פורום אוצר החכמה

בן פרצי כתב:שמעתי ממקור מוסמך שהגרא"ז ורנר אב"ד טבריה אכן היה סבור שאין עניין לקדש זוג חילוני, וכשהיה מזדמן לו סידור קידושין כזה היה מביא אתו עדים מיוחדים שהיו קרובים דאורייתא כדי שהקידושין לא יחולו. וכ"כ היה דבר זה נחוץ אצלו שהיה לוקח על עצמו את הברכות לבטלה.

איש_ספר כתב:סליחה על הנושא הבנאלי...

קרוב משפחה, מצוי בקשר עם אדם חילוני ומשכך נדרש להשיב תשובות לשאלות גם בנושאי דת ומדינה.

השיחה הגיע גם לכפית נישואין כדמו"י. והלה שיתף אותי במבוכתו , באיזה שפה להשיב.

אפשר לנסות למרוח בכל מיני טיעונים לא נכונים, אפשר גם בכלל להתנער מהנושא ולא לעמוד מאחוריו... שהרי אינו מעיקר היהדות כמובן.

ובכ"ז אני מנסה לברר לעצמי.

אני שואל שאלות של טירון, ואבקש את עזרתכם:

ברור שההתעקשות לא נועדה לזכות את החילונים במצוות קידושין או מצוות שבע ברכות. אלא לגרום לטהרת היחס וכו'.


ובכן, לסוברים שנישואין אזרחיים אינם מצריכים גט, הרי שאם האשה תבגוד בבעלה, אינה נלכדת באיסור א"א, ואם תעזוב את בעלה ותחייה עם איש אחר, ויוולדו ילדים, הרי שהם אינם ממזרים. גם לסוברים שצריך גט לחומרא, הילדים לכאורה חשובים ספק ממזרים ואינם ממזרים.

מאידך אם אנו כופים על אלו שאינם מעוניינים בכך להנשא כדמו"י, אנו מכניסים את האשה בקולר של איסור א"א, ואף מרבים ממזרים במקרה של נישואין העולים על שרטון ובעל המסרב לתת גט וכו'.

אז איפה הרווח?

לכאורה הרווח הוא באותם שאף בלי הרבנות היו בוחרים להנשא ע"י רב, רק שלא היו מתגרשים ע"י רב, והיו נולדים ממזרים. האמנם?! מה שיעורו של ציבור כזה?

אולי בעבר היה ציבור כזה, לצערינו כיום אם הדבר היה נתון בידי הציבור, רבים רבים היו בוחרים שלא להנשא בקשר הכובל אותם בצורך לגט.
ואף היום אותם שנישאים ברבנות, אם נפרדים, ברור שהאשה אינה מחכה לגט כדי להתייחד עם גבר אחר, ואולי לא מולידים ילדים. אולי.

בקיצור מה הרוויחו בכל הסיפור הזה?

כמובן שהצלת אנשים שעוברים על הכל מאיסור פנויה הוא רווח קטן ואינו בא בחשבון...

אני יודע שהכל נשאל, ומכיר את מאמרו של הרב ווינפלד. ובכל זאת אני מבקש את עזרתם בגיבוש תשובה. במידה וישנה...

.

אש משמים כתב:

בן פרצי כתב:היה לוקח על עצמו את הברכות לבטלה.

מוזר מאוד!!
אפשר מקור לכך?

בן פרצי כתב:

אש משמים כתב:

בן פרצי כתב:היה לוקח על עצמו את הברכות לבטלה.

מוזר מאוד!!
אפשר מקור לכך?

לא שמעתי טעמו ע"ז. כנראה שנוח לו לחבר לעבור על איסור קל ולא יעבור ע"ה על איסורא רבא.

אש משמים כתב:

בן פרצי כתב:שמעתי ממקור מוסמך שהגרא"ז ורנר אב"ד טבריה אכן היה סבור שאין עניין לקדש זוג חילוני, וכשהיה מזדמן לו סידור קידושין כזה היה מביא אתו עדים מיוחדים שהיו קרובים דאורייתא כדי שהקידושין לא יחולו. וכ"כ היה דבר זה נחוץ אצלו שהיה לוקח על עצמו את הברכות לבטלה.

מוזר מאוד!!
אפשר מקור לכך?

דרומי כתב:ראיתי פעם (ואולי בפורום דידן) שהגרש"ז אוירבך חלק מאוד על רעיון זה, ואמר שזה ממש אסור וגניבת דעת וכו' וכו' וכו'. אלא יש לסדר הקידושין כדת וכדין בלי שום חכמות.

בן פרצי כתב:הלכה פסוקה שאומרים לחבר לעבור איסורא זוטא כדי שלא יעבור ע"ה איסורא רבא.
(חבר שמכר לע"ה דבר שאינו מתוקן מעשר עליו שלא מן המוקף)

ומכאן אתה מוצא תשובה נכונה לאנשי הגבעה כי אם נהגו כמנהגיהם בשני הענינים רצוני בכלות רגל העוברים והשבים ובהתר הנבלה הזאת כמוהם הנה לא היה זה להם דבר מזה בתשומת דתית ולא הותר להם לעשות כן מדיניהם חלילה אבל היו כמדינה שחקיה טובים ועושים אינם אותם ולזה לא יקשה לנו למה לא המטיר עליהם גפרית ואש מאת ה' מן השמים אבל היה עליהם מדיניהם על זה עון פלילי והיו שופטי העיר או השבט חייבים לבערם מן העולם ובמה שראו ולא מיחו בידם או העלימו עיניהם מן מה שעשו בפרהסיא היה החטא ההוא מוטל על כל השבטים והיה מאת הש"י להפרע מכלן אחרי מלאת יד התובעים את דינם. וכן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל צבור וצבור בפרוץ באחד מהאיסורים שבתורה כגון ביין נסך או גבינה של עכו"ם או שעטנז וכיוצא שהעלם עין השופטים והמנהיגים מתיר אותם כאלו הם מותרים מן הדין שכבר הפכו בזה חטאות היחיד אל חטאות הצבור מכללם. וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם גם יש שמפסיקין להם פרס מהקהל כי אמרו כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות מוטב שיעברו על לאו זה משיבאו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ"ג) כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת א-להית.

עובר ושב כתב:"החוק המחייב נישואין וגירושין על פי ההלכה במדינת ישראל, יסודו כאשר מנהיגי העם דאגו לצביונה של המדינה כמדינה יהודית. המטרה היתה גם לשמש דוגמא לעם היהודי בתפוצות כיצד להישמר מפני נישואי תערובת. ואכן חוק זה הטביע את החותם היהודי בצביון המדינה יותר מכל חוק אחר.

כשנקבע החוק, רובו של העם במדינה היה מורכב מיהודים שרצו בנישואין ובגירושין כהלכה, העריכו וכיבדו את מושגי קדושה וקידושין, ושמרו על ערך המשפחה וסייגיה. פסולי חיתון שלא יכלו להינשא כחוק היו מיעוט שבמיעוט. מספר נישואי התערובת במדינה היה קטן, וניתן היה להתמודד עמו במסגרת החוק ששמר על צביונה היהודי של המדינה ומנע נישואי תערובת ונישואין פסולים. גם מי שהתנגד עקרונית לחוק ידע שחוק זה הוא אבן יסוד לאחדות העם, שלא יתפלג לשני מחנות, ויותרו שבטים להינשא זה לזה.

במשך השנים איבד החוק את תוקפו - פסולי החיתון ונישואי התערובת, אף שלא הוכרו כנישואין, הוכרו בבתי המשפט כידועים בציבור כזוג וקיבלו את כל ההטבות הנלוות. חוק נישואין וגירושין נעקף כשהוכרו נישואי תערובת בחו"ל, ומי שרוצה להינשא שלא כדת משה וישראל נוסע לקפריסין, או עושה נישואין בכתב במדינות זרות. ארגונים ועמותות דואגים להם, כך שהחוק הפך להיות לא משמעותי, וכמעט אין מי שהחוק ימנע ממנו להינשא אזרחית. בארץ נמצאים כיום מאות אלפי אזרחים עולים שאינם יהודים על פי ההלכה ואינם יכולים להינשא על פי החוק, והדבר גורם לדרישה לגיירם גם שלא כהלכה, כדי שיוכלו להינשא.

החוק כיום גורם למכשלות רבות - חלק גדול מהנישאים על פי החוק אינם שומרי תורה ומצוות ואינם מקפידים על איסור אשת איש, כך שקידושין כדת משה וישראל גורמים להכשילם באיסור חמור של אשת איש, וכן האישה נאסרת על בעלה בבגידתה ומאז כל חייהם הם באיסור. החוק מחייב להינשא כדת משה וישראל, אולם כשהזיווג אינו עולה יפה, אין חיוב להתגרש; ואם אין הסכמה לגירושין, הנשים נשארות עגונות. מי שאינם שומרים תורה ומצוות חיים עם בני זוג ללא גט, וחלק מהעגונות מביאות ילדים וכך מתרבים ממזרים בישראל. אילו לא נישאו כדת משה וישראל, דינן היה כפנויות שאין בהן חומר איסור אשת איש, ובניהן כשרים להינשא. נמצא שהחוק המחייב להשיאן כהלכה גורם למכשלות רבות.

השאלה היא: האם שכר החוק אינו יוצא בהפסדו? האם נכון כיום להקריב את קדושת ישראל על מזבח הסמליות של צביון המדינה היהודית ולהמשיך לחייב להינשא כדת משה וישראל גם מי שאינו מעוניין בכך וסביר שלא ישמור את המושג 'אשת איש'? הדיינים היושבים על מדין מודעים לשאלות ההלכתיות הקשות של ממזרות בנים שנולדו מאשת איש וכד'. בדרך כלל הפתח להתיר שאלות קשות אלה הוא התקוה שהאישה לא נתקדשה כראוי, ואינה אשת איש שאוסרת בניה. לאור דוגמאות אלה זועקת השאלה: מדוע לכתחילה לקדש כדת משה וישראל את מי שסביר שלא ישמור על קדושת משפחתו?"

***

עד כאן פתיחת מרן הראשון לציון, הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, למאמרו "חוק נישואין וגירושין - היצא שכרו בהפסדו?" (המאמר המלא בתחומין כה, עמ' 99-107), וכך מסיים הרב את מאמרו לאחר הדיון בפתרונות שונים שנהוגים בימינו והקושי שבהם:

"כשאני מהרהר בשאלות אלה, עומדים לנגד עיני דברי חז"ל בסוף מסכת ברכות (סג,א): תניא, הלל אומר: בשעת המכניסין (שאין חכמי הדור מרבידים תורה לתלמידים, רש"י) - פזר (אתה, לשנות לתלמידים); בשעת המפזרים (שהגדולים שבדור מרביצים תורה) - כנס (אתה, ולא תיטול שררה עליהם, שאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במידת הענוה, וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך); ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו - פזר, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו - כנס (ואל תטיל דברי תורה לבזיון).

מבואר שאף על פי שברור שתלמוד תורה כנגד כולם, ומצוה רבה ללמד תורה, אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, יש להתחשב במצוי ולא ברצוי. לא רק שאין תועלת לכפות תורה על מי שלא חביבה עליו, אלא יש בכך אף משום בזיון התורה.

נושא הנישואין והגירושין כדת משה וישראל, לצערנו, לא רק שאינו חביב על חלק גדול מהעם, אלא הנושא הפך לסמל אצל משניאי התורה, שעשו אותו קרדום לחפור בו כנגד כל דבר שבקדושה בטענה של כפייה דתית. קמה וגם ניצבה השאלה: האם נכון להימנע מלחייב את הקידושין בחוק, כדי שלא יהיו הקידושין מוטלים בבזיון? הבזיון הקשה ביותר הוא בכך שמפעילים לחצים על הרבנות והדיינים להתיר את האיסור, וכן לגייר את מי שאינו רוצה בכך וכד'. גם ההיתרים ע"י ביטול הקידושין בשאלות ממזרות יש בהם בזיון לתורה, כאשר שמחים כמוצא שלל רב שהקידושין פסולים והאשה אינה אשת איש".

איתן כתב:עקדת יצחק, שער כ:

ומכאן אתה מוצא תשובה נכונה לאנשי הגבעה כי אם נהגו כמנהגיהם בשני הענינים רצוני בכלות רגל העוברים והשבים ובהתר הנבלה הזאת כמוהם הנה לא היה זה להם דבר מזה בתשומת דתית ולא הותר להם לעשות כן מדיניהם חלילה אבל היו כמדינה שחקיה טובים ועושים אינם אותם ולזה לא יקשה לנו למה לא המטיר עליהם גפרית ואש מאת ה' מן השמים אבל היה עליהם מדיניהם על זה עון פלילי והיו שופטי העיר או השבט חייבים לבערם מן העולם ובמה שראו ולא מיחו בידם או העלימו עיניהם מן מה שעשו בפרהסיא היה החטא ההוא מוטל על כל השבטים והיה מאת הש"י להפרע מכלן אחרי מלאת יד התובעים את דינם. וכן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל צבור וצבור בפרוץ באחד מהאיסורים שבתורה כגון ביין נסך או גבינה של עכו"ם או שעטנז וכיוצא שהעלם עין השופטים והמנהיגים מתיר אותם כאלו הם מותרים מן הדין שכבר הפכו בזה חטאות היחיד אל חטאות הצבור מכללם. וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם גם יש שמפסיקין להם פרס מהקהל כי אמרו כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות מוטב שיעברו על לאו זה משיבאו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ"ג) כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת א-להית.

דרומי כתב:אני אמנם גר בדרום, אך אני מכיר מקרוב רב מסדר קידושין שחי בצפון.

ובפירוש רוב האנשים שבאים אליו לא היו באים לולי החוק! אך בדיעבד הם שמחים ומרוצים.

(אולי קצת לסבר את האוזן. חלק גדול מהיהודים בארץ, גם אלו שמצבם הדתי רחוק מלהיות משביע רצון, מבינים שיש זמנים משמעותיים בחיים שבהם צריך להביא נציג של היהדות - כלומר: רב. והיינו, בעת לידה (ברית מילה), בר מצוה, חתונה ולהבדיל בזמן לוי' ואבילות ל"ע. בשונה משאר האירועים הנ"ל שבהם תלוי הדבר באדם אחד או שנים, בחתונה הרי יש שני צדדים, ובני הזוג עצמם נמצאים ב'עולם' משלהם וד"ל וממילא הם עלולים להיסחף בקלות אחר תאוות לבם, למרות שההורים המבוגרים וכו' כן מבינים את התועלת שבדבר. הלחץ של החוק מיקל איפוא לאכוף על בני הזוג ה'ממהרים' את הסבלנות הדרושה לצורך ביצוע הענין ותל"מ).

אוצר החכמה כתב:

בן פרצי כתב:הלכה פסוקה שאומרים לחבר לעבור איסורא זוטא כדי שלא יעבור ע"ה איסורא רבא.
(חבר שמכר לע"ה דבר שאינו מתוקן מעשר עליו שלא מן המוקף)

אני משתומם על כתיבת דבר כזה כפשוט וידוע לכל חילוקי תוספות בזה.

איש_ספר כתב:כמובן שהצלת אנשים שעוברים על הכל מאיסור פנויה הוא רווח קטן ואינו בא בחשבון...

בן פרצי כתב:אם הוא לא יסדר, מישהו אחר יסדר. החוק מכריח אותם לסדר אצל רב.
הממזר אנוס להיות ממזר. אני מדמה את המכשול שנעשה להממזר להמכשול שנעשה לע"ה בחטאו. אם תרצה בדווקא, צורת החיים של החילונים (אני שמעתי את הסיפור על בני הקיבוצים - איני יודע מה מדד החילוניות שהוא הצריך, למסורתי כנראה כן סידר בכשרות) דומה לחצי שפחה.
מצווה דרבים אתה מודה.