פורום אוצר החכמה

תא חזי כתב:ולגבי תופעת ה"שם" בספרים...,
כלו לכם מן העצלות....

או קיי, אבל ספרים שהם כבר כן מושקעים, לא כדאי שהמחבר יכתוב עוד פעם את המקור ?
לפחות אחרי הרבה זמן, כאשר הלומד כבר לא יודע היכן להסתכל ?
אני חושב שגם המחבר צריך לעשות חיפוש כדי לראות שאין באמצע איזה עוד ציון שישבש את ה"שם", (אא"כ הוא מונח עכשיו ממש בכתיבה וזוכר), אז למה לא להתאמץ קצת לתועלת המעיין.
לדעתי זה לא כ"כ פינוק. אבל ניחא, התאמצנו עד היום, נתאמץ עוד קצת.
העיקר שימשיכו לחבר חיבורים טובים, ערוכים, ומאירי עינים.

מה דעתכם על השיגעון, שבמצואי חג (שאין סעודה שלישית),
או בכל זמן שבו יש פיצוץ אוכלוסין בערבית (חנוכה, ליל מכירת חמץ וכו'),
החדר בשטיבלאך מפוצץ באנשים שעונים "ברכו" לקדיש האחרון, ומיד לפני שהתחילו לצאת, והחדשים התחילו להיכנס,
כבר מאיצים "העשרה ראשונים" של המנין הבא בש"ץ (בניגון כמובן), "והוא רחום"...
א' מי בכלל אמר שיש כבר עשרה חדשים, ב' וגם אם כן למה לדחות את השאר ל"ברכו" האחרון,
ומי שיאריך קצת בשמו"ע יפסיד גם אותו (כי אין קדושא דסדרא).
למה לא להמתין דקה בדיוק, לתת לישנים לצאת, ולחדשים להיכנס, וכך כולם יזכו לשמוע לפחות ברכו אחד, אם לא שנים.