אך צע"ג היתכן ואיך יצוייר זה, הלא אמרו במדרש (תנחומא ורבה שמות לא, יח, וכן בשיר השירים) כלת כתיב שת"ח צריך להיות בקי בכ"ד (הובא ברש"י שם), וכן נראה לכאורה מפסקו של רב עמרם גאון שכל שוחט צריך להיות בקי בכ"ד משמע שזה כמו מינימום - הובא בב"י (יור"ד סי' א'), וכן נפסק להלכה בהלכות ת"ת (רמב"ם ושו"ע) שכל אדם צריך ללמוד עם בנו כל התנ"ך כולו
(וי"א רק תורה), ואפי' ר"ת בפירושו לדין "לעולם ישלש אדם שנותיו" (קידושין ל.) מודה שצריך לידע כל המקרא (ע"ש קו"א לבעל שו"ע הרב).
ואל תשיבנו מפרש"י במנעו בניכם מן ההיגיון שליגמור בלי לסבור אינו היגיון ועוד שאין זה רק בבניכם.ואולי י"ל דאין הכוונה להיות בקי כ"כ עד שיזכור הכל בעל פה וכ"כ בנתיבות עולם (סד. לרב צבי הירש קאצינעלינבוגן) בשם שו"ת אחד בשם המבי"ט
והוא שהתוס' לא כתבו שנמצאו תנאים או אמוראים שלא היו בקיאין בפסוקים זולתי כתבו פעמים, וכוונתם שיקרה לפעמים, שגם הבקי במקרא ישכח איזו פסוק לשעתו. אמנם אח"כ יזכרהו אם מעצמו אם ממעורר שיעוררוהו וכו'.
ודורות האחרונים יוכיחו שיצוייר, אבל מקשית הש"ס בכמה מקומות "זיל קרי בי רב הוא" מבואר שהיו יודעים (ומרומז כבר ברשב"ם הנ"ל).
האם ידוע לכם מי שדן בכל זה?
והלום ראיתי שהעלה מישהו רעיון זה ליישב מה שמצינו המון מקראות משובשים או נגד המסורה בדברי חז"ל, וכן הא שהביאו מבן סירא (כגון ב"ק צב:, עירובין סה.) כאילו הי' בכתובים, (מידות התורה ח"ב הערה 17 - יצחק צבי בערקאוויטש*), ולדידי נראה שא"א לומר כן שהרי לא העירו על כך האמוראים האחרונים שלמדו ובקרו דברי הראשונים, ועוד דא"כ לא הי' לנו על מה לסמוך וע"כ מה שנסדר בש"ס למסקנא עבר בדיקת בקי.
* לא יודע מי זה אבל מצאתי ממנו מאמר בכנסת הגדולה ח"ג (187).