מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
החושב
הודעות: 1296
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי החושב » ה' אפריל 19, 2018 2:38 pm

סגי נהור כתב:
החושב כתב:כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.

זה כל כך "ברור"? לי ברור להפך לגמרי, ולדעתי דבריך הם גבוליים בואכה כפירה בתורה שבע"פ.

מה ראית כי נזעקת?
"שיקול הדעת" של חכמינו ז"ל עבורך זה דברים שמצוצים מן האצבע? זה דבר פסול שחז"ל מפעילים שיקול דעת ועל סמך זה קובעים שמסתבר יותר שהתורה התכוונה לזה ולא לזה?
או שלדעתך הרחבה שיקול הדעת של חז"ל לא היה תלוי בהכרת המציאות? אלא הכל אך ורק במה שלמדו מהמקראות ובמה שקיבלו מסיני, וחלילה להם להתחשב במה שקורה מסביבם?

תלמוד בבלי מסכת נדה דף מה עמוד ב
ת"ר, אלו - דברי רבי, ר"ש בן אלעזר אומר: דברים האמורים בתינוקת (רש"י: דתינוק ממהר להתחכם יותר מתינוקת ) - בתינוק אמורים, דברים האמורים בתנוק - בתנוקת אמורים.
א"ר חסדא: מ"ט דרבי - דכתיב ויבן ה' [אלהים] את הצלע - מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש. ואידך - ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש משום ר"ש בן מנסיא: ויבן ה' [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם - מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא.
ור"ש בן אלעזר מ"ט? אמר רב שמואל בר רב יצחק: מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה.

הגמרא ממש תמוהה! היתכן ששיקולים מהמציאות מתערבבים כאשר מבררים מה הוא דין תורה?!

ודרך אגב, בנוגע להשתלחות הפרועה, התכוונת לאתר אותי בערב יום כיפור?
נערך לאחרונה על ידי החושב ב ה' אפריל 19, 2018 2:53 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

החושב
הודעות: 1296
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי החושב » ה' אפריל 19, 2018 2:46 pm

ארי שבחבורה כתב:
החושב כתב:לגוף העניין, הנידון כאן, והנקודה המבלבלת בו הם כך:
כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.
ואם ניקח לצורך העניין את הפסוק 'ועמדו שני האנשים'. המילה 'אנשים' ממעטת מישהו מתורת עדות. את מי? אולי אשה (שבועות ל:), אולי קטן (ב"ב קנה:) אולי עוד משהו. אבל הצד השווה שבכל האופציות - שיש בהן סברא מסוימת. (נשים וקטנים הם עדים פחות אמינים. או עוד איזה סברא). נגיד שחכמים ראו לנכון למעט אשה, וזאת (נגיד) משום שזה הגיוני מאוד: ידוע שנשים פחות אמינות מגברים. [אם היו עושים מחקר, היו רואים שגברים מדייקים ב90% מהמקרים, ונשים מדייקות ב80% מהמקרים].

אחרי אלפיים שנה המציאות השתנתה. נשים כבר לא פחות אמינות מגברים (נגיד). אם המצב היה כך תמיד, (שוב 'נגיד') לא היה נכון למעט אשה מתורת עדות אלא היה ראוי לדרוש את הפסוק באופן אחר.
אז יושבים עכשיו סנהדרין ורשות נתונה להם לדרוש כפי שנראה בעיניהם. ויש להם סמכות לחלוק על הבית דין הראשון. מה הם יעשו במקרה הנ"ל?
זו השאלה.
נראה לי שזו שאלה לגיטימית לחלוטין (אף כי התשובה, לדעתי, פשוטה. וכפי שכבר כתבתי: התורה התכוונה לדין אחד מוגדר. ולכן בית דין ב' יכולים רק לחלוק על בית דין א'. אבל לא יכולים לומר שפעם היה כך ועכשיו זה אחרת)

לא הבנתי. למה הם לא יכולים לטעון שלדעתם מעולם התורה לא התכוונה למעט נשים והבית-דין הראשון טעה בזה?


יכולים. אבל למה שהם יחשבו כך? הרי הסיבה היחידה לחשוב כך היא המציאות שהתחדשה בתקופה האחרונה. כלומר, צריך להניח הנחה שהתורה דיברה דווקא לאלו שחיים בתקופה האחרונה, ולא לאלו שחיו בתקופה הקודמת (וגם לא לאלו שחיו בזמן מתן תורה). ובהתאם לזה דיברה כביכול בשפה המובנת רק להם, ורמזים המובנים רק להם. איפה היגיון בהנחה כזו?

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' אפריל 19, 2018 3:05 pm

החושב כתב:ודרך אגב, בנוגע להשתלחות הפרועה, התכוונת לאתר אותי בערב יום כיפור?

לא ידוע לי איפה ראית בדבריי השתלחות פרועה.

החושב כתב:
סגי נהור כתב:
החושב כתב:כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.

זה כל כך "ברור"? לי ברור להפך לגמרי, ולדעתי דבריך הם גבוליים בואכה כפירה בתורה שבע"פ.

מה ראית כי נזעקת?
"שיקול הדעת" של חכמינו ז"ל עבורך זה דברים שמצוצים מן האצבע? זה דבר פסול שחז"ל מפעילים שיקול דעת ועל סמך זה קובעים שמסתבר יותר שהתורה התכוונה לזה ולא לזה?
או שלדעתך הרחבה שיקול הדעת של חז"ל לא היה תלוי בהכרת המציאות? אלא הכל אך ורק במה שלמדו מהמקראות ובמה שקיבלו מסיני, וחלילה להם להתחשב במה שקורה מסביבם?

שיקול הדעת האישי שלי אינו מצליח לעמוד על שיטת חז"ל במדות שהתורה נדרשת בהן. לא ברור לי על סמך מה נקבע שתיבה או אות פלונית באו למעט משהו ולעיניי נראה שיש עוד הרבה מלים ואותיות יתירות שלא דרשו מהן דבר. גם כשכבר ממעטים, אינני רואה על סמך מה מיעטו דבר פלוני ולא אלמוני (כדוגמת הציצית הנ"ל). כפי הנראה לתחושה זו שותפים גם רוב חכמי ישראל מאז חתימת התלמוד, ומסיבה זו לא נמצא בדבריהם (כמעט) דרשות חדשות מן הכתובים. כך שההנחה של מסורת התורה שבע"פ היא שאין בידינו הכלים לבחון ולמדוד את שיקול דעתם של בתי הדין הראשונים שדרשו כך, וברור שבידיהם היו (כפי שקבלו במסורת התורה שבע"פ) כלים שאין בידינו לעמוד על שורש ועומק טעמי התורה, ולכן דבריהם הם עבורנו דברים קבועים ומוחלטים שאינם תלויים בשיקול הדעת.
לענ"ד דבר זה הוא מוסכם על כל העוסקים בתורה שבע"פ בדרך המסורתית, ואי הסכמה על דבר זה היא חריגה מדרך זו.

החושב
הודעות: 1296
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי החושב » ה' אפריל 19, 2018 3:24 pm

סגי נהור כתב:שיקול הדעת האישי שלי אינו מצליח לעמוד על שיטת חז"ל במדות שהתורה נדרשת בהן. לא ברור לי על סמך מה נקבע שתיבה או אות פלונית באו למעט משהו ולעיניי נראה שיש עוד הרבה מלים ואותיות יתירות שלא דרשו מהן דבר. גם כשכבר ממעטים, אינני רואה על סמך מה מיעטו דבר פלוני ולא אלמוני (כדוגמת הציצית הנ"ל). כפי הנראה לתחושה זו שותפים גם רוב חכמי ישראל מאז חתימת התלמוד, ומסיבה זו לא נמצא בדבריהם (כמעט) דרשות חדשות מן הכתובים. כך שההנחה של מסורת התורה שבע"פ היא שאין בידינו הכלים לבחון ולמדוד את שיקול דעתם של בתי הדין הראשונים שדרשו כך, וברור שבידיהם היו (כפי שקבלו במסורת התורה שבע"פ) כלים שאין בידינו לעמוד על שורש ועומק טעמי התורה, ולכן דבריהם הם עבורנו דברים קבועים ומוחלטים שאינם תלויים בשיקול הדעת.
לענ"ד דבר זה הוא מוסכם על כל העוסקים בתורה שבע"פ בדרך המסורתית, ואי הסכמה על דבר זה היא חריגה מדרך זו.

איני יודע מה כבודו שח...
מישהו דיבר בכלל על השאלה אם יש בימינו איש שיודע לדרוש מקראות?
מישהו העלה בדעתו שיבוא אדם שלא יודע לדרוש את התורה במידות שהיא נדרשת בהם, ויתחיל לדרוש ולקבוע הלכות?

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' אפריל 19, 2018 3:42 pm

החושב כתב:
סגי נהור כתב:שיקול הדעת האישי שלי אינו מצליח לעמוד על שיטת חז"ל במדות שהתורה נדרשת בהן. לא ברור לי על סמך מה נקבע שתיבה או אות פלונית באו למעט משהו ולעיניי נראה שיש עוד הרבה מלים ואותיות יתירות שלא דרשו מהן דבר. גם כשכבר ממעטים, אינני רואה על סמך מה מיעטו דבר פלוני ולא אלמוני (כדוגמת הציצית הנ"ל). כפי הנראה לתחושה זו שותפים גם רוב חכמי ישראל מאז חתימת התלמוד, ומסיבה זו לא נמצא בדבריהם (כמעט) דרשות חדשות מן הכתובים. כך שההנחה של מסורת התורה שבע"פ היא שאין בידינו הכלים לבחון ולמדוד את שיקול דעתם של בתי הדין הראשונים שדרשו כך, וברור שבידיהם היו (כפי שקבלו במסורת התורה שבע"פ) כלים שאין בידינו לעמוד על שורש ועומק טעמי התורה, ולכן דבריהם הם עבורנו דברים קבועים ומוחלטים שאינם תלויים בשיקול הדעת.
לענ"ד דבר זה הוא מוסכם על כל העוסקים בתורה שבע"פ בדרך המסורתית, ואי הסכמה על דבר זה היא חריגה מדרך זו.

איני יודע מה כבודו שח...
מישהו דיבר בכלל על השאלה אם יש בימינו איש שיודע לדרוש מקראות?
מישהו העלה בדעתו שיבוא אדם שלא יודע לדרוש את התורה במידות שהיא נדרשת בהם, ויתחיל לדרוש ולקבוע הלכות?

אני לא רואה הבדל גדול בין לדרוש מקראות לבין לנסות להסביר את שיקול הדעת של דורשי המקראות (ולמצוא "איפה הם טעו"). אתה נטפל שוב לטפל ולא לנקודה שניסיתי להביע בתשובה לדבריך. הנקודה היא שאכן דרשות חז"ל עבורנו אינן דברים שתלויים בשיקול הדעת הידוע לנו, אלא הן דבר ה' בתורתו, אקסיומה שלא ניתן לערער עליה ואפשר רק לדון היכן היא חלה והיכן לא. אכן יתכן שבי"ד שמחזיק גם הוא באותם כלים ומבין את עומק ושורש הטעם שדרשו כך ולא אחרת (והן טעמי תורה שיתגלו לעת"ל) יוכל לבוא ולדרוש באופן אחר.
אגב, לעיל טענו להדיא שברור שבדורנו יש לדרוש אחרת (וכבר תיארתי את העמדה הלא אורתודוקסית שעומדת מאחורי זה להבנתי). אלא שאמרו שיש מגבלה טכנית, שאין לנו את הבי"ד שיעשה את זה.

עיק
הודעות: 460
הצטרף: ש' פברואר 26, 2011 9:15 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי עיק » ה' אפריל 19, 2018 11:06 pm

בעקבות הדיון המתנהל כאן, מישהו הפנה את תשומת ליבי לדברי הראי"ה קוק בספר לנבוכי הדור (שנדפס מכ"י לפני כמה שנים), בפרק יג, העוסק בנושא בי"ד הגדול כיסוד תורה שבעל פה . כמה קטעים משם השייכים לעניין:

יסוד תורה שבעל פה האמור מפורש בתורה שבכתב הוא, לעשות כל דבר אשר יפלא בתורה בין דם לדם, בין דין לדין, רק על פי הדבר אשר יגידו לנו מן המקום ההוא אשר יבחר די. והנה הפלאה זו נחלקת לכמה דרכים, שהרבה פנים יש לצדדי הספק, וכל ספק שבעולם חייב להיות נחתך דוקא על פי בית דין הגדול שבמקום המקודש. ולתורה שבעל פה כזאת הדעת נותנת שהיא אשרה וחייה של האומה. אין לנו שום דבר שיגביל כח הבית דין הגדול, לעשות ולתקן לשם שמים ככל צרכי הדור בכל דברים פרטיים שבמצות, לבד מה שבכל שב ואל תעשה, דינא הוא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה , מובן הדבר כשיש בזה צורך ומטרה כללית נחוצה, ואפילו בקום ועשה, אף על פי שלפי מסקנת הש״ס ביבמות דף צ, אין כח בידם לעקור דבר מן התורה, מכל מקום אין לסנהדרין גדולה שבלשכת הגזית כשתהיה על מכונה להיות משועבדת לפרט זה. והרי רב חסדא ועוד כמה אמוראים סוברים דיש כח לבית דין לעקור דבר מן התורה גם בקום ועשה. ואם יפסקו בית דין הגדול כותייהו ודאי רשות בידם. שאין שום דעת נוטה שיהיו משועבדים לפסקי פוסקי הלכות שבאו אחר התלמוד. גם יש מראשונים ז״ל שפסקו כרב חסדא, וכשיש צורך וטעם נכון כבר כתבו תוספות שיש כח בידם לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה, ביחוד אם יבא להם דבר זה על פי דרשת המקרא, כדמצינו ״קרא אשכח ודרש״. וכמו שאמרו חז״ל בסנהדרין על דבר שינוי הכתב דסמכו אקרא דמשנה התורה שעתיד כתב זה להשתנות. וכל מה שיביאו ראיה מהמקרא על פי דרשה והסכמה מבית דין הגדול, אין כאן משום עקירת דבר מן התורה כלל. ביחוד אין לנו קבלות ברורות על פרטי ההלכות איזה מהם הם הלכה למשה מסיני, ואיזה מהם הם דברים שנתקנו ונדרשו על פי בתי דינים שבדורות.

על כן ודאי יהיו כל פרטי התורה מה שיהיה צורך לתקן ולחדש מסור ביד בית דין הגדול. וכל הממרה על דבריהם, בין להקל בין להחמיר, הוא עובר וממרה על פי בית דין ונידון כזקן ממרא, שהוא עוקר יסודה של האומה ומרכזה. למשל, אם דרשינן טעמא דקרא חולקים תנאים. ואם הבית דין הגדול יקבע הלכה כמאן דדרש טעמא דקרא, ויחדש גם כן כמה הלכות על פי טעמא דקרא, ודאי תהיה הרשות בידם. וכל היוצא על פי הסכמתם זוהי תורה שלמה. ואין לדאוג כלל חלילה לביטולה של תורה על ידי זה, כי כל דרכי תורה המה דרכי נועם ונתיבות שלום. ואם יהיו צריכים בית דין לחדש דברים פרטיים יהיו גורמים ודאי לחיזוק כללי התורה כולם, ולאושר עמנו החמרי והרוחני...

מובן הדבר שכמו שיהיה ביד הבית דין הגדול כח להקל לפעמים בדברים הנהוגים להחמיר כשימצא להם טעם מספיק וראיות מן התורה, כן יהיו ודאי רשאים וחייבים להחמיר לפעמים במה שתהיה השעה צריכה לכך לגדור גדר בתורה לחזקה ולאמצה. אם כן כל שתהיה האומה מוחזקת יותר בשמירת התורה כן יהיה ביד בית דין להקל לפעמים באיזה סייגים וגדרים. ולעומת זה כל שתהיה הפריצות וחלישות רגש הדת נוהג יותר באומה, כן יהיו חייבים להחמיר ולעשות סייג לתורה.

על כן אחד מתנאי הקדמת שכלול חיי עמנו בעתיד הוא שנהיה מורגלים בכלל ללכת בדרך ישרה ולשמור דרכי תורה ומצותיה, אז יש תקוה שכאשר נזכה לחיים לאומיים בכל פרטיהם, שעמהם יהיה גם כן מרכז חי לתורה שבעל פה, שכל דעת ישרה מסכמת איך ראוי להוקירו ולשמור כל היוצא ממנו בכל תוקף ועז, והיא ודאי מצוה תורית מפורשת בתורה שבכתב. אז תועיל הרבה הדרכתינו המוסרית בשמירת התורה והמצוה על פי המרכז הנהוג בגלות מרכז התלמוד והפוסקים המבונים על פיו, שיוכל הבית דין הגדול להעמיד יותר את החיים הלאומיים בלא לחצים של סייגים וגזירות. אמנם לפי מה שתהיה הפריצות יותר נהוגה, ורגש הדת שהוא חיי האומה יותר רפה, כן יהיו מוכרחים להעמיס עניני סייגים וחומרות. ומובן הדבר שיצרו בזה צעדי האומה בהתפתחותה. אבל הדבר יהיה הכרחי. כי המעמד המוסרי, ורגש הדת השלם הוא יסוד חיי האומה והפרחתה. על כן כל איש נלבב האוהב באמת את עמו וחפץ בלב שלם בהתקדמותו, ישא באהבה שכמו לסבול את עול תורה ומצותיה, בכל חומר שבהם על פי הדרך הנהוג בישראל מעולם, על פי מרכז התלמוד שעומד לנו במקום בית דין הגדול, עד העת המאושרה, שישובו לנו שופטינו כבראשונה. אז תצא מציון תורה ואורה לכל ישראל. גם לכל האנושות כולה. ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד׳ ואל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״.

הכלל המוסכם שבתלמוד שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין לא יוכל להיות למעצור בעד בית דין הגדול השלם מלדון על הדברים המוסכמים בתלמוד להכריע בהם כשם שאנו דנים על כל דבר המוסכם בפוסקים על פי הסברא וראיות מן התלמוד, מכמה צדדים. האחד, כי בכלל חתימת התלמוד הלא באה מקבלת האומה כולה את התלמוד לספר מחוקק לדון על פיו בכל דרכי התורה. והקבלה אמנם היתה מפני הגלות והפיזור. אם כן, ממילא מובן, שבבא לנו התחיה הלאומית השלימה והבטוחה, שאין לנו להיות עוזבים את עקרה של תורה שבעל פה שאמרה תורה מפורש מן המקום אשר יבחר ד׳, המרכז החי, בשביל חתימה שהיתה רק בשביל הכרח הגלות. ובודאי לא קבלוה עליהם הגוי כולו כי אם עד הזמן שישובו לנו כל כוחותינו הלאומיים במלואם. ועוד, שאין הדברים אמורים כי אם בדברים שהם בכלל תקנה וגזירה, אבל דברים שבאו מדרך למוד וסברא, עומק הדין הוא שאין לך אלא שופט שבימיך, ויפתח בדורו כשמואל בדורו. וזולת כל אלה תקותינו השלמה תתמלא רק אז בשוב אלינו כל כוחותינו הטבעיים כימי קדם ביום חבש ד׳ את שבר עמו. ואז בהתעורר בנו חיים חדשים ורעננים יהיו בנינו למודי ד׳ ורמי מעלה מאד, עד שלא יהיה עוד הכלל המוסד מפני לחץ הגלות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, שעל ידי זה הלבבות הולכים ומתמעטים, שאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אבל כאשר ישוב ישראל יציץ ופרח בארץ אבות, אז ישובו לנו כוחותינו הראשונים ביתר שאת ויתר עז ותשועת ד׳ תשגבינו, שגם סגולת הנבואה, שהיתה לעמינו מאז, תשוב לנו, ולא יאמר עוד על בנינו שהם בית דין קטן בחכמה ובמנין נגד הראשונים, כי אם ירום ונשא וגבה מאד, ודעת ויראת ד׳ עם כל חכמת בינה ודעת התורה על ברורה ואמתתה ישובו לנו ברום מעלתן. ומחכמים נשאים כאלה כשיעמדו בית דין על ישראל, אין לנו לדאוג כלל לא משום מכשול עון בהוראה, כי נכח ד׳ דרכם, ולא משום מעצור מצד הדת והאמונה בדרך החיים, כי תורת ד׳ תמימה תתן לעולם עז לישראל ומגן להולכי תם.

ידעתי אמנם שהדעה הנשאה הזאת תוכל להיות למפגע לקלי דעת החפצים לדחוק את הקץ ורודפים את העתיד הרחוק בלא זמנו, אלה הם השועלים המחבלים, שאף שהרגשתם היא הרגשה רוממה ונעלה, אבל רוחם אינו רוח שוקט הראוי לכל איש ישר היודע את אשר לפניו. האדם המיושב בדעת, לא תניעהו כלל כל משאת נפש על דבר העתיד מלנצור תעודה ולעשות ולקיים את כל המצות שבתורה על פי אשר הורונו חכמינו ז״ל מיסדי התלמוד, ולהכיר גם כן בהכרה פנימית איך הוא ממלא בזה את החובה המוסרית האמתית לחיי האומה ועתידותיה, שהוא בדיוק העמוק של אחרית המלה של האמת — רצון השי״ת ועבודתו, שהוא חפץ בצדק ובמשפט וכל מעגל טוב.

ארי שבחבורה
הודעות: 1331
הצטרף: ה' ספטמבר 22, 2011 9:48 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי ארי שבחבורה » ו' אפריל 20, 2018 12:28 am

אוצר החכמה כתב:מה טוענים שני הצדדים כלומר כל אחד מבתי הדינים מה סבר משה רבנו בנושא זה?

לא הבנתי את השאלה.
יש סיבה כלשהי להניח שלמשה רבנו היתה עמדה כלשהי בסוגיא זו? הרי לא מדובר כאן בהלכה מקובלת.

ארי שבחבורה
הודעות: 1331
הצטרף: ה' ספטמבר 22, 2011 9:48 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי ארי שבחבורה » ו' אפריל 20, 2018 12:38 am

החושב כתב:
ארי שבחבורה כתב:
החושב כתב:לגוף העניין, הנידון כאן, והנקודה המבלבלת בו הם כך:
כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.
ואם ניקח לצורך העניין את הפסוק 'ועמדו שני האנשים'. המילה 'אנשים' ממעטת מישהו מתורת עדות. את מי? אולי אשה (שבועות ל:), אולי קטן (ב"ב קנה:) אולי עוד משהו. אבל הצד השווה שבכל האופציות - שיש בהן סברא מסוימת. (נשים וקטנים הם עדים פחות אמינים. או עוד איזה סברא). נגיד שחכמים ראו לנכון למעט אשה, וזאת (נגיד) משום שזה הגיוני מאוד: ידוע שנשים פחות אמינות מגברים. [אם היו עושים מחקר, היו רואים שגברים מדייקים ב90% מהמקרים, ונשים מדייקות ב80% מהמקרים].

אחרי אלפיים שנה המציאות השתנתה. נשים כבר לא פחות אמינות מגברים (נגיד). אם המצב היה כך תמיד, (שוב 'נגיד') לא היה נכון למעט אשה מתורת עדות אלא היה ראוי לדרוש את הפסוק באופן אחר.
אז יושבים עכשיו סנהדרין ורשות נתונה להם לדרוש כפי שנראה בעיניהם. ויש להם סמכות לחלוק על הבית דין הראשון. מה הם יעשו במקרה הנ"ל?
זו השאלה.
נראה לי שזו שאלה לגיטימית לחלוטין (אף כי התשובה, לדעתי, פשוטה. וכפי שכבר כתבתי: התורה התכוונה לדין אחד מוגדר. ולכן בית דין ב' יכולים רק לחלוק על בית דין א'. אבל לא יכולים לומר שפעם היה כך ועכשיו זה אחרת)

לא הבנתי. למה הם לא יכולים לטעון שלדעתם מעולם התורה לא התכוונה למעט נשים והבית-דין הראשון טעה בזה?


יכולים. אבל למה שהם יחשבו כך? הרי הסיבה היחידה לחשוב כך היא המציאות שהתחדשה בתקופה האחרונה. כלומר, צריך להניח הנחה שהתורה דיברה דווקא לאלו שחיים בתקופה האחרונה, ולא לאלו שחיו בתקופה הקודמת (וגם לא לאלו שחיו בזמן מתן תורה). ובהתאם לזה דיברה כביכול בשפה המובנת רק להם, ורמזים המובנים רק להם. איפה היגיון בהנחה כזו?

מדוע זה פחות הגיוני בעיניך מאשר לומר להיפך שהתורה דיברה רק לאלו שחיו בתקופה הקודמת ולא לאלו שחיים בתקופה האחרונה?

החושב
הודעות: 1296
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי החושב » ו' אפריל 20, 2018 7:47 am

ארי שבחבורה כתב:
החושב כתב:
ארי שבחבורה כתב:לא הבנתי. למה הם לא יכולים לטעון שלדעתם מעולם התורה לא התכוונה למעט נשים והבית-דין הראשון טעה בזה?


יכולים. אבל למה שהם יחשבו כך? הרי הסיבה היחידה לחשוב כך היא המציאות שהתחדשה בתקופה האחרונה. כלומר, צריך להניח הנחה שהתורה דיברה דווקא לאלו שחיים בתקופה האחרונה, ולא לאלו שחיו בתקופה הקודמת (וגם לא לאלו שחיו בזמן מתן תורה). ובהתאם לזה דיברה כביכול בשפה המובנת רק להם, ורמזים המובנים רק להם. איפה היגיון בהנחה כזו?

מדוע זה פחות הגיוני בעיניך מאשר לומר להיפך שהתורה דיברה רק לאלו שחיו בתקופה הקודמת ולא לאלו שחיים בתקופה האחרונה?

כך נראה מסתבר יותר מכמה סיבות:
א. התורה ניתנה בזמנם (וראה במה שהבאתי לעיל בשם התורה תמימה).
ב. ברוב הזמנים המציאות הייתה כמו פעם ולא כמו עכשיו.
ג. פשוטי המקראות בכל מקום מתייחסים למציאות שהייתה בזמן מתן תורה, ולא לראליות אחרות

שמואל אריאל
הודעות: 87
הצטרף: ג' דצמבר 19, 2017 1:16 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי שמואל אריאל » ו' אפריל 20, 2018 10:13 am

הוזכר כאן ספרי "נטע בתוכנו" שבו יש דיון בהרבה מן העניינים הנידונים כאן. לתועלת הציבור רצ"ב פרק העוסק במקומה של הסברה בתהליך הדרישה.
כמו כן, הוזכר בקצרה עניין "אין אדם דן גז"ש מעצמו" - רצ"ב הסיכום של הפרק העוסק בנושא זה.
(לא יכולתי לקרוא כעת את כל השירשור, אלא רק חלקים בסופו.)
קבצים מצורפים
פרק ח - סיכום.pdf
(35.06 KiB) הורד 286 פעמים
פרק יא.pdf
(179.05 KiB) הורד 256 פעמים

פרנקל תאומים
הודעות: 4426
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » א' אפריל 22, 2018 8:35 pm

קראנו השבת: "ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת באש תישרף".

האם מאן דהוא מן חו"ר אתרא הדין יכול ליישב מעט על הלב עונש נורא כמו 'שריפה'? אמנם בש"ס מבואר שמיתה בשריפה אין היא כפי המצטייר בעינינו (לא מעלים אותה על המוקד), ואעפ"כ.
כמובן שיהיה איך שיהיה, תשובה בנוסח של "כך גזרה חכמתו ית'" ו"מי יאמר לו מה יעשה" היא בוודאי תשובה נכונה. וכל שאלתי היא בהנחה שבידינו להבין במידה כזו או אחרת את המוסר של העונשים בתורת ה'.

אביגדור
הודעות: 419
הצטרף: ה' יוני 18, 2015 2:38 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי אביגדור » א' אפריל 22, 2018 8:38 pm

אינני מבין למה שריפה חמירא לך מסקילה או אפילו מחנק (בהרגשה) אבל איך שיהיה מה יש לרחם על מי שעומדים ב' עדים ומתרים והוא מתיר עצמו למיתה? הרי הוא משול לאדם שלוקח אקדח ויורה בעצמו.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי דרומי » א' אפריל 22, 2018 8:39 pm

סתם כהערה: נחלקו תנאים איזו מיתה חמורה יותר - אם סקילה או שריפה. וה' יצילנו מכל נזק וצער וסכנה, ובלע המות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים.

סמל אישי של המשתמש
ירח מלא
הודעות: 164
הצטרף: א' אפריל 27, 2014 12:00 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי ירח מלא » ב' אפריל 23, 2018 11:41 pm

אינני מכיר את הניק 'בן מלך' (שאני מאד נהנה מדבריו), אבל מהגאון בעל ה'בן מלך' שמעתי בהקשר לדברי המקובלים שלעתיד לבוא יום הכיפורים ייהפך ליום שמחה ומשתה כפורים (והאמת שיש הרבה מקורות סביב הנושא של 'מצוות בטלות לעתיד לבוא'), ש"התורה לא תשתנה - אבל המציאות משתנית". כלומר התורה מצווה לנצח שביום העשור חודש יש לעשות כך וכך כדי לכפר על העוונות ולהגיע לתכלית של השראת השכינה. אמנם בעתיד כאשר הובטחנו מהנביאים שלא יהיו עוד חטאים כבר לא שייך לצום ביום כיפור במצב זה שהשכינה כבר שורה.

בניגוד לשאר המצוות הבטלות לעתיד לבוא, הרי דווקא ביחס לצום יום כיפור היה כבר בהסטוריה שביטלוהו בזמן שיא השראת השכינה (בניין בית ראשון).

סמל אישי של המשתמש
ירח מלא
הודעות: 164
הצטרף: א' אפריל 27, 2014 12:00 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי ירח מלא » ב' אפריל 23, 2018 11:43 pm

סגי נהור כתב:
ירח מלא כתב:לפיכך בחרתי להעתיק קטע בהדגשה מתוך הספר של אחד מגדולי החסידות "דגל מחנה אפרים" פרשת בראשית, עליו ששתי כמוצא שלל רב, בהיותו מגדיר היטב את הנושא.
"ויש לפרש כי ידוע תורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד, ואין אחד נפרד מחבירו כלל. כי אי אפשר לזה בלא זה, דהיינו התורה שבכתב מתגלה צפונותיה על ידי תורה שבעל פה, ותורה שבכתב בלא תורה שבעל פה אינו תורה שלימה והוא רק כמו חצי ספר, עד שבאו חז"ל ודרשו התורה וגילו דברים הסתומים. ופעמים הם עוקרין דבר מן התורה, והיינו בענין מלקות שכתוב בתורה ארבעים ובאו רבנן ובצרו חדא (מכות כ"ב:), והכל על ידי הופעת רוח קדשם שהופיע עליהם והיה כח בידם לעשות זה.
נמצא תלוי שלימות תורה שבכתב בתורה שבעל פה, ולכן האומר אין קל וחומר מן התורה או שחולק על מאמר אחד מחז"ל כאילו כופר בתורת משה רבינו ע"ה (סנהדרין צ"ט.), כי הכל תלוי בדרושי חז"ל והם עיקר שלימות התורה שבכתב. וזה יש לפרש שבא הרמז דרש דרש הם חצי אותיות שבתורה, היינו עד שדרשוה חז"ל אינה נקראת התורה שלימה רק חצי, ובדרושי מאמרי חז"ל נשלם התורה להיות נקרא ספר שלם.
וכן בכל דור ודורשיו הם משלימין התורה כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו דור ולפי שורש נשמתן של אותו הדור כך השי"ת מאיר עיני חכמי הדור ההוא בתורתו הקדושה והכופר בזה גם כן כאילו כופר בתורה ח"ו.
... כי תורה שבכתב לבד אינו אלא חצי הספר רק תורה שבעל פה משלמת אותה להיות נקראת ספר שלם והבן".
הדברים מדברים בעד עצמם, ופשוט וברור שזהו תפקידם של חכמי התושב"ע להנחיל את ערכי התורה הנצחיים, למצב הדור המשתנה. וכמו שראינו לעניין פרטי הלכות ומצוות מסויימים שהזכירו כאן באשכול (תקנות סביב מעמד האשה, היתר עסקה, ועוד תקנות רבות במהלך הדורות). כך עשו חז"ל בדורם וכך צריכים לעשות בדורינו.

לא עיינתי בדבריו בפנים, אבל נראה פשוט שכוונתו רחוקה מאוד ממה שאתה כותב, ולמעשה הפוכה ממנה. ראשית ההקשר האקטואלי של דבריו איננו היתר עסקא וכל כיו"ב, אלא דרכי עבודת ה' הרוחנית, ומן הסתם בהקשר של שיטת החסידות שחידש סבו הבעש"ט (וכגון בזה ששלל את דרכי הסיגופים והתעניות שהיו נהוגים לפניו). ולמה אני אומר שזה הפוך מדבריך? כי זה בדיוק להפך מלפרש את טעמי המצוות לפי "התקופה החקלאית" וכדומה, ועיקר כוונתו בענין זה שהתורה נדרשת בכל דור לפי צרכו היא שכשם שהרמב"ם לדוגמא פירש את התורה ע"פ הפילוסופיה ע"פ צורך אותו הדור, הנה בדורות האחרונים מתפרשות מצוות התורה בעבודת האדם הרוחנית הפרטית, כגון יציאת מצרים שבכל אדם, עבד עברי ואמה עבריה שבכל אדם, כמקובל אצל תלמידי הבעש"ט, וכפי שחוזרים ואומרים (ראה בספרי בעל התולדות עשרות פעמים) שזה עומק הכוונה בנצחיות התורה ומצוותיה. זאת ההבנה בדבריו בהקשרם המוכר לעוסקים בספרי חסידות.

לעומת זאת ההסבר שחז"ל מפרשים את התורה לפי ערכי התקופה, ולדוגמא שפירשו עין תחת עין ממון בניגוד לפשט התורה כי כך ראו צורך לפרש את התורה בזמנם, הוא בדיוק השיטה הקונסרבטיבית, ואינני אומר זאת כסיסמה או כקללה (שא"כ הייתי אומר נאצי) אלא כעובדה בעלמא, שזוהי שיטתם, שאותה הם אגב יודעים לנסח הרבה יותר יפה ממה שניסחו כאן באשכול.

דווקא הדוגמא שלו היא מהלכה מעשית ביותר של ארבעים יכנו, שחז"ל הפחיתו ל39, והוא מדבר שוב ושוב על כך שהתורה עצמה היא רק חצי. אבל אדרבא יראה הציבור (וגם אתה בפנים) וישפוט אם זה כוונתו. ואם יעמידוני על האמת בכוונת דבריו כמובן אחזור בי. מה גם שלא עיקר חילי מדבריו הקדושים (איני מההולכים בדרך החסידות הבעשטי"ת) אלא מניתוח המצב.



לגבי הקונסרבטיבים. הרב קוק שדאג להיתר מכירת הקרקעות בשמיטה הזהיר במפורש שאם יתערבו בזה פקידי הברון ילחם בכל הכח שלא יהיה היתר. הכלל הוא שהשינויים והתיקונים לתושב"ע חייבים לבוא מתוכי בית המדרש הוותיק ומרצונם של יראי ה' הדבקים בתורתו ובמצוותיו. ברגע שהלכה מסויימת נדרשת לשינוי בהתאם לתקופה (ולא חסרים כאלו. ריבית לגוי ועוד אלפי דוגמאות), יש משקל רב האם הדרישה לשינוי באה מבאי בית המדרש החרדים על דברו או שהדרישה באה מקלי הדעת פורקי עול.

בן מיכאל
הודעות: 2255
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי בן מיכאל » ב' אפריל 23, 2018 11:45 pm

ירח מלא כתב:בניגוד לשאר המצוות הבטלות לעתיד לבוא, הרי דווקא ביחס לצום יום כיפור היה כבר בהסטוריה שביטלוהו בזמן שיא השראת השכינה (בניין בית ראשון).

פעם השבתי לחוקר חילוני שניסה "להוכיח" לי מפסוק זה, שעם ישראל לא ידע מדיני התורה בימי שלמה (ואת המסקנה מכך, אני משאיר לדמיון הקוראים), כי בפשוטו של מקרא לא מוכח כאן שום דבר - דילגו על יום כיפור, כפי שכשאם היה כתוב כי הדליקו נרות שבעה ימים, אף אחד לא היה מעלה בדעתו כי עשו זאת גם בשבת - אלא שבוע ובשבת הופסק - כמה פשוט!

שמש
הודעות: 1578
הצטרף: ג' דצמבר 01, 2015 9:19 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי שמש » ג' אפריל 24, 2018 12:03 am

את החוקר (אולי) דחית בקש אך בגמ' כתוב להפך, שמהפס' "עשתי עשר יום" למדו שכמו שיום כולו רצוף כך עשתי עשר יום רצופים (ולא שמדלגים על השבת כמ"ש) והקריבו גם בשבת בחנוכת המשכן ומכך למד שלמה בק"ו שאם חנוכת משכן דוחה שבת החמורה שבסקילה חנוכת המקדש דוחה יוה"כ שבכרת.

בן מיכאל
הודעות: 2255
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי בן מיכאל » ג' אפריל 24, 2018 1:50 pm

שמש כתב:את החוקר (אולי) דחית בקש אך בגמ' כתוב להפך, שמהפס' "עשתי עשר יום" למדו שכמו שיום כולו רצוף כך עשתי עשר יום רצופים (ולא שמדלגים על השבת כמ"ש) והקריבו גם בשבת בחנוכת המשכן ומכך למד שלמה בק"ו שאם חנוכת משכן דוחה שבת החמורה שבסקילה חנוכת המקדש דוחה יוה"כ שבכרת.

לכן כתבתי "בפשוטו של מקרא" - כי למאמין בקבלת חז"ל בודאי לא יהיו ספיקות על זמן כתיבת התורה.

זבולון
הודעות: 66
הצטרף: ד' ינואר 18, 2017 6:24 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי זבולון » ג' אפריל 24, 2018 8:28 pm

ירח מלא כתב:ברגע שהלכה מסויימת נדרשת לשינוי בהתאם לתקופה (ולא חסרים כאלו. ריבית לגוי ועוד אלפי דוגמאות)

על אלפי דוגמאות קצת קשה לדון, אבל אולי תסביר איזה שינוי מצאת בדיוק ברבית לגוי?

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ו' אפריל 27, 2018 3:30 pm

מבלי להכנס לדיונים המרתקים עצמם באשכול זה, המביאים גם ללא ספק להערכת כשרונותיהם הברוכים וידיעותיהם המופלגות של המתדיינים הנכבדים, יש לי כמה הרהורי דברים "כצופה מן הצד". (והם לא בהכרח סדורים זא"ז, אם כי אפשר למצוא להם מכנה משותף):

א. האם מאן דהוא מן השואלים המאד כשרוניים והידענים השקיע את כל מאמציו להתחנן לפני בוראו שוב ושוב עד שיחוננו דעה בינה והשכל על מנת לקבל תשובות לשאלות הקשות שלו, עד שיתיישבו גם על ליבו. לכל הפחות כמו כמות המאמצים והאנרגיה שהשקיע בשאלותיו (הלגטימיות לכל מבקש אמת), ובדחיית התשובות שקיבל מסובביו.

ב. בחלק מהדו"ד נראתה (לעיני מתבונן כמוני) "התנצחות", כשל "קרב עד זוב דם", שעסקה בהמון דקדוקים, מה בדיוק אמר משיב זה, ומה בדיוק הקשיתי לו, האם ענה באופן מספק לכל השאלות, או סתם "מרח" או "התחמק" מהעיקר. רובנו (כנראה) אוהבים להתווכח ולרוב גם לעמוד על שלנו, אבל לא זה העיקר, אלא "בקשת האמת" (כי זאת בעצם תמצית חיינו). בזה נבדלו והונצחו ב"פנתיאון היהודי" כל רבותינו ז"ל מבקשי האמת, שהקריבו למענה לא מעט בכל צורה אפשרית, ולכם "אמיתתם" צלחה כל מפקפק שואל ומקשה מימי קדם ועד היום, וכך גם תמשיך לדלג על כל ה"מכשלות" האמוניות לנצח נצחים. ה"מפקפקים", "תמיהותיהם" ו"תפיסותיהם" יחלפו מן העולם ואמיתת מבקשי האמת תיוותר לנצח.

ג. התעוררה בליבי שאלת תם: אם חלילה אדוננו הרמב"ן ז"ל היה נשאר "פעור פה" לנוכח שאלת מומר או כומר כלשהו באחד מויכוחיו, האם משהו מאמונתו השלימה והעמוקה בדברי חז"ל היה מתערער חלילה? האם היתה נכנסת בו "קרירות" ו"תהייה" מסוימת בדרכו? אני בטוח לחלוטין שלא!

ד. אחד הכותבים כתב באחד מדפי האשכול על החשש מפני התרחקות ה"אינטלקטואלים" מהמחנה החרדי, אם לא נדע מה להשיב להם וכיצד להניח את דעתם. אינני מתיימר לחבוש "כתר" מכובד זה, אך מהיכן שאבו את ה"אינלקט" שלהם? רק ממקורות חז"ל ראשונים ואחרונים? או שמא גם ממקורות זרים? נפגשתי בחיי עם כמה וכמה "מתפלספים/מעמיקים/חוקרים" (שאינני זר לדרכם, אך לא למסקנותיהם), ומשום מה היתה לי הרגשה שהם נחשפו למקורות זרים ו"גילו את אמריקה", ומאז הפך כל "יקר" למיושן וחשוך - במקרה הרע, ול"תם-שאינו יודע לשאול" - במקרה הטוב. שאלתי להם: האם השקיעו את כל אונם ומרצם בעמל ויגיעה להקיף את כל דברי חז"ל גאונים ראשונים ואחרונים בעיון רב בטרם "פרצו" ב"תמיהות"? (ולא רק להעמיק בחלקים מסויימים...).
אלברט איינשטיין אמר, שככל שהוא "מביט" על היקום ומנסה לתהות על סודו, הוא מתמלא ענווה גדולה עד כמה שהוא לא מבין ויכול להקיף בדעתו את כולו. ואם כך, כדאי קודם כל וראשית כל לעבוד במרץ על מידת הענווה ולהתנער מתחושת הגבהות האינטלקטואלית, להקיף בעיון את כל מקורותינו ורק אז להתחיל לשאול את כל השאלות , הלגטימיות, מתוך בקשת האמת.

ה. אני מקווה שכל משתתפי האשכול יסכימו איתי שחז"ל גאונים ראשונים ואחרונים, היו מאד מאד כשרוניים, חכמים מאד מאד ומתרחקים מאד מכל רסיס "שקר" (ואני מתבייש לכנותם בתאורים מועטים אלה...אך זאת רק לצורך הדיון). וניקח לדוגמא את רבותינו הרמב"ם והרמב"ן, את הגר"א והאר"י ז"ל. אם להם לא היו פקפוקים ותמיהות ללא מענה בעקבות מצוות הקרבנות או מחיית עמלק לדוגמא, מה נאמר אנחנו? האם אין זה אומר, שחוסר ההבנה של חלק מאיתנו נובע מ"מה שאין בנו" יותר ממה ש"יש בנו"?

מתנצל מראש בפני כל מי שחש עצמו נפגע מדברי, ומתנצל מראש על הגישה ה"מיושנת" וה"בלתי אינלקטואלית בעליל". מה לעשות? כזה אני. ולא כתבתי כל זאת אלא כנקודות למחשבה...

שומע ומשמיע
הודעות: 2972
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » ג' מאי 01, 2018 9:22 pm

הרב בן עמרם אתה מתלהב ללא צורך, תנוח דעתך.
אף אחד מהמתדיינים לא 'מקורר' ולא 'נבוך' יש כאן שאלות מעניינות ולאנשים יש דעות לגביהן.
אני בטוח שכל יהודי רציני שופך ליבו בברכת אהבה רבה וכו' על כל שאלה. בין בענייני חזקה שלא נתבררה בשעתה,
ובין בענייני טעמי המצוות. שהרמב"ם והרמב"ן והגר"א והאר"י גם הוטרדו מהן והתעסקו בהן.

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ג' מאי 01, 2018 10:48 pm

שומע ומשמיע כתב:הרב בן עמרם אתה מתלהב ללא צורך, תנוח דעתך.
אף אחד מהמתדיינים לא 'מקורר' ולא 'נבוך' יש כאן שאלות מעניינות ולאנשים יש דעות לגביהן.
אני בטוח שכל יהודי רציני שופך ליבו בברכת אהבה רבה וכו' על כל שאלה. בין בענייני חזקה שלא נתבררה בשעתה,
ובין בענייני טעמי המצוות. שהרמב"ם והרמב"ן והגר"א והאר"י גם הוטרדו מהן והתעסקו בהן.


אכן, נחה דעתי לפחות ממך הרב, ששמעת וגם השמעת...
אך עדיין אני חושב שיש כאלה מתוכנו, שראויים להרהר בדברים שכתבתי, גם כאלה שהוזכרו כאן, וגם כאלה שאני מכירם ושמעתי שמעם...
ואם אכן כדבריך, אחזתני "התלהבות" מיותרת, גם לא נורא...לא "שילמתי" על זה יותר מדאי...


חזור אל “אספקלריא”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים