ב. בקיום המצוות

[מוישי]

ב. בקיום המצוות.
גם אשכול זה נפרד מאשכול סמוך, וכבר באו עליו דברי החו"ר, וכאן מתמקד בנידון מהי הצורה הנעלה בקיום המצוות, האם מספיק כוונה לקיים רצון ה', או שצריך טעם המיוחד של כל מצוה ומצוה, מתוך חיות והרגשת הלב.

[אוצר החכמה]

הצגת השאלה לא נכונה שכן היא מניחה שיש רק שני מצבים תקין ולא תקין ולא כן הוא.
אפשר לשאול


מה המינימום הסביר?
מה הרצוי? ובזה השאלה העיקרית היא האם יש רק דרך אחת רצוייה או יותר מדרך אחת.

[אביגדור]

פשיטא שבכוונה לקיים מצות ה' הוא יוצא יד"ח (מלבד מצוות שנאמר בהם למען ידעו דורותיכם וכדו' לשיטת הב"ח).
פשיטא שיש מעלה לכוון כוונות נעלות כל אחד על ידיעתו והשגתו בתורה הקדושה שהיא דברי ה'.
כמו"כ פשיטא שיש מעלה לשמוח בקיום המצוה.
עכשיו על מה אתה רוצה לדון?

[ידידיה]

הדרגות בזה מרובות, כמספר שומרי המצוות.
כל אחד יש לו השיעור שלו, ובכל מצווה לעיתים בעלייה, ועיתים...

וכי מה יש פה לדון?

[מוישי]

באשכול אחר, אמרו שיש חסרון באלו שעוסקים כל ימיהם בבירור גדרי המצוו, ודקדוקם בהלכה, ולא שמים אל ליבם, מה הטעם מלשון טעימה, בכל מצוה ומצוה, לא מבינים מה רצון ה' שהאדם ישיג במצוה פרטית זו או אחרת, ועל כך יצא קיצפם של אחרים שאמרו, הלא אלו הנעלים ביותר.
ומכיוון שעורבבו שם נושאים בנושאים, הופרד הנושא לכאן

[צופר הנעמתי]

מי הם אלה שמבינים מה רצה ה' שהאדם ישיג במצווה זו או אחרת?

[איש גלילי]

מי הם אלה שמבינים מה רצה ה' שהאדם ישיג במצווה זו או אחרת?

לא באתי כמביע דעה, אלא כמציין מקור.

כי גם החקים אשר נאמר עליהם שאין להם טעם, כן הוא שאין להם טעם נראה לרוב בני אדם, אבל החכם המתבונן בהם ימצא טעמם ברור ומבואר.

[אוצר החכמה]

מדובר בדבר הפוך.
הרד"ק אומר שהחכם מוצא טעם במצווה ולא כמי שסבור שאין בזה טעם.
הנושא שעלה כאן הוא הטענה, הצודקת לענ"ד, שיש כל כך הרבה עומק וטעם במצוות שאין אדם יכול לומר הגעתי לתכליתם ולזה כיוון ה' כי עמקו מחשבותיו.

[פרי יהושע]

אין טעם להביא מקורות, שואלים יותר איך נהוג, ומה הולך, ואיך חיים את הלמעשה של המצות ביום יום, האם העיקר זה ברור הגדרים, ואדרבא כל ניסיון לדבר על טעמים, לפעמים מתקבל באיזה חשד שמדובר כאו על "חדשות", בבית המדרש כדברי כמה מחשובי הפורום כאן, או דילמא להפך, ואפי' בקיצוניות כדברי מושי כמדומני שמי שלא עסק בטעמים וברעיונות גם אלו שנקראים "חדשים לבקרים", יד ורגל ומבוא אין לו בעבודת ה', ויבשושיתו תובילהו לעבר פי פחת.

[איתן]

אור החיים במדבר פרק יט

אשר צוה ה' לאמר. צריך לדעת למה הוצרך לומר מאמר זה והלא רואני כי ה' הוא המצוה לאמר שכן אמר וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל, עוד אומרו לשון נסתר אשר צוה ופי ה' הוא המדבר והיה לו לומר אשר אנכי מצוך לאמר, עוד למה לא הספיק במה שאמר לאמר בפסוק ראשון וחזר לומר פעם ב' לאמר, עוד צריך לדעת למה לא הקדים מאמר דבר אל בני ישראל קודם מאמר זאת חקת התורה על זה הדרך דבר וגו' זאת חקת התורה. אכן לצד שכל מצות התורה הם שכליות ושמעיות, שכליות שהשכל מחייבם כגון כבוד אב ואם גניבה גזילה אונאה רציחה וכדומה, שמעיות שבת כי בו שבת הבורא, יום טוב על הנס שנעשה לנו בהם, עבודה זרה שלא לעבוד זולת אלהינו כי הוא המוציא אותנו וגו' וכדומה לזה, וזה הוא טעם הנגלה, ואין לך מצוה ומצוה שאין בה עוד סודות נעלמים הנגלים למשה ולאדם ראוי המשיג לקנות קנין התורה במ"ח דברים השנויים במשנת חסידים (אבות פ"ו) שאז מגלין לו רזי התורה שגילה ה' למשה בסיני, ומשה גם כן גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ויסוד כל דבר:
ובמה שלפנינו צוה ה' אליו שיסתום הדברים ויאמר להם הדבר בחוקה בלא טעם, והוא מה שהעיר אותנו באומרו וידבר ה' אל משה לאמר לישראל פירוש ומה הוא המאמר שצוה לו לומר להם, זאת חקת התורה פירוש מצוה זו היא חקת התורה כן צוה ה' לאמר לכם, וכאילו אמר הכתוב אשר צוה ה' לאמר לכם הוא זאת חקת התורה, ומתוך הדברים אתה למד שנאמר למשה דברים מוטעמים במצוה זו אלא שמה שצוה עליו לאמר הוא חוקה, ובזה לא יתבעוהו ישראל לומר להם טעם הדבר כיון שה' צוה עליו לומר הדבר בחוקה:
ובזה נתישבו הדקדוקים, גם נתישב למה לא הקדים מאמר דבר וגו' למאמר זאת חקת וגו' כי מאמר זאת חקת התורה היא מצות ה' על מצוה שיאמר לישראל שה' צוה לו שיאמר להם מצוה זו בחוקה, ומאמר דבר בא על עיקר המצוה מצות ה' לישראל, ולצד שיאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה נחשבת המצוה כגוף בלא נשמה, לזה גמר אומר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו' פירוש יקחו למה שאתה יודע ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה, וכפי זה ידויק על נכון אומרו ויקחו בתוספת וא"ו בתחילת הציווי להם, שנתכוון לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו הפרה עוד יוסיפו שיכוונו בלקיחתה למה שאליך כאמור:
ואם תאמר תינח אותה פרה של אותו דור פרה שיעשו בכל דור ודור מה תהא עליה, אפשר שלא מכולן העלים ה' סודה אלא מכללות ישראל אבל למיוחדים שהם אהרן וכיוצא בו נמסרו סודותיה והם ימסרו למיוחדים הבאים אחריהם, או אפשר שבכל דור ודור יכוונו למה שידע משה, ומצאתי שאמרו במדרש (רבה כאן) וזה לשונם ויקחו אליך ללמד שכל הפרות שנעשו יהיו נקראים על משה, וצריך לדעת למה עשה ה' שינוי במצוה זו מכל המצות שתקרא על שמו, ולדברינו יש טעם נכון בדבר כמו שפירשתי:
או יאמר על פי דבריהם ז"ל (שם) שאמרו שאומות העולם מונים את ישראל מה מצוה היא זו וכו', לזה בא מאמר הכתוב כאן ואמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר פירוש שיאמרו ישראל לאומות כשהן מקנטרים אותם ואומרים להם מה מצוה היא זאת וכו' יאמרו להם חקה חקק ה' עלינו לעשות ואין אנו מהרהרין אחריו, ולפי זה אפשר שהורשה משה לומר להם טעם המצוה וסודה אלא שלא יאמרו הטעם לאומות כשידחקו אותם בדברי קנטור מה מצוה היא זאת ומה טעם יש בה:

[איש גלילי]

מדובר בדבר הפוך.
הרד"ק אומר שהחכם מוצא טעם במצווה ולא כמי שסבור שאין בזה טעם.
הנושא שעלה כאן הוא הטענה, הצודקת לענ"ד, שיש כל כך הרבה עומק וטעם במצוות שאין אדם יכול לומר הגעתי לתכליתם ולזה כיוון ה' כי עמקו מחשבותיו.

לדעתי, יש הבדל גדול איך אומרים את אותם דברים.
אפשר לומר שגם אחרי שנעמיק ונמצא הרבה טעמים עמוקים ונפלאים במצוות, מכל מקום עלינו לזכור שעמקו מחשבותיו ממחשבותינו וגבהו דרכיו מדרכינו, ועדיין לא נתיימר לומר ש'תפסנו מה הוא רצה'. וזהו מעין מה שאמר הבעש"ט: נאך אללע השגות בין איך א נאר און איך גלייב (אחרי כל מה שהשגתי בגדלות ה', אני עדיין כטיפש המאמין).
ואפשר לומר, מה לך להתעסק עם העבודה לפי טעמי המצוות, הכי אתה יכול להתיימר לומר שאתה מבין מה ה' רוצה? ואם כן, לך כבר עכשיו לישון, ותעשה כמצות מלך ותו לא (מזכיר לי "מה העבודה הזאת לכם", אולי סתם כי זה פרשת השבוע).
על הצד השני, מתאים להביא את דברי הרד"ק, שאכן יש באפשרותנו להבין (אם כי נ"ל שברור כמו שאמרת שאף פעם לא בשלימות, ואילו ידעתיו הייתיו).

[מוישי]

מומלץ מאד לעיין בדברי הרמב"ן עה"פ 'כי יקרא קן צפור לפניך'