הר"י כולי הרב המגיה למל"מ, יצא לדון בדבר החדש, בתוך מל"מ מעשר פ"ה הכ"ג. לדעתו מותר להפריש בשבת תרו"מ שלא נגמרה מלאכתן, אע"פ ששבת קובעת למעשר. את ההיתר הוא מבסס על כמה נימוקים. אחד מהם מפתיע במיוחד:
ותו דהא עיקר טעמא דשבת קובעת למעשר היינו משום דכתיב וקראת לשבת עונג, וא"כ איך אפשר לצייר דטעם העונג יהיה סיבה שלא יאכל?! והלא קרא צווח ככרוכיא (!) קום אכול משמנים! ומי לא עסקינן דאין לו שום דבר לאכול כי אם פירות אלו?!
לאמור, לא יתכן שדין שבת קובעת למעשר, שמיוסד על "וקראת לשבת עונג", יוליד לבסוף את ההיפך הגמור מזה, מניעת אכילה ועונג!
בטוחני שהרב המופלא עו"ח יעשה לנו סמוכות לשיקול מעניין זה!