פורום אוצר החכמה

אדם שנולד בדור שלנו עם כישרונות גדולים מאוד, ראש ישר, מידות נאצלות, לב רחב, יראת שמים וכל שאר המעלות שאפשר רק לאחל
אבל צנוע ובלי כריזמה

א. האם יש לו סיכוי טוב (אם בכלל) להתפרסם ולהיות לאחד מגדולי ישראל?
ב. האם בדור שלנו הסיכוי לכך נמוך יותר מאשר לפני מאה שנה?

א. כן
ב.לא
ראוי לחשוב מה מטרת אשכול זה [אם בכלל יש לו מטרה....]?
להיות "מפורסם כגדול הדור" אינו מטרה כלל,
אלא מגלגל הבורא לאנשים מרוממים מסוימים להיות מפורסמים להנהיג את כלל ישראל ולאחרים הועידה ההשגחה תפקידים אחרים, ולא ברור ש"פרסום כגדול הדור" הוא מעלה ואדרבה יש הרבה מקורות להיפך.

בלי קשר לזה שצודק זנב לאריות בכל מה שכתב. מפליא אותי מאד שהעניין העיקרי במעלת החזון איש נשמט מהשאלה. העובדה שלמד יומם ולילה. וידוע הסיפור שמספרים בשם הגרי"ז.

מן הסתם, התחיל "החושב" לחשוב כך,
בגלל שראה את אשר נכתב כאן; viewtopic.php?f=19&t=36777#p407192

וכעת אצטט;
האחדות הרוחנית של עם ישראל הנעוצה בתורה ואמונה נשתמרה בבית המדרש, בבית־החסידים, בישיבות, בחצר הרביים, והסתמלה בגדולי התורה והאמונה והחסידוות, שבאישיותם ואורח-חייהם שימשו נר־תמיד לעם ישראל. הגאונים והרביים שבדור היו הבריח התיכון המחבר את פזורי ישראל והעושה אותם לגוי אחד. משירדו המפלגות לעולמנו נתפזרה האומה וירד כבוד התורה ושקעה שמש-הרעיון הרוחני בחיינו. הכל מביטים בהתפעלות על ״הגדולים״ שהשעה שחקה להם והצליחו לטפס על המדרגות העליונות של הסולם החברותי. והגאונים הגדולים, שפלי-ברך וענוי-רוח, מתפרנסים בקב חרובים.

העובדה שהחזו"א הצליח לסחוף אחריו רבים ולחולל מהפך מעידה שאכן היה לו מה שמכונה 'כריזמה'.

בין כך ובין כך יש ליתן את הדעת לכך שלכלי התקשורת יש כח רב 'לקבוע' מי יתפרסם ויעשה לגדול הדור ומי לא.
בשנים האחרונות שאמצעי התקשורת והשימוש בהם משתכלל מיום ליום ומחודש לחודש, גובר כחה של התקשורת לקבוע גם בעניינים הכי מקודשים.

זנב לאריות כתב:ראוי לחשוב מה מטרת אשכול זה [אם בכלל יש לו מטרה....]?

אם אתה חושש שלשאלתי יש איזו מטרה נסתרת\פוליטית\פרובוקטיבית - אתה יכול להיות רגוע.
שאלתי בתמימות. ובעיקר משום שיש לי צד גדול שבדרך הטבע אדם כזה לא היה נעשה מפורסם בדורנו. רציתי לשמוע מה חושבים על זה אחרים.

להיות "מפורסם כגדול הדור" אינו מטרה כלל,
אלא מגלגל הבורא לאנשים מרוממים מסוימים להיות מפורסמים להנהיג את כלל ישראל ולאחרים הועידה ההשגחה תפקידים אחרים, ולא ברור ש"פרסום כגדול הדור" הוא מעלה ואדרבה יש הרבה מקורות להיפך.

בבורותי לא הצלחתי להבין את הערתך כלל.
לדעתך עדיף שהחזון איש היה נשאר אברך אלמוני בקוסובו, ושהספר שלו לא היה מתקבל בציבור כספר הוראה חשוב? אני מניח שלא התכוונת לכך. אולי התכוונת שאין ראוי לאדם לשאוף להיות מפורסם? - אכן, אך איך זה קשור לשאלתי?

שמחו כתב:העובדה שהחזו"א הצליח לסחוף אחריו רבים ולחולל מהפך מעידה שאכן היה לו מה שמכונה 'כריזמה'.

בין כך ובין כך יש ליתן את הדעת לכך שלכלי התקשורת יש כח רב 'לקבוע' מי יתפרסם ויעשה לגדול הדור ומי לא.
בשנים האחרונות שאמצעי התקשורת והשימוש בהם משתכלל מיום ליום ומחודש לחודש, גובר כחה של התקשורת לקבוע גם בעניינים הכי מקודשים.

אני לא יודע האם לחזו"א היתה "כריזמה", מה שכן, ברור שהצלחתו להשפיע לא מוכיחה כלל על כריזמה, עיקר השפעתו לא היתה ע"י קירוב פשוטי עם אלא ע"י השפעה על על ת"ח מבוגרים וצעירים, ולפחות אצל אלו לא הכריזמה היא העיקר. צא וראה את הסטייפלר ובנו שליט"א, שהם האחרונים שיש לייחס להם "כריזמה", וכמה השפעה יש להם.

עניין הפרסום במובן החיובי הוא בד''כ לפי בחירתו והכרתו של אדם עם עצמו
אם אדם שהוא ת''ח מגיע להכרה אמיתית שהדור זקוק לו לתורתו או לעצתו הרי שהוא פועל בכיוון הזה
עובדא היא שרוב גדולי הדורות לקחו על עצמם תפקידי רבנות וחיברו ספרים

ואחרים אף שהם גם גדולי תורה יודעים בנפשם שלא לכך הם נועדו ונותרים באלמוניותם

משום מה התעסקו כאן בעיקר עם חלק הפרסום. ומה עם חלק החינוך? לא היו שולחים אותו לאיבחון על נטייתו להתעסק עם עצמו, שאין לו מספיק חברים וכדו'? לא היו מסבירים לו שצריך יותר לנוח כדי שח"ו לא יהי' לו עומס? וכמו"כ בכל התנהגותו כמדומני שהיה שונה מאד מהנהגת בחור ישיבה סטנדרטי בזמנו.

אני לא מצליח להבין אף פעם את ההגיון בשאלות מסוג כזה.
אם ירמיהו הנביא היה בא ומתנבא היום מה היינו עושים? מאשפזים אותו באברבנאל?

ברור שלא. אם מישהו שאנחנו מכירים ידמה בנפשו שהוא ירמיהו הנביא נאשפז אותו. אבל אם הקב"ה היה מביא את ירמיהו הנביא הוא באמת היה מגיע כמו ירמיהו הנביא ולא כמו חולה שמתחפש לירמיהו הנביא.

אם הקב"ה מגלגל שמישהו יהיה מנהיג הדור או הפוסק שבדור, הוא ידאג לדרך בה הדברים מתגלגלים.

כל זה לגבי האופן שבו התגלגלה השאלה.

אם כוונת הדיון היא האם עולם הישיבות של היום ודרך הלימוד בו מאפשרת גוונים שונים של תלמידי חכמים ואם לא האם זה חוסם אנשים שיכולים לגדול דווקא בדרך אחרת כדוגמת החזון איש. זה נושא נפרד שבהחלט ראוי עקרונית לדיון. וכמדומני שדנו בו.

אוצר החכמה כתב:אני לא מצליח להבין אף פעם את ההגיון בשאלות מסוג כזה.
אם ירמיהו הנביא היה בא ומתנבא היום מה היינו עושים? מאשפזים אותו באברבנאל?

ברור שלא. אם מישהו שאנחנו מכירים ידמה בנפשו שהוא ירמיהו הנביא נאשפז אותו. אבל אם הקב"ה היה מביא את ירמיהו הנביא הוא באמת היה מגיע כמו ירמיהו הנביא ולא כמו חולה שמתחפש לירמיהו הנביא.

אם הקב"ה מגלגל שמישהו יהיה מנהיג הדור או הפוסק שבדור, הוא ידאג לדרך בה הדברים מתגלגלים.

כל זה לגבי האופן שבו התגלגלה השאלה.

אם כוונת הדיון היא האם עולם הישיבות של היום ודרך הלימוד בו מאפשרת גוונים שונים של תלמידי חכמים ואם לא האם זה חוסם אנשים שיכולים לגדול דווקא בדרך אחרת כדוגמת החזון איש. זה נושא נפרד שבהחלט ראוי עקרונית לדיון. וכמדומני שדנו בו.

גם אתה וגם פותח האשכול תופסים את התמונה בסופה, אתם מקבלים כעובדה את זה שיש 'גדול', החזו"א בדוגמ' לו וירמי' בדוגמא שלך, וכל הנידון שלכם זה על השפעה בדעת הקהל...
אני שאלתי שאלה אחרת, ואולי לא הגדרתי את עצמי נכון. בודאי שיש דרך חינוך כללית, לפי רוב הציבור ומה שמתאים לו. ובודאי שהחזון איש לא מתאים לדרך הזו, והקב"ה כבר ידאג לחזו"א הבא איך להסתדר עם זה כמו שכתבת. השאלה היא איך אנחנו נסתדר עם החזו"א הזה, האם אנחנו מסוגלים לקבל בנ"א מוזר, (לא בדיבורים גבוהים על פתיחות אלא ביחס אנושי בבית הכנסת ובמבט בלב), כשאנחנו שומעים סיפורי התמדה מוגזמים לא נחרצת בליבנו דעה מסוימת במקום? כשאנחנו שומעים על מסירות של אברך ללימוד בצורה יוצאת דופן אנחנו לא קופצים וזועקים על חשיבות העזרה לאשה וכדו'?

(ואולי נמשיך, ויום אחד האברך המוזר הזה יתגלה כהגדול הבא, אז כבר נסכים לכופף ראש, או שנוכל ממרומי גילנו להסביר כמה הדור הההוא אוהב דברים מוזרים וחריגים...)

החושב כתב:אדם שנולד בדור שלנו עם כישרונות גדולים מאוד, ראש ישר, מידות נאצלות, לב רחב, יראת שמים וכל שאר המעלות שאפשר רק לאחל
אבל צנוע ובלי כריזמה

א. האם יש לו סיכוי טוב (אם בכלל) להתפרסם ולהיות לאחד מגדולי ישראל?
ב. האם בדור שלנו הסיכוי לכך נמוך יותר מאשר לפני מאה שנה?

1 האם בימינו היחצנות והחיצוניות קובעת יותר מאשר בעבר?
2. האם היחצנות והחיצוניות משפיעה גם בהערכה של רבנים?
3. האם זה יכול להשפיע גם על הקביעה מיהו המרא דאתרא של הדור?

4. האם יש דרך ליצור שהערכה ציבורית תתבסס יותר על פנימיות?

מכתבו של הרב וינברג שלא נס ליחה, לא צריך להסכים לכל מילה.

ב"ה, ו עש"ק וירא, תשי"ג מונטרע

לידידי מכובדי הרה"מ והסופר הדגול
מהרש"ז שרגאי שליט"א

שלום וברכת רפואה שלמה ומהירה!

הצטערתי לשמוע שכ"ת כבר עזב את מונטרע מבלי שנפרדנו בברכה כנהוג, ומבלי שניתנה לי ההזדמנות לשוח בעניינים העומדים ברומו של עולמנו. דבר אחד מעיק על לבי: הירידה המוסרית בתוכנו והסבלנות המופרזה ביחס אל הרמאות המצטבעת בצבע של חסידות ודאגה לעלבונה של תורה. הרמאות מתגברת והולכת. היא עובדת בעורמה ובחוצפה ומלעיגה לתמימות המאמינים להם. אלמלא ניתנה רשות לגלות את ערמתם וערמימותם של הרמאים הצבועים היה העולם נבהל ומשתומם!

אבל הרמאים מפילים את מוראם ופחדם על הכל בכלי נשק של רכילות, עלילת עלילות, מלשינות והלבנת פנים. כי בטהר רוחניות ובהרמת הגובה המוסרי תלויה שאלת קיום עמנו וקיום מדינתנו, אלו המדקדקים בענייני כשרות, שעטנז, מנהגי ביה"כ וכדומה ועוברים בגלוי ובשאט על עיקרי המוסר והנימוס האנושי גורמים לריחוק בני הדור מן הדת וקיום מצוותיה.

הצרה הגדולה ביותר היא שהעסקנות לשם הרבצת התורה ולשם שמירת הדת נעשתה מקור לפרנסה ולסולם המוליך לדרגא חברותית גבוהה. יש בתוכנו אנשים שרק בעזרת עסקנות זו זכו לשם ולפרסום. הרגשה שהעולם מתחשב עמהם מפיחה בהם יצר המלחמה. אנו צריכים להשתטח על קברי "המשכילים" שלחמו נגד הצבועים ולבקש סליחתם על פגיעתנו בכבודם. הם לחמו בעד האמת שלהם בחרוף נפש. עכשיו כל אדם רוצה להיות מקובל על הבריות ומשלימים עם החנפים, ועם השוררים עזי הפנים, ועם האדמורי"ם הקטנים שאין להם בעולמם ולא כלום. נרד לטמיון ח"ו אם לא נתעורר מעפר השקר והחנופה.

שבתא טבא גם לבניו,
יחיאל יעקב ויינברג.

יש דברים דומים במבוא לספר תנועת המוסר על הציבור החרדי בזמננו. (כמדומה שהספר מקובל במקומותינו למרות שהמחבר היה ממייסדי הישוב). אבל לא על הגדולים.

כבר שנים אני מתקשה בשאלה, איך ידעו בני דורו של הגר"א את גדולתו. הרי הם היו רגילים בפלפולים ולא בפשט ובסדר. באמת נראה מכמה מקומות שרוב הציבור היה קורא לו "החסיד דוילנא" ורק תלמידיו וקבוצה קטנה של גדולי הדור הכירו בגדולתו בתורה. אלא שהם היו רבותיו של הדור הבא

צורב מתחיל כתב:

אוצר החכמה כתב:אני לא מצליח להבין אף פעם את ההגיון בשאלות מסוג כזה.
אם ירמיהו הנביא היה בא ומתנבא היום מה היינו עושים? מאשפזים אותו באברבנאל?

ברור שלא. אם מישהו שאנחנו מכירים ידמה בנפשו שהוא ירמיהו הנביא נאשפז אותו. אבל אם הקב"ה היה מביא את ירמיהו הנביא הוא באמת היה מגיע כמו ירמיהו הנביא ולא כמו חולה שמתחפש לירמיהו הנביא.

אם הקב"ה מגלגל שמישהו יהיה מנהיג הדור או הפוסק שבדור, הוא ידאג לדרך בה הדברים מתגלגלים.

כל זה לגבי האופן שבו התגלגלה השאלה.

אם כוונת הדיון היא האם עולם הישיבות של היום ודרך הלימוד בו מאפשרת גוונים שונים של תלמידי חכמים ואם לא האם זה חוסם אנשים שיכולים לגדול דווקא בדרך אחרת כדוגמת החזון איש. זה נושא נפרד שבהחלט ראוי עקרונית לדיון. וכמדומני שדנו בו.

גם אתה וגם פותח האשכול תופסים את התמונה בסופה, אתם מקבלים כעובדה את זה שיש 'גדול', החזו"א בדוגמ' לו וירמי' בדוגמא שלך, וכל הנידון שלכם זה על השפעה בדעת הקהל...
אני שאלתי שאלה אחרת, ואולי לא הגדרתי את עצמי נכון. בודאי שיש דרך חינוך כללית, לפי רוב הציבור ומה שמתאים לו. ובודאי שהחזון איש לא מתאים לדרך הזו, והקב"ה כבר ידאג לחזו"א הבא איך להסתדר עם זה כמו שכתבת. השאלה היא איך אנחנו נסתדר עם החזו"א הזה, האם אנחנו מסוגלים לקבל בנ"א מוזר, (לא בדיבורים גבוהים על פתיחות אלא ביחס אנושי בבית הכנסת ובמבט בלב), כשאנחנו שומעים סיפורי התמדה מוגזמים לא נחרצת בליבנו דעה מסוימת במקום? כשאנחנו שומעים על מסירות של אברך ללימוד בצורה יוצאת דופן אנחנו לא קופצים וזועקים על חשיבות העזרה לאשה וכדו'?

(ואולי נמשיך, ויום אחד האברך המוזר הזה יתגלה כהגדול הבא, אז כבר נסכים לכופף ראש, או שנוכל ממרומי גילנו להסביר כמה הדור הההוא אוהב דברים מוזרים וחריגים...)

אותי זה מקומם. החזון איש וגדולי הדורות היו אנשים שלמים גם במידותיהם וכל הרואם אומר ברקאי.

לדעתי לא נגעת בנקודה אם החזו"א
בדורינו לא היה מתפרסם החזו"א (אולי...) לא מחמת חוסר כריזמה אלא היות והציבור החרדי שמרן לא מדובר בציבור של אחרי השואה ולחזו"א היה נטייה מובהקת לחידוש ויצירה ולכן סביר שהשידוך לא היה הולך
ואם אתה מדבר על כריזמה תראה לי את הכריזמה של הרב אלישיב

כלל ברזל בהיסטוריה : "השאלות אילו\אם וכדומה אין שייכות כלל". וכל הנידון הוא תאוריה ללא כל בסיס ממשי וכולו נשען על האויר, ולולא דמסתפינא הייתי קובע שהוא פגום בסרך כפירה ח"ו - הקב"ה כל יכול בעבר בעתיד ואכן גם בדור ההוה, והבטחה היא כי לא תשכח מפי זרעו.

שמר כתב:כלל ברזל בהיסטוריה : "השאלות אילו\אם וכדומה אין שייכות כלל". וכל הנידון הוא תאוריה ללא כל בסיס ממשי וכולו נשען על האויר, ולולא דמסתפינא הייתי קובע שהוא פגום בסרך כפירה ח"ו - הקב"ה כל יכול בעבר בעתיד ואכן גם בדור ההוה, והבטחה היא כי לא תשכח מפי זרעו.

אם תרשה לי לסכם את דבריך. אתה טוען שהנידון הזה הוא מסוג הנידונים שאין לדון בהם לפי ההסתכלות בדרך הטבע. קיום של גדולי התורה הוא עניין שאינו תלוי בסביבה הטבעית ואינו תלוי בהשתדלות לכך שיצמחו כאלה. ממילא הדיון שמסתמך על הנתונים המציאותיים אין בו כל בסיס וכולו נשען על האויר.
ואם מישהו יגיד שבשביל לגדל גדולי התורה צריך לבסס את עולם הישיבות, מן הסתם גם תאמר שזו מחשבת כפירה. הלא הקב"ה כל יכול, וממילא אל לנו לדאוג מכלום.

בחור אחד שאל את המשגיח הגה"צ ר' אברהם סלומון זצוק"ל איך הסבא מנובהרדוק עזב ככה את ביתו ומשפחתו והשאיר אותם לצורך ההתבודדות המפורסמת שלו, האם עלייתו שלו בתורה לא באה על חשבונם?
המשגיח לא השיב, רק שיבח את הבחור שאם הוא באמת מרגיש כזה הרגש אזי הוא קיבל משהו מתורת גדלות האדם של סלבודקה.

וכן אני מכיר את המשל לעורב, אין צורך לצטטו, אני רק מעביר את אשר אמר אדם גדול שבהחלט הבין בגדלות האדם

החושב כתב:

שמר כתב:כלל ברזל בהיסטוריה : "השאלות אילו\אם וכדומה אין שייכות כלל". וכל הנידון הוא תאוריה ללא כל בסיס ממשי וכולו נשען על האויר, ולולא דמסתפינא הייתי קובע שהוא פגום בסרך כפירה ח"ו - הקב"ה כל יכול בעבר בעתיד ואכן גם בדור ההוה, והבטחה היא כי לא תשכח מפי זרעו.

אם תרשה לי לסכם את דבריך. אתה טוען שהנידון הזה הוא מסוג הנידונים שאין לדון בהם לפי ההסתכלות בדרך הטבע. קיום של גדולי התורה הוא עניין שאינו תלוי בסביבה הטבעית ואינו תלוי בהשתדלות לכך שיצמחו כאלה. ממילא הדיון שמסתמך על הנתונים המציאותיים אין בו כל בסיס וכולו נשען על האויר.
ואם מישהו יגיד שבשביל לגדל גדולי התורה צריך לבסס את עולם הישיבות, מן הסתם גם תאמר שזו מחשבת כפירה. הלא הקב"ה כל יכול, וממילא אל לנו לדאוג מכלום.

אמת אכן זו כוונתי, אך יתירה מזו לאו דוקא בענינים רוחניים א"א לשאול כן, אלא אף בעניני חול, לא שייך לשאול "אילו", זה לא נמצא במילון ההיסטורי. אילו היטלר לא היה עולה לשלטון מה היה קורה? א"א לדעת, וכן ע"ז הדרך.

שמר כתב:

החושב כתב:ואם מישהו יגיד שבשביל לגדל גדולי התורה צריך לבסס את עולם הישיבות, מן הסתם גם תאמר שזו מחשבת כפירה. הלא הקב"ה כל יכול, וממילא אל לנו לדאוג מכלום.

אמת אכן זו כוונתי

נו נו...

ההוא גברא כתב:יש דברים דומים במבוא לספר תנועת המוסר על הציבור החרדי בזמננו. (כמדומה שהספר מקובל במקומותינו למרות שהמחבר היה ממייסדי הישוב).

הרב דב כ"ץ לא היה ממייסדי 'הישוב', לא למד ולא לימד שם מעולם.
הוא לימד ב"ישיבת תל אביב" שהיתה מיועדת לכיתות הגבוהות של תלמידי בתי הספר היסודיים הדתיים שחפצו בתגבור תורני ושימשה מעין "מכינה" לישיבה (היום לומדים שם מכיתה ה' עד כיתה ח'). אמנם יש קשר מסויים בין שני המוסדות (וכמדומה שאת שניהם יסד הגרמ"א עמיאל ז"ל, ישיבת ת"א השתייכה ל"רשת החינוך התלמודי" שהקים), אבל הם מוסדות נפרדים ופונים לגילאים נפרדים.



הג"ר דב כ"ץ זצ"ל היה מתלמידיו הקרובים ביותר של הסבא זי"ע מסלבודקה, וידיד נפשו של המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זי"ע, ביחד הם כתבו והו"ל את שיחותיו של הסבא, הלא הוא ספר "אור הצפון (הצפן)". וגם ידיד נפשו של רבינו הגרא"א דסלר זי"ע.
בניו הם יבל"ח הגה"צ רבי יעקב כ"ץ ראש ישיבת "נתיב אריה" לבני חו"ל בעיר העתיקה, והג"ר יהושע כ"ץ רבה של מעלה אדומים.
חתניו היו הרב שמשון אפשטיין (בן הרש"פ בהגרמ"מ ראש ישיבת סלובודקא) והג"ר שלמה זלמן קוק זצ"ל רבה של רחובות (שנספה בתאונת הרכבת). הג"ר בנציון קוק שליט"א הוא נכדו.

המבוא הגדול שכתב ל'תנועת המוסר' הוא נפלא מאד ומלמד גם הוא על גדלותו התורנית והאישית של מחברו. הביקורת שנכתבה שם (באות ד' של המבוא) היא לא על "הציבור החרדי" כ"א באופן כללי על האופי התנועתי והכוללני שהתגבש אצל שומרי התורה והמצוות (דתיים וחרדים מכל המינים והגוונים), תופעה שלדעתו נובעת מהעדר העמקה ועיון בהל' דעות, היראה, המידות, המוסר והאגדה של התורה. סדרת הספרים הנ"ל על החלקים העיוניים שבה המהווים חלק ניכר מאד ממנה, מצביעים היטב על העובדה שהמחבר היה בהחלט נאה דורש ונאה מקיים בעמלו ובהעמקתו בהל' דעות ובמוסר.

החושב כתב:אדם שנולד בדור שלנו עם כישרונות גדולים מאוד, ראש ישר, מידות נאצלות, לב רחב, יראת שמים וכל שאר המעלות שאפשר רק לאחל
אבל צנוע ובלי כריזמה

א. האם יש לו סיכוי טוב (אם בכלל) להתפרסם ולהיות לאחד מגדולי ישראל?
ב. האם בדור שלנו הסיכוי לכך נמוך יותר מאשר לפני מאה שנה?

אדם כזה היה מסוגל לכתוב הערות על פסקי גדולי הדור, וגם לדבר עליהם, בסגנון שהחזו''א היה מדבר עליהם, וזה בטח היה מונע ממנו מלהיות מגדולי הדור, הודות לאנשי ביהמ''ד הישן, שומרי הגחלת.

שכחתם איך קבלו את הבעש''ט והרמב''ם
והיום כולם הוגים בדבריהם ובתורתם

בעז"ה


דוקא לדידי החקירה הפוכה, אילו היה מרן החזו"א זצללה"ה בדורינו, היה משהו מהדמות המלאכית נסדק בעיננו, (ח"ו אינני מתכוין להפחית בכבודו) והיינו רואים בו יותר דמות אדם.

אבל לדידי פשוט לפי המסורת שסיפרו לנו אבותינו ורבותינו על החזו"א, ולפי עדות ספריו במקצועות התורה, שגם בעידן שלנו היו הכל כורעים לפניו ברך, כי גדולתו באמונה ובחכמת התורה, בקיום המצוות, ובמסירות הכוחות לרצון ה' באהבה, היא נשגבה מאד.

נ.ב. אינני חזונש'ניק..

ישא ברכה כתב:אבל לדידי פשוט לפי המסורת שסיפרו לנו אבותינו ורבותינו על החזו"א, ולפי עדות ספריו במקצועות התורה, שגם בעידן שלנו היו הכל כורעים לפניו ברך, כי גדולתו באמונה ובחכמת התורה, בקיום המצוות, ובמסירות הכוחות לרצון ה' באהבה, היא נשגבה מאד.

או שהיו אומרים "אברך חשוב מאוד, יודע את כל התורה" (כמו שאומרים עוד עד הרבה אברכים חשובים, פעם בצדק ופעם לא) ותו לא מידי.
החזון איש בצעירותו היה מוסר שיעורים בעיר שלו לבעלי בתים. ואף אחר לא התרגש ממנו. כמדומה שכך היה המצב עד שהרב חיים עוזר לא שם עליו עין.
גם כשרואים אבן יקרה, לא כל אחד יודע להעריך את ערכה האמתי. באמת כולם רואים שזו אבן יפה מאוד. האם היא שווה 10,000 דולר או 1,000,000 דולר רק יהלומן יכול להגיד.

בשכונתי יש אברך חשוב מאוד. בקיא בכל הש"ס ללא גוזמה, ולא סתם, אלא מבין את הדברים לעומק בצורה מדהימה. עובד השם במסירות. ומה? עומדים אצלו בתור עם שאלות בש"ס? או לקבל ברכה? ממש, אבל ממש לא. כמעט אף אחד לא מפריע לו ללמוד. וזאת למרות שכולם מסכימים שהוא משהו יוצא דופן.
כשהוא היה זמין לי, הייתי פורס לפניו את ספיקותיי ושאלותיי והיה מאיר את עיני. עכשיו, שהוא לא יושב אתי באותו בית מדרש, זה בכלל לא נראה לי מתאים ללכת לחפש אותו ולשאול. יש לי דרכים אחרות להסתדר.
בקיצור, אברך חשוב מאוד - ואז מה? אני לא אומר שהוא ברמה של גדול ישראל - אין לי כלים למדוד את זה. אבל הוא לא מקבל גם עשירית מהכבוד שמקבלים למשל רבני השכונה שעם כל הכבוד אליהם (ובמאת שמגיע להם), לא מתחילים אפילו להתקרב לרמותו.
מה, רק אני רואה דברים כאלה?

החושב כתב:

ישא ברכה כתב:אבל לדידי פשוט לפי המסורת שסיפרו לנו אבותינו ורבותינו על החזו"א, ולפי עדות ספריו במקצועות התורה, שגם בעידן שלנו היו הכל כורעים לפניו ברך, כי גדולתו באמונה ובחכמת התורה, בקיום המצוות, ובמסירות הכוחות לרצון ה' באהבה, היא נשגבה מאד.

או שהיו אומרים "אברך חשוב מאוד, יודע את כל התורה" (כמו שאומרים עוד עד הרבה אברכים חשובים, פעם בצדק ופעם לא) ותו לא מידי.
החזון איש בצעירותו היה מוסר שיעורים בעיר שלו לבעלי בתים. ואף אחר לא התרגש ממנו. כמדומה שכך היה המצב עד שהרב חיים עוזר לא שם עליו עין.
גם כשרואים אבן יקרה, לא כל אחד יודע להעריך את ערכה האמתי. באמת כולם רואים שזו אבן יפה מאוד. האם היא שווה 10,000 דולר או 1,000,000 דולר רק יהלומן יכול להגיד.

בשכונתי יש אברך חשוב מאוד. בקיא בכל הש"ס ללא גוזמה, ולא סתם, אלא מבין את הדברים לעומק בצורה מדהימה. עובד השם במסירות. ומה? עומדים אצלו בתור עם שאלות בש"ס? או לקבל ברכה? ממש, אבל ממש לא. כמעט אף אחד לא מפריע לו ללמוד. וזאת למרות שכולם מסכימים שהוא משהו יוצא דופן.
כשהוא היה זמין לי, הייתי פורס לפניו את ספיקותיי ושאלותיי והיה מאיר את עיני. עכשיו, שהוא לא יושב אתי באותו בית מדרש, זה בכלל לא נראה לי מתאים ללכת לחפש אותו ולשאול. יש לי דרכים אחרות להסתדר.
בקיצור, אברך חשוב מאוד - ואז מה? אני לא אומר שהוא ברמה של גדול ישראל - אין לי כלים למדוד את זה. אבל הוא לא מקבל גם עשירית מהכבוד שמקבלים למשל רבני השכונה שעם כל הכבוד אליהם (ובאמת שמגיע להם), לא מתחילים אפילו להתקרב לרמותו.
מה, רק אני רואה דברים כאלה?

לי יש משום מה תחושה שהציבור מתקשה לפרגן לאנשים כאלה..

החושב כתב:בשכונתי יש אברך חשוב מאוד. בקיא בכל הש"ס ללא גוזמה, ולא סתם, אלא מבין את הדברים לעומק בצורה מדהימה. עובד השם במסירות. ומה? עומדים אצלו בתור עם שאלות בש"ס? או לקבל ברכה? ממש, אבל ממש לא. כמעט אף אחד לא מפריע לו ללמוד. וזאת למרות שכולם מסכימים שהוא משהו יוצא דופן.
כשהוא היה זמין לי, הייתי פורס לפניו את ספיקותיי ושאלותיי והיה מאיר את עיני. עכשיו, שהוא לא יושב אתי באותו בית מדרש, זה בכלל לא נראה לי מתאים ללכת לחפש אותו ולשאול. יש לי דרכים אחרות להסתדר.
בקיצור, אברך חשוב מאוד - ואז מה? אני לא אומר שהוא ברמה של גדול ישראל - אין לי כלים למדוד את זה. אבל הוא לא מקבל גם עשירית מהכבוד שמקבלים למשל רבני השכונה שעם כל הכבוד אליהם (ובמאת שמגיע להם), לא מתחילים אפילו להתקרב לרמותו.
מה, רק אני רואה דברים כאלה?

אני אכן מכיר כמה כאלה.
אבל אשאל שאלת תם, בתקופת החזו"א לא היו כאלה אברכים?

זה שיושב ולומד אינו ראיה על שיקוך דעתו, על רוחב אפיקיו ועומק הבנתו.

זאת ועוד, תמיד רצוי שהבן אדם ייערך קצת מתחת לרמת כשרונותיו מזה שנערך למעלה מכשרונותיו. עדים אנו לתופעה שבני אדם עם כמה מעלות, קופצים לראש וחושבים כבר שיודעים הכל ופוסקים על הכל. אני ראיתי את זה בעסקנים וגם על מנהיגים רוחניים שמאמינים כבר בהדעת תורה שלהם. יש להם מעלות ויש להם מה למכור, אבל משם עד רמת הפסגה עדיין יש שם דרך.

המעלות של החזו"א, בשכל הישר, ברוחב אפיקיו בחיים ובלימוד, בהבנתו את הזולת, היו ניכרים לאלו שפגשו אותו, והם כבר סיפרו לחבריהם.

אוצר החכמה כתב:אני לא מצליח להבין אף פעם את ההגיון בשאלות מסוג כזה.
אם ירמיהו הנביא היה בא ומתנבא היום מה היינו עושים? מאשפזים אותו באברבנאל?

ברור שלא.

כה כתוב בספר ירמיהו כ"ו {יא} וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם:
ושם כט {כד} וְאֶל שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תֹּאמַר לֵאמֹר: {כה} כֹּה אָמַר ידוד צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: {כו} ידוד נְתָנְךָ כֹהֵן תַּחַת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית ידוד לְכָל אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק: {כז} וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם:
ושם לח {ה} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר: {ו} וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט:

לא הבנתי.
הלא שם זה מתואר כעוולה ולא כמעשה צודק. ברור שדברתי על האם היו מאשפזים אותו בצדק ולא האם היו רשעים שהיו מנסים למנוע ממנו לומר את דברי ה' ע"י אישפוזו.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי.
הלא שם זה מתואר כעוולה ולא כמעשה צודק. ברור שדברתי על האם היו מאשפזים אותו בצדק ולא האם היו רשעים שהיו מנסים למנוע ממנו לומר את דברי ה' ע"י אישפוזו.

חלילה לא הצדקתים אבל הם חשבו שהם צודקים. (והם כנראה גם היו 'רוב מנין ורוב בנין').

עיין בירמיה שם בכל העניין. נראה שאולי שמעיה הנחלמי היה נחשב משהו בבבל, אבל בירושלים שהכירו את ירמיהו אף אחד לא טען זאת ח"ו, רק רדפו אותו.
כמובן שלא שמעו לו, אבל הם היו גם עובדי עבודה זרה.

וגם כשלא אמר מה שרצו לשמוע אמרו שהמשב"ק ברוך בן נריה מסית אותו.
איני מתכוון ח"ו להשוות משהו בדורנו לנביא ה', אלא להשוות רשעי אותו דור לעברות שבדורנו. וידעתי שיש מי שטוען שרשעי אותם דורות כצדיקי דורנו אבל כתב החזו"א שאינו נכון.

איש גלילי כתב:

החושב כתב:בשכונתי יש אברך חשוב מאוד. בקיא בכל הש"ס ללא גוזמה, ולא סתם, אלא מבין את הדברים לעומק בצורה מדהימה. עובד השם במסירות. ומה? עומדים אצלו בתור עם שאלות בש"ס? או לקבל ברכה? ממש, אבל ממש לא. כמעט אף אחד לא מפריע לו ללמוד. וזאת למרות שכולם מסכימים שהוא משהו יוצא דופן.
כשהוא היה זמין לי, הייתי פורס לפניו את ספיקותיי ושאלותיי והיה מאיר את עיני. עכשיו, שהוא לא יושב אתי באותו בית מדרש, זה בכלל לא נראה לי מתאים ללכת לחפש אותו ולשאול. יש לי דרכים אחרות להסתדר.
בקיצור, אברך חשוב מאוד - ואז מה? אני לא אומר שהוא ברמה של גדול ישראל - אין לי כלים למדוד את זה. אבל הוא לא מקבל גם עשירית מהכבוד שמקבלים למשל רבני השכונה שעם כל הכבוד אליהם (ובמאת שמגיע להם), לא מתחילים אפילו להתקרב לרמותו.
מה, רק אני רואה דברים כאלה?

אני אכן מכיר כמה כאלה.
אבל אשאל שאלת תם, בתקופת החזו"א לא היו כאלה אברכים?

כמה כאלה??!!
בהשוואה להחזו"א; האם האברכים הנ"ל חיברו איזה ספר על איזה מקצוע או מסכתא? אם לא, אז מה ההשוואה לחזו"א שחיבר ספר אמנם לא כתב את שמו במפורש אבל הכל ידעו מיהו המחבר, ואם כן, אז אם זה ברמה מכובדת ככה"נ הם יתפרסמו בקרוב ממש...

אני דיברתי על אברכים בהשוואה לאברך שהזכיר הרב החושב, לסוגיית ההשוואה לחזו"א לא נכנסתי ואינני רוצה להיכנס. בסך הכל את מה שיענה מי שיענה על אברכים מסוג זה בזמן החזו"א, יענה על אברכים מסוג זה בזמננו (אין ספק שהחזו"א היה דמות של אחד בכמה דורות).

ספרים וועלט כתב:בהשוואה להחזו"א; האם האברכים הנ"ל חיברו איזה ספר על איזה מקצוע או מסכתא? אם לא, אז מה ההשוואה לחזו"א שחיבר ספר אמנם לא כתב את שמו במפורש אבל הכל ידעו מיהו המחבר, ואם כן, אז אם זה ברמה מכובדת ככה"נ הם יתפרסמו בקרוב ממש...

אבל בזמן הזה מי יטרח לעיין סוגייא במאות ספרי האברכים עד שימצא מי מהם גדול נסתר?

כו"כ מגדולי ישראל בדורינו הם אנשים שקטים, צנועים וחסרי כריזמה, ובכל זאת זכו להנהיג ולהתפרסם כגדולי ישראל.
יש כאן תופעה שמימית, שלא קשורה ליחצנו"ת בכלל.
הקב"ה מסובב הסיבות קובע מי בראש, והמציאות מוכיחה שיחצנו"ת לא עוזרת לטווח ארוך.

נראה לי שהרב פפויפר בס' דרך כוכב מיעקב מאריך על הבת קול שעוברת לכלל ישראל לבחור את גדוליו ומנהגיו.

ש. ספראי כתב:כו"כ מגדולי ישראל בדורינו הם אנשים שקטים, צנועים וחסרי כריזמה, ובכל זאת זכו להנהיג ולהתפרסם כגדולי ישראל.
יש כאן תופעה שמימית, שלא קשורה ליחצנו"ת בכלל.
הקב"ה מסובב הסיבות קובע מי בראש, והמציאות מוכיחה שיחצנו"ת לא עוזרת לטווח ארוך.

גם "כל העולם כולו" הוא תופעה שמימית..?!
נכון שלא הכול יחצנות גרידא אבל זה משחק תפקיד, ועל הבנאדם שרמזת עליו אתמול בינתיים הוא לא הוציא שום פסק משמעותי ורק מלקט אבל יום אחד אנחנו עוד נשמע ממנו.

קראקובער כתב:

ש. ספראי כתב:כו"כ מגדולי ישראל בדורינו הם אנשים שקטים, צנועים וחסרי כריזמה, ובכל זאת זכו להנהיג ולהתפרסם כגדולי ישראל.
יש כאן תופעה שמימית, שלא קשורה ליחצנו"ת בכלל.
הקב"ה מסובב הסיבות קובע מי בראש, והמציאות מוכיחה שיחצנו"ת לא עוזרת לטווח ארוך.

גם "כל העולם כולו" הוא תופעה שמימית..?!
נכון שלא הכול יחצנות גרידא אבל זה משחק תפקיד, ועל הבנאדם שרמזת עליו אתמול בינתיים הוא לא הוציא שום פסק משמעותי ורק מלקט אבל יום אחד אנחנו עוד נשמע ממנו.

לא קשיא. הרב של החוג שלי הוא תופעה שמימית, והרב של החוג היריב הוא בזכות "כל העולם כולו".