בריושמא כתב:חזקו עלי שאלותיכם, ואענה עליהן כמיטב יכולתי.
אין הבדל בין לימוד הנסתר ובין לימוד הנגלה אלא תדיר ושאינו תדיר.
נניח שאתם יושבים בבית המדרש, עסוקים בסוגיה מן הסוגיות, ודנים בדעותיהם של הראשונים,
ואז מגיע אליכם אדם מבוגר, שזכה זה עתה לחזור בתשובה ולשבת בבית המדרש וללמוד תורה,
עם ספר משנה ברורה בידו, והוא קורא שורה או שתיים בהלכות שבת ומסיק ממנו מסקנה והלכה למעשה.
ואתם יודעים שהוא לא הבין בדיוק את הנושא ואת המושג שעליו מדבר המשנה ברורה.
מה תאמרו לו?
האם תגידו לו: לא הבנת מאומה? האם תגידו לו: לא, מה פתאום, הכוונה בכלל לא ככה!
אתם בוודאי תנשמו עמוק, ותאמרו בנחת:
ראה נא, אי אפשר להתחיל ללמוד תורה בספר משנה ברורה. זה ספר של החפץ חיים שנכתב לפני מאה שנה.
אבל המשנה ברורה לא היה ראשון, אלא אחרון. ההלכות הללו שהוא כותב מתחילות בגמרא. ואם אתה רוצה להבין מה הוא מתכוון
אתה חייב להתחיל מהגמרא. קח את מסכת שבת, תלמד את המשנה, אחר כך את הגמרא, עם פירוש רש"י, ותלמד עוד הפעם כדי
שתבין בדיוק על מה מדברים, ואחר כך תסתכל ברמב"ם ובטור ובבית יוסף ובשולחן ערוך, ואז תלמד עוד הפעם את המשנה ברורה.
אז תבין על מה מדבר המשנה ברורה ותוכל לדייק בדבריו ולהסיק ממנו מסקנה והלכה למעשה.
לימוד הנסתר הוא בדיוק נמרץ כמו לימוד הנגלה. אין לימוד כללי. אפשר לקרוא באופן כללי, אפשר להתרשם, אבל לימוד הוא לימוד.
ולימוד משמעו לימוד מהמסד עד הטפחות.
וכל המלים היפות שרמח"ל כתב יפה, וכתב בשפה יפה ו'עניינו וכוחו לפרש דברים עמוקים באופנים שונים
ולהמשיך לפשט כמו שכותב באיגרות שעושה' (כדברי הרב אוצר החכמה) לא יעזרו מאומה ולא יכסו על העובדה הפשוטה והיסודית:
כל דברי רמח"ל נובעים מקבלת האר"י, את סדר האצילות שלימד האר"י הוא רואה לנגד עיניו ואותו הוא בא לפרש.
בדיוק, אבל בדיוק נמרץ, כמו שמשנה ברורה מיוסד על הגמרא כך ספרי רמח"ל מיוסדים על קבלת האר"י.
מיוסדים, כלומר מלה במלה.
וכיוון שהדברים חוזרים כאן שוב ושוב, אני מוכרח להוסיף התנצלות.
באמת שאינני אשם. לא חטאתי, לא עויתי וגם לא פשעתי. לא אני אמרתי לרמח"ל, וגם להוגים נוספים, לכתוב הכל על פי קבלת
האר"י. לא אני אמרתי לרמח"ל לכתוב ספרים יפים בעברית יפה על פי ספרי קבלה. הוא החליט לעשות זאת, והוא התמיד בכך
בגאונות מופלאה. דרך אגב אכתוב כאן כי לא יחיד היה רמח"ל בכך. כבר קדמו ר' משה זכות בשירים שהוא כתב, אלא שהם לא הגיעו
לבית המדרש... גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק עשה בדיוק כמו ר' משה זכות וכמו ר' משה חיים לוצאטו. כל אלה כתבו עברית יפה ונהדרה
שכולה מכוונת וכולה מיוסדת על כתבי המקובלים.
זאת העובדה, זאת אמיתת התורה.
אפשר לברוח מפניה, אפשר להתחמק ממנה, אפשר לכרכר סביבה, אבל זאת האמת ואין בלתה.
לא הבנתי.
בהנחה שמשהו לא מובן לנו בדעת תבונות מדוע חוזר שוב על הנקודה שהנהגת המשפט תלוייה בהנהגת הייחוד,
ובא חכם ומסביר לנו שכאן הוא מדבר על פרצוף זה וכאן על פרצוף זה,
(בהנחה שמדובר באנשים שלמדו אוצרות חיים וכדו')
זה עזר לנו להבין משהו?
או שכת"ר מתכוון בסך הכל לומר שצריך לדעת יותר לפני ששואלים שאלות?