להזדקק ? להתענג ? לקבל ?

[איש טלז]

ציטוט מתוך שיעור של הרב פיבלזון
אחד מגדולי בעלי המוסר בדורנו, עבורו הרמח"ל הוא ממש מקור סמכות, הוא הר' וולבה. הוא אומר שמה
שהרמח"ל גילה, שהקב"ה ברא את העולם להיטיב, אין לזה חלק בעבודת האדם. הוא התחבט בשאלה זו
ומצא – במחילה – פתרון לא נכון: שזה רק כדי שנרבה אהבה לה'. אבל זה לא נכון, כי הרמח"ל אומר שזהו
יסוד העבודה שלנו. זה לגיטימי להתווכח עם הרמח"ל, הוא לא משה רבינו – גם אם קוראים לו משה, והוא
רבינו. אבל הרמח"ל אומר שעיקר עמידת האדם מול ה' היא כמקבל. יש בית מדרש שלם שאומר שמידת
הקבלה, לקבל מאחרים, זה שורש הרע. ויש להם ספרים שלמים. אבל הרמח"ל אומר שעיקר תפקיד האדם
הוא לקבל. ולו יצויר שלא היה צריך לקבל שום דבר, אז היה מבטל את העבודה מעיקרה מבחינתו. זה
שאדם צריך ונזקק, זה עיקר מקומו של האדם בעולם, וזו עיקר עבודתו. יש אנשים שאוהבים ליישב
סוגיות: זה מדבר בשבת, וזה מדבר ביו"ט. אבל כאן צריך לדעת לקרוא, ולהבין שהרמח"ל אומר פה משהו
אחר. לא אנחנו מכריעים בין גדולי ישראל, אבל אדם בישראל חייב להכריע איך הוא חי.
יש הרבה שיגידו שיותר טוב למעט את ההזדקקות כמה שאפשר. בעל הסולם, ובעקבותיו הר' דסלר,
אומרים שעיקר עבודת האדם היא למעט את הזדקקותו. זה ר' דסלר מפורסם, שאדם צריך לקבל כמה
שפחות, ולתת כמה שיותר. והוא מדבר על נזקקות האדם לקב"ה. עיקר עבודת האדם היא לתת לקב"ה, לא
לקבל ממנו. [הר' דסלר אומר את זה מעודן יותר, הוא בכל זאת למד בישיבות.]– יש פה ויכוח גדול. זהו
ויכוח מהותי. זה לא פרט בתפיסת הרמח"ל. אנחנו צריכים להתרגל קודם כל לעובדה שאנשים רבים
לומדים את התורה, ויש דעות שונות. אנחנו יכולים רק לחשוב במה אנחנו בוחרים; מכיוון שאנחנו רוצים
להשקיע בעבודת ה', אין מנוס מלבחור.
הרמח"ל אומר, אני עומד כמקבל. נחזור לכל המובאות בתורה, ובמיוחד בנביאים, המעמידות את הקשר
בינינו לקב"ה כקשר נישואין. מה דינו של חתן שאומר לכלה בחדר הייחוד, תדעי לך שהיו לי חמש הצעות
5 טובות. אני נמצא פה רק בשבילך. לעצמי אני לא זקוק – יכולתי להסתדר עם מישהי אחרת. – יש רק דבר
אחד גרוע מזה: שהכלה תגיד את זה לחתן. – אז מה אומרים כאן אנשים? שנגיד לכלה שאני צריך אותה
רק כדי שיהיה לה טוב, לא כי אני צריך אותה? אבל זה גם לא לגמרי טוב. ובכל אופן ביחס לקב"ה בכלל אי
אפשר להגיד את זה. הרמח"ל אומר דברים שלדעתי, אם מותר לי לומר, הם דברי אמת פשוטים: שאדם,
כאדם, הוא נזקק. ואין לו דרך לצאת מזה

[חייפענער]

לא כל כך הבנתי את המחלוקת בעניין.
אציין את המובא על כך בספרי החסידות. כיון שהקב"ה הוא טוב, ומדרך הטוב להטיב, וכיון שלפני בריאת העולם לא היה למי להטיב, על כן ברא הקב"ה אותנו כדי שנקבל את שפע הטוב שהוא רוצה לתת לנו.
הטוב היחיד שיש בעולם שהוא מושלם, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואם כן, אם הקב"ה רוצה להטיב עמנו בשלימות, הוא צריך לתת לנו אותו בעצמו, וזה עניין 'נהנין מזיו השכינה' שהוא בעולם הבא, וכן עניין קרבת השי"ת שזוכים לכך עבדי ה' גם בעוה"ז.
אבל כדי שתהיה הטובה בשלימות ולא בבחינת נהמא דכיסופא, ברא הקב"ה את העולם בצורה כזו כביכול אנחנו משפיעים לו נחת רוח ומשמחים אותו בעבודתינו, ועי"ז אנחנו מקבלים את השכר הגנוז.
נמצא ששני הדברים אמת, התכלית היא ש'נקבל', וזה נהיה ע"י שאנחנו 'משפיעים'.

[הרואה]

למ"ד (או לכו"ע לשיטת ר' חייפענער) ששייך לתת לה',
כל עבודתנו היא הצגה?
הרי פשוט שלא שייך לתת לה'.
ואם כדברי, מה הביאור בעבודת הקרבנות?

[דרומי]

יש הרבה מאמרי חז"ל וכו' שבהם נראה שהיחס שלנו אל הקב"ה הוא גם כ'משפיעים'.

וכמו 'קוב"ה קא מחייך ואמר: נצחוני בניי נצחוני'.

וכן המאמר הידוע עם ר' ישמעאל שנכנס לקודש וא"ל ברכני.

והאריכו בזה בספרים.

[נשר]

לא כל כך הבנתי את המחלוקת בעניין.
אציין את המובא על כך בספרי החסידות. כיון שהקב"ה הוא טוב, ומדרך הטוב להטיב, וכיון שלפני בריאת העולם לא היה למי להטיב, על כן ברא הקב"ה אותנו כדי שנקבל את שפע הטוב שהוא רוצה לתת לנו.
הטוב היחיד שיש בעולם שהוא מושלם, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואם כן, אם הקב"ה רוצה להטיב עמנו בשלימות, הוא צריך לתת לנו אותו בעצמו, וזה עניין 'נהנין מזיו השכינה' שהוא בעולם הבא, וכן עניין קרבת השי"ת שזוכים לכך עבדי ה' גם בעוה"ז.
אבל כדי שתהיה הטובה בשלימות ולא בבחינת נהמא דכיסופא, ברא הקב"ה את העולם בצורה כזו כביכול אנחנו משפיעים לו נחת רוח ומשמחים אותו בעבודתינו, ועי"ז אנחנו מקבלים את השכר הגנוז.
נמצא ששני הדברים אמת, התכלית היא ש'נקבל', וזה נהיה ע"י שאנחנו 'משפיעים'.

כמעט מילה במילה דברי הרמח"ל, למה אתה חושב שזה חסידות?

[נשר]

יש הרבה מאמרי חז"ל וכו' שבהם נראה שהיחס שלנו אל הקב"ה הוא גם כ'משפיעים'.

וכמו 'קוב"ה קא מחייך ואמר: נצחוני בניי נצחוני'.

וכן המאמר הידוע עם ר' ישמעאל שנכנס לקודש וא"ל ברכני.

והאריכו בזה בספרים.

"צור ילדך תשי"

"תנו עז לאלוקים"

[חייפענער]

לא כל כך הבנתי את המחלוקת בעניין.
אציין את המובא על כך בספרי החסידות. כיון שהקב"ה הוא טוב, ומדרך הטוב להטיב, וכיון שלפני בריאת העולם לא היה למי להטיב, על כן ברא הקב"ה אותנו כדי שנקבל את שפע הטוב שהוא רוצה לתת לנו.
הטוב היחיד שיש בעולם שהוא מושלם, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואם כן, אם הקב"ה רוצה להטיב עמנו בשלימות, הוא צריך לתת לנו אותו בעצמו, וזה עניין 'נהנין מזיו השכינה' שהוא בעולם הבא, וכן עניין קרבת השי"ת שזוכים לכך עבדי ה' גם בעוה"ז.
אבל כדי שתהיה הטובה בשלימות ולא בבחינת נהמא דכיסופא, ברא הקב"ה את העולם בצורה כזו כביכול אנחנו משפיעים לו נחת רוח ומשמחים אותו בעבודתינו, ועי"ז אנחנו מקבלים את השכר הגנוז.
נמצא ששני הדברים אמת, התכלית היא ש'נקבל', וזה נהיה ע"י שאנחנו 'משפיעים'.

כמעט מילה במילה דברי הרמח"ל, למה אתה חושב שזה חסידות?

צודק.
רק שבספרי החסידות מאד מודגש העניין שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, ובפרט בספה"ק קדושת לוי שמיוסד על זה.

[חייפענער]

למ"ד (או לכו"ע לשיטת ר' חייפענער) ששייך לתת לה',
כל עבודתנו היא הצגה?
הרי פשוט שלא שייך לתת לה'.
ואם כדברי, מה הביאור בעבודת הקרבנות?

שאלה זו לכאורה שייכת למשפחת 'הידיעה והבחירה' , שזה מהדברים שאיננו מסוגלים להבינם לאשורם. וגם אם נאמר שתפקידנו בעולם הוא לקבל, מכל מקום יש לנו איזן שהיא עבודה שאנחנו צריכים לעשות, ואפשר תמיד להקשות שזה נראה נצגה, כי סכ"ס פשיטא שה' עושה הכל.
אלא אנחנו בתומינו נלך, ובכל מה שקשור לעבודתינו בעולם, עלינו כביכול להתעלם מכך שה' עושה הכל ושאי אפשר לתת לו כלום, אלא לשעות את שלנו כי כך רוצה הקב"ה.
(כמובן שלאחר מעשה צריך לזכור שאנו לא עושים כלום בכוחות עצמנו, אבל זה כבר עניין אחר)

[הרואה]

לכאורה יש לחלק החילוק הפשוט בין ה' עצמו לבין שמו, שאת שמו אנו מגדילים ונותנים לו כח וכו', ולה' עצמו כמובן שלא שייך לתת מאומה.
שהקב"ה תלה את הנהגתו בעולם בגלוי או בהעלם במעשי בני האדם.
ובמעשי התחתונים יכול שם ה' להתגלות או להסתתר, אך וודאי שזה לא משנה כלום לה' עצמו.
ובעבודת הקרבנות עבודתנו היא ההשתעבדות שאנחנו נותנים לה' משלנו לא לצרכו אלא רק בתור השתעבדות והתבטלות. וזה היה החטא של קרבנות התועבה "לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה וגו'" "שבעתי עולות אילים וגו' ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי", שחשו מעט שהם מפרנסים לקב"ה, או יותר מכך שמידת השתעבדותם לקב"ה היא עד כמה שהם מפרנסים אותו.

[שומר הגחלת]

כפי שקיבלתי מרבותי:
בורא העולם הוא מושלם בתכלית השלימות שאין שום אחיזה ותפיסה בה.
בורא העולם יצר בבריאת העולם הנהגה. שההנהגה הזו מתנהלת כרצונו, ויש לה תכלית.
על מנת שאנחנו נוכל להנות ממנה אנחנו צריכים להיות חלק ממנה,
והוא, באהבתו כי רבה, נתן לנו את האפשרות להשפיע על ההנהגה במסגרת מצומצמת.
ולכן אנחנו יכולים להחיש את הגאולה (למשל) או לבקש שתתגלה מלכותו, כי הוא עצמו לא צריך לשום יחס בעליונים.
ואנחנו מתפללים על כבוד שמים, כי זו הדרך שלנו להתחבר להנהגתו המחודשת, ובכך לזכות לאור הנהגתו.
וזה הביאור במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע- שהקב"ה אומר לר' ישמעאל שיברך אותו (שברכה זה מלשון בריכה העליונה, כמבואר בנפה"ח)
וכן בגמרא שבת:

וא"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל היה לך לעזרני מיד אמר לו (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת

כתרים- זה מידת כתר שהיא רחמים אינסופיים והקבה"ה ציפה ממשה שיתחבר אליו, משה ענה לו שכלום אני יכול לחבור לקב"ה? ענה לו הבוית"ש שמ"מ אתה צריך לנסות להתחבר ממקומך, ואני כבר אשלים את היתר.