פורום אוצר החכמה

בשנים האחרונות שומעים על תופעה [שכמדומה לא פעלה עד לפני כשלושים שנה] ולפיה רבנים מקומיים [היינו רב שכונה/רב ישוב קטן] כופים החלטותיהם על הציבור בענייני הנהגה.

למשל, באחת השכונות במו"ע מתנגד רב המקום להקמת 'שטיבלאך', במקום אחר מתנגד רב המקום שנשים ינהגו ברכב/שאברכים ינהגו באופניים/שילדים ישתמשו בנפצים וכן על זה הדרך.

רצוני לשאול האם תופעה זו הייתה קיימת בעבר בעיירות בחו"ל? [לפני כשלושים וארבעים שנה כאשר רוב מוחלט של הציבור החרדי התגורר בב"ב ובירושלים לא היה קיים דברים כאלו מן הטעם הפשוט שהקהילות לא היו הומגניות דיים, ובלתי אפשרי לרב מקומי לכפות דעתו על כלל תושבי המקום].

בקיצור, האם אלו תופעות חדשות או שיש בזה חזרה אל מה שהיה נהוג ומקובל בעבר.

האם רב שאומר דעתו זה כפיה?,זכות כל רב קהילה לדבר בכל ענייני הנהגה,ועם קיבלו עליהם את הנהגתו זה לא כפיה.

כך התנהלו תמיד לפני השואה, וגם לאחריה.
בשנים האחרונות (נניח מתשמט) בהתחזקות סמכויות מועצת גדולה"ת העניינים נראים ככלליים יותר, וכל דבר' צריך' לבוא דרך מכתביהם של גדולי הדור וכו' בודאי שהצורה הנורמטיבית היא שכל רב פוסק במקומו. לבד מענינים ציבוריים כלליים כגון בבחירות וכדו'.
מי שגר במקומות קטנים כמו אופקים וכו' ודאי יבין אותי, דוק ותשכח

שמחו כתב:[לפני כשלושים וארבעים שנה כאשר רוב מוחלט של הציבור החרדי התגורר בב"ב ובירושלים לא היה קיים דברים כאלו מן הטעם הפשוט שהקהילות לא היו הומגניות דיים, ובלתי אפשרי לרב מקומי לכפות דעתו על כלל תושבי המקום].

נשמע לי כמו שינוי לטובה.

אם נבדוק כל דוגמה לגופה לא כולם דווקא לטובה.

רב שמתנגד לשטיבלאך לדוג' גורם רק לאנשי שכונתו לריבוי שכר פסיעות ולא לקביעת מקום לתפילה...

רב שמתנגד לנהיגת נשים, האם הנשים הנוהגות (בהיתר רבותיהם, כמובן) יצטרכו להחנות את הרכב ברחוב הסמוך כדי לא לעבור על הוראת המרא דאתרא?

עבד הזמן כתב:אם נבדוק כל דוגמה לגופה לא כולם דווקא לטובה.

לא על הדוגמאות דיברתי, אלא על מה שכתב פותח האשכול שבעבר רב לא יכול היה להשליט את דעתו בגלל ריבוי הקהילות. ועובדה זו - שהאידנא יש לרב שליטה על מקומו - היא שנראית לי כשינוי לטובה.

סגי נהור כתב:

עבד הזמן כתב:אם נבדוק כל דוגמה לגופה לא כולם דווקא לטובה.

לא על הדוגמאות דיברתי, אלא על מה שכתב פותח האשכול שבעבר רב לא יכול היה להשליט את דעתו בגלל ריבוי הקהילות. ועובדה זו - שהאידנא יש לרב שליטה על מקומו - היא שנראית לי כשינוי לטובה.

באופן עקוני אני מסכים עם כת"ר
אולם יש לדון כל מקרה לגופו.
אני מכיר מקרוב אברך מבוגר שעקב מעבר דירה לאזור בפריפריה נהיה רב בית כנסת קטן במקומו, ומצחיק בעיניי שהוא המרא דאתרא של ביכהנ"ס מסויים.
וכלשונו הבזהב של הגרב"מ אזרחי מפני שפלוני אכל יותר תפוחי אדמה בחייו יש לו מעלה על פני הצעיר ממנו
דווקא על מודיעין עילית שמעתי מכו"כ אברכים דברים נפלאים במעלת הדבר שיש רב שמכיר מקרוב את האברך ואת משפחתו וניתן להתייעץ עימו על כל דבר וענין.

בחו"ל ישנם קהילות המונות (במקרה הטוב) לא יותר מעשרות בודדות של משפחות, והרב שם הוא המרא דאתרא, פוסק הדור, והרשכבה"ג של המקום, ופשוט שכך, היות והוא היחידי שמכיר באמת את הצרכים של הקהילה ושומע את בני הקהילה באופן בלתי אמצעי.
אז למה בארה"ק, זה שיש לידו עוד קהילה עם עוד רב וכו' מונע ממנו להחליט עכ"פ כמו רב הקהילה ההוא בחו"ל? (במיוחד כשבד"כ בארץ הרב הוא יתר ת"ח וגודל מהרב בחו"ל - בלי להכליל).
כמובן שכ"ז כשזה לא מתנגש עם הוראת גדו"י שליט"א שהם הסמכות העליונה ביותר.

בחלק מהעיירות באירופה היתה סמכות בלעדית של ראש הקהל, וד"ל.

הכל תלוי לכאורה בדעת הקהל בעת שקבלו עליהם את הרב, אם קבלו רב על דעת שיפסוק בבית הכנסת ובמוסדות הציבור, מהיכי תיתי שיכול לאסור על אשה לנהוג?

אחד העקרונות שמוכיח מחבר הספר 'סמכויות הרוב בהלכה' היא שבעצם הציבור הוא שקובע מה יהיה כיוון הפסיקות בקהילה, מעצם בחירתם ברב בעל כיוון פסיקתי מסוים.

הרואה כתב:בחלק מהעיירות באירופה היתה סמכות בלעדית של ראש הקהל, וד"ל.

מה אתה בא להגיד בזה, שהרב הוא שוה ערך לראש הקהל, ושליטתו אינה מוצדקת?

ר' יונה כתב:

הרואה כתב:בחלק מהעיירות באירופה היתה סמכות בלעדית של ראש הקהל, וד"ל.

מה אתה בא להגיד בזה, שהרב הוא שוה ערך לראש הקהל, ושליטתו אינה מוצדקת?

לא. שהעובדה שהרב לא קבע בעבר בשאלות כאלו, לא נבע ממקום דמוקרטי יותר, וכ"ש שלא תורני יותר.

לייטנר כתב:אחד העקרונות שמוכיח מחבר הספר 'סמכויות הרוב בהלכה' היא שבעצם הציבור הוא שקובע מה יהיה כיוון הפסיקות בקהילה, מעצם בחירתם ברב בעל כיוון פסיקתי מסוים.

מיהו המחבר? איני מכיר את הספר

שייף נפיק כתב:כך התנהלו תמיד לפני השואה, וגם לאחריה.

אני לא הסטוריון אבל נדמה לי שהתחושה מהסיפורים בספרי השו"ת איננה כזו. לעניין פסיקות הלכתיות או גדירת פרצות הדת הסמכות הייתה אצל המרא דאתרא אבל תקנות כלליות נתקנו על ידי בי"ד וטובי הקהל וכדומה.
אמנם ידוע שבימינו כל דבר שאין לו עיקר מן התורה נכלל בגדירת פרצות הדת וא"כ הותרה הרצועה להמרא דאתרא לקבוע אפילו באיזה צבע יצבעו בני קהילתו את סלון דירתם

אבן זועקת כתב:

שייף נפיק כתב:כך התנהלו תמיד לפני השואה, וגם לאחריה.

אני לא הסטוריון אבל נדמה לי שהתחושה מהסיפורים בספרי השו"ת איננה כזו. לעניין פסיקות הלכתיות או גדירת פרצות הדת הסמכות הייתה אצל המרא דאתרא אבל תקנות כלליות נתקנו על ידי בי"ד וטובי הקהל וכדומה.
אמנם ידוע שבימינו כל דבר שאין לו עיקר מן התורה נכלל בגדירת פרצות הדת וא"כ הותרה הרצועה להמרא דאתרא לקבוע אפילו באיזה צבע יצבעו בני קהילתו את סלון דירתם

לא בדיוק, ויעויין בהרחבה רבה בספר מכתב גלוי ומלחמת מצוה (סיגעט)

אליסף כתב:

לייטנר כתב:אחד העקרונות שמוכיח מחבר הספר 'סמכויות הרוב בהלכה' היא שבעצם הציבור הוא שקובע מה יהיה כיוון הפסיקות בקהילה, מעצם בחירתם ברב בעל כיוון פסיקתי מסוים.

מיהו המחבר? איני מכיר את הספר

הרה"ג יצחק נמני

לא נכון שלפני שלושים שנה לא היה.
לפחות בכמה מהקהילות החרדיות בדרום כבר לפני שלושים שנה אסרו נהיגת נשים. ומי שרצתה ללכת להתגורר באותן קהילות היתה צריכה לקבל על עצמה את הסמכות והתקנות של הקהילה ולא לפרוץ את גדיריה. וזה דרישה מאוד בסיסית ומוצדקת לחלוטין.

אמנם פותח האשכול הזכיר קודם שיש רבנים שכוח הפסיקה שלהם בא רק בגלל אכילת הרבה תפוחי אדמה, אם כן כנראה אנו מדברים על שני נושאים שונים.

השאלה היא פונקציה של הכח שבידי הרב. אם הוא יכול להשליט את דעתו ורוב הציבור נשמעים לו, הרי שזה כך וכל מי שלא נח לו ייאלץ להיפרד מהקהילה, על כל המשמעויות שיש לזה.