף חידוד על חידוד, ויוכל לחשוב כי הוא הולך וגדל, ויבא לידי גסות הרוח להתגאות בחריפותו ולהעריך עצמו שהוא כדאי לדבר נגד המחברים הראשונים ז"ל, אבל כשלומדים תורה על דרך העיון האמתי כדרכם של הראשונים ז"ל אזי מתרגלים בכל יום להכיר פחיתות ערכנו נגד הראשונים ז"ל, כי מה שאנו מתיגעים זמן רב, מוצאים אחר כך שרש"י ושאר הראשונים ז"ל הרגישו בזה ותירצו לפי דרכם בקודש במילים קצרות', ע"כ. ההוכחה הפשוטה לדברי הגר"א היא לנסות ללמוד גמרא בלי ראשונים בכלל.
5. מאידך יל"ע מדברי הגמ' בברכות כ. וכעי"ז בסנהדרין קיז: 'אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא. אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם וכו'. ומשמע לכאו' כי בידיעת התורה אין בהכרח כי הראשונים גדולים מהבאים אחריהם. והדבר טעון ביאור, מסתבר שיש כמה הסתגויות מהעיקרון, או שזה רק בפער נרחב ולא בכמה עשרות שנים, או שיחידים יכולים להיות גדולים מקודמיהם, אבל באופן כללי רוב בני הדור יהיו פחותים מרוב בני הדור שלפניהם.
6. בעצם הענין, הובאו לעיל דברי הר"ן בדרשות. יש לדון האם הוא מתכוין שזו עובדה טכנית שככל שקרובים למקור (וכפי שכתבו למעמד הר סיני), הידיעה תהיה מדויקת יותר, (וכן קו החשיבה יהיה מדויק יותר), או שכוונתו לענין בהנהגת ה', שהחכמה משתלשלת מחכם לחכם. לשונו קרובה יותר לרעיון כעין זה, אבל זה קצת מוזר.