פורום אוצר החכמה

בשו''ת שבט הלוי (ח''ב סי' ז) כתב:...שאלוני ע"ד "הנשירה" שעושים היום בעופות הזקנים, דהיינו שאין נותנים להם לאכול עשרה ימים רק מים לשתייה והם נעשים חלשים מאד והרבה מתים מזה, והרבה מחזיקים מעמד כי חיים מהשומן שלהם, וע"י זה נופל נוצה שלהם ומגדל אח"כ נוצה חדשה, אח"כ מטפלים בהם עד שמתחילים שוב להטיל בֵצים, והריווח של העושים כן הוא שאין צריכים להמתין ה' חדשים באפרוחים קטנים עד שמתחילים להטיל, כי מוטב להם הטיפול הזה בזקנים שמרוויחים זמן וכסף, ונפשו בשאלתו אם אין בזה איסור צער בע"ח להרעיב בע"ח עשרה ימים למען בצע כסף.
...יראה לענ"ד כי שלשה עיקרים בצער בע"ח: צער קטן, צער גדול, ואכזרית לב, ומינה אמינא לה דהנה בהא דב"מ ל"ב ע"ב בפלוגתת צער בע"ח אי דאורייתא או לא פסקו הגאונים והרי"ף שם כרבא דצער בע"ח דאורייתא, וכדמוכח שבת קכ"ח ע"ב, וכתב בנימוקי-יוסף שם דוקא צער גדול אבל צער מועט לא כמוכח ביצה ל"ז ע"א גבי אותו ואת בנו שנפל לבור, ומ"מ, אף דצער גדול בבע"ח דאורייתא, הותר לתשמישן של בני אדם, כ"ש לכבודן, יעש"ה.
ואם ההיתר לתשמישי בני אדם הוא דווקא לתשמיש המוכרח או גם לריווח ממון, הנה בתשובת בנין ציון ח"א סי' ק"ח ראיתי שכתב בפ' דמש"כ רמ"א אה"ע סימן ה' שכל דבר שצריך לרפואה או לשאר דברים לית לי' משום צער בע"ח, היינו שיש צורך רפואה אפילו חולה שאין בו סכנה וכיו"ב דבר מוכרח אבל לא ריווח ממון יע"ש, וכן מצאתי בס' אוצר הפוסקים הנדפס באה"ע שם בשם ס' אמרי שפר סי' ל"ד דאין כונת רמ"א להתיר בשביל ריווח ממון.
איברא תמה אני שכ"כ בפשיטות דהא בפסקים וכתבים של תרומת הדשן סי' ק"ה אשר ממנו דין דמריטת נוצות כתב בסו"ד אח"כ הגידו לי שנמצא כן בפסקי ר"י פ"ק ועוד דליכא איסור צער בע"ח אלא א"כ אין לו ריווח ע"כ, וכן מצאתי בפסקי תוס' פ"ק דע"ז סי' י"א צער בע"ח אין אסור לצערה אלא א"כ אין ריווח, הרי כאמור, והדבר מוכח מתוכו דהרי כ' בפו"כ של התה"ד שם ותדע דפ"ב דב"מ חשב פריקה צער בע"ח וא"כ האיך מותר לתת משא כבד על בהמתו להוליך ממקום למקום הא איכא צער בע"ח, ודבר פשוט שמותר כאשר הוכיח מש"ס דב"מ הנ"ל, והנה אין ספק דהיתר גמור להוליך סחורה גם בשביל ריווח ממון בעלמא על הבהמה ממקום למקום ובימי קדם היו הולכים שבועות וחדשים, וכי רפרף אדם מעולם דיהי' אסור אם אין הדבר מוכרח לו והוי רק ריווח ממון בעלמא, והתה"ד התיר לחתוך לשון העוף ואזני וזנב הכלב כדי ליפותן, וכי ליפותן נקרא מוכרח, ולדעתי ריווח ממון ק"ו הוא להיתר מיפותן בעלמא שהתיר התה"ד אפי' בצער גדול כחתיכת אוזן וזנב.
ומזה נסתר ראית בעל אמרי שפר בס' הנ"ל מב"ב כ' ע"א דקאמר פסיק ושדי לה לכלבים, כיון דאיכא צער בע"ח לא עביד, וכתב בס' הנ"ל ולא הותר איסור מפני הצורך להאכיל לכלבים שמזונותיהן עליו, וזה אינו דהא התה"ד התיר לחתוך אברים אפילו אינם מדולדלין לצורך יופי, א"כ פשיטא דמותר לצורך בע"ח כשמזונותן עליו, אבל הפי' בגמרא ב"ב הוא כיון דאיכא צער בע"ח אין רגילות שבני אדם יעשו כן דאיכא אכזרית ואפשר להמתין עד שתמות הבהמה, ואם כן שוב אינו עומד לחתוך נקרא מצד דיני טומאה כיון דבמציאות אינו עומד לחתוך, אבל לעולם מעיקר דין צער בע"ח אין שאלה, אח"ז מצאתי להמאירי בחי' ב"ב כ' ואף על פי שראויה לחתכה לפני הכלבים הואיל ויש כאן צער בע"ח אין דרכו של אדם בכך עד שתעשה נבלה לגמרי ע"כ, וזה משמע כדברינו דמשום אין דרך בנ"א בכך אתי עלה, לא מעצם דין איסור צער בע"ח.
ועיין ברמ"ה ב"ב שם שכתב ושמעינן מינה דכל דבר שהבעלים חסין עליו ליטלו ולהנות בו היכא דלא מקבל טומאה וליכא למיחש דילמא עריק ואזיל חייץ בפני הטומאה מידי דהוה אבשר ואבר מדולדלין ע"כ, וזה כדברינו דלא מפני איסור דאוריית' דצער בע"ח אתי ש"ס עלה, אלא דאין בעלים דרכן בכך אבל אי תימא משום איסור דאורייתא מעוכב מליתלש האבר א"כ מה מביא הרמ"ה ראיה לענין דבר שחסין עליו בעלמא שאינו רובץ עליו שום איסור, וכן משמע עוד בחי' הרשב"א ב"ב שם.
וכ"ז בצער גדול שגם הוא מותר לצורך כנ"ל, אבל אכזרית מופרזת כגון נידון דידן להרעיב בע"ח זמן מרובה ולמנוע מהם אוכל, מצאתי בס' אוצר הפוסקים שם מעתיק בשם ס' תולדות יעקב חיו"ד סימן ל"ג דכבר צווחו קמאי דקמאי על הקצבים המרעיבים את הבהמות יום או יומיים באמרם שבעבור הרעבון מכביד הבשר, שעוברים על צער בע"ח, וזה ממש נידון דידן, ונידון דידן עדיף באכזריות מרובה להרעיב עד עשרה ימים; וגם אי נימא דגדר צער בע"ח דאורייתא ממש אין כאן כיון דעביד סו"ס לריווח ממון, מ"מ עביד כמנהג הגויים שהם אבירי לב, וכמש"כ הרמב"ם סוף הל' עבדים בכיו"ב דזרע אברהם שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה רחמנים הם על כל, ואין האכזרית והעזות מצויה אלא בעכו"ם עע"ז יע"ש.
ומכ"ש דמלשון ספר חסידים סי' תרס"ו יראה דצער בע"ח ממש איכא כה"ג, ע"כ הריני מסכים לכ"ת שימנעו מזה.
ובעניין קטוף הפה של העופות כדי שלא ינקרו ויזיקו זל"ז פשוט דהדבר נוטה להקל, וכאשר מוכח כה"ג מפסקי מהרא"י שם סי' ק"ה דהתיר כה"ג אפילו ליופי, ואף על גב דמש"ס חולין ז' ע"ב עקרנא להו איכא צער בע"ח אעפ"י דעביד שלא יזיקו הפרדות, מ"מ כבר הרגיש בזה רבינו ה'תרומת הדשן' שם, וכתב דהאי הזיקא לא שכיח כ"כ, א"כ הכא דשכיח טובא פשוט דמותר.

אבי קלמן כתב:כידוע בשנים האחרונות ישנו טראנד סוחף של צמחונות וטבעונות. וכדרכנו, עלינו להתבונן בכל שאלה מתוך התבוננות בדברי התורה הקד', ומתוכה לברר את דרכנו.
לכאורה מדובר בשאלה עתיקת יומין, שהרי ההלכה מתירה לשחוט בע"ח ולהשתמש בהם לצורכי האדם. (בגמ' ב"מ פה. מובא שרבי קיבל ייסורים על שאמר לעגל שיש לשחיטה, כי "לכך נוצרת", ומבואר שיש מידת חסידות להימנע משחוט בע"ח, אע"פ שלכך נוצרו, ומ"מ מסתבר שאיננה מידת כ"א וכו')

יוס'ל כתב:התבאר שלא על השחיטה נענש רבי כי התורה אמרה בהרבה מקומות 'ושחט' אלא על כך שלא ריחם לדרגתו - וסביביו נשערה מאד.

איש_ספר כתב:וראה גם הקדמתו של הרב ש"י כהן לספר שם, שיחה מעניינת שהיתה לו עם הרבי מחב"ד בנושא צמחונות וקבלה.

אמציה בארי כתב:

איש_ספר כתב:וראה גם הקדמתו של הרב ש"י כהן לספר שם, שיחה מעניינת שהיתה לו עם הרבי מחב"ד בנושא צמחונות וקבלה.

בשעתו התעסקתי מעט בנושא זה ומבירור שערכתי אודות הסיפור של הרב ש"י כהן התברר לי שהסיפור כפי שמובא בספר שם משובש לחלוטין!
באופן מדויק יותר הובא הסיפור באחד הכרכים של היכל מנחם (חב"ד).

מה חשב הרב קוק על צמחונות
לא רק במאמר המפורסם 'חזון הצמחונות והשלום' עסק הרב קוק בנושא הצמחונות. ספר חדש מרכז וחושף עשרות התייחסויות של הרב לסוגיה.
שמעון כהן, כ"א באב תשע"ה, 06/08/15 08:57

הרב קוקהרב קוקמתוך המאגר
החזון מתקרב. נחמני
בימים אלה הושלמה עריכתו של ספר חדש, 'חי רואי' שמו, המכנס לתוכו עשרות מאמרים וקטעי מאמרים שכתב הרב קוק זצ"ל בסוגיית הצמחונות. אם נדמה עד כה שרק במאמרו 'חזון הצמחונות והשלום' התייחס הרב קוק לסוגיה הרי שהספר החדש מפתיע.

בראיון לערוץ 7 סיפר משה נחמני, עורך הספר ומנהל ארגון 'אור האורות', על תוכנו של הספר וייחודו לעומת כל מה שהוכר עד כה סביב הנושא בבתי המדרש של הציונות הדתית. בדבריו הוא מזכיר כי המאמר 'חזון הצמחונות והשלום' הוא איסוף של שני מאמרים שאותם כתב הרב קוק. הרב הנזיר ערך את הדברים, הוסיף להם כותרות והוציא את הדברים לאור, אך "בספרי הרב קוק יש כשלושים אמירות בסוגיית הצמחונות", הוא אומר.

בדבריו הוא מעיר כי מרבית האמירות וההתייחסויות של הרב קוק לסוגיית הצמחונות מפוזרות בספרי 'עין איה', שם הדברים מצטיינים בשפה פשוטה וברורה באופן יחסי למאמר המפורסם ההוא, מאמר ששפתו וההתנסחות שבו מעט קשה להכלה עבור הלומדים והמעיינים בו.

כשנשאל מה אם כן גרם לכך שעולם הישיבות זנח עד כה את כלל ההתייחסויות של הרב קוק לסוגיה וראה רק במאמר הצמחונות והשלום כהתייחסות היחידה של הרב קוק לנושא, אומר נחמני כי "לצערינו יש עוד הרבה מה להרחיב בלימוד תורת הרב". הוא מוסיף ומספר כי במרוצת השנים היו רבים שסברו כי הרב הנזיר חיפש את כל מה שהרב קוק אמר על צמחונות ומצא רק את שני המאמרים הללו שאותם ליכד למאמר אחד, אך לא כן הוא.

נחמני מעיר כי בניגוד לסברתם של רבים הרב הנזיר לא היה צמחוני במובן המקובל, צמחוני מטעמי צער בעלי חיים, אלא שפרש מבשר ויין כחלק מהפרישות הכוללת שבה נהג בחייו, "הוא היה במדרגת פרישות נשגבה ושל מרחק מענייני העולם הזה ולכן התרחק מבשר ויין. לא עניינה אותו הצמחונות כצמחונות, אלא הפרישות שבה".

כשהוא מתבקש לסכם את הרוח העולה ממכלול המאמרים שליקט, הוא משיב: "הרב קוק מבסס את משנתו על הצמחונות על הנחה פשוטה – מוסר זה שלא לפגוע ביצור חי בניגוד לרצונו. על כך הרב קוק שואל איך ייתכן אם כן, שהתורה התירה אכילת בשר, ועונה שיש מונח של 'מס המעבר', כלומר שהבהמות "מקריבות מתוכן" כמה מאות אלפים כדי שהאדם יוכל לתקן את העולם ובתוך התיקון הזה גם הן תצאנה נשכרות, ולכן יש מקום להתיר את שחיטת הבהמות".

לזאת הוא מוסיף ומעיר כי הרב קוק כותב שבדור שבו ימצאו תחליף לבשר, וכיום מדובר ב-b-12, הרי ששחיטה לא תהיה עוד מוסרית ומאידך תהיה גם אסורה.

עוד מעיר נחמני ומציין כי רבים מלומדי הגותו של הרב קוק מחפשים במאמר 'חזון הצמחונות והשלום' אמירות בסוגיית צער בעלי חיים, אך הרב אינו עוסק בסוגיה זו במאמר זה. לעומת זאת בספר החדש קיימות גם התייחסויות של הרב קוק לסוגיות הללו, סוגיות המתחדדות בימינו, ימים בהם התקשורת מציפה סיפורים קשים של התעללות בבעלי חיים כחלק מנורמת התחזוקה של הבהמות המיועדות לשחיטה. "המוסר היהודי עוסק גם בזה".

ירח מלא כתב:ג. וזה הטרנד היום, אנשים שבגלל הצער בעלי חייים הנורא שעושים במשחטות הגדולות לא מסוגלים, מרחמים, לאכול בשר. מזה גם נוצר צעד מחאתי ותנועות שונות הקוראות להתנזר מבשר. כמו הבעיות שיש עם יהלומי דמים ושוקולד להבדיל בין גויים לבעלי חיים.
להם אין לי מה לענות!
אמר לי אותו ת"ח, לי יש מה לענות להם. אני אציע להם לזרוק את המכשיר הסללוארי שלהם, הרי הוא נעשה על חשבון גבם השחוח של אלפי פועלים סיניים מנוצלים עד תום. [ואכן היה במגזין זמן כתבה על הניצול המחפיר של הסינים].

גביר כתב:הרב אלימלך בר שאול בספרו מערכי לב : דברי תשובה לצעירים בעניני השקפה .תל-אביב :אופסט ברודי את כץ,תשל"ג 1972. הקדיש לכך פרק שלם - פרק טו.
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx? ... 6270834924

עקביה כתב:

ירח מלא כתב:ג. וזה הטרנד היום, אנשים שבגלל הצער בעלי חייים הנורא שעושים במשחטות הגדולות לא מסוגלים, מרחמים, לאכול בשר. מזה גם נוצר צעד מחאתי ותנועות שונות הקוראות להתנזר מבשר. כמו הבעיות שיש עם יהלומי דמים ושוקולד להבדיל בין גויים לבעלי חיים.
להם אין לי מה לענות!
אמר לי אותו ת"ח, לי יש מה לענות להם. אני אציע להם לזרוק את המכשיר הסללוארי שלהם, הרי הוא נעשה על חשבון גבם השחוח של אלפי פועלים סיניים מנוצלים עד תום. [ואכן היה במגזין זמן כתבה על הניצול המחפיר של הסינים].

למה לענות להם? נראה לי שהם פשוט צודקים. אי איישר חיילי הייתי מצטרף אליהם, אבל קשה לי, בעוונותיי, להימנע מאכילת בשר.
תשובתו של אותו ת"ח היא כמובן פטומי מילי בעלמא.

אוצר החכמה כתב:למה פטומי מילי?
זרקת את הסלולרי?

אוצר החכמה כתב:אני חושב שהרעיון נכון אם כי באופן שונה במקצת גם לגבי המשחטות.

עקביה כתב:למה לענות להם? נראה לי שהם פשוט צודקים. אי איישר חיילי הייתי מצטרף אליהם, אבל קשה לי, בעוונותיי, להימנע מאכילת בשר.

עקביה כתב:הטענה הנידונה כאן היא מוסרית גרידא ואין לה כלום עם הלכות צעב"ח, ולא עם מה אנו מצווים או לא מצווים.

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:למה לענות להם? נראה לי שהם פשוט צודקים. אי איישר חיילי הייתי מצטרף אליהם, אבל קשה לי, בעוונותיי, להימנע מאכילת בשר.

עקביה כתב:הטענה הנידונה כאן היא מוסרית גרידא ואין לה כלום עם הלכות צעב"ח, ולא עם מה אנו מצווים או לא מצווים.

כיון שהטענה היא מוסרית בלבד, לכן אי אפשר לומר שהם 'צודקים', שהרי מוסריות אנושית [בניגוד למוסר האלוקי] תלויה ברגש שבאדם; כל זמן שבן אדם לא חש ברגש המוסרי הזה - מכל סיבה שלא תהיה - הוא ימשיך לאכול בשר, ורק מי שחש ברגש הזה נמנע מאכילת בשר.

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:למה לענות להם? נראה לי שהם פשוט צודקים. אי איישר חיילי הייתי מצטרף אליהם, אבל קשה לי, בעוונותיי, להימנע מאכילת בשר.

עקביה כתב:הטענה הנידונה כאן היא מוסרית גרידא ואין לה כלום עם הלכות צעב"ח, ולא עם מה אנו מצווים או לא מצווים.

כיון שהטענה היא מוסרית בלבד, לכן אי אפשר לומר שהם 'צודקים', שהרי מוסריות אנושית [בניגוד למוסר האלוקי] תלויה ברגש שבאדם; כל זמן שבן אדם לא חש ברגש המוסרי הזה - מכל סיבה שלא תהיה - הוא ימשיך לאכול בשר, ורק מי שחש ברגש הזה נמנע מאכילת בשר.

עקביה כתב:

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:למה לענות להם? נראה לי שהם פשוט צודקים. אי איישר חיילי הייתי מצטרף אליהם, אבל קשה לי, בעוונותיי, להימנע מאכילת בשר.

עקביה כתב:הטענה הנידונה כאן היא מוסרית גרידא ואין לה כלום עם הלכות צעב"ח, ולא עם מה אנו מצווים או לא מצווים.

כיון שהטענה היא מוסרית בלבד, לכן אי אפשר לומר שהם 'צודקים', שהרי מוסריות אנושית [בניגוד למוסר האלוקי] תלויה ברגש שבאדם; כל זמן שבן אדם לא חש ברגש המוסרי הזה - מכל סיבה שלא תהיה - הוא ימשיך לאכול בשר, ורק מי שחש ברגש הזה נמנע מאכילת בשר.

חס וחלילה!
אדם שמתוודע לאכזריות הגדולה כלפי הבהמות והעופות בכל התהליך שהם עוברים עד לשחיטה (קראתי פעם והזדעזעתי) ואינו חש רגש כלשהו של צער, ורצון שיתוקן המצב - כנראה שחלקים מהותיים באישיותו נשארו עדיין קופיים...

עקביה כתב:ובכן, אם הסכמנו על מה שכתבתי, הרי שאנו (ז"א רוב בני האדם) ואותם צמחוניים עומדים על מצע משותף, האמור להביא לידי כך שנסכים כי הם צודקים.

עקביה כתב:על מה הויכוח?

לדעת כל מי שהתוודע לאותה אכזריות ולא חש שיש כאן בעיה, הצמחוניים אינם צודקים.

עכשיו זה בסדר?

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:על מה הויכוח?

לדעת כל מי שהתוודע לאותה אכזריות ולא חש שיש כאן בעיה, הצמחוניים אינם צודקים.

עכשיו זה בסדר?

מה ענין הצדק לכאן?
אותו רגש שמנחה אותך שלא לאכול בשר מנחה אותי כן לאכול בשר. שהרי בהעדר תומ"צ, בהכרח ששנינו פועלים לפי הרגש.

עקביה כתב:"צודקים" היינו ששנינו מסכימים לכך שבהינתן הנחה פלונית, מתבקשת הימנה מסקנה אלמונית