להתאים את החיים לתורה או את התורה לחיים

[מוישי]

מעשה ביהודי שבנה בית חדש, ובא לקבוע מזוזה, התעורר ספק לדינא היכן לקבוע את המזוזה, ניגש לרב מבריסק לשאול מה לעשות, וענה לו, "זו בעיה". חזר ושאלו, אבל מה לעשות? ושוב קיבל אותה תשובה, "זו בעיה". האיש לא הבין, והחל בפחי נפש.
כלומר, הרב מבריסק מייצג גישה מאד מסוימת, את החיים צריך להתאים למצוות התורה, אנחנו חיים כאן בעוה"ז כדי לקיים מצוות, אז צריך לבנות את הבית לפי כללי ההלכה, ולא לבנות בית בצורה כזו שמתעורר ספק היכן לקבוע המזוזה. ואם יש ספק, אז צריך לשנות את צורת פתח הבית על מנת להתאימו לדין התורה.
האם גישה זו מוסכמת? האם מצינו מי שכתב או אמר דברים אחרים? שלפי צורת הבית יש לקבוע למעשה עפ"י דיני התורה או בכל דוגמא אחרת.
כמו"כ יש לדון גם לגבי מל"ת, כגון, התורה אסרה הפעלת חשמל בשבת, האם יש מקום למצוא פתרונות למגבלות ההלכתיות ולהשתדל להתאים את התורה למציאות החיים או שיש להשתדל להתאים ככל האפשר את החיים לאיסורי התורה.
יתכן שדנו כבר בעבר על זה, אם אפשר להפנות

[אוצר החכמה]

אני לא יודע אם הסיפור היה ואם היה אם זו כוונת הגרי"ז ואם זו היתה כוונת הגרי"ז מי היה האדם ומדוע רצה ללמדו את הדבר
כיוון שכל הספרים מלאים בשאלות מה עושים במקרה מסויים ולא מצינו שהתשובה הקבועה היא תהרוס את הבית ברור שאין צד כזה כמו שהצגת. מעבר לזה שאין בכלל מקום להציג שאלה כזאת במבנה שחור לבן וזה נכון על כל דבר.
למשל בריאות זה דבר חשוב (בלי קשר לתורה) האם אדם צריך לאכול אך ורק דברים הבריאים לו ולהתעלם לגמרי מהטעם, או שלא יאכל כל מה שלבו חפץ, בריא ולא בריא ושהרפואה תסתדר עם מה שעשה לגופו.
התשובה באמצע אדם צריך לשמור על בריאותו במסגרת הסביר.
אותו דבר כאן.
אדם רגיל (איני מדבר על מי שכל מעשיו לשם שמים) מנהל את חייו ודואג לשמור תורה ומצוות בכל מעשיו. הוא בונה בית אם מראש חשב על הבעייה או יכול לתקנה בקל מתקן, אם לא הולך לשאול רב מה עושים במקרה כזה. אבל לא בונה בית מראש באופן שיש בעייה הלכתית חמורה.

[לעומקו של דבר]

(כמובן, אם הסיפור היה כך הפרשנות לא נכונה, הרב מבריסק במקרים רבים נמנע מלהורות הלכה למעשה.)

[צולניק]

דוגמא מהגרשז"א על להתאים את התורה לחיים

[אוצר החכמה]

מה מצאת בזה יותר מאשר בכל היתר של הפסד מרובה או היתר עגונה?

[מוישי]

האם גישתו של ישראל רוזן מקובלת עליך?

[אוצר החכמה]

האם התכוונת אלי?
איני מכיר את גישתו של ישראל רוזן בעניין זה, אבל מדברים אחרים שכתב מסתמא לא.

[לעומקו של דבר]

מה מצאת בזה יותר מאשר בכל היתר של הפסד מרובה או היתר עגונה?

להיפך, המובא כאן היא גישה פרקטית המתאימה את הלכות התורה לכבוד התורה (שהזקנים יקיפו בשמח"ת).

[קראקובער]

אולי מזה הגיע המנהג שהבחורים "לבית בריסק" דורשים שתי דירות פשוט מסופקים איפה לשים את המוזה ורוצים לצאת ידי כל הדעות...

[אוצר החכמה]

מה להיפך ומה פרקטי.
כל הפסד מרובה הוא קולא מחמת צורך. וגם כאן כתב שראוי להקל מחמת הצורך. זה שהצורך הוא כבוד התורה לא משנה.

[ישא ברכה]

בעז"ה

השאלה האם להתאים את החיים לתורה או את התורה לחיים איננה מובנת בעיניי. צריך שהחיים והתורה יהיו תואמים, כל אי התאמה בין החיים לתורה הוא מצב לא נכון שחייב תיקון.

אבל התורה כוללת שתי חלקים א' הוראות שבורא עולם נתן לבני ישראל. ב' רוח התורה דהיינו את התכלית והערכים שבורא העולם חפץ שנקבל ע"י התורה והמצוות. [וכן מהו רצון הבורא ית'], רוח התורה לא תמיד ידועה בבירור, אבל מ"מ בדר"כ יש כיון.

השאלה שאתה שואל היא גם היכלתית וגם רעיונית, האם מצד חובת מזוזה מותר לקנות בית כשקונה הבית מודע שיתכנו בעיות, זו שאלה הילכתית טהורה והתשובה אמורה במימד ההלכה. שאלה רעיונית היא עד כמה אפשר וראוי להתחכם על ההלכה בכלים המותרים עפ"י ההלכה, דהיינו פתרונות הילכתיים שהרבה פעמים עוקפים את רוח ההלכה [דוגמא מאד בולטת: להסוברים שמצות כיסוי ראש נועדה להצניע את יופי שער האשה, האם נכון ללכת אם פאה. יתכן שמצד גדרי ההלכה הדבר מותר אבל מצד רוח ההלכה זה לא נכון].

השאלה היא מה המשקל של רוח ההלכה. ברור שככל שהאדם קרוב אל הבורא ית' והוא בעל אמונה ואהבה הוא משתוקק לעשות את רצון הבורא ית' באמת ולקבל את התכלית שהבורא ית' חפץ לעשות. אבל צריך לדעת מה רמת החיוב של זה. וזה נחלק מענין לענין ומאדם לאדם.

דוגמא לרוח ההלכה ניתן למצוא בדברי הגמ' בברכות לה: 'ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר'.
מאידך מצינו כל מיני הערמות שהסכימו חכמים, וכו'. וצריך יותר להגדיר מתי כן ומתי לא. והדבר מסור הרבה לגודל האמונה והיר"ש.

[בקרו טלה]

א"א שלא להזכיר את המעשה בעגלון

[צופר הנעמתי]

מה להיפך ומה פרקטי.
כל הפסד מרובה הוא קולא מחמת צורך. וגם כאן כתב שראוי להקל מחמת הצורך. זה שהצורך הוא כבוד התורה לא משנה.

בכל עניני הפסד מרובה צריך לזכור שזה בדיוק הפוך - במה שבדרך כלל מחמירים שלא מן הדין, בהפסד מרובה מעמידים על הדין להקל, אבל לא שמקילים נגד הדין בגלל ההפסד. זה דבר פשוט אבל היה לי הרושם בכמה דיונים פה שזה מתפספס לפעמים בהסתכלות הכללית על הענינים האלה.

[אוצר החכמה]

ברור ותדה על ההבהרה. אבל גם רש"ז לא התכוון להתיר נגד הדין בשמח"ת אלא לחפש מקור שמעיקר הדין אפשר להקל.

[צופר הנעמתי]

ברור ותדה על ההבהרה. אבל גם רש"ז לא התכוון להתיר נגד הדין בשמח"ת אלא לחפש מקור שמעיקר הדין אפשר להקל.

כמובן, לא התכוונתי אחרת ולא חשבתי שהתכוונת אחרת...
ההערה כוונה כלפי עיקר הדיון שתולה קולות שהקילו הפוסקים במצבים מסוימים כאילו יש כאן "התאמה לחיים" וכיו"ב.

[עזריאל ברגר]

האם התכוונת אלי?
איני מכיר את גישתו של ישראל רוזן בעניין זה, אבל מדברים אחרים שכתב מסתמא לא.

מוחה על כבוד התורה.
הרב ישראל רוזן!
ת"ח גדול, כניכר מפי כתביו, גם אם אנו חולקים עליו בענינים אלו ואלו.
תחשוב איך יגיבו כאן אם אני כחסיד אחליט שמותר לי להזכיר את שמו של הרב שך בלי תואר...

[קו ירוק]

הגזמת, ברגר (זה מצחיק קצת)

העירו מקודם שבית צריך לבנות לפי ההלכה. ולא היא. זו לא חכמה..
הבית יבנה כפי שהוא, ופלפול ההלכה הוא לראות איך מקיימים חובת התורה במצב הקיים.
אבל לא משום שמתאימים את התורה לחיים. התורה היא החיים - כלומר היא המחייבת אותנו, מורה לנו, מדריכה אותנו בנתיבי החיים.
זה שחיפשו קולות, זה משום כבוד שמים. כי א"א להתנהל מחוץ לנתיבי החיים (אותם מזמן לנו הבורא ית"ש בהשגחתו), ואז השאלה מה עדיף על מה, על מה לוותר ועל מה לעמוד, דדרכיה דרכי נעם.

[יושב ירושלים]

מעשה ביהודי שבנה בית חדש, ובא לקבוע מזוזה, התעורר ספק לדינא היכן לקבוע את המזוזה, ניגש לרב מבריסק לשאול מה לעשות, וענה לו, "זו בעיה". חזר ושאלו, אבל מה לעשות? ושוב קיבל אותה תשובה, "זו בעיה". האיש לא הבין, והחל בפחי נפש.
כלומר, הרב מבריסק מייצג גישה מאד מסוימת, את החיים צריך להתאים למצוות התורה, אנחנו חיים כאן בעוה"ז כדי לקיים מצוות, אז צריך לבנות את הבית לפי כללי ההלכה, ולא לבנות בית בצורה כזו שמתעורר ספק היכן לקבוע המזוזה. ואם יש ספק, אז צריך לשנות את צורת פתח הבית על מנת להתאימו לדין התורה.
האם גישה זו מוסכמת? האם מצינו מי שכתב או אמר דברים אחרים? שלפי צורת הבית יש לקבוע למעשה עפ"י דיני התורה או בכל דוגמא אחרת.
כמו"כ יש לדון גם לגבי מל"ת, כגון, התורה אסרה הפעלת חשמל בשבת, האם יש מקום למצוא פתרונות למגבלות ההלכתיות ולהשתדל להתאים את התורה למציאות החיים או שיש להשתדל להתאים ככל האפשר את החיים לאיסורי התורה.
יתכן שדנו כבר בעבר על זה, אם אפשר להפנות

אני לא מבין למה צריך לרוץ למעשה שהיה או לא היה, בזמן שהמעשה הזה קורה כל יום וכל שעה:
מעשה ביהודי שקנה חולצה/סוודר/פראק חדש ובא להטיל בו ציצית, והתעורר לו ספק האם חייב, ניגש לרב... לשאול מה לעשות, וענה לו, "זו בעיה", וכו' וכו' למסקנא תעגל פינה אחת.
כלומר, הרב... מייצג גישה מאוד מסויימת, את החיים צריך להתאים למצוות התורה, אנחנו חיים כאן בעוה"ז כדי לקיים מצוות, אז צריך לתפור את הבגד לפי כללי ההלכה, ולא לתפור בגד בצורה כזו שמתעורר ספק האם הוא חייב בציצית. אלא צריך לקנות בגד שמתאים לקיום מצוות ציצית.
הבהרה: הדוגמא הנ"ל לא הובאה כדי להביא ראיה לגישה שמיוצגת כביכול בדברי הגרי"ז, אלא כדי להמחיש את התמיהה הנ"ל שקיימת בצורה שבה אנחנו מקיימים מצוות ציצית.

[מוישי]

יש הבדל גדול בין לבטל מצות עשה לבין אפשרות להסתדר עם מזוזה בצורה כלשהי.

[יושב ירושלים]

כנראה שטענתי לא הובנה כראוי, אני טענתי שהצורה המקורית של המצווה היא שאדם יטיל ציצית בבגדיו הטבעיים, ואילו כיום על בגדינו אין מטילין ציצית, ואפילו אותם המחוייבים בציצית דואגים לפוטרם, ולובשים בגד שמיוחד לקיום המצווה, והוא ממש דומה למקרה הנ"ל.

[מוישי]

זו בהחלט טענה מעניינת ואפשר וצריך למצוא הסברים הסטוריים לתופעה הזו, אבל בכל מקרה אחר, עומדת השאלה מה צריך להיות מותאם למה.
למשל, יהודי רוצה לנסוע לטיול ביודעו שלא ימצא מנין לתפילה, אפשרות אחת אומרת שיכול לצאת ולפי המציאות שתזדמן לו יסתדר עם התפילה, כי ההלכה צריכה להתאים לפי מציאות החיים ואפשרות שניה אומרת שאסור לו לצאת כי לא יהיה לו מנין. כי החיים צריכים להתנהל לפי ההלכה

[יואל משה]

זו בהחלט טענה מעניינת ואפשר וצריך למצוא הסברים הסטוריים לתופעה הזו, אבל בכל מקרה אחר, עומדת השאלה מה צריך להיות מותאם למה.

אני חושב שזו בהחלט ראיה גדולה, כדברי יושב.
ואילו הסברים היסטוריים ישנם לכך, שלא כדבריו?

[מוישי]

שפעם באירופה הלכו בבגד מעין פראק, והתקבל בקרב היהודים, ונוצר הכרח להכשירו מצד מצות ציצית, ולכן עיגלו פינה אחת.

[יושב ירושלים]

מהה הפירוש 'להכשירו מצד מצוות ציצית'?? סו"ס אנחנו לא צריכים לייצר בגדים שהשימוש היחיד שלהם הוא מצוות ציצית, הבגד האמיתי שלנו חייב בציצית, בא נוריד את ה'טלית קטן', ונטיל ציצית בבגדינו כרצון התורה, למה לעגל פינה?

[אוצר החכמה]

אני לא מבין מה רוצים כאן באופן כללי.

אבל בעניין הפראק העירו לי בשבת שבאמת יש שאלה נכונה האם עיגול פינה אינה מבחינת ענשיתו אעשה. (לפי ביאור התוספות שם) וכמדומני שיש אומרים שכיוון שחששו שיגררו הציציות הקילו בזה.

יש עוד דרך לתרץ שבעינן תרתי כדי שיהיה ענשיתו אעשה היינו שמתחמק מעשיית המצווה וגם אין לו ציצית כלל ולדידן שיש לנו ט"ק כבר אין חשש בזה אבל מסברא אינו נראה לי נכון.

[איש גלילי]

יש עוד דרך לתרץ שבעינן תרתי כדי שיהיה ענשיתו אעשה היינו שמתחמק מעשיית המצווה וגם אין לו ציצית כלל ולדידן שיש לנו ט"ק כבר אין חשש בזה אבל מסברא אינו נראה לי נכון.

אולי לזה התכונת,
זאת גישה עקומה לדעתי, להסתכל על דברים בצורה של עונש או לא עונש. הדבר נראה מוזר ביותר - לחפש דרכים להפטר ממצות ציצית, גם אם לעולם לא נענש על כך, זה מראה שאיננו שמחים ורצים לקיים מצוות ה'.

[דודי צח]

במחלוקת הקדומה אם צריכין לעשר 'מיץ תפוזים', שאומרים שהגרי"ז לא שתה מיץ תפוזים בגלל השאלה הזאת. ומוסרים שהחזון איש אמר - 'זה לא עגונה'. כלומר לא יתכן שבורא העולם ברא דבר שמחמת בעייה הלכתית אי אפשר להכריע וממילא צריך להתנזר ממנו. חייבים להתעמק ולעמול ולהגיע לידי פתרון הלכתי.

זה ממש לעומת הסגנון של הגרי"ז

כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.

זו השקפת עולם. אם כי אצל החזו"א זה לא נובע לכאורה כדי לעשות את החיים פרקטיים, אלא מהיבט השקפתי, שהקב"ה ברא 'עולם' ובתוך הנהגת העולם יש לנו ללכת בתר דרכי התורה. ועוד שאין צריך להתעצל מלהכריע, ולעשות תחבולה כדי שלא נצטרך להכריע, צריך 'מנהיגות' בין האדם לעצמו, ללמוד את השאלה - ולהגיע לידי תשובה והחלטה.

[אוצר החכמה]

יש עוד דרך לתרץ שבעינן תרתי כדי שיהיה ענשיתו אעשה היינו שמתחמק מעשיית המצווה וגם אין לו ציצית כלל ולדידן שיש לנו ט"ק כבר אין חשש בזה אבל מסברא אינו נראה לי נכון.

אולי לזה התכונת,
זאת גישה עקומה לדעתי, להסתכל על דברים בצורה של עונש או לא עונש. הדבר נראה מוזר ביותר - לחפש דרכים להפטר ממצות ציצית, גם אם לעולם לא נענש על כך, זה מראה שאיננו שמחים ורצים לקיים מצוות ה'.

אני דנתי על העניין הכתוב בגמרא ושם מופיע הביטוי ענשיתו אעשה.
ואפרט קצת. הגמרא מספרת שאשכחיה מלאכא לרב קטינא ואמר לו סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה ואמר לי ענשיתו אעשה והשיב לו בעידן ריתחא ענשינן והגמרא מסבירה שא"ל טצדקי למיפטר נפשך מציצית. ואומר ע"ז תוספות שזה דווקא בזמנם שהיו רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות והוא עשה טצדקי להפטר. אבל אם אין רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות לא עונשים אפילו אעשה כלומר שאין טענה על מי שאינו לובש ציצית.

וע"ז כתבתי שלכאורה לפי תוספות הזה טענת המלאך על רב קטינא תהיה גם על המעגלים את הפראק.

והבאתי שני צדדים אחרים בזה. ובצד השני התכוונתי לומר שאולי מי שיש לו כבר ט"ק אין בו את הטענה של המלאך על רב קטינא אבל אין נראה לי.

[סגי נהור]

כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.

צ"ע, שהרי ההכרעה שיר"ש לא יאכל כי אם בתוך הסעודה היא הכרעה מקובלת בפוסקים.

[מוישי]

במחלוקת הקדומה אם צריכין לעשר 'מיץ תפוזים', שאומרים שהגרי"ז לא שתה מיץ תפוזים בגלל השאלה הזאת. ומוסרים שהחזון איש אמר - 'זה לא עגונה'. כלומר לא יתכן שבורא העולם ברא דבר שמחמת בעייה הלכתית אי אפשר להכריע וממילא צריך להתנזר ממנו. חייבים להתעמק ולעמול ולהגיע לידי פתרון הלכתי.

זה ממש לעומת הסגנון של הגרי"ז

כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.

זו השקפת עולם. אם כי אצל החזו"א זה לא נובע לכאורה כדי לעשות את החיים פרקטיים, אלא מהיבט השקפתי, שהקב"ה ברא 'עולם' ובתוך הנהגת העולם יש לנו ללכת בתר דרכי התורה. ועוד שאין צריך להתעצל מלהכריע, ולעשות תחבולה כדי שלא נצטרך להכריע, צריך 'מנהיגות' בין האדם לעצמו, ללמוד את השאלה - ולהגיע לידי תשובה והחלטה.

יש"כ.
הנחת את דעתי, עתה אתה הראית לדעת שיש דרך נוספת, והאמת, שלזה התכונתי בכותבי להתאים את ההלכה לחיים,
וכמדומה לי שהדוגמא שהבאת משקפת בעוצמה את ההבדל העצום בין דרכו של החזו"א לדרכה של בריסק, כמובן שאין הכונה לחזונישניק'עס ולבריסקערס של היום.....

[דודי צח]

כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.

צ"ע, שהרי ההכרעה שיר"ש לא יאכל כי אם בתוך הסעודה היא הכרעה מקובלת בפוסקים.

א. אינני יודע אם זה אכן מוסמך שהחזו"א אמר כך, צריך לבדוק, אבל שמעתי זאת בעבר.
ב. על החזו"א לא שואלים צ"ע כשהוא כנגד 'הכרעה מקובלת בפוסקים'.

[סגי נהור]

ב. על החזו"א לא שואלים צ"ע כשהוא כנגד 'הכרעה מקובלת בפוסקים'.

א"כ זה לא החזו"א לעומת המשנ"ב, אלא לעומת הב"ח, המג"א וכו'.

[דודי צח]

יתכן.
אך אינני מונח כעת בסוגיא, מתאים יותר למג"א (הפוסקים המפשרים) ולא לב"ח (הפוסקים המכריעים)

[סגי נהור]

בהחלט גם הב"ח (סי' רח לענין אורז), אבל עד שנזקקתי לב"ח שמכריע כך לענין האורז, ראה ריש הסימן שם בטושו"ע (סעיפים ג-ד)...
אני לא בסוגיות אלה כרגע, וכתבתי רק מהזכור לי לענין האורז.

[מוישי]

אפשר לשנות את כותרת האשכול ל'מה בין החזו"א לבריסק'?

[דודי צח]

בענין מחלוקת השקיעה וצאת הכוכבים, הגאונים ורבינו תם.

הגיע פעם רבי חיים דרוק בעל 'אורות חיים' שביקש להוכיח כשיטת רבינו תם, כנגד הנהוג בארץ הקודש מקדמת דנא. יצא עמו החזון איש לחוץ, ואמר לו, הגבה עיניך לשמים ותראה האם עכשיו יום?
[ומסופר שלמחר לפני וותיקין הגיע ר"ח דרוק לחזו"א ואמר לו, האם עכשיו יום? - החזו"א חייך מתחילה, אך לבסוף התברר שכבר בירושלמי יש התייחסות לזה, שהנשף של תחילת היום מעורפל יותר מתחילת הלילה, כי דבר חדש הולך ומתחדש אט אט]
-
לעומת זה, כעין זה אמר פעם הג"ר יחזקאל אברמסקי להגרי"ז מבריסק, כי כאן בארץ ישראל, אנו רואים מעצמינו שכבר חשוך הרבה בזמן שלרבינו תם עדיין נקרא 'יום'. ולפיכך לא נהגינן כוותיה. אמר לו הגרי"ז, אנחנו לא מסתכלים בשמים מסתכלים בתוספות. כלומר רבינו תם הוכיח את שיטתו מתוך סתירת הסוגיות (אם יש ד' מילין או ג' רבעי מיל, בין שקיעה"ח לצאה"כ). ואל לנו להסתכל לבדינו בצבא השמים.
הגרי"ז הוכיח זאת יפה, כי הנה המחבר בעל הבית יוסף, היה גר בארץ ישראל, ומכל מקום פסק לכאורה כרבינו תם. ואילו הגר"א מווילנא, היה גר באירופה ששם יש באמת שקיעה מעורפלת די ארוכה, ומכל פסק כהגאונים ושלל מכל וכל את דברי רבינו תם. כי התלמוד והתוספותים היו להם לעיניים ולא מראה השמים כפי שעינינו רואות.

נוראים הדברים

[עושה חדשות]

לגבי עיגול פינת הפראק וכד', שמעתי מהגר"ל מינצברג שביאר כך:
התורה ציוותה על הטלת ציצית בבגד עם ד' כנפות, המטרה היא וראיתם וזכרתם וכו', אחרי שיש בגד אחד כזה כבר לכאו' אי"צ בציציות נוספות, והחיוב בזה הוא רק בגדר "לא פלוג". אשר ע"כ מענשי' בעידנא דריתחא להמתחמק ממצוות ציצית והולך בלי ציצית, אבל אם כבר יש לו, והוא רק מתחמק מהחיוב שהוא בגדר "לא פלוג", ע"ז לא מענשי'. (ומיניה וביה מוכח, שהרי אין אדם נענש שלא עשה כהגרח"פ שיינברג, וא"כ ה"ה במעגל הפראק).
עכ"ד.

[סעדיה]

ואילו הגר"א מווילנא, היה גר באירופה ששם יש באמת שקיעה מעורפלת די ארוכה, ומכל פסק כהגאונים ושלל מכל וכל את דברי רבינו תם. כי התלמוד והתוספותים היו להם לעיניים ולא מראה השמים כפי שעינינו רואות.

נוראים הדברים

כידוע, הגר"א שפסק כהגאונים, ולעומתו הפר"ח שפסק כר"ת, פסקו ע"פ המציאות.

[יואל משה]

בענין מחלוקת השקיעה וצאת הכוכבים, הגאונים ורבינו תם.
לעומת זה, כעין זה אמר פעם הג"ר יחזקאל אברמסקי להגרי"ז מבריסק, כי כאן בארץ ישראל, אנו רואים מעצמינו שכבר חשוך הרבה בזמן שלרבינו תם עדיין נקרא 'יום'. ולפיכך לא נהגינן כוותיה. אמר לו הגרי"ז, אנחנו לא מסתכלים בשמים מסתכלים בתוספות. כלומר רבינו תם הוכיח את שיטתו מתוך סתירת הסוגיות (אם יש ד' מילין או ג' רבעי מיל, בין שקיעה"ח לצאה"כ). ואל לנו להסתכל לבדינו בצבא השמים.

וזה כה פשוט? הרי הרבה גדולים חולקים על קביעה זו.
במקומות שהאופק נקי ניכר בין ההבדל בין 58 דקות אחר השקיעה למה שאחריהם, יש אור בשמים בצד מערב עד אז ורואים אותו בירור.
בכל אופן מה דינו לגבי הלכה של האור הזה, הוא נידון ארוך. מכל מקום, אין כאן שום ראיה חותכת שדעת רבינו תם נוגד את המציאות בארץ הקודש.
חוץ מהנ"ל, הרי כשמדובר על זמן הלכה אין הכרח שכך יראה גם בשמים, אלא לפי הכללים בהלכה שקובעים מתי הוא נקרא יום ומתי הוא כבר לילה, אבל למשל לאכול אז ארוחת ערב לא ימנע ממך... בכל אופן, זו לא ממש ראיה להתאמת החיים לתורה לענ"ד.

[ההוא גברא]

אגב זה, כל ימי אני תמה למה דוקא אלו שרוצים להיראות שהם מקפידים על הלכה הם המקפידים ללכת עם מעיל שיש בו חשש ציצית ועם כובע שלפי חלק מהראשונים אסור ללכת בו בשבת. יישר כוחם של אחינו המזרוחניקים שאינם הולכים עם כובע כזה אף בחול כדי שלא יבואו ללכת בו בשבת...