ברכת צדיק

[עקביה]

'ברכת הדיוט' זו למעשה תפילה, כדמוכח מברכות ז.

היכן מוכח שם שזו דווקא תפילה?

מוכח שם שתפילה שיש בה איחול טוב נקראת ברכת הדיוט. אם נרצה להכליל במושג הזה רעיונות נוספים, נצטרך להראות שהוא אכן כולל אותם.

[עדיאל ברויאר]

'ברכת הדיוט' זו למעשה תפילה, כדמוכח מברכות ז.

היכן מוכח שם שזו דווקא תפילה?

מוכח שם שתפילה שיש בה איחול טוב נקראת ברכת הדיוט. אם נרצה להכליל במושג הזה רעיונות נוספים, נצטרך להראות שהוא אכן כולל אותם.

אני מסתכל על זה הפוך
ברכה היא כמו שאנו מבינים אותה. כדמוכח מיצחק. מברכות מתחדש שגם אמירת תפילה שיש בה איחול טוב נכללת בכלל ברכה.

[אוצר החכמה]

אבל עקביה שואל שאלה. הקב"ה אומר ישמעאל בני ברכני. למה הוא לא מברך אלא מתפלל?

אגב למה לא לומדים שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך מכל הברכות שאנו מברכים את הקב"ה?

[עזריאל ברגר]

אגב למה לא לומדים שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך מכל הברכות שאנו מברכים את הקב"ה?

כי בברכות התפילה לא רואים שיש כביכול לקב"ה צורך בברכותינו, אלא זהו צורך שלנו.

[מוישי]

עדיאל, מה מוכח מיצחק?

[עדיאל ברויאר]

בשפה שלנו אנחנו מחלקים בין תפילה, שבה פונים ישירות לה', ובין ברכה שבה נראה מהניסוח שאנחנו פונים לאדם ומוסרים לו את מה שהיינו רוצים שה' יתן לו.
יצחק מדבר על ברכה, ובפועל הוא מברך כמו שאנחנו מבינים היום, דהיינו אומר "יתן לך אלהים".

לשאלת הרב אוה"ח - מסתבר בעיניי שכיוון שאתה פונה למי שממנו הברכה, ומברך אותו מברכתו (בבחינת כי ממך הכל ומידך נתנו לך), אז יש יותר טעם בניסוח של תפילה.
לפי זה, אני באמת נוטה ש"ברכה" איננה כוללת גם את תפילה, ואין דומה ברכה לה' לבין ברכה לאדם. אבל זה לא עיקר הנידון כאן.

[לעומקו של דבר]

בשפה שלנו אנחנו מחלקים בין תפילה, שבה פונים ישירות לה', ובין ברכה שבה נראה מהניסוח שאנחנו פונים לאדם ומוסרים לו את מה שהיינו רוצים שה' יתן לו.
יצחק מדבר על ברכה, ובפועל הוא מברך כמו שאנחנו מבינים היום, דהיינו אומר "יתן לך אלהים".

לשאלת הרב אוה"ח - מסתבר בעיניי שכיוון שאתה פונה למי שממנו הברכה, ומברך אותו מברכתו (בבחינת כי ממך הכל ומידך נתנו לך), אז יש יותר טעם בניסוח של תפילה.
לפי זה, אני באמת נוטה ש"ברכה" איננה כוללת גם את תפילה, ואין דומה ברכה לה' לבין ברכה לאדם. אבל זה לא עיקר הנידון כאן.

לא רק בשפה שלנו, ברור שאלו שני מושגים נפרדים.
אכן רואים כאן שגם ברכה היא הולכת ב"יתן לך אלוקים" שהוא לשון הקרובה לתפילה, אז צריך יותר להעמיק מה ההבדל.

[עושה חדשות]

חידה:

מי כתב את המשפט הבא, ולאיזה פלג ב'חסידות' הוא השתייך?

כל ברכה של גדול הדור עושה רושם למעלה ועושה עת רצון

[מוישי]

חזו"א

[צעיר_התלמידים]

חידה:

מי כתב את המשפט הבא, ולאיזה פלג ב'חסידות' הוא השתייך?

כל ברכה של גדול הדור עושה רושם למעלה ועושה עת רצון

חזו"א בליקוטים בסוף טהרות

[פרי יהושע]

הייתי פעם במעמד שבאו כמה בני ישיבה לקבל ברכה מר' גדליה נדל זצ"ל, הייתם צריכים לראות איזה פה פתח עליהם, עם כל ישישתו וחולשתו, "לא אני ולא אף אחד יכול לברך", אלה שנסו נסו על נפשם, כנראה פחדו שבמקום ברכה קבלו קללה...

[פרי יהושע]

שמעתי שבאיזה הזדמנות באר הגרג"נ שיטתו יותר, שיש הבדל כמובן מי מברך, וגם את מי מברכים כשמברכים אדם קרוב מתוך היכרות קרובה כברכת אב וכיוצ"ב, יש לזה השפעה, אבל לא כחזון הנפרץ כיום, [איני זוכר בדיוק אם משהו זוכר טוב יותר הוא מוזמן לפרט], עכ"פ זה די ברור שתעשיית הברכות הנהוגה כיום העלתה את חמתו עד להשחית.

[פשיסחא]

ומילתא דפשיטא שהתופעה של תרומה לקופת העיר על מנת להיוושע, זו רעה חולה ודומה הדבר לקרבן ע"ז, שהקריבו לאל השמש או לאל הגשם לרצותו בסגנון קח ותן, בשונה מקרבן לה' שענינו הוא ההכרה שהכל ממנו.
מענין לענין עוד בעיה חמורה בקופת העיר (ועוד קופות וגבאי צדקה) שמפרסמים חוברות של סיפורי זוועה ומגזימים ככול העולה על רוחם ודבר זה גובל באיסור גזל כדאי' במשנה סוף פאה שעני העושה עצמו חגר וכדו' כדי שאנשים יחשבוהו לחגר וירחמו עליו, ויתנו יותר כסף, לא ימות עד שלא יגיע לכך מדכתיב צדק צדק תרדוף ופי' המפר' צדק היינו הצדקה גם אותה בצדק תרדוף ולא בערמה ושורש הבעיה זה שחושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים וכיון שהכסף הוא למטרה טובה לצדקה מותר לעשות כל טצדקי להוציאו מאנשים וזה טעות כי גם רדיפת צדקה צריכה להיות בצדק וביושר, וגם כול מיני ספקולציות על ארבעים יום ת"ח וכו' או שהגרח"ק יעבור שם שם וכו' אם זה לא נכון ומדויייק זה יכול להיכלל ג"כ ב'צדק צדק תרדוף' וזה מלבד כול האמונות הטפלות והרדידות שהם מכניסים, ואת כל מה שהמתנגדים הראשונים כתבו נגד החסידים הם עושים ביתר שאת מסביב להגרח"ק וכדו'

נ.ב בתפארצ ישראל מבאר המשנה בפאה שם שזה ממעט בכבוד שמים שאנשים חושבים על אנשים שהם בעלי מומים כשזה לא נכון.

[נשר]

אמר לי היום מישהו, שהמלצת הרבנים היא לקרוא את פרשת המן רק לאחר התרומה, דחיישינן שמא לאחר הקריאה יתחזק באמונה שהפרנסה תלויה בבורא יתברך, וירגיש שאין צריך לתרום.

[צעיר_התלמידים]

שמעתי שבאיזה הזדמנות באר הגרג"נ שיטתו יותר, שיש הבדל כמובן מי מברך, וגם את מי מברכים כשמברכים אדם קרוב מתוך היכרות קרובה כברכת אב וכיוצ"ב, יש לזה השפעה, אבל לא כחזון הנפרץ כיום, [איני זוכר בדיוק אם משהו זוכר טוב יותר הוא מוזמן לפרט], עכ"פ זה די ברור שתעשיית הברכות הנהוגה כיום העלתה את חמתו עד להשחית.

וההדגשה היא כמובן שזה עושה 'עת רצון' וב'עת רצון' הזה יכול האדם לזכות לישועה ע"י תפילותיו, ולא בצורה מכאנית דטרמניסטית.

[מוישי]

ציטוט מדברי ר' יצחק אזרחי אמש בעצרת לרפואת הגראי"ל:
הרב שטיינמן הוא בבחינת א-ל, הכל עובר דרכו. מי שרוצה לידבק בקב"ה, צריך להיות דבוק בצדיק.

[שמש]

אמתי?!?!?

[מוישי]

אמתי?!?!?

תקשיב. זה בקול הלשון

[אוצר החכמה]

באמת קשה להאמין. אולי תשים פה למי שלא יודע לחפש שם. וגם תעשה עמנו חסד לכתוב באיזה דקה.

[שמש]

אני מעדיף לא להקשיב...
אם כך מדברים ר"י ליטאיים הרי שברלנד ומטורלליו יצאו בזול...

[מוישי]

באמת קשה להאמין. אולי תשים פה למי שלא יודע לחפש שם. וגם תעשה עמנו חסד לכתוב באיזה דקה.

יש לי הקלטה שנשלחה במייל, אין אפשרות להעלות כאן mp3

[עושה חדשות]

ציטוט מדויק, (נאמר בהתפעלות אמיתית וברגש רב, עם דמעות של אמת בלי בצל):
...צריכים לדעת שמאור עינינו הוא בבחינת ק-ל, הכל עובר דרכו. אנו מתחננים לבורא עולם - אנו רוצים להתקרב אליך, איך מתקרבים אליך, ע"י שדבקים בצדיק, ע"י שדבקים במרן יחיד הדור, שמוסר נפשו לא רק (לא הבנתי), מוסר נפשו על כאו"א מישראל...

לפני כן הוא ציטט את דברי רבינו בחיי, ז"ל -
והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. למדך שלא היתה שכינה שורה בתוך המחנה. והיה הכתוב ראוי לומר "כל מבקש משה", אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, וכן מצינו שנקרא יעקב בשם אל, שנאמר: (בראשית לג, כ) "ויקרא לו אל אלהי ישראל" כאשר פירשתי שם, וכן מצינו בשם הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב: (שם כה, כב) "ותלך לדרוש את ה'" וכתיב: (שם, כג) "ויאמר ה' לה", ודרשו רז"ל: (ב"ר סג, ח) על ידי שם...

הקיצור:
בחינת ק-ל - ע"פ רבינו בחיי.
דבקות בצדיק - מן הסתם ע"פ דברי חז"ל של ולדבקה בו וכו'.
הכל עובר דרכו - ע"פ חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא וכו'.

ומ"מ, הרי לא הורגלנו בדיבורים אלו כלל וכלל.

המשך

[כלומר]

כהמשך לנושא האשכול מה המקור להנחת פתקים בכותל ומה ענינו
וכן מה המקור לנתינת קויטלאך

[משה נטע]

כהמשך לנושא האשכול מה המקור להנחת פתקים בכותל ומה ענינו

viewtopic.php?t=4397

[כלומר]

ייש"כ אך עדיין לא ביארו מה הענין בזה

[משה נטע]

עד היום לא מצאתי יותר ממה שהביאו שם.

[צדיק613]

רמב"ן במדבר - ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל, הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים, כי נצטוה משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם, וידעו מספר כל שבט, כי כן דרך המלכים במנותם את העם ולא הבינותי טעם המצוה הזאת למה צוה בה הקב"ה, כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים, אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו? ...ועוד, כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה', והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם:
מכאן אמרו חסידים מקור לתת קוויטלעך ופדיון לרבי.

[עושה חדשות]

מוישי, אני ממליץ לכבודו לקרוא בסבלנות:

ספר העיקרים מאמר ד פרק יט -
ענין הברכות שהנביאים והצדיקים והחסידים מברכין את האנשים הוא דבר נבוכו בו המפרשים ולא העלו בידם דבר הגון, וזה שהם אמרו לא ימלט הדבר מחלוקה, אם שיהיו הברכות תפלה או הגדת העתידות, ואם הם תפלה למה חרד יצחק חרדה גדולה עד מאד על שברך לזולת עשו, ואמר מי אפוא הוא הצד ציד וגו', ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה (בראשית כ"ז ל"ג), יחזור ויתפלל על עשו כמו שהתפלל בתחלה על יעקב, שבלי ספק יותר ראוי שתהיה תפלתו נשמעת באחרונה על עשו שתעשה ברצון יותר ממה שנתקבלה על יעקב שהיתה במרמה, ואם הברכות הן הגדת עתידות למה נתרעם עשו על זה ואמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי (בראשית כ"ז ל"ו), ואיך אמר לו יצחק הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים (בראשית כ"ז ל"ז), הרי לא עשה דבר מעצמו אלא שהיה מגיד בנבואה העתידות לבא על המתברך, ומה תרעומות יש בזה ליצחק ולא לעשו.
והרבה דברים נאמרו בזה, והיותר נכון ממה שהסכימו עליו הוא שענין הברכות כאלו הוא דבר מורכב משניהם, מהגדת העתידות ומן התפלה, על דרך זה, שהנביא יראה בנבואה העתיד לבא על המתברך ויתפלל בעדו להרבות הטוב ההוא, כאלו תאמר שיראה בנבואה שהאיש ההוא יצליח בעבודת האדמה ויברכהו הנביא שירבו תבואותיו מאה שערים, או אם יראה שהאיש ההוא יצליח במקנה יברכהו שירבה מקנהו שעור גדול תפלט פרתו ולא תשכל, ועל זה הדרך אמרו שהוא בכל שאר ההצלחות, וכשיקשה עליהם הדבר מצד התפלה יאמרו שהוא הגדת העתידות, ואם יקשה עליהן מצד הגדת העתידות יאמרו שהוא תפלה, ולזה הדרך יצטרכו לחלק בין הברכות הנאמרות על פי הנביא לנאמרות מפי הצדיקים והחסידים שאינן נביאים.
וכן יקשה לזה כל הברכות הנאמרות לישראל מפי הכהנים, שאין בהן הגדת העתידות כלל, אלא אם תאמר שכל אלו דרך תפלה, ושל יצחק לפי שהיה נביא היה בהם הגדת העתידות, ולפיכך חרד יצחק כל החרדה ההיא מן העצבון, שהיה עצב על מה שראה בנבואה מן הטוב העתיד לבא על יעקב ורוב הצלחתו על עשו שהיה חביב לו. ויש לתמוה אחר שהתפלה מועילה בברכות למה לא התפלל יצחק על עשו שיצליח יותר מיעקב, כמו שיתפללו הצדיקים על המתברך על ידם, ולמה לא אמר לעשו שהברכות היו הגדת העתידות ושלא הפסיד דבר בברכו את יעקב, וזה היה יותר ראוי כדי שלא ישטום עשו את יעקב על הברכה שברכו אביו.
והנראה לי בזה הוא שענין הברכות אינו הגדת עתידות כלל, אבל הוא תפלה עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע האלהי עליו, וזה שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים בהדרגות ואמצעיים, ובתנאים שיהיו המקבלים ראוים ועל יחס וסדר שמור, ושיהיו עם זה מוכנים לקבול השפע ההוא, ואם יפסק ההשתלשלות מאיזה מהאמצעיים ולא יהיה היחס שמור או הסדר או יהיה המקבל בלתי מוכן, יתבלבל השפע או היחס ולא יחול השפע האלהי בהשתנות הסדר, ולזה צריך שיהיה במקבל הכנה כדי שיחול בו השפע ההוא.
וכשלא יהיה המקבל מוכן לקבל השפע האלהי, יוכן על ידי הנביא או על ידי הצדיק או החסיד ויהיה המברך אמצעי בהורדת השפע ההוא, וזהו ענין סמיכת היד שהיו סומכין ידיהם המברכים על המתברכין לתת הכנה אל המתברך שיקבל השפע או הטוב ההוא, וכאלו החסיד או הצדיק המברך הוא צנור להמשיך השפע האלהי על ידו, כמו שמצינו בענין הנבואה שהיתה שורה על ידי הנביא על הבלתי ראוים אליה, ובלבד שיהיה בהם קצת הכנה, אמר השם יתברך למשה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו (במדבר כ"ז י"ח), וכפי מעלת הסומך או המברך תהיה מדרגת השפע המקובל, ולזה תמצא שאמר אליהו לאלישע כשאמר לו שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, והשיב אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ואמר לו אליהו הקשית לשאול שאי אפשר לאדם לתת הכנה אל המקבל יותר מהנמצא אצלו, ולזה אמר לו שאם יראה אותו אחר שיהיה לוקח ממנו יהיה לו כן, שבלי ספק יהיה אליהו אחר הלקיחה במדרגה יותר גדולה ממה שהיה קודם לכן, ויהיה אז אפשר לו להשפיע עליו פי שנים ממה שהיה באליהו טרם הלקיחה, מה שלא היה אפשר לו להשפיע קודם שילקח.
ולשון הקשית לשאול יורה שאין פירוש פי שנים ברוחך כמו יכיר לתת לו פי שנים האמור בבכור, כמו שכתבו קצת המפרשים, שאם כן לא היה אומר לו הקשית לשאול, שהרי אלישע היה ראוי לנבואה מעצמו יותר משאר בני הנביאים, אף על פי שהם שמשו את אליהו קודם אלישע והיו מכינים עצמן לנבואה יותר ממנו, שכבר נאמר לאליהו בהר הכרמל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ולמה הקשה לשאול כשיהיה הוא הבכור בכל בני הנביאים לקחת פי שנים כאחד מהם, אבל האמת הוא ששאל לו פי שנים ברוח אליהו במה שהיה קודם הלקיחה, וכן היה לו, שנסי אליהו היו שמונה ונסי אלישע י"ו.
וכן הסכימו רבותינו ז"ל בזה בפרק ראשון ממסכת חולין, וכן יראה מלשון הכתוב שאליהו היה נראה לאלישע אחר הלקיחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהיה נראה לקצת החסידים מחכמי התלמוד, אמר הכתוב וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמוד על שפת הירדן ויאמר איה ה' אלהי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע, שאחר שכתב ויעבור אלישע ולא כתב ויעבור בלבד, נראה שהמכה לא היה אלישע לבדו אלא אליהו היה עמו שנראה לו באותה שעה, ועליו נאמר אף הוא ויכה את המים.
וכן מצאתי כתוב בשם קדומי המפרשים שאליהו נראה לאלישע באותה שעה, ואז נחה רוח אליהו על אלישע ונתקיים בו שהיה לו פי שנים ברוחו, לפי שראה אותו אחר שלוקח מעמו, וכן מצינו שאחר הלקיחה כתוב על יהורם בן יהושפט מלך יהודה ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא, שנראה שהיה אז נמצא בין האנשים ומתקן מעשיהם.
וסמיכת היד שאמרנו אין ספק שעל מי שיש לו הכנה מרובה תועיל יותר מסמיכת היד על מי שיש לו הכנה מועטת, ולכן שם יעקב יד ימינו על ראש אפרים שהיה בו הכנה גדולה יותר מבמנשה, ולזה רצה שתחול הברכה על ידו עליו בעין יפה כפי גודל הכנתו אליה, אבל במנשה למיעוט הכנתו לקבל השפע, הספיק לו שישית יד שמאלו עליו, כדי שיחול עליו בברכת יעקב השפע שהיה אפשר לו לקבל.
וזאת היתה הכונה בברך הכהנים את העם, כדי שיהיו אמצעיים לחול השפע על המתברכים כפי הכנת כל אחד מהם, והיו נושאין כפיהם בשעת הברכה שהוא כענין סמיכת היד, והיתה ברכת הכהנים לכלל ישראל או לצבור, לפי שהרבים יותר מוכנים לקבל השפע מן היחיד, וזה שאי אפשר שלא יהיה בהם מי שיהיה בו הכנה לקבל איזה שפע אלהי באמצעות הכהנים, ועל זה הדרך הן ברכות הצדיקים או החסידים למתברכים על ידם, כדי שיחול השפע באמצעותן על המתברך, על דרך שפירשנו בנבואה בפרק י"א מהמאמר הג'.
ואל תקשה עלי איך אפשר שיהיה הצדיק או החסיד כלי להגיע הברכה אל המתברך, והוא יהיה עני ומצטרך לבריות, שכבר בארו רבותינו ז"ל בפרק כסוי הדם ואמרו שאהני להו זכותא דצדיקי לאחריני לדידהו לא מהני להו זכוותיהו.
ואחר שימשך השפע אל המתברך באמצעות המברך כפי הכנת המקבל, אין כח ביד המברך להפסיק השפע ההוא ושלא ירד על המקבל, כי בזולתו ירד עליו, שהמברך אינו אלא כלי להגיע הברכה אל המתברך, ואף על פי שיסתלק הכלי לא תסתלק הברכה, וזה כאדם שהמשיך מי מעין המתגבר אל גנה זרועיה תצמיח, שאף על פי שיסתלק האיש הממשיך לא יפסק הנחל הנמשך מהשקות הגנה, וכן מי שעשה חלונות בבית אופל כדי שיכנס בו אור השמש, שאף אם יסתלק האומן לא יסתלק אור השמש מלהאיר הבית ההוא האפל.
וזה הוא שאמר יצחק כשחרד חרדה גדולה עד מאד, ואברכהו גם ברוך יהיה (בראשית כ"ז ל"ג), כלומר על כרחי יהיה ברוך אחר שברכתי אותו, שגם ברוך יהיה הוא מכלל החרדה, כאלו אמר אין בידי להפסיק השפע ההוא שנמשך אליו על ידי, שזה כמי שצוה את הצורף לעשות כלים נאים מזהב מצויירים ציור נאה מאד לאוהבו של צורף, והאומן בהיותו מדמה שהכלים ההם היו לאוהבו, צייר אותם ציור נאה עד מאד בשמחה ובטוב לבב, ואחר כן נודע שלא היו הכלים ההם לאוהבו של צורף, שבלי ספק הצורף ההוא יתעצב על זה ויחרד חרדה גדולה, אבל אין בידו למנוע הציור הנאה ההוא שלא יהיה עשוי בכלים ההם, ואף על פי שנודע שהם לשונאו של אומן, ובעבור זה אמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך וגו' (בראשית כ"ז ל"ז), כלומר כבר הגיע לו על ידי באמצעות הכנתו כל השפע הזה ואין בידי להפסיק אותו אחר שכבר נמשך, ולכה אפוא מה אעשה בני, עד שאמר לו עשו הברכה אחת היא לך אבי, כלומר שיברכהו ברכה אחרת שלא תהיה נגד הברכה שברך, וכן עשה יצחק, שבכלל ברכת עשו אמר לו ואת אחיך תעבוד, שבזולת זה אי אפשר, וזה מה שרצינו לבאר מענין הברכות:

[מאיר נפתלי]

עי' תענית ה ע"ב כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה ליברכן מר וכו', וכן מו"ק ט ע"א, שם, אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך,
ועי' בבראשית רבה פל"ט סי' יא ובבמדבר רבה פי"א סי' ב, והיה ברכה, א"ר אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא [לאברהם] משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שנאמר ויברך אותם אלקים, ואומר ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך וכו', מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר כה תברכו.
ועי' ספר החינוך מצוה שעח הטעם בכח ברכת הכהן וז"ל, שחפץ השי"ת בטובו הגדול לברך עמו ע"י המשרתים החונים תמיד בבית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. וכן כל ת"ח וצדיק, וכנודע דברי הרמב"ם סוף שמיטה ויובל.

על זה נאמר טענו חיטים והודה לזכר קדשו.
בכל הציטוטים שלך ושל כמותך, מדובר על ברכת השם, ולא על מי שסומך על הצדיק ולא על ה'.

לא הבנתי טענתך, הוא הביא ראיות יפות שיש ענין בברכת צדיק ות״ח, אז מה לא טוב?? הכל טוב ! ומנהג ישראל להתברך מפי צדיקים עומד על כנו, והנח להם לישראל - אם אינם נביאים, בני נביאים הם. והקב״ה ניחא ליה ביראת שמים מופלאה זו ללכת להיכנע לפני תלמיד חכם כדי להתברך ממנו, והראיה - את ה׳ אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
והביאו עוד ראיות על הענין בברכת צדיק.

[מאיר נפתלי]

אם בלעם יכול לברך, למה לא תלמיד חכם?!
ועוד - שמידה טובה מרובה, והרי למדנו שברית כרותה לשפתיים, וכ״ש לענין הטובה כשתלמיד חכם מברך.

[פשיסחא]

בכול נושא שיעלה כל השקפה שתוצג בה יוכלו למצוא איזה מקור בראשונים וכו' הבעיה היא במכלול, אם אתה מביא ספר העקרים תלך איתו עד הסוף בכל מה שהוא כותב ואל תחפש ברכת צדיק בספר העקרים קויטל ברמב"ן קברי צדיקים בדרשות הר"ן וכו' כאשר כל מי שילמד את כל ספר העקרים יודע שהצורה בת ימינו של הקברים הסגולות ברכות הצדיקים וכו' בודאי היתה זרה לרוחו ולרוח הרמב"ן והר"ן, כל דבר תלוי במינון הנכון באופן הנכון ובחשיבות שמייחסים לו ביחס לשאר דברים, זה הבעיה במלקטים, את כל מה שלא מוצא חן בעיני ההשקפה בת ימינו ונמצא בספר העקרים וכדו' הם לא יצטטו, רק כשיעשו ליקוט על ענין הצדיק ימצאו איזה אמרה ברמב"ן ואיזה אמרה בעקרים וכו', לא כך בונים תפיסת עולם מי שמעוניין להבין ולדעת את ההשקפה והדרך הנכונה שילמד שיעור בספר העקרים וברמב"ן ובדרשות הר"ן, ואח"כ יאמר האם תעשיית הברכות סגולות קברים ומופתים, הם לרוח היהדות הצרופה או שהם יותר מתאימים לעבודת אלילים פאנטית עממית מהעת העתיקה......

[איש גלילי]

שפתים ישק.

[עושה חדשות]

מענין לענין, הברכות במשנתו של הספורנו.

ויברך אתהן. כבר אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, אמנם סיפר ברכת לבן לבנותיו להורות שברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר בסגלת צלם אלהים המברך כאמרו בעבור תברכך נפשי:

לא יוכל לראות. היטב כדי שתחול עליהם ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם, וכענין ויראהו ה' את כל הארץ, כדי שיברך אותה, וכן באלישע ויפן אחריו ויראם:
וישק להם ויחבק להם. כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו:

וזכורני שיש עוד מקומות בספורנו, וגם מזכיר באחד מהם שהברכה לפני המיתה חשובה יותר, כי אז יש תגבורת של הנפש על הגוף.

[אליהו בן עמרם]

מענין לענין, הברכות במשנתו של הספורנו.

ויברך אתהן. כבר אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, אמנם סיפר ברכת לבן לבנותיו להורות שברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר בסגלת צלם אלהים המברך כאמרו בעבור תברכך נפשי:

לא יוכל לראות. היטב כדי שתחול עליהם ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם, וכענין ויראהו ה' את כל הארץ, כדי שיברך אותה, וכן באלישע ויפן אחריו ויראם:
וישק להם ויחבק להם. כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו:

וזכורני שיש עוד מקומות בספורנו, וגם מזכיר באחד מהם שהברכה לפני המיתה חשובה יותר, כי אז יש תגבורת של הנפש על הגוף.

עוד מהספורנו בענין זה, בפרשת וירא (בראשית פרק י"ח פס' י"ב):"ותצחק שרה. שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד כענין אלישע לא נבואה ושליחות האל ית'. וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא כי אמנם להשיב הבחרו' אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית או בתפלה משגת חן מאתו:"

כלומר לדעת הספורנו, "צדיק גוזר וכו'" או אפילו נביא אינו פועל בברכתו במצב הנראה לנו כאבוד לחלוטין, ונדרש לו נס כ"תחית המתים".
ולמעלה מברכת הנביא או הצדיק, זו התפילה, שיכולה לפעול גם במצב אבוד כזה...
ולכן, ליתר בטחון, אולי עדיף לבקש מהצדיק שגם יתפלל...