פורום אוצר החכמה

יש הבדל גדול בין ההסכמות של הגר"ש אויערבאך והגרמ"ש שפירא זצ"ל לספר "אחרית כראשית":

מתוכנה של ההסכמה של הגרמ"ש נראה שהיא בעיקר הסכמה על אישיותו של המחבר הג"ר אריה שפירא (מרבני חוג הרב זילברמן) שהוא כאמור אחיינו, אבל נראה מדבריו שהוא לא התעמק בתוכן הספר: מכתב ההסכמה קצר והוא מציין בו שהוא נסמך על גדול"י שהללו את החיבור, ושהוא מצטרף לברכת "חותנו (של המחבר) הגאון המופלא מוה"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א".

לעומת זאת ההסכמה של הגר"ש אויערבאך נכתבה בארוכה, וכל הקוראה יראה ברורות שהיא אכן הסכמה מרוגשת ונלהבת לתוכנו של הספר.
כאמור, הג"ר אריה שפירא מלבד היותו אחיין להגרמ"ש זצ"ל הינו גם חתנו של הגרז"נ גולדברג שליט"א (ת"ח גדול מאד בפני עצמו)- גיסו של להבחל"ח הגר"ש זצ"ל (הגרז"נ הוא כמובן חתנו של רשכבה"ג הגרש"ז זצ"ל).

דרומי כתב:לא רק המדינה היא עירוב טוב ורע, אלא רוב הדברים בעולם הוא עירוב טוב ורע (חוץ מעניני קדושה מובהקים ולהבדיל עניני טומאה מוחלטת), וכן הוא מאז חטא עץ הדעת עד עת קץ שאז יתוקן החטא ויהיה בירור גמור בין הטוב והרע.

כמבואר ברמח"ל ובנפה"ח ורוח חיים ועוד. (מסתמא גם בתניא..).
העירבוב בין הטוב והרע מאז חטא אדה"ר גם נמצא בתוכנו, ובכל נטייה לטוב מעורב גם הרע וכן להיפך.

ראיתי בחנות הספרים ספר חדש מאת המחבר של 'אחרית הימים' על ענין שתי המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, אבל שם לא הדפיס אלא הסכמה חדשה של חותנו הגאון ר' זלמן נחמיה גולדברג.

יועין בירחון האוצר החדש (ניסן) שכותב שם תלמידו (הרב מאיר) שדעתו הייתה כאחרית כראשית ולא כרי"א וינטרוב

בארה"ב יצא לאור כתב עת בשם ׳דער וועקער׳ מס׳ 12 עבור חג הפסח בשפת אידיש. אפשר לקנות אותו בעמעזאן.קאם.

שם הדפיסו מאמר מאת הרב יוסף מילר, תלמיד ובן תלמיד של ראש הישיבה זצ"ל. הוא כותב שם, בתוך דבריו, שסבת ההתנגדות של הראש ישיבה לגיוס היתה משום שאחז שאין למדינה להתערב לחיים הפרטיים של אזרחיה. רק בדברים קטנים מותר להם להגיד דעות, ולא בדברים רציניים. הכוונה שלו היתה לעצב את דמות המדינה כפי שצריך להיות, ולא מפאת התנגדות למדינה.

דברים מאד מעניינים, לדעתי. אם יש למישהו עוד מידע על הנושא, הייתי שמח לשמוע ולראות.

בקיצור, הוא לא היה קנאי, הוא היה ליברטריאן...

שמש כתב:בקיצור, הוא לא היה קנאי, הוא היה ליברטריאן...

על זה כבר יש מקורות רבים שזו דרך מרכזית מאוד (או שמא אומר- המרכזית) בגדרי הלכות ציבור

יודעני שזו דעתו של כת"ר, אך להציג כך את הגרש"א לאחר פטירתו (בניגוד גמור לדמות שמשווקים אנשיו בשנים האחרונות) זה נשמע קצת מוזר.

שמש כתב:יודעני שזו דעתו של כת"ר, אך להציג כך את הגרש"א לאחר פטירתו (בניגוד גמור לדמות שמשווקים אנשיו בשנים האחרונות) זה נשמע קצת מוזר.

כמובן שלא דיברתי בדווקא על הגרש"א (כי מנין לי לדעת), אלא על ההודעה של כת"ר

אך הודעתי נסובה על הגרש"א (אין לי בעיה עם ליברטריאניזם וכד' ואפי' לא עם הטענה שמבחינה תורנית זו השיטה העדיפה, רק הצגתו של הגרש"א ככזה נראתה לי מוזרה וכאפולוגטיקה מאולצת).

שמש כתב:אך הודעתי נסובה על הגרש"א (אין לי בעיה עם ליברטריאניזם וכד' ואפי' לא עם הטענה שמבחינה תורנית זו השיטה העדיפה, רק הצגתו של הגרש"א ככזה נראתה לי מוזרה וכאפולוגטיקה מאולצת).

ייש"כ, וסליחה שהטרחתי את כתר"ה

כמובן שאין כאן כל טרחה... מה גם שכנראה דברי הראשונים נכתבו בצורה שנשמעה מזלזלת וראוי היה להבהיר זאת.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בארה"ב יצא לאור כתב עת בשם ׳דער וועקער׳ מס׳ 12 עבור חג הפסח בשפת אידיש. .

בבקשה אל תביא דברים מכתב עת זה שהוא מלא השכלה, ומייסדיה הם משכילים ומחללי שבתות, והיו שמחים אם היו נולדים בבית שאינו מזרע ישראל....
ובכלל שדבריהם אינם מיוסדים על האמת...

שקר גס, לשוה"ר ומוצש"ר. אני מכיר כמה מהם, ואין זה נכון כלל.

זה נכון שישנם דברים שם שאינם מיועדים להמון העם, שאינם מסוגלים להבין ולקלוט מגוון השיטות והדעות הכלולים תחת הכלל של תורתינו הקדושה, וקשה להם לעכל את המושג שהרבה דרכים למקום ויש יותר מסוגיות אחדות בתלמודינו. ולאנשים האלו באמת רצוי שלא לעיין בדברים כאלו ולהתבלבל. כלל זה קיים גם לגבי אתרא קדישא הדין.

אמנם אין זה קשור כלל לנידון דידן, שהכותב הוא אדם מוכר, והוא נושא האחריות על דבריו.

הגרש"א לא רק התנגד וכאב את ההתנתקות, אלא גם בביתו התקיים מנין לביטול רוע הגזרה עם קריאת "ויחל". אני מכיר שניים שהשתתפו שם.
מה שאומר, כנראה, שהוא תפס את זה כגזירה על עם ישראל.
קשה לומר שהוא היה בזה תלמידו של הרב שך.

בן מלך כתב:הגרש"א לא רק התנגד וכאב את ההתנתקות, אלא גם בביתו התקיים מנין לביטול רוע הגזרה עם קריאת "ויחל". אני מכיר שניים שהשתתפו שם.
מה שאומר, כנראה, שהוא תפס את זה כגזירה על עם ישראל.
קשה לומר שהוא היה בזה תלמידו של הרב שך.

לא הייתי מעורה אז, כבר הייתי אברך בבני ברק. לפי מה ששמעתי אז, רבינו זצוק"ל חרד וכאב רק מצד הנושא הביטחוני ולא זולת. מעניין שלדעתו זאת היה שותף יבלחט"א הגרמ"צ ברגמן שליט"א, שבכולל שבראשותו 'ישיבת רשב"י' הסתופפתי באותו זמן. במקרה הוא חתן של הרב שך.

נוטר הכרמים כתב:

בן מלך כתב:הגרש"א לא רק התנגד וכאב את ההתנתקות, אלא גם בביתו התקיים מנין לביטול רוע הגזרה עם קריאת "ויחל". אני מכיר שניים שהשתתפו שם.
מה שאומר, כנראה, שהוא תפס את זה כגזירה על עם ישראל.
קשה לומר שהוא היה בזה תלמידו של הרב שך.

לא הייתי מעורה אז, כבר הייתי אברך בבני ברק. לפי מה ששמעתי אז, רבינו זצוק"ל חרד וכאב רק מצד הנושא הביטחוני ולא זולת. מעניין שלדעתו זאת היה שותף יבלחט"א הגרמ"צ ברגמן שליט"א, שבכולל שבראשותו 'ישיבת רשב"י' הסתופפתי באותו זמן. במקרה הוא חתן של הרב שך.

האם מרנא הרב שך זי"ע ערך בביתו מניין עם קריאת 'ויחל' לביטול רוע הגזירה של הסכמי אוסלו להם התנגד מבחינה בטחונית כשם שעשה כן הגרש"א לביטול גזירת ההתנתקות??
ומה באשר למרנא הגרי"ש זי"ע שחרף כל הלחצים הורה ליהדות התורה להישאר בקואליציה? הרי יש הטוענים שהגרי"ש זי"ע היה המשך ישיר של הרב שך, והגרש"א המשך ישיר של שניהם...

ואגב, הלא לדידיה דרבינו הרב שך הלא אסור היה מעיקרא להתיישב בגוש קטיף וחבל עזה, וההתיישבות שם גופא היתה בעיניו סכנה בטחונית, האין זאת?

לא הספקתי לברר האם אמנם התקיים מנין עם 'ויחל' כזה, בל"נ אעשה כן בהקדם.

ניכר ומוערך המאמץ למצוא את המפריד בין הדבקים, רבותינו הקדושים זכר כולם לחיי העולם הבא, כמובן לשם בירור האמת ללא כחל וסרק, אך לא נעסוק בכך.

עד כמה שידוע לי, היה ויכוח רציני בין אנשי בטחון מובהקים שסיבבו בין כל גדולי ישראל באותו הזמן על המשמעות של ההתנתקות. ההיבט הבטחוני לא היה רק בנוגע לשלומם של תושבי גוש קטיף. יודעני גם שהרב טל פעל רבות לשכנע כי יש בהתנתקות משום סיכון בטחוני גבוה מאוד. הגריש"א נטה לקבל את הדעה החולקת לפחות בעמדת שוא"ת כידוע, וציין בהקשר זה את דברי חז"ל 'לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה שכר סופרים ומשנים', בהטילו את האחריות לכל מה שיקרה לממשלה הרעה בנוכחות הפעילה של אנשי המזרחי.

בכל מקרה, משונה בעיני הנסיון העיקש כאן ובמקומות אחרים למתוח קוי מתאר השקפתיים ורעיוניים בפולמוסים יסודיים ומורכבים על סמך עובדה בודדת או דיוקים מהסכמה.

כבר כתבתי בעבר, בחיי חיותו של רבינו זצוק"ל, ואכפול גם עתה.
בעיני, אף כי ברור כי לרבינו היה מה לומר בכל בעיות הזמן וסוגיות השעה, רבינו לא שימש בתפקיד של 'בעל השקפה' והוגה דעות. הוא לא הרבה לדבר ולעסוק בענינים אלו עם הרבים, ומדי פעם שמעו ממנו דברים חלקיים, ויועדו לאזני אותם השומעים, לרוב אחד או שנים, כפי מה שהיו אמורים לשמוע. רבינו המשיך את דרך רבותיו והעתיק שמועתם בכל הקשור ל'למעשה' ובפועל ממש, בשמירת הצביון והצורה כפי שראה והבין לנכון שזוהי הדרך, ובמקביל, כך התווה את דרכי המלחמה בפירצות ובגזירות מבית ומחוץ במסירות נפש בל תתואר.

בעקבות כך, בענינים המעשיים - המשחרים לפתחנו בכל עת, יש לתלמידים שונים או למקורבים ועוסקים בנושא, ואני הק' בכללם, הרבה יותר 'שימוש'. ודי בזה.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בארה"ב יצא לאור כתב עת בשם ׳דער וועקער׳ מס׳ 12 עבור חג הפסח בשפת אידיש. אפשר לקנות אותו בעמעזאן.קאם.

שם הדפיסו מאמר מאת הרב יוסף מילר, תלמיד ובן תלמיד של ראש הישיבה זצ"ל. הוא כותב שם, בתוך דבריו, שסבת ההתנגדות של הראש ישיבה לגיוס היתה משום שאחז שאין למדינה להתערב לחיים הפרטיים של אזרחיה. רק בדברים קטנים מותר להם להגיד דעות, ולא בדברים רציניים. הכוונה שלו היתה לעצב את דמות המדינה כפי שצריך להיות, ולא מפאת התנגדות למדינה.

דברים מאד מעניינים, לדעתי. אם יש למישהו עוד מידע על הנושא, הייתי שמח לשמוע ולראות.

אם מלחמתו נגד הגיוס לא היה אצלו איזה ערך תורני, רק ניגוד לשיטת ומהלכה של המדינה בלבד, מוזר בעיני, וכי כל כך הוקדש בעיניו המטרה הקדושה הזאת לעכב המדינה להתערב לחיים הפרטים של אזרחיה, עד כדי חסימת כבישים, וקליטת ריח הטוב של מי בואש...... מוזר..., ועוד זאת ציוה להנתק ממקורות הכספיים של המדינה....., משהו לא מסתבר כאן...

קושטא כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בארה"ב יצא לאור כתב עת בשם ׳דער וועקער׳ מס׳ 12 עבור חג הפסח בשפת אידיש. .

בבקשה אל תביא דברים מכתב עת זה שהוא מלא השכלה, ומייסדיה הם משכילים ומחללי שבתות, והיו שמחים אם היו נולדים בבית שאינו מזרע ישראל....
ובכלל שדבריהם אינם מיוסדים על האמת...

איני יודע אם הקוועקער הזה הוא השכלה ממש, אבל זה שמו נאה לה בשפת אמעריקא 'השכלה פאר בעגינערס'.... [השכלה למתחילים]

נוטר הכרמים כתב:לא הספקתי לברר האם אמנם התקיים מנין עם 'ויחל' כזה, בל"נ אעשה כן בהקדם.

לי סיפר את זה ת"ח שהשתתף בעצמו במנין הזה, והוא אמר לי שגם הרב טל היה שם.

אראל כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בארה"ב יצא לאור כתב עת בשם ׳דער וועקער׳ מס׳ 12 עבור חג הפסח בשפת אידיש. אפשר לקנות אותו בעמעזאן.קאם.

שם הדפיסו מאמר מאת הרב יוסף מילר, תלמיד ובן תלמיד של ראש הישיבה זצ"ל. הוא כותב שם, בתוך דבריו, שסבת ההתנגדות של הראש ישיבה לגיוס היתה משום שאחז שאין למדינה להתערב לחיים הפרטיים של אזרחיה. רק בדברים קטנים מותר להם להגיד דעות, ולא בדברים רציניים. הכוונה שלו היתה לעצב את דמות המדינה כפי שצריך להיות, ולא מפאת התנגדות למדינה.

דברים מאד מעניינים, לדעתי. אם יש למישהו עוד מידע על הנושא, הייתי שמח לשמוע ולראות.

אם מלחמתו נגד הגיוס לא היה אצלו איזה ערך תורני, רק ניגוד לשיטת ומהלכה של המדינה בלבד, מוזר בעיני, וכי כל כך הוקדש בעיניו המטרה הקדושה הזאת לעכב המדינה להתערב לחיים הפרטים של אזרחיה, עד כדי חסימת כבישים, וקליטת ריח הטוב של מי בואש...... מוזר..., ועוד זאת ציוה להנתק ממקורות הכספיים של המדינה....., משהו לא מסתבר כאן...

למה לא להפעיל מעט חשיבה. אינני מסכים בכלל עם התזה המשונה בדבר טעם ההתנגדות לגיוס, הבל הבלים. רבינו זצוק"ל עצמו ביאר שיטתו אין ספור פעמים, מאחר שהישיבות הם הלב של כלל ישראל, וכל דיבור הכי קל על איזו הוו"א של פשרה בנושא זה, זוהי פגיעה בלב. אין לזה שום קשר למבט על המדינה וכו'. בד בבד אינני מסכים עם הכותב כאן שהציווי להתנתק מן המקורות הכספיים של המדינה קשורה להשקפה על המדינה. הוא הסביר היטב שהענין הוא בגלל נסיונות ההתערבות שהתגברו בשנים האחרונות ממש. ברור שלא היתה לו התנגדות עקרונית - בדומה לסאטמאר - ליטול תקציבים מחמת שזה כסף טמא וכד', אלא כמו חששו של הגרי"ז זי"ע מלכתחילה שבעל המאה הוא בעל הדעה, ושלא יעמדו בנסיון ההתערבות.

אגב, שמעתי מיהודי פקח שאמר שדווקא הנהגת רבינו זיע"א שפרש מנטילת התקציבים בגלל נסיונות ההתערבות מצדיקה למפרע את שיטת רבותינו זי"ע שהנהיגו נטילת תקציבים לאורך השנים, שכן בודאי הסתמכו על כך שכאשר תהיינה התערבויות בתכנים - יפסיקו ליטול, ואילו אלו שממשיכים ליטול את התקציבים למרות ההתערבויות מצדיקים למפרע את חששותיו של הגרי"ז.

נהניתי מהניתוח המעניין. כמובן לא התכוונתי לפתוח כאן פולמוס אקטואלי סביב מצב החינוך כיום הזה וחילוקי הדעות.

הרב נוטר
מי שבקי בספריו של האדמו"ר מסאטמאר ימצא שעיקרונו שלא ליהנות מכספי המדינה הוא בגלל, השפעת הציונים על הנהנים משולחנם, וכהיסוד הידוע 'כח הפועל בנפעל', ממש כמו שכתבת בשם הגרש"א, כמדומני שלא תמצא בספריו הביטוי 'כסף טמא', לא הגדיר מעולם האיסור שלו בענין של טומאה וטהרה, אלא מחשש השפעת הנותן על המקבל
בין כך ובין כך, העובדא שהתנתק הגרש"א מכספי המדינה בגלל גזירת הגיוס, מפריך לגמרי את סברת החכם הכותב הנ"ל בעיתון הקרעקער

אראל כתב:הרב נוטר
מי שבקי בספריו של האדמו"ר מסאטמאר ימצא שעיקרונו שלא ליהנות מכספי המדינה הוא בגלל, השפעת הציונים על הנהנים משולחנם, וכהיסוד הידוע 'כח הפועל בנפעל', ממש כמו שכתבת בשם הגרש"א, כמדומני שלא תמצא בספריו הביטוי 'כסף טמא', לא הגדיר מעולם האיסור שלו בענין של טומאה וטהרה, אלא מחשש השפעת הנותן על המקבל
בין כך ובין כך, העובדא שהתנתק הגרש"א מכספי המדינה בגלל גזירת הגיוס, מפריך לגמרי את סברת החכם הכותב הנ"ל בעיתון הקרעקער

צ"ל החינוך

נוטר הכרמים כתב:בעיני, אף כי ברור כי לרבינו היה מה לומר בכל בעיות הזמן וסוגיות השעה, רבינו לא שימש בתפקיד של 'בעל השקפה' והוגה דעות. הוא לא הרבה לדבר ולעסוק בענינים אלו עם הרבים, ומדי פעם שמעו ממנו דברים חלקיים, ויועדו לאזני אותם השומעים, לרוב אחד או שנים, כפי מה שהיו אמורים לשמוע. רבינו המשיך את דרך רבותיו והעתיק שמועתם בכל הקשור ל'למעשה' ובפועל ממש, בשמירת הצביון והצורה כפי שראה והבין לנכון שזוהי הדרך, ובמקביל, כך התווה את דרכי המלחמה בפירצות ובגזירות מבית ומחוץ במסירות נפש בל תתואר.

בעקבות כך, בענינים המעשיים - המשחרים לפתחנו בכל עת, יש לתלמידים שונים או למקורבים ועוסקים בנושא, ואני הק' בכללם, הרבה יותר 'שימוש'. ודי בזה.

יצרת הבדל בין 'צביון' ל'למעשה', הכל להצדיק את המופרך מעיקרא. תחזור לעצמך אין שקר בתורתינו הקדושה, יש רק אמת. הענין הזה של 'צביון' הוא יסוד השקר של הדור שלנו, שללא קשר להפנימיות, יש מושג של 'צביון' ו'שלד' של התורה. תורה היא מה שכתוב בה, לא פחות ולא יותר.

מענין, שמחאת הרב שך על צביון התורה, היתה מכוונת נגד א קרומע שטיקעל תורה. ללמדך שצביון התורה אינה אלא בתורה ישרה והבנה אמיתית, שרק זה הוא הנושא ולא שום דבר אחר.

נוטר הכרמים כתב:לא הספקתי לברר האם אמנם התקיים מנין עם 'ויחל' כזה, בל"נ אעשה כן בהקדם.

הספקת לברר?
אולי על הדרך התברר לך שדרכו של רבך בענין ישוב א"י היה רחוק רחוק מדרכו של הרב שך [כמובן אין בזה שמץ של חסרון, והרבה הרבה גדו"י דרכו בדרך זו אכ"מ, הבעיה זה הרצון ל"הסתיר" את השינוים וההבדלים, למען העמדת האנג'דה שיש לנו מסורת עד לפרטים, וכולם חשבו, וחושבים, ויחשבו, אותו דבר. ואם בשגגה היא התמיה כפולה ומכופלת איך אפשר להיות תלמיד מובהק ולעשות כ"כ הרבה שימוש ולא לדעת את דעת רבו אתמהה .]

מאור עינים כתב:

נוטר הכרמים כתב:לא הספקתי לברר האם אמנם התקיים מנין עם 'ויחל' כזה, בל"נ אעשה כן בהקדם.

הספקת לברר?
אולי על הדרך התברר לך שדרכו של רבך בענין ישוב א"י היה רחוק רחוק מדרכו של הרב שך [כמובן אין בזה שמץ של חסרון, והרבה הרבה גדו"י דרכו בדרך זו אכ"מ, הבעיה זה הרצון ל"הסתיר" את השינוים וההבדלים, למען העמדת האנג'דה שיש לנו מסורת עד לפרטים, וכולם חשבו, וחושבים, ויחשבו, אותו דבר. ואם בשגגה היא התמיה כפולה ומכופלת איך אפשר להיות תלמיד מובהק ולעשות כ"כ הרבה שימוש ולא לדעת את דעת רבו אתמהה .]

1. לא עשיתי בירור מקיף. אלו ששאלתי לא שמעו על כך. ואמנם אין זה עדיין ראיה מספקת. זה שמעולם לא שמעתי על כך עד שקראתי כאן, זה קצת כן ראיה. [וכידוע שההתנתקות אירעה כמה שנים טובות לפני 'הפלס'].

2. אינני מבין למה היחס לישוב אר"י הוא יסודי בהנהגה למעשה. הנושא של מצות ישוב הארץ הוא ביסודו הלכתי בכלל, ויש בזה כמה דעות ראשונים ואחרונים. עיקר הנקודה שעליה נדרשת מסורת, ושסביבה התנהלו חילוקי דעות היא ההנהגה למול מדינת ישראל ומערכותיה השלטוניות כאשר היא באה במגמות חילון שונות; היחס לגיוס בני ישיבות שאין תורתם אומנותם במובן המצומצם של המילה, ועוד ועוד.

נוטר הכרמים כתב:

מאור עינים כתב:

נוטר הכרמים כתב:לא הספקתי לברר האם אמנם התקיים מנין עם 'ויחל' כזה, בל"נ אעשה כן בהקדם.

הספקת לברר?
אולי על הדרך התברר לך שדרכו של רבך בענין ישוב א"י היה רחוק רחוק מדרכו של הרב שך [כמובן אין בזה שמץ של חסרון, והרבה הרבה גדו"י דרכו בדרך זו אכ"מ, הבעיה זה הרצון ל"הסתיר" את השינוים וההבדלים, למען העמדת האנג'דה שיש לנו מסורת עד לפרטים, וכולם חשבו, וחושבים, ויחשבו, אותו דבר. ואם בשגגה היא התמיה כפולה ומכופלת איך אפשר להיות תלמיד מובהק ולעשות כ"כ הרבה שימוש ולא לדעת את דעת רבו אתמהה .]

1. לא עשיתי בירור מקיף. אלו ששאלתי לא שמעו על כך. ואמנם אין זה עדיין ראיה מספקת. זה שמעולם לא שמעתי על כך עד שקראתי כאן, זה קצת כן ראיה. [וכידוע שההתנתקות אירעה כמה שנים טובות לפני 'הפלס'].

2. אינני מבין למה היחס לישוב אר"י הוא יסודי בהנהגה למעשה. הנושא של מצות ישוב הארץ הוא ביסודו הלכתי בכלל, ויש בזה כמה דעות ראשונים ואחרונים. עיקר הנקודה שעליה נדרשת מסורת, ושסביבה התנהלו חילוקי דעות היא ההנהגה למול מדינת ישראל ומערכותיה השלטוניות כאשר היא באה במגמות חילון שונות; היחס לגיוס בני ישיבות שאין תורתם אומנותם במובן המצומצם של המילה, ועוד ועוד.

1]לא שמעתי שיש נושא הלכתי אם יש מצוות ישוב אר"י, כידוע דברי החזו"א שכבר הוכרע כהרמב"ן וכך ס"ל שאר גדולי הדורות, כן יש נושא השקפתי האם אנו באתחלתא, האם נכון הדבר להילחם על שטח באר"י, האם יכולים אנו לעלות במלחמה, והאם ישוב אר"י שוה גם במחיר סכנת נפש אחת. כמה קולמוסים ופורומים נשתברו על ענין זה,
2] גם נושא כמו ההתנהגות מול המדינה וגיוס בני ישיבות אינו ויכוח עקרוני, כולם לא רוצים שאף יהודי כשר ילך לצבא, כולם רוצים למנוע את מגמות החילון רח"ל, וכל המחלוקות [למעט סאטמאר ונטו"ק] הם איך למנוע שזה לא יקרה [וגם האם במלחמה נרויח את אלו אשר אין תורתם אמונתם,] וקשה לומר בזה מסורת,

שוב נזכרתי שהיה איזה עיר בישראל שהייתה בהתנחלות, ומרן הרב שך התנגד לישוב עקב היותה בהתנחלות, [אחד מחשובי ראשי הישיבות שהגיע לשם, חטף פאשקוילים "רבם דקרו" למי שלא נזכר] כנראה אז לא חשבו שזה נושא הלכתי טהור

ליטוואק פון בודאפעסט כתב: הסיפור שמספרים בחו"ל, שהגאון ר' יעקב קמנצקי רצה שיבא לחו"ל לכהן פאר בתור ראש ישיבת תורה ודעת (לא ברור כלל שהרב יעקב היה לו הסמכות להעמיד ראש ישיבה שם, כך שהסיפור לא נראה לי אמיתי), ואביו והרב שך התנגדו לזה, משום שהוא כעולה תמימה ואין לו לצאת לחו"ל, נראה לי קצת מוגזם.

זה הי' א' מעיקרי הדברים בהמח' שהי' שם באותו ישיבה, וברור הוא שבאיזה שהו שלב אחר שהגר"י עזב את הנהגת הישיבה רצה להעמיד ר"י אחר במקומו ואמנם הבעלי בתים שם אמרו לו שאין לו את הסמכות על זה, את הסיפור הזה עצמו עם הגר"ש איני מכיר אבל ההיסטורי' כן מתאימה.