מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
ש. ספראי
הודעות: 812
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי ש. ספראי » א' אפריל 15, 2018 10:29 pm

החלום ושברו
&הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב על 70 שנות המדינה, התייחסות רבותינו להקמתה, השבר הרעיוני, האינטרסים הצרים ומלחמתנו בימים אלו בתרבות המערב & מאמר מטלטל, כולל תגובות קוראים תלמידי חכמים &


שבעים שנה למדינה. רבים מאיתנו, גם חלק מגדולי ישראל המובהקים (ואינני רוצה בכוונה לפרט את שמותיהם), לא האמינו שה"חאפלה הציונית" הזאת תחזיק מעמד זמן כה ממושך. ואכן, במתכונת ה'בן גוריונית' שבה היא הוקמה, המדינה השתנתה לחלוטין. החל מהמהפך השלטוני בתשל"ז וקבורת ההגמוניה ה'אדומה'. ניהול המדינה הועבר לקואליציה של הליכוד ובני עדות המזרח, ודברים רבים השתנו.

רבנו הגדול החזון איש זיע"א (כפי המצוטט בשמו בספרי מעשה איש) התייחס להקמת המדינה כמין "שמייכל", חיוך שחייך הרבונו של עולם והקים את המדינה ברוב חסדו. אך הנה אותו חיוך ממשיך בפרק זמן ארוך של שבעים שנה. (בימי ערב פסח של שנת תש"ט, הביע החזו"א את רחשי ליבו: "כבר חלפה שנה, ועדיין מרשים לנו לאפות כאן מצות". אפשר להבין את חששו היטב על רקע גילויו של קבר 'האלמוני', ר' סלאם ג'רפי הי"ד שנהרג על ידי איש ממסד מאפ"יניקי שחשש ממלחמת דת במחנה העולים מתימן, ונקבר בעילום שם. אלמנתו חיה עשרות שנים בלי לדעת היכן קבור, ורק בשנה האחרונה גילתה נכדתו כי הוא עדיין קבור כאלמוני. ממש כמו ברוסיה הקומוניסטית, רצחו אותו והעלימו את גופתו, רק בגלל שביקש לשמור על אורח חייו היהודי האותנטי. זו רק דוגמה אחת מיני רבות).
הבה ונראה את היחס שלנו, כחרדים לדבר ה', לשבעים שנות המדינה.

אינני נכנס כעת כלל וכלל להיסטוריה של הקמת המדינה וכוונות מקימיה, הוגי הציונות ומנהיגיהם. על כך כבר נשתברו קולמוסים רבים והובאו ציטוטים על כוונותיהם ומאוויהם הרעים והזדוניים. המאמר שלפניכם יעסוק במצבה הנוכחי של המדינה, כפי שהיא מצטיירת, לפחות בעיני, כיום.

בישראל אין כמעט נישואי תערובת


מצד אחד, אם בכל יהדות העולם מתמודדים עם נישואי תערובת ורבבות רבבות צעירים נישאים לנוכרים ונוכריות, הרי שבארץ ישראל בעיית ההתבוללות כמעט ואינה קיימת. הצעיר החילוני הממוצע, בפרט המזרחיים שבהם, נחשף ליהדות ברמה כזו או אחרת, ולפי סקרים שנערכו, הרי שרבים מאחינו הרחוקים, מתקרבים ליהדות. בחו"ל המצב גרוע פי כמה וכמה.
בארץ כמעט ולא תמצאו יהודים המשתייכים לרפורמים או לקונסרבטיבים, וכשיהודי רוצה להגיע לבית כנסת ביום כיפור, לחגוג בר מצוה או לומר "קדיש", הוא יעשה זאת בבית כנסת אורתודוקסי.
האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה מונה כ-870 בתי-כנסת, מתוך 1,170 בתי-כנסת רפורמים בעולם. מאומדנים המתבססים על סקר PEW מ-2013, ישנם 756,000 יהודים בוגרים הרשומים כחברים בארה"ב; מספר זה לא משקף את התחלופה של עוזבים ומצטרפים רבים בכל עת, וגם לא ילדים שמנו, לפי הערכות, 195,000 ב-2001. כמו כן, בקהילות חבר מספר ניכר של בני-זוג לא יהודיים, כש-31% מהמשתייכים נשואים לבן זוג שלא התגייר. 35% מהמשיבים הזדהו כרפורמים, ועל בסיס כך מעריכים שישנם עוד 1,154,000 יהודים בוגרים בארצות הברית שאינם רשומים בקהילה אך מזדהים באופן כללי עם הזרם. בנוסף לכל אלו, ישנם עוד 30,000 חברים בקנדה.
לצד אמריקה הצפונית, הגופים הבאים בגודלם באיחוד העולמי הם התנועה ליהדות רפורמית והיהדות הליברלית בבריטניה. ב-2010 מנו אלה, בהתאמה, 16,125 ו-7,197 בתי-אב רשומים ב-45 ו-39 בתי-כנסת של כל תנועה. ציבורים אלה היוו אז 19.4% ו-8.7% מהרשומים בקהילה דתית כלשהי (73% מיהודי בריטניה דאז), ובסך הכל 28.1% מתוך המשתייכים לבית-כנסת או 20.5% מכלל בתי-האב היהודיים.
מלבד אלו, ישנה נוכחות רפורמית בעוד כארבעים ארצות בעולם. בגרמניה, "איחוד היהודים הפרוגרסיביים" מונה כ-4,500 חברים; לאיחוד ההולנדי ליהדות מתקדמת יש 3,700 איש בעשרה בתי-כנסת; 13 קהילות ליברליות בצרפת מכילות כמה אלפי מתפללים; בחבר המדינות והמדינות הבלטיות מפעילים הרפורמים 60 בתי-תפילה ברחבי ברית המועצות-לשעבר; ל"איחוד ליהדות מתקדמת בדרום אפריקה" יש שמונה קהילות, ועוד.
לעומת כל המספרים המבהילים הללו, אותם שאבתי מהאנציקלופדיה, הרי ש"לתנועה ליהדות מתקדמת" בישראל יש בקושי כחמישים בתי-כנסת ומרכזים קהילתיים וכולנו יודעים כמה אנשים מבקרים בהם...
על פי חוק, מממנת המדינה את מוסדות החינוך הדתיים והחרדיים במימון מלא או חלקי. בשונה ממדינות רבות בחו"ל, בהם המדינה אינה מממנת מוסדות דתיים, הרי שבישראל אנו לא משלמים שכר לימוד למוסדות ה"בית יעקב" וגם זרם ה"חינוך העצמאי" ממומן על ידי המדינה. בתחילת דרכו מומן ה"חינוך העצמאי" על ידי המדינה בשיעור של 60%. שיעור השתתפות המדינה עלה במשך השנים, אולם בהמשך נקבע בתיקון לחוק יסודות התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני המזוהה עם מפלגת ש"ס, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ, ולאור פסיקת בג"ץ נקבע בחוזר מנכ"ל משנת 2003 כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי. זאת בשונה ממוסדות לא-רשמיים אחרים, המקבלים תקצוב מופחת.
גם מוסדות בלתי-רשמיים אחרים, בהם החיידרים הפרטיים ומוסדות לימוד חרדיים שאינם חלק משתי הרשתות האמורות, מתוקצבים בשיעורים שבין 55% ל-75% מתקציבם של מוסדות רשמיים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי. תיאורם של השירותים והמוסדות כלולים בחוק שירותי הדת תשל"א, שמשמש מסגרת לריכוז נושא שירותי הדת. המשרד מממן את המועצות דתיות - האחראית על אספקת שירותי הדת הבאים: נישואין, מקוואות, עירובין וחלקות קבורה. את הרבנות הראשית, את בתי הדין הרבניים ועוד שירותי דת רבים, בכל עיר ומושב בישראל. בשונה מישראל, הרי שבכל המדינות בעולם, המדינות אינן משקיעות ולו דולר אחד בנושאי דת.
רוב אזרחי המדינה אינם מבינים דבר וחצי דבר על מעלתם העצומה של בני הישיבות ואברכי הכוללים, ולהיפך, רוב אזרחי המדינה סבורים שבני הישיבות צריכים להתגייס לצבא ושאברכי הכוללים צריכים לצאת לעבוד, ולמרות זאת משלמת המדינה בכל חודש וחודש, כמה מאות שקלים לכל בן ישיבה ואברך כולל, כדי שיישב וילמד תורה. דבר זה אין לו אח ורע בשום מקום אחר על כדור הארץ. (אם כי יצויין שתקציבי ה"ההשכלה הגבוהה", גבוהה עשרת מונים מכל תקציב עולם התורה).
כאמור, למרות שרוב אזרחי המדינה אינם מבינים כלל וכלל את ערך לימוד התורה הקדושה ואינם מבינים מדוע אין מקומה של בת חרדית בצבא, הרי שישנו חוק רשמי במדינה, כך במשך כל שנות קיומה, הפוטר כל אדם שיש לו מעמד חוקי של בן ישיבה מגיוס לצה"ל. כך גם כל בת המצהירה על סירובה להתגייס לצבא מטעמי דת, נפטרת באופן גורף מחובת הגיוס האזרחית. נושא זה הושג בדמו של מרן החזו"א ורבים מגדולי התורה, שנלחמו כאריות עד לביטול גזירת גיוס בנות.
למרות שחוק הגיוס תלוי כעת על בלימה ולמרות שאין ספק שחובה לחוקק חוק חזק ובלתי מתפשר בנושא זה, (ואנו כולנו תפילה ותקוה שנזכה בכך בקרוב, באופן משביע רצון). גם אם ישנם בעיות כאלו או אחרות בנושא זה (ולא נתפלמס כעת כמה, איך ומדוע, והאם המצב התדרדר מבעבר, כן או לא), הרי שכל בן ישיבה סטנדרטי יכול לגשת ללשכת הגיוס, לעבור הליך ידוע ולקבל דיחוי משירות בצבא.
מדינת ישראל, הפלא ופלא, מממנת אלפי עצרות התעוררות, חלוקת מילגות לכותבי חדושי תורה, "הקבלת פני רבו ברגל", ועוד אלפי ארועי "תרבות יהודית", שהם בעצם אירועי חיזוק שכולם קודש. בקרוב נראה מאות שוטרים מאבטחים ומנווטים את התנועה בכל הכבישים הפונים למירון בדרך לקבר הרשב"י, הכל במימון מלא של המדינה. בארה"ב, למשל, אין מימון כזה, משום שהחוק האמריקאי הפריד את הדת מהמדינה. (אם כי מדובר בשמירה על הסדר והתחבורה ולאו דוקא מצד ההיבט הרוחני שבארועי כזה ודומיו).
גדולי ישראל חששו בשנות קום המדינה, בהם התנהלה כאן מלחמה אידאולוגית בין דתיים וחילונים, שכבר בקרוב לא יתאפשר לקיים בישראל חיי תורה. אך המצב השתנה. האידיאולוגיה החילונית כמעט מתה לחלוטין ואת מקומה תפסה תרבות הנהנתנות.
החילוני הממוצע, וגם מנהיגי המדינה, מוכנים למכור את הכל תמורת כסא מעור צבי, הרבה כסף בבנק, נופש בחו"ל ויציאה שבועית למסעדה.
גם הימין וגם השמאל הישראלי מוכן לאפשר לקיים כאן חיי תורה שוקקים ופורחים, רק אם נתמוך בקואליציה שלהם. המציאות היא שיושבים כאן מאות אלפי יהודים, המקיימים חיי תורה ומצוות בפהרסיא, ואין פוצה פה ומצפצף.

התבוללות עם העליה מבריה"מ
מצד שני. למרות שאין בישראל כמעט התבוללות עם גויים מוצהרים, אך הישראליות החדשה, הרחוקה מחיי תורה, גרמה לרבבות יהודים להתחתן עם גויים גמורים שהגיעו לישראל דווקא על ידי המדינה וחוק השבות הארור שלה. רבבות יהודים אמיתיים נישאו לגויים מברית המועצות, למשל, שהגיעו לארץ ע"י המדינה, כשהם בנים לאם נכריה ואב יהודי. לפי ההלכה, הרי רק ילדי אם יהודיה הוא יהודי, ואילו החוק הישראלי איפשר, עד לא מזמן, להכניס לארץ הקודש רבבות גויים.
והנה ציטוט מהאנציקלופדיה: "בשנת 1970 תוקן החוק, כך שיאפשר גם עלייה של מי שאביו או אחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".
[יצויין שחוק השבות שונה בהמשך, ואני מצטט: מושג מרכזי בחוק השבות הוא המושג "יהודי", וסביב משמעותו התעוררה מחלוקת קשה. בגרסתו המקורית של החוק הופיע המושג "יהודי" ללא הגדרה, כלומר משמעותו המדויקת הושארה לפרשנותו של בית המשפט. בעקבות פסיקות בג"ץ, תוקן החוק ונוספה לו ההגדרה: "יהודי – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". ההגדרה הותירה את המחלוקת בעינה, משום שעיקר המחלוקת נסב סביב השאלה למי נתונה סמכות הגיור. המפלגות הדתיות דרשו שההגדרה תזכה לפרשנות מצמצמת שלפיה הסמכות בנושאי גיור תיקבע לפי הרבנות הראשית לישראל, ואילו זרמים אחרים ביהדות, כגון היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית, דרשו שגם להם תינתן הסמכות לגייר. בפסק הדין בבג"ץ "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין", הפריד למעשה בית המשפט בין הקביעה ההלכתית האורתודוקסית בנושא "מיהו יהודי", לבין הקביעה המנהלית"...].
המדינה עצמה היא זאת שהכניסה לארץ הקודש מאות אלפי נוכרים, הנחשבים בעיניהם כישראלים לכל דבר. הלאומיות הישראלית הרשמית החליפה, בעיני המדינה וחוקיה, את דת משה וישראל.
מדובר במדינה המושתתת לפי חוקיה וערכיה הרשמיים על ערכאות הגויים. חוקי המדינה מאפשרים חילולי שבת בפרהסיא, מכירת בשר פיגולים, נבלות וטרפות. ישנם כאן חיים שלמים שלא ע"פ התורה הקדושה. בתי המשפט פוסקים את פסקיהם שלא על פי רצון התורה וההלכה ומאות חוקים נוגדים את רצון ה' יתברך.
שבעים שנות המדינה גידלו כאן מליוני יהודים הרחוקים מתורה ומצוות, חלקם רחוקים כמעט מכל זיק של יהדות, (למעט ברית מילה, קידושין וגרושין דרך הרבנות, צום יום כיפור, מכירת חמץ בפהרסיא בפסח ועוד מספר נושאים שבקונסזוס הישראלי). רבים מחברי הממשלה והכנסת מעלים חדשים לבקרים חוקים הנוגדים את התורה ואלו נהדפים על ידי הנציגים החרדים, לא תמיד בהצלחה גדולה.
משרד החינוך, באופן מוצהר, מחנך ומממן כאן דורות שלמים של ילדים וילדות על ערכי כפירה נחרצים. במוסדות החינוך הממלכתיים מלמדים את הצעירים את כל תאוריות הכזב של המדענים הכופרים בהקב"ה וגם לימודי היהדות, אותם מקבלים הילדים במנות זעירות, מוצגים כפולקלור לא מחייב, כולל עיוותים מזעזעים.
במסגרת מדיניות המדינה, גדל כאן דור של בורים ועמי ארצות. ולא זו בלבד, אלא גם דור מעוות, הלומד מידע מוטעה ביחס ליהדות וערכיה.
דורות שלמים של יהודים, בפרט יוצאי עדות המזרח, הגיעו לארץ יראים ושלמים ודוקא המדינה ושלוחיה הם אלו שמחקו מהם את תורתם, קדושתם וטהרתם היהודית.
ישנם הסבורים שגם המעלה שבמימון מוסדות החינוך של שומרי התורה, אליה וקוץ בה. מערכת החינוך מוכנה לממן אותנו, אך רק תחת פיקוח משרד החינוך, אורחותיו וסדריו. בימים אלו, למשל, ניטשת מלחמה עזה בין הציבור החרדי למשרד החינוך על כך שהמדינה מעוניינת להתערב בתכנים הנלמדים בבתי הספר ובגני הילדים והנציגים החרדיים בכנסת נלחמים למניעת כל התערבות של משרד החינוך בעצמאות החינוכית של החינוך החרדי.
גם כאשר המדינה מממנת את שירותי הדת בישראל, הרי במקביל מממנת המדינה, גם בכספי המיסים שלנו עצמנו, את כל שירותי הדתות האחרות בארץ, כולל כנסיות ומנזרים, מסגדים וכדומה.
על מחדלי הגיור הנוראות בצה"ל ועוד, גיורי נתיב, כבר נשתברו קולומוסים רבים, ומומלץ לקרוא את קונטרסו של רבי אברהם חזן (ובשמו הספרותי: יואל אלחנן) "גיור ללא יהדות".

פריחת עולם התורה והחומריות המערבית

ישנם נקודות אור וחושך נוספים, שלדעתי אינם קשורים באופן ישיר לגוף הנקרא "מדינת ישראל".
ניקח כדוגמה את הפריחה העצומה של עולם התורה בארץ. דבר שלא היה לו אח ורע כמעט בכל ההיסטוריה היהודית.
כיום ישנם בארץ רבבות רבבות לומדי תורה, רבבות בני ישיבות ואברכי כוללים. באירופה שלפני השואה, כך סיפר הגרי"מ הלל שליט"א במשאו בכינוס "לב לאחים" בשבוע שעבר, היו רק כמה אלפי בני ישיבות. אין ספק שהריכוז היהודי חרדי הכמותי והאיכותי הגדול ביותר בעולם, פורח ומשגשג כאן בארץ ישראל.
אך הפריחה העצומה הזאת לא הגיעה בגלל המדינה, אלא למרות המדינה.
למרות כל נסיונותיהם של ראשי המדינה בראשית דרכה, ראשי התנועה הציונית שרצו בגלוי לבולל אותנו מבחינה רוחנית (ומומלץ לקרוא את שני כרכי ספרי "דת הציונות" של תושב עירנו הרה"ג רבי אברהם חזן שליט"א בענין), הרי שההבטחה האלוקית של "כי לא תשכח מפי זרעו" ורצון ה' יתברך להקים את התורה מתוככי אפר המשרפות, היא זאת שהעמידה לנו דורות של תלמידי חכמים, דורות של לומדי תורה ועובדי ה'. (ועדיין ישנם שיטענו, אולי בצדק, שהחוסן הכלכלי שהמדינה מספקת למוסדות התורה, הוא זה שסייע רבות לפריחת עולם התורה והאפשרות של רבבות לומדים להתייגע בתורה בעזרת מימון ממשלתי).
ודוגמה הפוכה. תושבי המדינה מצויים בשאול תחתיות רוחני וערכי. תרבות המדיה וכלי המשחית הטכנולוגים השונים הפילו מליונים לתהומות. אין צורך לפרט ולהסביר עד כמה אנשי הרחוב הישראלי נמצאים כעת בתחתית שבתחתית.
אך חושבני שלמרות שהמדינה מעודדת את סגנון החיים הנלוז הזה, הרי שלא המדינה בעצמותה היא האשמה הישירה באורח החיים הזה. מדובר בתרבות המערב האמריקאית, שחדרה בעצם לעולם כולו. לא ישראל המציאה אותה, אלא אמריקה ואירופה הגויית. נכון, גם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת, אך לאו דוקא הגוף הנקרא "מדינה" אשם בכל תחלואי התרבות המערבית התאוותנית והמאד רדודה.


גם הרומאים עזרו ליהודים

ישנם המתפעלים מהתמיכה הממשלתית במוסדות תורה ומכך שהמדינה פוטרת את הלומדים ואת בנות ישראל שומרות התורה מגיוס לצה"ל. אך האמת היא כבר היה כך מאז ומעולם.
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג" (שבת לג, ב).
ובמילה אחת: אינטרסים.
מדינת ישראל מספקת לאזרחיה שורת שירותי דת בדרכים שונות באמצעות מוסדות דת המהווים חלק מן המנגנון הציבורי, מסיבה פשוטה. בן גוריון, בימים שקדמו להכרזתו על הקמת המדינה, ביקש לקבל הכרה של כלל הזרמים בארץ, ולשם כך חתם עם ר' איצ'ה מאיר לוין את הסכם ה'ססטוס קוו' הידוע. ב"ג רצה להציג כלפי העולם חזית אחידה, מיצג שכל יושבי הארץ עומדים מאחוריו, והיה שווה לו לזרוק כמה עצמות לחרדים, כדי שאלו יחתמו לו על מגילת העצמאות וישתתפו בכנס ההכרזה על הקמת המדינה.
אין לי ספק שכשתיווצר קונסטלציה פוליטית שתאפשר לראשי השלטון להקים כאן ממשלה בלי חרדים ודתיים, הרי שמיד ייגיסו את כולנו לצבא, יבוטלו כל תקציבי עולם התורה ויבוטלו כל החוקים הדתיים למיניהם.
הקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, וברצונו לשמור על שארית הפליטה ולאפשר בארץ ישראל חיים יהודיים שוקקים, לפני בוא משיח צדקנו, יצר כאן מריבה תמידית בין ימין ושמאל.
כל שלטון יודע שהוא יצטרך את החרדים. אם לא בקדנציה הזאת, אז בקדנציה הבאה. גם הימין וגם השמאל מבינים שנכון לעכשו, עליהם להשתדל לא לשרוף את הגשרים עם החרדים והדתיים, ולכן הם בונים להם גשרים, שווקים ומרחצאות...
לא אהבת התורה היא זאת שמפעמת בקרבם של נתניהו, אבי גבאי, גדעון סהר או ליברמן, אלא אהבת השלטון והשררה. הם רוצים להיבחר, לקדם את האג'נדה המדינית, הבטחונית והכללית שלהם או סתם כך להנות ממנעמי השלטון, ולכן, ורק לכן, הם מוכנים לחרוק שינים ולאפשר בארצנו פריחה יהודית תורנית.
אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!
מועצגה"ת: הכחשת המקור היהודי וחתירה תחת יסוד קיומנו
עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.
באחד מימי "בין הזמנים", כשבני ישיבת קול תורה התארחו במירון ב"קמפ", התארח במקום סמוך גם הרב אברהם רביץ ז"ל, יו"ר דגל התורה, והגרב"ש דויטש שליט"א יצא לבקרו, יחד איתי ושני בחורים נוספים. (באמתחתי תמונה מהשיחה הזאת, בה שני האישים ישובים נינוחים בכסאות פלסטיק ומשוחחים בענייני השעה ואני עומד מהצד ומחייך חיוך מאוזן לאוזן...).
באותה שיחה סיפר הגרב"ש דויטש שליט"א, שלאחר הקמת תנועת דגל התורה והנסיונות להרכבת קואליצית שמיר והחרדים, הלך הגרב"ש בשליחות מרן הגרא"מ שך זצ"ל, יחד עם עוד רבנים, לראשי השלטון, כדי להציג בפניהם את עמדתינו הרעיונית. כשהפגישה הסתיימה, התבטא אחד מראשי "הליכוד": "לא ידעתי שהם בדיוק כמו נטורי קרתא"...
בקיץ תרצ"ז דנו גדולי ומאורי האומה היהודית ב"הצעת החלוקה", שהיתה אמורה להביא להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בהחלטת "מועצת גדולי התורה" שנתקבלה פה אחד נאמר:
"... מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו".
--- שימו לב לדברים: "מדינה יהודית שאינה מבוססת על יסודי התורה, הריהי הכחשת המקור היהודי, מתנגדת למהותו ודמותו האמיתית של עמנו וחותרת תחת יסוד הקיום של עמנו"!!!!
וכה אמר רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך בנאומו בכנסיה הגדולה השישית, שהתקיימה בירושלים: "אני יוצא לרחוב היהודי, פונה לכל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, עוצר אותו ושואל: הגד נא, אחי, אתה יהודי?! במה אתה יהודי?! אתה אוכל ושותה ביחד עם הגוי, הבשר שלו כשר? הפת שלו כשרה? הבת שלו כשרה? במה, איפוא, הינך יהודי?"
"ושמא תאמר: אנו לאום, יש לנו ארץ משלנו, יש לנו מדינה, יש לנו חיילים וצה"ל, אנחנו חזקים!. אשובה ושאל: כמה זמן יש לכם כל זאת? האם לפני כן לא היה קיים במציאות עם יהודי? האם רק בקניינים האלו נעשנו עם יהודי, או בתאוריות הכוזבות והשטויות שהתפשטו בעם זה שבעים שנה ויותר, ליצנויתיה, תועבותיה וכל הטריפות שבה... הלא כל אדם שפוי, שיש בו קורטוב של רצינות ויושר יודה על האמת ובהכרח יתוודה: מה שמייחד אותנו זה התורה, שניתנה לנו שלפני יותר משלושת אלפים שנה ויותר... התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממון. עוד לא היתה לנו אז "ארץ ישראל ולא "שטחים" והיינו לעם נצחי. רק בית אחיזה אחד היה לנו, התורה הקדושה. רק בכוחה החזקנו ואנחנו מחזיקים מעמד". (ספר בזאת אני בוטח).
וכך כתב הגר"ח גריינמן זצ"ל (את המכתב קיבלתי מהר"א חזן, מח"ס דת הציונות): "מספרים שפעם אחת אמר מרן החזו"א ז"ל מה ביני לבין אחרים. אחרים אומרים זו מדינה, ממילא אסור לפנות אליהם ולהשתתף עמם במשהו ואין צריך לומר למוסדותיהם, ואני אומר זו חבורה של ליסטים, וצריך להשתדל עמהם כדי למעט את ליסטנותם וגזלנותם, נזכרנו באימרה זו בימים האחרונים כאשר סבב הגלגל החובה, ונתהוה מצב אשר בו הננו נאלצים לקבל הכרעות בנגוד לרצוננו ושאיפתנו, בהיות וגם השלילה לחיוב תחשב, ואשר עלול על ידי זה להתגבר עושק הליסטים".
"מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים, בכחש וכפירה, ומשתדלים בכל כוחם לעקור הדת ולהעביר את שלומי אמוני ישראל מן הי"ג עיקרים, היש כאב וצער גדול מזה, אשר בפלטין של מלך ארצנו הקדושה, לבשו המומרים עוז לחרות על קרנם אין לנו חלק...וככל הגוים בית ישראל, ולגזור גזירות לעקירת התורה והמצוות, אוי לנו שכך עלתה בימינו. ומה נורא הדבר, כאשר לנוכח הצורך בהצלת שארית הפליטה מגזירות הכפירה, וההעברה על הדת, וכתוצאה ממצב של חוסר ברירה, באשר גם השלילה חבר הוא לאיש משחית, הננו עלולים להגיע למצב אשר בו נהיה נאלצים במו ידינו לתמוך ולתת כח באלו אשר כל מציאותם הוא כפירה ומרד בכל הי"ג עיקרים, מעין העמדת צלם בהיכל, וכל המסתעף מזה. ואם אמנם יכריעו החכמים על הצעד הזה, הרי צריך הדבר להעשות בכאב ובדמע, ומתוך צער ויגון, ורק ההכרחי ממש, וללא שום טובת הנאה עצמית, ומתוך הכרה ברורה כי כל מציאותם כפירה, ואין לנו שום חלק עמהם". (מתוך: "מכתבי התעוררות" להגרח"ש גריינמן זצ"ל, ח"ב מכתב יח).
&&&&

אם היינו מספיק יראים ושלמים, דבקים בהקב"ה, היינו אמורים להצטער בכל יום בצער נורא על כך שמערכת החינוך של המדינה מלמדת מליון ילדים כיצד להתרחק, איך לא להאמין ברבש"ע וכיצד לקבל ללא עוררין את התאוריות הכפרניות על בריאת העולם. אם היינו מספיק נקיי לב ואוהבי ה', היינו אמורים לכאוב את כאבם הרוחני של רבבות יהודים מבני עדות המזרח, שהמדינה העבירה אותם על דעתם ודתם וילדיהם רחוקים, רחוקים.
אם היינו מספיק נבונים, היינו צריכים לבכות בכל בוקר על כך שהמדינה מאשרת נישואים עם נכרים המתקיימים בקפריסין, על כך שהערכאות שולטים במדינה ושחוקי המדינה נחקקים כנגד רצון ה' יתברך.
70 שנות מדינה, ואנו יודעים שלא לזה ייחלנו אלפיים שנה. 70 שנה למדינה ואנו מצפים ומייחלים למלכות ה' בעולם, בו יידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. בו שלטון התורה שולט בכל וכולם כולם קוראים: "השם הוא האלוקים".
יחד עם התחושות הללו, עלינו להודות להקב"ה שזכינו לחיות יחדיו בארץ ישראל, מתוך רוגע יחסי ושלווה כלכלית גדולה. השפע החומרי הנמצא כאן מאפשר ללמוד תורה בנחת ובהרחבת הדעת, הרבה יותר מהעוני הנורא ששרר בארצות מזרח אירופה בעבר הלא רחוק.
במקביל עלינו להיזהר עד מאד שהשפע הכלכלי הזה לא יהיה בעוכרנו, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". הקב"ה רוצה שנקיים את התורה מתוך שפע, ולעיתים זהו נסיון קשה יותר מנסיון הרעב והמחסור.

התבדלות מהעולם המערבי

בישיבות ובכוללים, ואפילו מעל דפי העיתונות החרדית השורשית, כמעט לא נמצא פולמוסים עכשווים עם הציונות ההיסטורית. אם בעבר ידע כל בן ישיבה לצטט ולהתפלמס על הציונות, הרי שכיום הבחורים אינם בקיאים בחומר, משום שהמלחמה בציונות נהפכה ללא רלוונטית, מהסיבה הפשוטה: הציונות מתה.
אנו לא נלחמים עם משכילים או עם אפיקורסים. עם שנה ופירשניקים או בחורי ישיבות שנהפכו לציונים אידיאולוגיים. אנו נלחמים עם בורים ועמי ארצות, סתם נהנתנים ובעלי תאוות של "אכול ושתה כי מחר נמות".
פה ושם צץ לו אידיאולוג כל שהוא, אך הוא בטל בשישים, או יותר נכון, במאה ועשרים, מאה ועשרים חברי כנסת, שהאידיאולוגיה שלהם היא לשלוט, להנות, להתעשר ולקבל כבוד.
וזאת מלחמה קשה, קשה ביותר.
אינני חושב שהמלחמה הנוכחית של היהדות החרדית היא עם ה"מדינה" בדווקא, אלא עם תרבות המערב התאוותנית והרדודה, הקלילה והמזוהמת, באופן כללי.
אין צורך להכביר בפרטים כואבים, אך המציאות היא שחלקים גדולים מבני היהדות החרדית מרגישים יותר מידי טוב עם תרבות המערב הקלוקלת, התזה לפיה לא שווה להקריב כלום בשביל להיות אדם השלם. רבים מצעירנו היקרים חשופים, במידה כזו או אחרת, לטכנולוגיה, למדיה, למה שמכיל דיסק און-קי העובר מיד ליד, לשירים, סרטונים וסרטים, לחלאי המחשב המחרידים ולנהנתנות באופן כללי.
כדי להילחם כיום בחרדיות, אין היום צורך לגייס חרדים בכח לצבא או לסגור ברזי תקציבים. מספיק לשדר סדרה העוסקת בחיי נוער חרדי ולהשחיל דרכה מסרים מחרידים, כמעט מאחורי הגב, בחיוך ובהומור. אל דאגה, המסרים הללו יועברו מיד ליד וממחשב למחשב, יחלחלו כארס של עכנאי ויפילו חללים.
ביודעי ומכירי קאמינא, מתוך נסיון מעשי, שעלינו להשקיע כיום הרבה חשקת התורה בקרב צעירים, להרחיקם ממנעמי הרחוב הקלילים, הנוצצים והמעניינים ולהטעים להם את טעם החיים, טעמו המשכר של דף הגמרא. ברוך ה', כולנו ראינו בבין הזמנים האחרון מאות בחורי ישיבות היושבים ושוקדים על תלמודם בשמחה ובריתחא דאורייתא, מתוך שקיעות וריתחא דאורייתא. גדל כאן דור מפואר של אלפי בחורים, בני תשחורת שלימוד התורה ודקדוק ההלכה הוא משוש חייהם. אך אי אפשר גם להתעלם מצעירים רבים ששוטטו בשבועות האחרונים במקומות אחרים, רואים ושומעים, עסוקים בהבלים. הם מעריצים את אלילי הרחוב ומתמוגגים מכל ידיעה ספורטיבית, שאותנו משעממת עד מוות.
חללים רבים הפילה האידאה הציונית. חללים רבים נופלים במלחמה הטכנולוגית, באורות הרחוב ומנעמיו הכביכול מעניינים, מצחיקים, מסעירים.
לשם כך דרושה עבודה יסודית של ביצור החומות, מתוך הנחלת שמחה וחיבור אמיתי לעסק התורה. לרומם את קרנם של עוסקי התורה ולהעניק תחושה אמיתית שכל השאר, שהם מחללי שבת, שווים הם כקליפת השום. כל בחור ישיבה בן 15 שמניח תפילין, מתפלל 3 תפילות ביום במנין, לומד תורה ומקיים מצוות- שווה פי אלף אלפי אלפים מכל האחרים.
כדי לקרב את הרחוקים- נפשית שבתוכינו, דרוש מאמץ גדול, המון חום ואהבה, פיקחות ושום שכל.
חושך- אמר לי פעם מורי ורבי, מרן הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל- לא מגרשים במקלות. חושך מגרשים באור.
לא קלה היא דרכם של המחנכים וההורים בדור הנהנתנות. רבים משיטות החינוך הקפדניות הינם נחלת העבר. כיום מחנכים בהמון רגישות ואהבה רבה, במחמאות וליטופים, בנינוחות, סבלנות והסברה נאותה. כדי להיות מחנכים והורים טובים בדור כה מבולבל, נדרשים כלים המתאימים לדור מבולבל. לא רוכשים כלים כאלה במהלומות ומלחמות, אלא בלב רגש ואוזן קשבת, רצון לחדור לנפש הצעירים ואיכפתיות גדולה להחדיר בלבבם שהתענוג הגדול ביותר עלי אדמות הוא לעשות את רצון הבורא יתברך.
מסביבנו יהום הסהר ורעמי זיקוקי הדינור, קולות העגל ועובדיו הרדודים, ואנו נמשיך לגדל כאן דורות ישרים מבורכים, אוהבי ה' יראי אלוקים, עד בוא משיח צדקנו בקרוב.
דבר אחד ברור. אם וכאשר תיאודור הרצל יקום מקברו מרעש הזיקוקים הגדול של טכס ה"ישיבה על קברו", ייצא החוצה לרחובות ירושלים ויראה רבבות לומדי תורה, מוסר וחסידות, עטויים זקן ופאות, ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, לבושים בצניעות ובתום יהודי שורשי, אברכים שבים עם גמרא בידם ומגבת מהמקוה טהרה על גבם, הוא יאמר בפה גדול: נכשלתי.
&&&&&&&&&&&


תגובות

בהכנת המאמר, שבוצעו בו שינויים רבים מרגע כתיבתו ועד הדפסתו, התייעצתי עם רבים מתלמידי החכמים ואנשי הדעת מקהילות שונות. אני מצרף בזאת חלק קטן מתכתובות מייל שקיבלתי מקוראי המאמר לפני פרסומו:
כותב הרב יצ"ש: עיקר הנושא אמור להיות היחס האידיאולוגי, האם זה אתחלתא דגאולה כמו הרב קוק וכמו אנשי הרב זילברמן ועוד, או סוף הגלות. מה שאנשי הרב זילברמן זצ"ל פירסמו בתור כתבי הגר"א על קיבוץ גלויות וכו', ושהגרי"א וינטרוב זצ"ל פרסם שספר זה מזויף, ועל מש"כ בספרו התקופה בסערות אליהו על התקופה ועל שלטון הערב רב ו'רחל וילדיה אחרונים' וכו'.
בנוגע לכל הפרקטיקה שכת"ר הביא במאמרו, מה הועילה המדינה: למעשה זה יכול להיות, אבל צריך לחשבן מה היה אם היינו ממשיכים תחת שלטון הבריטים. לפי התפתחות העולם מאז עד היום, בודאי שאם לא היינו מקימים מדינה והיינו מבקשים חופש לארגן את עניינו הפרטיים ושיעלו לכאן היהודים, והכל היה תחת שלטון בריטי, רוב רובם של התועלות שכתבת עליהם, כמו עולם התורה וכו', היו מתקיימות גם אז. ואם כך יוצא שהקמת המדינה, שהוא הקמת בית 'לאומי', איננו קשור בהכרח לכל התועליות שכתבת.
כותב הרב א"ח: ברוב המקומות מייחסים למרן הבריסקער רוב את האמרה 'שמייכל' על המדינה וגם זה אינו נכון, כי הבריסקער רוב כינה את המדינה 'קינדער שפיל', דהיינו משחק ילדים (ומהמלה משחק נהפך לצחוק ומצחוק נהפך לחיוך) ומה שהתכוון הוא בבחינת מה שמובא במסכת עבודה זרה (ג:): "כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'] וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו'] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו'] אמר רבי יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד וגו'. עכ"פ ודאי שלא נאמרה ממרן החזו"א שום מלה בהקשר חיובי על המדינה, לא בשעת הקמתה ולא בשום זמן אח"כ. מה שהבאת לגבי נישואי תערובת, אין בזה שום נפק"מ ובנישואים שגרתיים של חילוני לחילונית נעשים הרבה יותר איסורים מאשר בנישואי יהודי עם גויה. והטעם הבסיסי של איסור נישואי תערובת הוא שמא הגויה תמשוך את ישראל לעבוד את אלהיה. והיום חילוני שמתחתן עם חילונית אחרי שהתחנכו במערכת החינוך הרשמית של מדינת ישראל לכפירה בעיקר (שהוא חמור בהרבה מחינוך לנצרות או לאיסלאם שעכ"פ מכירים המציאות בורא לעולם ובתורה מן השמים ובכל כ"ד כתבי הקדש). כיום כבר למעלה מ-18 שנה התנועה הרפורמית מופקדת על רובא דרובא ממערכת הגיור בארץ כתוצאה ממנהלת הגיור שהקים אריק שרון, תוך אילוץ של הרבנות הראשית לשתף פעולה עם התנועה הרפורמית והלימודים מתקיימים במכון ללימודי גיור שמנוהל ע"י הרפורמים (וכך גם קורסי הגיור בצבא במסלול 'נתיב' מנוהלים ע"י הרפורמים). כך שהנחמה שרובא דרובא מאחב"י מתחתנים עם חילוניות (ללא תורה, שבת, קדושת המשפחה וללא אמונה בי"ג עיקרים) ולא עם גויה- היא נחמה של שוטים.
כתב הרב מ. ה.ד.: בהשקפתי אינני מסוגל לראות דבר טוב שיוצא מהמדינה. אני חושב שאף אחד לא מסוגל לכתוב דברים טובים שיוצאים מבג"ץ, אע"פ שגם הם נותנים סעד לחלשים שגם החרדים לפעמים (בטעות) נהנים מזה. המדינה כמו הבג"ץ הם מושא לשנאה, הם מורדים במלכות שמים בצורה הברורה ביותר, וגם השמייכל הארוך הוא בכלל מנסה ה"א אתכם לראות הישכם אוהבים וגו' בכל לבבכם ובכל נפשכם.וכן, טעות איומה לחשוב שהציונות מתה. זה חלק מעצות היצה"ר.
כותב הרב מ"ד: כשאתה כותב שהציונות מתה, יש לחדד שגם החילונים מדברים היום על תקופתנו כ"פוסט ציונות" וזו נקודה חשובה, משום שאין כבר היום מלחמת דת אמיתית בין האידיאולוגיה החילונית סוציאליסטית, לדת, כמו שהתקיימה אז. היום זה מתנהל כמו שאתה מתאר זאת. טוב לציין, שההסברה החרדית העקשנית לאורך שנים, חילחלה לתוך התודעה החילונית, וזה מתבטא בהצהרה שמופיעה בפתיחה לחוק הגיוס של האחים בנט את לפיד, שם ישנה הצהרה ממשלתית (!!), ש"לימוד התורה הוא נכס לאומי", משהו בסגנון הזה, וזו לאו מילתא דזוטרתא.
כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה. ומכאן דעתי גם על כל הטובות שעושה המדינה.... כדאי להוסיף גם כשקמה ממשלת שמאל, מרן הרב שך זצ"ל התחיל לצום המון והפסיק לאכול ארוחת בוקר בשעה שמליון ילדים הולכים לבית ספר ולא קוראים שמע ישראל.
כותב הרב א"ג: העומק של ה"חיוך של הקב"ה", כדברי הרב מבריסק, הוא: כמה עולה דירת 4 חדרים מיליון וחצי שח קרקע לבנין כזה? כמה עולה שכונה באלעד? עשרות מיליארדים. כמה שווה מדינה שלימה שניתנה לנו לחיות ברוגע וללמוד טריליוני דפי גמרא. מקום ל10.500 עשרת אלפים וחמש מאות בני כנסת.
אין פחד מיריקות של פולנים או סכינים גרמניים, או השחתות רכוש מצד הונגרים. שטח אינסופי של פיתוח חיי תורה, אינסוף מרכזי חינוך, לגנים ילדים ישיבות קטנות אברכים, חנויות דתית
בתי תעסוקה מקומות כאלו באירופה עולים מיליארדי דולרים, ואף אחד לא היה סובל אותנו כדתיים מתפתחים. אינסוף שטח בין עיר לעיר, מרחבים אדירים, גיבוש האוכלוסיה החרדית. כמה אנו צריכים להודות על ארץ חמדה טובה ורחבה שהיתה מבוקשת אצל מלכי עולם העשירים, שהיו בה כ31 מלכים על כל פיסת אדמה רוויה ופוריה, ומחכימה הנפשות [עיין ספורנו סוף נח שתרח בא לכאן, כי ארץ כנען טובה למושכלות], ואם מתווך נדל"ן לפני שקיבלנו את הארץ הזו לידינו, היה מתמחר אותה מבחינה נדלנ"ית, האם כל אוצרות תבל היו מספיקים לשלם עליה?! ואיך הבורא נלחם עבורינו והוריש לנו ארץ כל כך טובה ארץ חמדת אבות ומלכים, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון.
כותב הרב בש"ה: בזמנו המשיל ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל את הציונות לאפר פרה אדומה, המטהר את הטמאים (הרבה מתבוללים חזרו להזדהות עם העם היהודי ולחיות בקרבו בגין השאיפה הלאומית של תיאודור הרצל) ומטמא את הטהורים. פריחת התורה פה בא"י היא בזכות קדושת הארץ, כח התורה של עמליה החיים בדוחק, וההבטחה האלוקית של 'נצח ישראל לא ישקר'. כל זאת למרות השאיפה הציונית לבולל אותנו.

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ב' אפריל 16, 2018 12:07 am

יפה מאוד! ישר כח!

נשמע כמו דיאלוג של שכל (בעל כושר ניתוח מצוין) ואמוציות.

והאמוציות ניצחו [וכך הוא הנכון מהפן החינוכי]

קראקובער
הודעות: 2835
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי קראקובער » ב' אפריל 16, 2018 12:34 am

מועצגה"ת: הכחשת המקור היהודי וחתירה תחת יסוד קיומנו
עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות

הכוונה להצבעה נגד חלוקת הארץ בכנסיה הגדולה בתרצ"ז?!
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=8003#p71291

כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה.

אם מחר כל הצבא יעזוב הוא בטח יישן בלילה יותר טוב...זה לא עושה לך שמייכל..?

עפר לרגלם
הודעות: 141
הצטרף: א' ינואר 22, 2017 7:19 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עפר לרגלם » ב' אפריל 16, 2018 7:07 am

קראקובער כתב:
כותב הרב א"ש: היה לי מזמן ויכוח עם ת"ח אחד שטוען שאנחנו רגועים יותר עכשיו בגלל שיש צבא. ואמרתי לו שלא יכול להיות שצבא שכולו מרידה במלכות וכל העבירות וכו', יציל משהו. הצבא הוא הסכנה האמיתית לקיומנו כאן וההצלה היא בזכות לומדי תורה.

אם מחר כל הצבא יעזוב הוא בטח יישן בלילה יותר טוב...זה לא עושה לך שמייכל..?

וע"ע viewtopic.php?f=55&t=29758&start=40#p320083

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ב' אפריל 16, 2018 10:48 am

אני חושב שהוויכוחים הרבים בעניין זה, מונח בשורשם העיקרון של שיח חרשים.
א. מהפן העובדתי, ברור (עכ"פ למי שיודע קצת להפעיל את שכלו, ולא רק לדקלם את מה ששמע מהמשגיח ומה שקרא ביתד נאמן - ואין בכוונתי למעט מכבודם של אלה) שיש תועלת עצומה בהקמת המדינה. הן בגשמיות והן ברוחניות (וכמו שהאריך להסביר הרב גנוט בתחילת דבריו. ופשוט.).
ב. מהצד השני, רוב תושביה אינם שומרים תורה ומצוות וכן ראשי המדינה אינם שומרים תורה ומצוות. וממילא המדינה מתנהלת בהתאם. זה מאוד כואב שמדינת היהודים מתנהלת כך.

כאשר מדברים לצבור הרחב יש בעיה גדולה מאוד להזכיר את הסעיף א' (החסד שגלגל הקב"ה על ידי הקמת המדינה). וכנגד זה שהסעיף הזה עולה מאליו לכל בר דעת - ממציאים תירוצים בסגנון אילו היינו תחת שלטון הבריטים היה יותר טוב והיינו חיים עם ערבים בשלום, ועוד דברי הבל משעשעים.
להעלמת הסעיף א' יש הצדקה פשוטה: לרוב הציבור המחשבה עליו תגרום לזלזל בסעיף ב' ולא להרגיש אותו. מה שיביא גם לשבירת המחיצות והתקרבות לחילונים ולתרבות הקלוקלת שלהם.

לכן ברור שמי שמשמיע דברים לצבור צריך להתרכז בסעיף ב', ולא להזכיר כלל את הסעיף א'. וזה מה שעושים ועל זה גדלים צעירי הצאן.
אחר כך נפקחים עיניהם (לא של כולם, כמובן. אבל אלו שקושיות המהרש"א ורעק"א עולות להם לבד - כן). והם אומרים: "וואו, המלך הוא ערום. מה שאמרו לנו כל כך לא נכון". וחושבים שגילו את אמריקה ואלו שחינכו אותם הם אנשים חשוכים ופאנטים.
בעיקרון זה תהליך בריא, אם לא כאשר זה גורם לתופעת המטוטלת ["מגלי אמריקה" מתרכזים ב'מה היה לא נכון במה שחינכו אותנו' וכבר לא נשאר להם פנאי לחשוב על התמונה האמתית עם כל המורכבות שלה]

בברכה המשולשת
הודעות: 10618
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ב' אפריל 16, 2018 11:40 am

פלתי כתב:
ש. ספראי כתב:ממש כמו ברוסיה הקומוניסטית, רצחו אותו והעלימו את גופתו, רק בגלל שביקש לשמור על אורח חייו היהודי האותנטי. זו רק דוגמה אחת מיני רבות).

מדוע להרחיק לכת עד רוסיה הקומוניסטית. אולי הם למדו את זה ממקורותינו שאמרו חז"ל דהמינין והמסורות מורידין ולא מעלין? (לדידם מי שלא הולך על פי האידיאולוגיה שלהם, או שיש בפועלו סיכון לשימור האידיאולוגיה שלהם נחשב כמין לצורך הענין).
וברשותכם, ומבלי כוונה להוציא שדים מהבקבוק, הייתי רוצה להתייחס למשהו שאמנם לא מטריד אותי, אבל יש לי חוסר בהירות לגביו.
כאשר אנחנו רואים שאנשים הולכים לפי אמונתם עד כדי אכזריות ועד כדי רצח, ואפילו רצח עם. האם אנחנו יכולים להתווכח איתו ויכוח אידיאולוגי מוסרי?
הרי הוא יטען, מה לך כי תבוא בתלונות אלי? האם כאשר יד היהדות תקיפה, האין אתם מצווים לרצוח את אלו שאינם מאמינים באמונתכם?


נשאלתי זאת כו"כ פעמים, והשבתי שיש חילוק פשוט, שהם באים בשם השקר ואנו באים בשם דבר ה'.

פלתי
הודעות: 2237
הצטרף: ד' נובמבר 07, 2012 1:14 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי פלתי » ב' אפריל 16, 2018 11:48 am

אוצר החכמה כתב:לא.
אפילו שבעת עממין שיש בהם דין לא תחייה כל נשמה צרים מג' רוחות ומאפשרים להם לברוח מרוח רביעית.

אבל מה עם המינים שמורידים ולא מעלים? ומה עם עמלק?

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ג' אפריל 17, 2018 10:06 am

ש. ספראי כתב:70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

דרך אגב, מדוע המאמר נגנז?

שמחו
הודעות: 235
הצטרף: ו' נובמבר 13, 2015 12:37 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי שמחו » ג' אפריל 17, 2018 2:54 pm

מאמר מתוך 'יתד נאמן':
[לא יודע כמה חיים לפי זה וכמה רק מדקלמים את 'ההשקפה הצרופה המסורה לנו' וכו']


"לא הרבה נשאר מהשמחה הגדולה שפקדה את היישוב היהודי בארץ ישראל, ב-29 בנובמבר 47' למניינם, כאשר האו"ם החליט על סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל. באותו לילה היסטורי יצאו המונים לרחובות הערים ורקדו עד כלות הכוח. התקווה לעצמאות ולפתיחת דף חדש בחיי העם היהודי המדוכא והשבור, שנתיים בלבד לאחר תום השואה האיומה, פיעמה בלבבות רבים. הציונות ההרצליאנית וחזונה להקמת מדינה יהודית, הגיעה לשיא. האיום המוחשי של מיליוני ערבים, אשר איימו להכחיד את היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל, התגמד מול עוצמת התקווה.

מעטים ממש עמדו באותם ימים מול הסחף הנורא של הלאומנות הציונות, שאיימה לכלות כל חלקה יהודית טובה. היה צריך עוז רוח ותעצומות נפש, כדי להאזין להתרעותיהם של גדולי ישראל, שראו בעין הבדולח שלהם כי 'מרשעים יצא רשע'. רבים וטובים, לא עמדו מול הגלים הלאומניים הסוערים, והצטרפו ל'חגיגות הנלהבות' על הקמת המדינה היהודית. 48 שנה קודם לכן, כתב מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, את איגרתו הידועה בדבר כוונותיה של התנועה הציונית, אבל באותם ימי האופורייה, הם נשמעו כמעט בלתי רלוונטיים מול גלי השמחה, העליצות והתקווה שפיעמו בלבבות השבורים.

כך כתב מרן הגר"ח באיגרת מיום י"ט באלול תרנ"ט: "ותכליתם כבר הודיעו ופרסמו, כי היא לעקור את יסודי הדת, ולתכלית זו גם לכבוש את מקומות מושבות ישראל, בכדי שיהיה זאת לעזר למטרתם, וכאשר כבר הודיעו כל אלה וגילו מחשבתם במכתבי-עת, ומה נוכל עוד להוסיף דבר בזה. האם ייאמנו דברינו עליהם, מאשר הם אומרים ומגלים בעצמם? לא יאומן כי יסופר כי אחרי התגלות זדון לבם מפי עצמם, עוד יימצאו מהישרים בליבותם שיתחברו להם – אשר זה מביא תימהון גדול על כל קהל הגולה, כי יתנו להם מקום ואחיזה לעניינם. ואיך ימצאו גם משענת בעת שנודע כי היא חטאת הרבים".

"ועל פי זה מצאתי כי הצדק עם מע"כ שי', כי ידברו יחד יראי ד' ויצעקו מרה בפירסום בהודעת הדברים מה שהודיעו הציונים בעצמם, וזאת אחת יימצא בה יתירה לטובה, כי יהיו הדברים יוצאים מלב טהור, אולי תהיה זה לרפאות המון בית ישראל, אשר לא הושחת ליבותם ושבו מעליהם ורפא להם, ויידעו להיזהר בנפשותם לבלי להתחבר לעניין שהוא הירוס הדת ומכשול לבית ישראל".

היום, שבעים שנה לאחר יום הכרזת המדינה, נראים דבריו של מרן הגר"ח זצוק"ל – "ותכליתם… לעקור יסודי הדת" – רלוונטיים מאין כמותם. הרבה לא נותר מהחזון ההרציליאני האוטופי, אבל החלום 'להיות עם חופשי בארצנו', חופשי מתורה, חופשי ממצוות, חופשי מכל שעבוד לעבר ההיסטורי, חופשי מהקשר האלוקי לתורת הנצח, זהו עדיין יסוד השקפתם של נושאי הדגל הציוני האמיתי, זה שהונף בקונגרס בבזל, זה שאותו הובילו מנהיגי הציונות שהצליחו להערים ולהונות יהודים כשרים וטובים, כאילו ויש קשר בינם לבין יהדות של ממש.

די לקרוא את אשר מתפרסם עוד ועוד, על מסע השמד השיטתי שהתנהל במחנות העולים מארצות המזרח, על ידי ההנהגה הציונית, שמטרתה היתה להכחיד כל זכר של יהדות מקרב מאות אלפי יהודים שהתקבצו לארץ הקודש, מתוך אמונה תמימה כי כאן יגיעו אל המנוחה והנחלה היהודית. שליחי הממשל הדיקטטורי שהקים את המדינה, פעלו ברוע ואכזריות, כדי להכרית מלב העולים – בעיקר הדור הצעיר – כל זכר ליהדות, ואילולי רוב חסדו יתברך ומסירות נפשם של יחידים, לא היה נשאר שם ושארית לקהילות קדושות ומפוארות, שמסרו נפשם באלפיים שנות גלות, למען שמירת היהדות בטהרתה.

אלו הטוענים בלהט, כי מעולם לא היתה פריחה מבורכת כל כך של עולם התורה, כמו בחסותה של מדינת ישראל, מסלפים את האמת העובדתית. הרי בעינינו ראינו, כיצד נהגה הממשלה הישראלית ביחסה לעולם התורה, בפרק הזמן הקצר בו ניתנה לה יד חופשית לפעול, בלא שהיה לה צורך בתמיכה חרדית. אלו קולות צהלה ושמחה בקעו מפי 'ראשיה, שריה ויועציה', כאשר היתה להם אפשרות לחתוך בבשר החי ולגדוע באחת מאות מיליוני שקלים מתקציבי עולם התורה, הניתנים – יש להדגיש ולשוב ולהדגיש – בזכות ולא בחסד! זוכרים אנו גם כיצד זכו לתמיכתם שותפיהם לכסאות השרד עם הכיפה המחוררת, אלו הטוענים בלהט כי למדינת ישראל הזכות בפריחת עולם הורה, ואשר ביום פקודה שיתפו פעולה במלחמת החורמה הממשלתית כנגד לומדי התורה.

הצלחתה המסחררת של התנועה הציונית, לעקור את היהדות מרוב מניין ובניין של העם היהודי, עדיין לא מספקת את ממשיכיה, כל עוד לוחשת הגחלת היהודית בלבבות רבים. האחוזים המרשימים של אוכלי הכשר, מתעני יום כיפור, נרתעי אכילת חמץ, גם מקרב אלו שאינם מוגדרים כ'שומרי מצוות', היא לצנינים בעיניהם. הם מחפשים כל דרך כיצד לעקור את הכל. הכישלונות המחפירים שלהם בגידול וחינוך הדור הצעיר על ברכי ההומניזם והאנושיות הבסיסית, לא פוקחים את עיניהם לראות לאיזה תהום הם מובילים את האומה, והם לוטשים כל העת עיניים חומדות בחינוך התורני הטהור, במטרה להחדיר בו את ארסם כדי לערער את יסודותיו ולפגוע בפירות החמד שלו.

ועדיין לא עסקנו בבית המשפט העליון, 'פאר היצירה הציונית', אשר שם לו למטרה, לעקר מתוכן את מעט ההשפעה שיש לשליחים החרדיים במוסדות השלטון, באמצעות סידרת החלטות, ההופכת את 'בית המחוקקים' הישראלי, לגוף חסר השפעה וממשות. עדיין עומדת ומאיימת חרב הפיפיות של החלטת הבג"ץ, לבטל את הסדר דחיית גיוסם של לומדי התורה, גם במחיר קריסה טוטלית של שרידי האמון מקרב נאמני התורה בטהרתה לדמוקרטיה הישראלית. אולי בזכות המסתננים האפריקאים, תימצא נוסחת הפשרה של 'חוק ההתגברות', שתאפשר לכנסת לחוקק חוקים מבלי שבית המשפט יבטל אותם בהינף יד. ואם זוכה הציבור החרדי לתקציבים שונים בזכות השוויון לערבים, יזכו לומדי התורה ללגיטימיות חוקתית בזכות השוויון למסתננים…

יום השנה ה-70 לפרוץ המדינה, צריך היה להיות יום של חשבון נפש אמיתי. מאזן של רווח והפסד, בפרספקטיבה של אלפי שנים, האם אכן זו המדינה, לה ייחלו חוזיה והוזיה. האמנם הם רצו לראות עוד איזו ישות מדינית זעירה על פני הגלובוס ותו לא? האם הם לא חלמו על מדינה שתהיה אור וסמל לאומות העולם, וכל רצונם היה לראות כיצד המוח היהודי מתכנן את 'כיפת ברזל'? אבל כעצת פרעה בשעתו, להכביד את העבודה על האנשים, כך בלהט החגיגות, במות הבידור והריב הנואל על 'טקס המשואות', תיכנס מדינת ישראל לעשור השמיני לקיומה, כאשר אין מי שיתפנה להרהר האמנם היה כדאי לעבור את משברי הגלות, כדי שנזכה 'לנפנף על האש' ביערות הקק"ל?

פרנקל תאומים
הודעות: 2742
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' אפריל 17, 2018 9:09 pm

מאמרו של יקירנו הרב ספראי כתוב באופן מושכל ומאוזן (אופייני לכותבו). אפשר עוד להוסיף לכאן או לשם.

מדינת היהודים שהוקמה באר"י לרבות קיומה המתמשך חרף כל האויבים הצרים סביבותיה, כמו גם קיבוץ הגלויות של עמ"י מכל קצוות תבל, הינם פלא שמיימי מרטיט לב, ממש כבשי דרחמנא של בורא כל המוביל את מהלכי המטהיסטוריה. 2000 שנה חיכתה לנו אר"י בשממונה כהבטחתו ית' בתורתו. 2000 שנה בהם התקיים בנו "ובגויים ההם לא תרגיע" ככתוב בתורתו, ועוד ועוד, דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. והנה גם נבואת קיבוץ הנידחים לאר"י ופריחתה המתחדשת אט אט שבה ומתממשת כנגד עינינו הנדהמות. אם היית מספר ליהודי בן המאה התשע עשרה למניינם על חזיון הפלאים הזה הוא היה מניד לך בראשו (אמנם ציפייה לימות המשיח היתה תקועה בליבותיהם, אלא שזה גופא, חזיון כזה היה בעיניהם נכון רק לימות המשיח).
עצם העובדה שליהודים ברחבי העולם ישנה 'כתובת', היא חסד הבורא. לא רחוקים מאיתנו הימים בהם יהודים נרדפים ברחבי תבל היו פונים בתחנונים לארצות אחרות שיואילו לקבל אותם לארצם ולהצילם בכך מפני חמס אויביהם, ונענים בטריקת דלת, צעקה הנערה ואין מושיע לה.
אל לנו להתעלם מהפלא הגדול והנשגב הזה, אדרבה, עלינו להביט נכחו ולחזק מוסרותינו באמונת אומן בהתגשמות כל דברי נביאינו על אחרית הימים, הקב"ה כרת ברית עם אבותינו, בוא יבוא לא יאחר.

ומאידך? אמנם כן, איך יתעלם יהודי יר"ש מחילול ה' הנורא: מדינת יהודים בארץ ה' אשר באופן מוצהר איננה כפופה לחוקת התורה, אדרבה, היא מכריזה בריש גלי על אי כפיפותה לחוקת התורה. בארץ ה' אשר פולטת מתוכה את החוטאים, בארץ אשר יעודה הנצחי הוא להיות מדינת התורה, מדינת עם ה', והנה באים בני עם ה' בכבודם ובעצמם ומקימים בה מדינה חילונית, ייעף העט וילאה הקולמוס מלתאר את גודל הביזיון והחרפה, את חילול שם שמים הנורא. ותבואו לארצי ותטמאו את מקדשי?
כיצד יתכן שיהודים יר"ש מעלים על דעתם להזדהות עם מדינה שמעצם הגדרתה כמדינה חילונית הינה מדינת חילול ה'? כיצד ניתן להזדהות עם מדינת הבגידה הנוראה במטהיסטוריה של עמ"י? עם מדינת הבגידה הנוראה בה' ובתורתו? הלא כל כמה שנאריך לתאר יפעת הנס הכביר של התקומה באר"י מאז חורבן שואת יהודי אירופה, תגדל מנגד כהנה וכהנה חרפת הבגידה והחילול.
מדינה חילונית לעולם איננה ראויה להיקרא לא 'מדינת ישראל' ולא כנסת ישראל'. אי"ז מדינה יהודית, לכל היותר 'מדינת יהודים'.


וכיצד ניישב את הסתירה?
לשונו הזהב ומתק שפתיו של אור העולם רבינו החזו"א נ"ע גם עתה עומדת הכן לעזרתינו: "לא אתחלתא דגאולה, כ"א סיפא דגלותא".
הוי אומר: תנועת יהודים אשר כמעט כל ראשיה ומוביליה בוגדים במסורת אבותיהם, יהודים המסיתים ומדיחים את הצפיעים והצפיעות מעל ה' ותורתו, אף אם עשו למען בניינה של ארץ ה' וקיבוץ בניה, ואף אם אכן נאמין שטובת עמם היא שעמדה לנגד עיניהם (ולא הרצון להדיח את עמם מעל ה' כאשר אר"י משמשת קרדום לחפור בו את מימוש חפצם בבניין מודל "היהודי החדש"), יהודים המקימים באר"י מדינה חילונית אשר בהגדרתה ובמהותה איננה כפופה לחוקת התורה, כל אלה ועוד אינם יכולים חלילה להיקרא 'גאולה'. לא 'גאולה' היא זאת, כ"א 'גלות', גלות עמוקה פעורה עד מעמקי תהום.
אבל כאשר גם בתוככי הגלות הזאת אנו נחשפים לחזיון פלאים של יד ה' המובילה את קיבוץ הנידחים ואת בניין הארץ החומרי, כמו גם קיומה המתמשך של המדינה ונצחון מלחמותיה בין שבעים זאבים, יד ה' המובילה את תקומתם מעפר של היכלי התורה (וכדברי הר"ש ספראי, למרות המדינה, בוודאי לא בגללה), יד ה' המובילה את התרבותם של יראי ה' ועמידתם על רגליים איתנות (על אפם ועל חמתם של מייסדי המדינה), ועוד ועוד, הרי שעלינו להתבונן ולהתענג על הארת פניו של ריבון העולמים המזכיר לנו שלא נשכחנו חלילה בגלותינו, ואדרבה, הוא ית' מובילנו לקראת יעודינו הנצחי כעם ה' בארץ ה' המונהגת עפ"י אמונת ותורת ה' והמפיצה את אור ה' לכל העולם וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, עוד יגיעו הימים בהם נהיה 'אור לגויים' במשמעות האמיתית של המושג, לא מעצמת היי-טק כ"א מעצמת חיי הרוח, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
הלא גם את הגלות ה' מנהיג, לא רק את הגאולה. ואת הגלות ה' מנהיג אט אט לקראת סופה, לקראת התגשמותם המלאה של דברי הנביאים, אחד מהם לא יחסר. ואם כתב הרמב"ם שגם באמונת הנוצרים והישמעאלים השתמש הבורא ית' כאבני דרך בתהליך הארוך המביא את הבריאה אל הימים בהם יהיה ה' אחד ושמו אחד (שאמונת הנוצרים קידמה מעט את האנושות מע"ז עץ ואבן לע"ז בשיתוף, ואמונת נביא השקר הישמעאלי קידמה את האנושות צעד נוסף מע"ז בשיתוף לאמונת קל אחד), א"כ אע"פ שאמונותיהם שקר, עבירה וגלות הדעת, ואסור חלילה לסייע בידם בהפצת חטאם, הרי שהבורא ית' "השתמש" בהם להנהגת הייחוד, וא"כ גם בפושעי ישראל שוגגין ואף מזידין, משתמש קוב"ה להנהגת ייחודו ולקירוב קץ משיחו, גם מדינת ישראל היא אבן דרך חשובה ובלתי ניתנת להתעלמות לקראת התגלות ה' ואחרית הימים, ואעפ"כ אסור היה לנו להתחבר עימם כאחד בפעולתם, "ואל תתחבר לרשע" שנינו. ובהדי כבשי דרחמנא למה לך.



ש. ספראי כתב:(ומומלץ לקרוא את שני כרכי ספרי "דת הציונות" של תושב עירנו הרה"ג רבי... שליט"א בענין)

לפלא עליך. קראתי את שני הכרכים הנ"ל. לדידי יש לחלק ביניהם. הכרך הראשון עשיר בלא מעט דברי טעם וגם מובאות חשובות, וגם נכתב יחסית באופן מושכל ומאוזן. בכרך השני הפריז המחבר על המידה באופן שלענ"ד כבר אין מן הראוי לכנותו "הרב", בוודאי לא "הרה"ג". צר לי שאני כותב זאת ברבים, אך לענ"ד יש לכתוב זאת, דומה שהתלהבותו היתירה מן "השיטה הקדושה" של סאטמר העבירה אותו על הדעת הישרה, וכתב שם הרבה דברים סרי טעם ומהם שיתכן שמן הראוי לנדות עליהם. בהיותך נו"נ להגה"צ המקובל רא"ש פפרמן לרנר זצוק"ל, תמהני על היותך משבח את מקחו של מי שכותב באופן נקלה כ"כ על רבו המובהק של סבך.


נ"ב:
אמנם מקובל בשם מרנא הרב שך זי"ע שאין בינינו ובין סאטמר אלא האסטרטגיה. בכ"ז דומני שהוא זי"ע כיוון על העניין הכללי של דחיית הציונות והמדינה היות שהושתתו על אדני האפיקורסות והונהגו ע"י מרשיעי ברית.
עם זאת, סאטמר מאמינים שכל מעשה תקומת המדינה ובניינה כמו גם נצחון מלחמותיה הינם מעשה השטן והסט"א, מבחינתם, הניצחון הניסי להפליא של 'ששת הימים' היה מעשה הסט"א. ולא כן היתה עם רבותינו, שראו את המדינה ומלחמותיה כמעשה ה', כניסיון מאת ה' וככבשי דרחמנא המנהיג אותנו גם בתוך גלותינו, אמנם המדינה אינה חיובית מצד עצמה, בהיותה מדינת חילול ה' חילונית, ואעפ"כ גם היא מעשה ה' המנהיג אותנו אט אט בגלותינו, היא ניסיון מאת ה' (כמו שכתב מרן הרב שך זי"ע במכתביו "נס" מלשון ניסיון כדאי' ברש"י) הילכו בתורתי אם לא, יש בה בוודאי הרבה רע, אבל יש בה גם לא מעט טוב מהארת פני ה' המקדם אותנו בתהליך האלוקי המתמשך לקראת יום ה' הגדול והנורא. ביטויים בנוסח "מעשה שטן וסט"א" לא עלו על דל שפתותיהם של רבותינו בהקשר הזה. הן הגרמ"ש שפירא והן רבינו מוהר"ש וולבה זללה"ה העידו ששמעו באוזניהם מרבינו הגרי"ז מבריסק זי"ע את הביטוי "חיוך מאת ה'" (שמייכעל) אודות נס תקומת המדינה, והם העידו שהם שמעו זאת ממנו בהקשר החיובי של המושג, הוי אומר הבזק של הארת פנים מאת ה' לעמו הדווים והסחופים. אי"ז אומר שהגרי"ז חשב שמותר היה עפ"י הלכה להקים את המדינה, שכן כידוע דעתו בזה היתה לאיסור . אלא, שבסופו של דבר, עצם העובדה שמבוקשם של היהודים יושבי הארץ עלה בידם, שלא כדרך הטבע, עם נצחון המלחמה הפלאי נגד כל מדינות ערב הסובבות אותנו, הרי שהנס הפלאי הזה היה הארת פנים של ההשגחה העליונה (ולא 'מעשה שטן' חלילה), אף שהכרזת המדינה לכשעצמה היתה אסורה לדעתו עפ"י ההלכה (מפאת שפיכות הדמים שהיתה כרוכה בכך, גם אם המדינה היתה מתנהגת עפ"י התורה).
יתירה מזאת, דומני שסאטמר שללו מעיקרא באופן עקרוני עליה המונית של יהודים לאר"י קודם ביאת משיח צדקנו, ולא כן היתה עם רבותינו, שראו את העליה הגדולה לאר"י כחיובית מצד עצמה כל זמן שאין בה סכנה לקיום התורה והמצווה.


נ"ב 2:
הרב ספראי, לא גילית את אוזנינו מה היתה הסיבה שבשלה המאמר נגנז, ומי הוא שהורה על גניזתו?

עקביה
הודעות: 3008
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עקביה » ג' אפריל 17, 2018 10:39 pm

ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.

תמהני עליך הרב גנוט, חוששני שפשוט שאין זה נכון.
הרבי מסאטמר סבור שהקמת המדינה היא איסור חמור יותר מכל העבירות שנעשו תחת השמים גם יחד. הוא כותב זאת במפורש בהקדמתו למאמר ג' שבועות.
משם הוא גוזר שעצם קיומה אף הוא איסור נורא, והיות אזרח בה חבר כנסת הוא איסור של יהרג ואל יעבור.
גם ההצבעה בבחירות אסורה באיסור חמור וגמור, והדברים עתיקים.

גדולי התורה הליטאיים סבורים שכל הנ"ל דברים בטלים ומבוטלים (למסקנא זו הגעתי אף אני הקטן לאחר קריאה לא מעטה בספר ויואל משה).

יכולים הרבנים לעמוד ולהכריז שאין לנו מחלוקת עם סאטמר (מן הסתם מתוך תחושת נחיתות כאילו כל המתנגד לציונות יותר מחברו הוא יהודי אותנטי יותר מחברו), אבל לסאטמר יש מחלוקת גדולה ועצומה אתנו.

האמירה "המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים" נכונה לדעת סאטמר, שכן קיום המדינה הוא איסור זוועתי ומפלצתי, אבל לדעת כל מי שאינו סובר כך אין לאמירה זו מקום. יכול להיות שהאנשים העומדים בראש המדינה בזמן זה או אחר הם מומרים לתיאבון או להכעיס, אבל אין זה אומר כלום על המדינה באשר היא מדינה.

דרומי
הודעות: 5399
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי דרומי » ג' אפריל 17, 2018 10:41 pm

יכול להיות גם הפוך, שהעומדים בראש המדינה הם אנשים כשרים ויראים, ואעפ"כ המדינה כמדינה היא גוף אסור ומושלל.

והערת אגב, יש מקום להניח שר"י מסאטמר הקצין את הדברים בבחינת 'סייג לתורה', ולא שבאמת הוא סבר עד כדי כך.

ש. ספראי
הודעות: 812
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי ש. ספראי » ג' אפריל 17, 2018 10:42 pm

א. תודה על המחמאות ועל ההוספות החשובות.
ב. אני מסכים עם הדברים על דת הציונות. גם אני הקטן טוען כמוך, ורבים מחומריו משולהבים מידי, לא חותכים ונתונים לויכוח גדול. כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל. אם כי את התואר הרה"ג אני מקפיד להעניק במאמרי, לכל אברך ממוצע ממין זכר..
ג. המאמר נגנז משום שהעורך טען שאין לו חשק להיכנס לנושא טעון בעיר מעורבת ומלאת תזזיות השקפתיות מהקצה לקצה כמו אלעד. יש צדק מסוים בדבריו. ומאחר שגם אני רציתי ללמוד בשקט (רק עכשו התחיל זמן קיץ ויש לי גם שיעור ג' להגיש לבחינות בישיבות גדולות...), העדפתי לקבל מהר את עמדתו, מאשר למצוא את עצמי מתגונן או מתפלמס מול... ומול... ולהעלות במקום זה את הדברים כאן, בפורום המכובד והרציני שלנו.
נערך לאחרונה על ידי ש. ספראי ב ג' אפריל 17, 2018 10:59 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עקביה
הודעות: 3008
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עקביה » ג' אפריל 17, 2018 10:47 pm

ש. ספראי כתב:כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל.

אני הכרתי את המחבר דרך האתר שלו ואכמ"ל...

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ג' אפריל 17, 2018 10:50 pm

שמחו כתב:מאמר מתוך 'יתד נאמן':
[לא יודע כמה חיים לפי זה וכמה רק מדקלמים את 'ההשקפה הצרופה המסורה לנו' וכו']

אני לא חושב שאלה שני צדדים. המון (כנראה רוב) אנשים חיים לפי דקלומים.
כלומר, השקפתם בנויה על כל שמונחים להם בראש כמה רעיונות ומשפטים (למשל, מה שהדגשת), ותו לא מידי.
דקלומים המונחים עמוק בראש - זה מספיק בשביל לחיות לפיהם. זה מספיק בשביל לא להרגיש שיש צורך להודות לקב"ה על מה שקרה כאן בשבעים שנה האחרונות. זה מספיק בשביל להיות בטוח באמת ובתמים שהחלטות לקצץ בתקצוב ממשלתי בישיבות או בהבטחת הכנסה - זה גזירות נוראיות ואכזריות על עולם התורה (כמו גזירות של גוים צוררי יהודים בתקופות הכי קשות), וגזל גמור של מה שמגיע לנו בזכות (באיזו? -לא כל כך משנה) ולא בחסד.
נערך לאחרונה על ידי החושב ב ג' אפריל 17, 2018 10:55 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

זיל בתר רובא
הודעות: 58
הצטרף: ג' יולי 02, 2013 2:13 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי זיל בתר רובא » ג' אפריל 17, 2018 10:54 pm

עקביה כתב:
ש. ספראי כתב:כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל.

אני הכרתי את המחבר דרך האתר שלו ואכמ"ל...


על זה כבר אמרו חכמים
יש מחברים הגדולים מספרם ויש מחברים שספרם גדול מהם.

ולענייננו

יש אנשים הגרועים מספרם ויש שספרם גרוע מהם.

ש. ספראי
הודעות: 812
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי ש. ספראי » ג' אפריל 17, 2018 10:58 pm

עקביה כתב:
ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.

תמהני עליך הרב גנוט, חוששני שפשוט שאין זה נכון.
הרבי מסאטמר סבור שהקמת המדינה היא איסור חמור יותר מכל העבירות שנעשו תחת השמים גם יחד. הוא כותב זאת במפורש בהקדמתו למאמר ג' שבועות.
משם הוא גוזר שעצם קיומה אף הוא איסור נורא, והיות אזרח בה חבר כנסת הוא איסור של יהרג ואל יעבור.
גם ההצבעה בבחירות אסורה באיסור חמור וגמור, והדברים עתיקים.

גדולי התורה הליטאיים סבורים שכל הנ"ל דברים בטלים ומבוטלים (למסקנא זו הגעתי אף אני הקטן לאחר קריאה לא מעטה בספר ויואל משה).

יכולים הרבנים לעמוד ולהכריז שאין לנו מחלוקת עם סאטמר (מן הסתם מתוך תחושת נחיתות כאילו כל המתנגד לציונות יותר מחברו הוא יהודי אותנטי יותר מחברו), אבל לסאטמר יש מחלוקת גדולה ועצומה אתנו.

האמירה "המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים" נכונה לדעת סאטמר, שכן קיום המדינה הוא איסור זוועתי ומפלצתי, אבל לדעת כל מי שאינו סובר כך אין לאמירה זו מקום. יכול להיות שהאנשים העומדים בראש המדינה בזמן זה או אחר הם מומרים לתיאבון או להכעיס, אבל אין זה אומר כלום על המדינה באשר היא מדינה.


ברור כשמש. גם אני קראתי את ויואל משה כמעט מכריכה לכריכה. ברור שיש הבדלים.
הכוונה היא שגם אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא וכו', אך אנו חלוקים בצורת ההתגוננות ממנה.
סטאמר סבורים שכיון שהמדינה היא מרידה וכו', לכן אין להשתתף בבחירות וצריך להילחם בה וכו'.
אנו מסכימים בחלאי המדינה, רק סבורים שהמלחמה הטובה ביותר היא להילחם בה מבית ולא מחוץ. נכון, ס"ל שאין יהרג ואל יעבור בכנ"ל, ולכן כדאי להילחם דרך חקיקת חוקים וכפייה קואליציונית וכדומה.
לענ"ד די ברור מי הצליח יותר לצמצם את החילוניות של המדינה, אנחנו או הם.
גם בנושא לקיחת תקציבים למוסדות חינוך, הרב שך עודד בכל כוחו כמה מוסדות, כמו חיידר תשב"ר, שלא יקחו ולו שקל מהמדינה, אך סבר שמבחינה ציבורית א"א להתנהל ללא עזרה כספית לכלל המוסדות.
אנו רואים כמה טורחים רבבות לתת הוראות קבע רק לקרן ההסעות של החינוך העצמאי, נושא שאין לו תמיכה ממשלתית, ועד כמה הכסף נחוץ.
ראש הכולל בו אני לומד אחה"צ, בו למעלה מ400 אברכים, לא התאושש עדיין כספית מהשנתיים של קיצוצי לפיד. למרות שכבר חלפה תקופה ארוכה. והדברים ידועים.
לכן צריך לעודד כל מוסד שמוכן לקחת ע"ע שלא לקחת שום כסף מהמדינה, אך זאת יכולה להיות הוראה פרטית, לא לכלל מוסדות התורה בארץ, שרבים מהם פשוט יקרסו ואין הנזק שווה.
קראתי מאמר חכם של אבישי בן חיים (שכפי ששמעתי, ר' שמואל דויטש עבר על ספרו על הרב שך הדק היטב), בו תיאר את ההשקפה של הרב שך מחד ואת הפרגמטיות שלו מצד שני. היו לו שלל הוכחות מעננינות ונבונות לתזה שלו.
ת"ח אחד אמר לי פעם, שהרב שך היה יכול לעמוד מעל במה ולזעוק מרה בנושא מסוים, ולהיפגש למחרת בחשאיות מוחלטת עם גורמי הצבא העוסקים בענין ולהגיע להבנות שקטות.
אותו ת"ח (שפוי ורציני ויודע) אמר ששני גדולי ישראל במחלוקת האחרונה, נטלו את דרכו של הרב שך. אחד נטל ממנו את הראטוריקה, והשני נטל את הפרקטיקה.
בעוד שהרב שך עצמו שילב בין שתי הגישות גם יחד.
זה נושא עדין.

פרנקל תאומים
הודעות: 2742
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' אפריל 17, 2018 11:01 pm

ש. ספראי כתב:א. תודה על המחמאות ועל ההוספות החשובות.
ב. אני מסכים עם הדברים על דת הציונות. גם אני הקטן טוען כמוך, ורבים מחומריו משולהבים מידי, לא חותכים ונתונים לויכוח גדול. כמו"כ רק ממש לאחרונה הכרתי את המחבר באופן אישי ואכמ"ל. אם כי את התואר הרה"ג אני מקפיד להעניק במאמרי, לכל אברך ממוצע ממין זכר..

שתהיה בריא ידידינו היקר, א"כ מדוע המלצת לקרוא את שני ספריו, ועוד מבלי שום הסתייגות?
אגב, לענ"ד עצם פעילות ההסברה והליבון בעניין העימות האידיאולוגי שלנו עם הציונות הדתית הוא חשוב ונצרך גם פנימה וגם חוצה ואכמ"ל. אלא שהקדחת התבשיל בכרך השני (בעיקר) של הספר קלקלה את השורה. שום דת"ל נבון עם ראש על הכתפיים לא ישתכנע ממנו, ואף בחור חרדי בר דעת ובעל הכרות אמיתית עם ההסטוריה לא יוכל להתחזק רעיונית ממנו. וחבל.

המעיין
הודעות: 1218
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 12:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי המעיין » ג' אפריל 17, 2018 11:05 pm

ש. ספראי כתב:
עקביה כתב:
ש. ספראי כתב:עמדתה ההשקפתית של היהדות החרדית, אינה שונה במהות מהשקפתו של הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אנו שונים בדרכי הלוחמה, אך לא בהסתכלות הרעיונית, לפיה המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים. הם נלחמים במרידה הזאת מחוץ למגרש הפוליטי (ולדעתנו, ללא הצלחה יתירה) ואילו אנו, כפי שהורונו רבותינו בעבר ובהווה, נלחמים דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי", מתוך מסדרונות הכנסת ודרך ההצבעה בבחירות.

תמהני עליך הרב גנוט, חוששני שפשוט שאין זה נכון.
הרבי מסאטמר סבור שהקמת המדינה היא איסור חמור יותר מכל העבירות שנעשו תחת השמים גם יחד. הוא כותב זאת במפורש בהקדמתו למאמר ג' שבועות.
משם הוא גוזר שעצם קיומה אף הוא איסור נורא, והיות אזרח בה חבר כנסת הוא איסור של יהרג ואל יעבור.
גם ההצבעה בבחירות אסורה באיסור חמור וגמור, והדברים עתיקים.

גדולי התורה הליטאיים סבורים שכל הנ"ל דברים בטלים ומבוטלים (למסקנא זו הגעתי אף אני הקטן לאחר קריאה לא מעטה בספר ויואל משה).

יכולים הרבנים לעמוד ולהכריז שאין לנו מחלוקת עם סאטמר (מן הסתם מתוך תחושת נחיתות כאילו כל המתנגד לציונות יותר מחברו הוא יהודי אותנטי יותר מחברו), אבל לסאטמר יש מחלוקת גדולה ועצומה אתנו.

האמירה "המדינה היא גוף רשמי המורד במלכות שמים" נכונה לדעת סאטמר, שכן קיום המדינה הוא איסור זוועתי ומפלצתי, אבל לדעת כל מי שאינו סובר כך אין לאמירה זו מקום. יכול להיות שהאנשים העומדים בראש המדינה בזמן זה או אחר הם מומרים לתיאבון או להכעיס, אבל אין זה אומר כלום על המדינה באשר היא מדינה.


ברור כשמש. גם אני קראתי את ויואל משה כמעט מכריכה לכריכה. ברור שיש הבדלים.
הכוונה היא שגם אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא וכו', אך אנו חלוקים בצורת ההתגוננות ממנה.
סטאמר סבורים שכיון שהמדינה היא מרידה וכו', לכן אין להשתתף בבחירות וצריך להילחם בה וכו'.
אנו מסכימים בחלאי המדינה, רק סבורים שהמלחמה הטובה ביותר היא להילחם בה מבית ולא מחוץ. נכון, ס"ל שאין יהרג ואל יעבור בכנ"ל, ולכן כדאי להילחם דרך חקיקת חוקים וכפייה קואליציונית וכדומה.
לענ"ד די ברור מי הצליח יותר לצמצם את החילוניות של המדינה, אנחנו או הם.
גם בנושא לקיחת תקציבים למוסדות חינוך, הרב שך עודד בכל כוחו כמה מוסדות, כמו חיידר תשב"ר, שלא יקחו ולו שקל מהמדינה, אך סבר שמבחינה ציבורית א"א להתנהל ללא עזרה כספית לכלל המוסדות.
אנו רואים כמה טורחים רבבות לתת הוראות קבע רק לקרן ההסעות של החינוך העצמאי, נושא שאין לו תמיכה ממשלתית, ועד כמה הכסף נחוץ.
ראש הכולל בו אני לומד אחה"צ, בו למעלה מ400 אברכים, לא התאושש עדיין כספית מהשנתיים של קיצוצי לפיד. למרות שכבר חלפה תקופה ארוכה. והדברים ידועים.
לכן צריך לעודד כל מוסד שמוכן לקחת ע"ע שלא לקחת שום כסף מהמדינה, אך זאת יכולה להיות הוראה פרטית, לא לכלל מוסדות התורה בארץ, שרבים מהם פשוט יקרסו ואין הנזק שווה.
קראתי מאמר חכם של אבישי בן חיים (שכפי ששמעתי, ר' שמואל דויטש עבר על ספרו על הרב שך הדק היטב), בו תיאר את ההשקפה של הרב שך מחד ואת הפרגמטיות שלו מצד שני. היו לו שלל הוכחות מעננינות ונבונות לתזה שלו.
ת"ח אחד אמר לי פעם, שהרב שך היה יכול לעמוד מעל במה ולזעוק מרה בנושא מסוים, ולהיפגש למחרת בחשאיות מוחלטת עם גורמי הצבא העוסקים בענין ולהגיע להבנות שקטות.
אותו ת"ח (שפוי ורציני ויודע) אמר ששני גדולי ישראל במחלוקת האחרונה, נטלו את דרכו של הרב שך. אחד נטל ממנו את הראטוריקה, והשני נטל את הפרקטיקה.
בעוד שהרב שך עצמו שילב בין שתי הגישות גם יחד.
זה נושא עדין.


צודק עקביה ופלא עליך שקראת את ויואל משה ואתה כותב כך.
הויואל משה סובר שהמדינה היא איסור ואסור להשתתף עמה. כל הרעיון של מה דרך ההתגוננות זר לו וזר לתפיסתו ולמשנתו. לפי דעתו התורה אסרה את זה ואין בזה שום צד של התחכמות.
המסקנה מזה שמי שסובר כדבריך חולק עליו ביסוד וכדברי עקביה.

עקביה
הודעות: 3008
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עקביה » ג' אפריל 17, 2018 11:08 pm

ש. ספראי כתב:הכוונה היא שגם אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא וכו',

למה אנו סבורים שהמדינה היא דבר נורא?
ר' אלחנן וסרמן הי"ד הכריז בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י (תרצ"ז) שאם אלה יקימו מדינה, לפי מעשיהם עתה, ודאי לא ירשו עליית יהודים חרדים לא"י וודאי לא יאפשרו קיומן של ישיבות וכיו"ב.
כלומר, היו לו חששות פרקטיים (שב"ה נתבדו).

אצל סאטמר זה אחרת לגמרי. המדינה היא דבר נורא בגלל שעצם הקמתה זו מרידה איומה ונוראה במלכות שמים.

פלוריש
הודעות: 933
הצטרף: ה' ינואר 15, 2015 6:17 pm
שם מלא: אריאל דוד

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי פלוריש » ג' אפריל 17, 2018 11:46 pm

הובאו במאמר דברי הגר"ח גריינימן "מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים" וכו'.
והרי הרמב"ם כתב שיתכן מלך ככל מלכי בית דוד הכשרים לפני ביאת המשיח!

עקביה
הודעות: 3008
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עקביה » ד' אפריל 18, 2018 12:33 am

פלוריש כתב:הובאו במאמר דברי הגר"ח גריינימן "מודעת זאת לכל כי עצם ענין של מדינה קודם ביאת משיח צדקנו הוא נגד תורתנו הקדושה, ואף אם היה הנידון על שילטון שומרי תורה ומצוות, על אחת כמה וכמה כשהכל מושתת על עקרון של ככל הגוים" וכו'.
והרי הרמב"ם כתב שיתכן מלך ככל מלכי בית דוד הכשרים לפני ביאת המשיח!

כעת שמתי לב לדברי רח"ג. אכן דבריו מתאימים לשיטת סאטמר וצע"ג.
מדברי הרמב"ם שהבאת באמת רואים שלא כדבריהם.

קראקובער
הודעות: 2835
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי קראקובער » ד' אפריל 18, 2018 1:18 am

דרומי כתב:והערת אגב, יש מקום להניח שר"י מסאטמר הקצין את הדברים בבחינת 'סייג לתורה', ולא שבאמת הוא סבר עד כדי כך.

האם נשתכח תורת סאטמר?

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 11620
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי איש_ספר » ד' אפריל 18, 2018 2:08 am

מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.

אריך
הודעות: 970
הצטרף: ה' מאי 28, 2015 9:49 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי אריך » ד' אפריל 18, 2018 8:10 am

איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.


מצטרף לכל מילה.

בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.

והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?

או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?

אלא שבאמת יש כאן מורכבות: נכון שמבחינת ההשקפה החילונית שהכל חומר ומקרה, אכן האדם הוא במקרה הטוב חיה מהלכת על שתים, ויותר מדוייק צירוף של גופיפי חומר אקראיים.

אבל, אף אחד לא חי כך. האתאיסט שדוגל בקדושת האדם, ובמוסר, בהכרח שאינו כופר באמת. וזה שקר הכפירה שמנפנפים בכך שהכל מקרה והאדם הוא מוטציה מפותחת של חומר כלשהו, אבל בתפיסה הפנימית כולם מאמינים במוסר ובקדושת החיים וזה בהכרח נובע מאמונה.

לכן, צריך להפריד ולהסביר לבחורים ולמבוגרים (ואם יכולים להבין קצות, אפשר גם להבין מורכבות זאת), שברמת העיקרון כפירה מביאה לידי חיה מהלכת על שתים, וגרוע מכך. אבל ברמה המעשית ישנם כופרים רבים שהם אנשים טובים ונחמדים, ומתנהגים במעלות אנושיות שונות.

אריך
הודעות: 970
הצטרף: ה' מאי 28, 2015 9:49 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי אריך » ד' אפריל 18, 2018 8:17 am

לענין תורת הויואל משה אודות הצלחות הציונים מהסיטרא אחרא, שמעתי מחכם אחד שפנו אליו כמה אנשים ותינו:

אם את השואה ה' עשה

ואת הקמת המדינה הסט"א עשתה,

אם את מלחמת ששת הימים הסט"א עשתה

ואת טרגדיית מלחמת יוה"כ ה' עשה

אז שווה יותר ללכת עם הסטרא אחרא...

נוטר הכרמים
הודעות: 5879
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אפריל 18, 2018 8:22 am

לענ"ד הדברים שכתב פ"ת בנ"ב הראשון על דברי הרב גנוט נכונים מאוד. תמיד כאב לי הבלבול והטשטוש בין שני נושאים שונים שנשקו מעט זה לזה והשליכו הרבה זה על זה.
א' היחס למדינה ולאופן בו היא קמה וכו'.
ב' היחס לרשעים, בכלל.
נראה כי המשפט שבא להשוות אותנו עם השקפת סאטמאר ונטו"ק מהפן האידיאולוגי התייחס אל הנידון השני. כפי שנתבאר לא פעם, תמצית החרדיות היא היחס השלילי וההתבדלות המוחלטת מהרשעים - ראשי המדינה, וקודם לכן, הציונים - ומתרבותם, ובזה הושוו כל החרדים לעומת המזרחי [ופא"י], אך בכלל לא נגע ולא פגע בנושא הראשון שהוא הרבה יותר תיאורטי, אף כי בודאי יש לו המון השלכות.

כמדומני שבנקודת היחס השלילי לרשעים חל מפנה גדול לרעה בשכבות רחבות של הציבור, בגלל כל מיני סיבות וגורמים. לכאורה אין לזה קשר ישיר עם המלחמה שלנו בתרבות המערבית ובפגעי הטכנולוגיה.

נ"ב, כמובן שאינני מסכים עם הבדיחה השטחית לפיה הויכוח הנוקב - במשך קרוב לעשרים שנה האחרונות - בנוגע למסלולי הגיוס השונים, החוקים הכוללים מכסות ויעדים וכו' וכו' קשורים לחלוקה בין ריטוריקה לפרטיקה. זהו זלזול באינטלגנציה. לדעתי יש כאו ויכוח גם רעיוני וגם פרקטי לשני הכיוונים, ואכ"מ.

פלגינן
הודעות: 2891
הצטרף: ג' יולי 17, 2012 10:46 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי פלגינן » ד' אפריל 18, 2018 8:44 am

אריך כתב:
איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.

מצטרף לכל מילה.
בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.
והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?
או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?
אלא שבאמת יש כאן מורכבות: נכון שמבחינת ההשקפה החילונית שהכל חומר ומקרה, אכן האדם הוא במקרה הטוב חיה מהלכת על שתים, ויותר מדוייק צירוף של גופיפי חומר אקראיים.

דברים נכוחים ונכונים. והשווה הספדו של הרב קירשנבאום על אביו הפרופ' (בעיקר מדקה 7:45): viewtopic.php?f=19&t=18483&start=80#p261991
מתבגרים רבים מאבדים את האימון בכל החינוך שקיבלו כאשר הם מגלים שיש בחוץ אנשים נחמדים ואפילו חכמים(!). החכמה היא לחנך שלמרות הכל, יש ערכים ויש לנו תורה שהיא מעל הכל וכו'. ויש לדון בזה עוד טובא ועוד חזון למועד.

קראקובער
הודעות: 2835
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי קראקובער » ד' אפריל 18, 2018 9:34 am

זה מזכיר את הסיפור הבא:

בעל תשובה עלה לשמיים ומגיע לבית דין של מעלה ...

אחרי דיון אומרים אוקי גן עדן

תמשיך ישר חדר מספר 5 רק תעשה חסד שאתה עובר במסדרון תלך בשקט גמור!!!

טוב לא שואל שאלות והולך.

יותר מאוחר מגיע חבדניק 

וכן כך הדיון איתו וחדרו נמצא בחדר מספר 3 ומזהירים אותו שאתה הולך במסדרון שקט מוחלט!!! 

אומר בסדר גמור וממשיך...

יותר מאוחר מגיע מזרוחניק וכן גם הוא גן עדן חדר 4 ואותה הזהרה להיות בשקט במסדרון!!!

מגיע חצות לילה כולם יוצאים מחדריהם בעולמות גן עדן והולכים יחד לחדר הגדול בו נהנים מזיו השכינה ובנתיים כולם נפגשים במסדרון

חבדניק

מזרוחניק

בעל תשובה

חסיד 

ברסלבר

ולכולם שאלה אחת מהקב"ה

למה צריך להיות בשקט במסדרון????

ה' עונה להם בחדר מספר 2 נמצאים הליטאים והם חושבים שרק הם בגן עדן.

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ד' אפריל 18, 2018 10:33 am

אריך כתב:
איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.


מצטרף לכל מילה.

בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.

והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?

או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?

אלא שבאמת יש כאן מורכבות: נכון שמבחינת ההשקפה החילונית שהכל חומר ומקרה, אכן האדם הוא במקרה הטוב חיה מהלכת על שתים, ויותר מדוייק צירוף של גופיפי חומר אקראיים.

אבל, אף אחד לא חי כך. האתאיסט שדוגל בקדושת האדם, ובמוסר, בהכרח שאינו כופר באמת. וזה שקר הכפירה שמנפנפים בכך שהכל מקרה והאדם הוא מוטציה מפותחת של חומר כלשהו, אבל בתפיסה הפנימית כולם מאמינים במוסר ובקדושת החיים וזה בהכרח נובע מאמונה.

לכן, צריך להפריד ולהסביר לבחורים ולמבוגרים (ואם יכולים להבין קצות, אפשר גם להבין מורכבות זאת), שברמת העיקרון כפירה מביאה לידי חיה מהלכת על שתים, וגרוע מכך. אבל ברמה המעשית ישנם כופרים רבים שהם אנשים טובים ונחמדים, ומתנהגים במעלות אנושיות שונות.


כל זה נכון מאוד. אבל אני מבין גם את גישה הכביכול פאנטית.
יש אנשים, ויש גילאים שמאוד קשה להם לעכל מורכבות בצורה נכונה. כך שקנאת האמת עלולה להזיק. ועדיף להיות שוטה כל החיים מאשר רשע שעה אחת.

אתמול, כשהייתה צפירה, ילד בן ארבע שאל אותי - מה זה? (להלן תמצית השיחה שהתפתחה)
עניתי: פעם היו מלחמות והיו יהודים שנהרגו, עושים זאת בשביל לזכור אותם.
- למה היו מלחמות?
- כי ערבים לא הסכימו שנהיה כאן.
- אז למה צריך להילחם? אפשר פשוט ללכת מכאן.
- זה הארץ שלנו, למה שנלך מכאן? שערבים ילכו.
- אבל למה צריך לזכור את אלו שנהרגו?
- הם נלחמו בשבילנו ונהרגו, לא נזכור את זה? רוצים לכבד אותם.
הילד חושב ...
- בא לי שחס וחלילה יהיה מלחמה ויהיה לי רובה ובגדים חזקים ונלחם בכל הערבים.

מסקנה כזו הייתה הפתעה בשבילי. סך הכל העברתי מידע. רק אחר מעשה שמתי לב איזה מסר רגשי עבר בין השורות.
הרבה יותר קל ומלהיב להזדהות עם הגאווה הלאומית עם גיבורים שמסרו את נפשם למען אחיהם מאשר עם מסירות הנפש ללימוד התורה.

המשכתי להסביר שכל הטובה שקיבלנו זה חסד מהקב"ה שבא בזכות לומדי התורה וכו' וכו'
אבל חשבתי לעצמי, שאני מאוד מבין את אלו הפועלים בגישה "מה לי ולצרה זו? לך תדע איזה מסר בסוף יישאר בלבו של הילד...". שאלת מה הצפירה הזו? - זה חילונים ארורים עושים שטויות. אתה שואל למה עושים זאת בעיר שלנו שאין כאן חילונים? - כי אנחנו בגלות, חילונים לא נותנים לנו לחיות כפי שאנו רוצים, מכריחים לעשות צפירות וסתם מעירים ילדים.

דרומי
הודעות: 5399
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי דרומי » ד' אפריל 18, 2018 10:49 am

הצגת נקודה מעניינת, אלא שיש גם צד הפוך. מה יקרה כאשר הילד יגדל מעט וייחשף לדיעות מעט שונות ויגלה שאביו ואמו פשוט 'היתלו' בו?

קראקובער
הודעות: 2835
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי קראקובער » ד' אפריל 18, 2018 12:33 pm

איש_ספר כתב:מבקר ספרות אחד, החביב עלי במיוחד, כתב פעם על מפעלו של דרויאנוב, (אוצר הבדיחה והחידוד), בלשון זו: "חוש שבלב לוחש ואומר, כי הכוחות שניתנו למעשה כינוס זה, היו עדיפים פי כמה מהפירות שעשו..." ולעניינו, ראוי הוא הכותב לשבח על המאמץ שניתן בכתיבת מאמר זה, אף שלטעמי תגובתו הקצרה של הרב פ"ת עולה על המאמר עצמו בדייקנותה ובהגינותה.
ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.

הנה דבריו של בעל אילת השחר מלפני שלוש שנים:

הרב שטיינמן: הגויים - גנבים וחסרי שכל
בכנס לקראת שבועות אמר הרב, ממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, כי העולם נברא למען לומדי התורה: "יש שמונה מיליארדים אנשים בעולם. ומה הם כולם, רוצחים, גנבים אנשים בלי שכל"

הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, ממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, התבטא בחריפות נגד אומות העולם. בדברים שנשא בכנס בבית שמש לקראת חג שבועות - חג מתן תורה - הדגיש הרב את חשיבותה של התורה, ואמר כי העולם נברא עבור הצדיקים שלומדים ומקיימים אותה.

דברי הרב בכנס פורסמו במלואם בעיתון החרדי "יתד נאמן", שם צוטט כאומר על מי שאינם יהודים: "יש שמונה מיליארדים אנשים בעולם. ומה הם כולם, רוצחים, גנבים אנשים בלי שכל. זה הכל נמצא, אבל מי התכלית של העולם, וכי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשביל הרוצחים האלה? בשביל הרשעים האלה?"

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17500
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
שם מלא: משה דביר

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' אפריל 18, 2018 12:36 pm

אינו דומה ובלי קשר.

אריך
הודעות: 970
הצטרף: ה' מאי 28, 2015 9:49 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי אריך » ד' אפריל 18, 2018 2:02 pm

החושב כתב:כל זה נכון מאוד. אבל אני מבין גם את גישה הכביכול פאנטית.
יש אנשים, ויש גילאים שמאוד קשה להם לעכל מורכבות בצורה נכונה. כך שקנאת האמת עלולה להזיק. ועדיף להיות שוטה כל החיים מאשר רשע שעה אחת.

אתמול, כשהייתה צפירה, ילד בן ארבע שאל אותי - מה זה? (להלן תמצית השיחה שהתפתחה)
עניתי: פעם היו מלחמות והיו יהודים שנהרגו, עושים זאת בשביל לזכור אותם.
- למה היו מלחמות?
- כי ערבים לא הסכימו שנהיה כאן.
- אז למה צריך להילחם? אפשר פשוט ללכת מכאן.
- זה הארץ שלנו, למה שנלך מכאן? שערבים ילכו.
- אבל למה צריך לזכור את אלו שנהרגו?
- הם נלחמו בשבילנו ונהרגו, לא נזכור את זה? רוצים לכבד אותם.
הילד חושב ...
- בא לי שחס וחלילה יהיה מלחמה ויהיה לי רובה ובגדים חזקים ונלחם בכל הערבים.

מסקנה כזו הייתה הפתעה בשבילי. סך הכל העברתי מידע. רק אחר מעשה שמתי לב איזה מסר רגשי עבר בין השורות.
הרבה יותר קל ומלהיב להזדהות עם הגאווה הלאומית עם גיבורים שמסרו את נפשם למען אחיהם מאשר עם מסירות הנפש ללימוד התורה.

המשכתי להסביר שכל הטובה שקיבלנו זה חסד מהקב"ה שבא בזכות לומדי התורה וכו' וכו'
אבל חשבתי לעצמי, שאני מאוד מבין את אלו הפועלים בגישה "מה לי ולצרה זו? לך תדע איזה מסר בסוף יישאר בלבו של הילד...". שאלת מה הצפירה הזו? - זה חילונים ארורים עושים שטויות. אתה שואל למה עושים זאת בעיר שלנו שאין כאן חילונים? - כי אנחנו בגלות, חילונים לא נותנים לנו לחיות כפי שאנו רוצים, מכריחים לעשות צפירות וסתם מעירים ילדים.


בקשר לתשובת הילד:
קולות כאלה ואחרים עולים בלבו של כל אחד, וגם הבחור-ישיבה המבוגר כשרואה חייל ברחוב עם נשק וכנפי טייס, או טנק, עוברת לעתים בלבו מחשבה, גם אני הייתי רוצה להיות פייטר. הרי כך הנפש הפשוטה רוצה. וכמו המחשבות שעולות בלבו של האברך שעומד עם ילדיו בתחנת האוטובוס כבר ארבעים דקות, ושם ליד עובר-שועט בג'יפ ד' על ד' השכן הקבלן שעזב את הכולל.
זה חלק מהחיים, ומי שמנסה למחוק את השאלות הטבעיות הללו, מגדל אנשים מנותקים ועקומים או שהוא עצמו מנותק וחושב שהילד שלו לא חושב על הדברים האלה.
במקום להשקיע בהסתרה שבתוך ההסתרה, ולגדל ילדים שהעולם מצוייר אצלם בצורה עקומה, אפשר לחשוף אותם בצורה מבוקרת למציאות המורכבת, יחד עם הסברה נכונה ואיתנה

ע"ז נאמר: וכי החינוך שלנו כ"כ רעוע שאם רק נספר לילדים שלנו שיש חיילים שמסרו נפש בשביל עם ישראל, הם מכח זה ילכו לצבא?

משקר לא מרויחים אף פעם. אולי מרויחים זמן, אבל בסוף צריך לשלם על הצ'ק ללא כיסוי.

ויותר גרוע, החינוך המסתיר משדר פחד, פחד גדול. ואוי למתבגר שיזהה כזה דבר אצל הוריו ומוריו.

אגב, האמירה שכל החסד בא בזכות לומדי התורה היא גם לא התמונה המושלמת, הגם שזה מה שכתוב תמיד בעיתון. וכי חקלאי מזרוחניק ששומר שמיטה לא מגן על ארץ ישראל? וכי מסורתי ששומר שבת, אין בכוח זכות זו להגן? מנין לנו?
ויתירה מזו, וכי חייל שקופץ מול לועי מקלעים, בכדי להגן על העם, האם זו אינה זכות? האם חובש שרץ שפוף בין כדורים שורקים בכדי לחלץ פצוע, ויודע שרבים הסיכויים שהוא משאיר אישה ותינוק לבד, זו אינה זכות?

עקביה
הודעות: 3008
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עקביה » ד' אפריל 18, 2018 2:19 pm

יפה מאד דרשת הרב אריך!!

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 11620
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי איש_ספר » ד' אפריל 18, 2018 2:38 pm

ש. ספראי כתב:אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!

שאלת תם: זו מנין לך שהלכה כרשב"י מחבריו האלדיים, רבי יהודה ורבי יוסי?
כבר העירו אחרונים שבגמ' ע"ז ב ע"ב, אמרו שלעת"ל הקב"ה יאמר לאוה"ע, כדברי רשב"י, ותקוע בזכרוני מדברי רבותינו, שאין כאן תפיסה על ר"י ור"י, שלדעתם על האדם יש חיוב הכרת הטוב ולא לפשפש בכוונות הנותן, ושאנ"ה שמדובר בדין אמת לפני דיין אמת, שהכונה עיקר.

קראקובער
הודעות: 2835
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי קראקובער » ד' אפריל 18, 2018 2:40 pm

אוצר החכמה כתב:אינו דומה ובלי קשר.

אולי תסביר?

עושה חדשות
הודעות: 8035
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אפריל 18, 2018 3:35 pm

איש_ספר כתב:
ש. ספראי כתב:אם כך, אין לנו מה לשבח אותם. שהרי כבר קבע התנא האלוקי רשב"י זיע"א ש"כל מה שתקנו- לא תקנו אלא לעצמם". לא לטובתנו!!

שאלת תם: זו מנין לך שהלכה כרשב"י מחבריו האלדיים, רבי יהודה ורבי יוסי?
כבר העירו אחרונים שבגמ' ע"ז ב ע"ב, אמרו שלעת"ל הקב"ה יאמר לאוה"ע, כדברי רשב"י, ותקוע בזכרוני מדברי רבותינו, שאין כאן תפיסה על ר"י ור"י, שלדעתם על האדם יש חיוב הכרת הטוב ולא לפשפש בכוונות הנותן, ושאנ"ה שמדובר בדין אמת לפני דיין אמת, שהכונה עיקר.

viewtopic.php?f=17&t=26044&hilit#p263675
עי"ש דברי החת"ס.

שעת הכושר
הודעות: 187
הצטרף: ה' יוני 08, 2017 11:36 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי שעת הכושר » ד' אפריל 18, 2018 3:55 pm

אריך כתב:
איש_ספר כתב:ניכר שהצורך לכתיבת המאמר נבע מהעובדה, שלא ניתן להמשיך להסתכל על המציאות המורכבת מתוך ראיה צרה של משפטים חסרים, ובכן מאותו מקום ממש אני רוצה להוסיף: היחס לתרבות החילונית העכשווית, כאילו אין בה כלום חוץ מאשר "אכול ושתה כי מחר נמות", הוא אותו חטא קדמון של דביקות עיוורת בקלישאות, המהווים אולי מצע נוח לכתיבת מאמרים, אבל עשויים לעורר תמיהות לא מעטות אצל מי שיפגוש אנשים חילוניים שיש להם עולם מלא של מוסר וערכים. אפשר לדון באומץ מה ערכו של מוסר שאין בו אלוקים, מה מקומו של אלקים אצל אדם שאינו מאמין בתורה וכן הלאה והלאה. אבל לפטור את הכל באיזו אמירה רדודה, זה לא רציני ולא מכבד את המגזר, שאת השקפתו מעוניין הכותב לנסח.
מצטרף לכל מילה.
בסיום ביה"ז היתה אצלנו שיחה לבחורים, והדרשן (מג"ש חשוב) אמר שכמה זכיתם אתם הבחורים, שהרי בחוץ כולם הם בעלי חיים מהלכים על שתיים.
והגבתי לחבר לאחר מכן: מה יקרה כשהבחור יפגוש לימים איזה חילוני בגודל טבעי, שהוא ממש אדם עדין נפש, בעל חסד, ותרן, וכו', מה יאמר אז?
או כשישמע או יקרא פעם תיאור של קרבות במלחמת יוה"כ וכו', כיצד חייל פלוני (חילוני איש קיבוץ) חרף נפשו ונהרג כדי להציל את חבריו - חיה על שתים?

אכן יש מהם מלאי אידיאלים וערכים, ואמירת "אכול ושתה כי מחר נמות" אינה מגדירה אותם בכלל,
בפרט כאשר הנידון הוא על מפגש בינינו, והרצון ההדדי להשפיע זה על זה, צריך לזכור שלא כולם שם חתולות. בכלל לא.
מהר מאד נפגשים בטובים שבהם, ובצדדים המעולים שלהם. ממסדרונות בתי החולים ועד מגורים דלת מול דלת ב'מתחרדים'.

ואעפ"כ, מי שמאכליו הם טמטום, והוא מחלל שבת ובועל נדה, ועיקר העיקרים כופר בבורא, הרי הוא גרוע טובא ממהלכי ד'.

אז צריך לדקדק את האמירה הנ"ל על שלל הוריאציות בה היא מופיעה,
הן מחמת חשיבות האמת, והן מחמת הסיבה החינוכית שהזכיר הרב פלגינן.

אדם בלי תורה, יהודי בלי אמונה, עבריין של שס"ה ל"ת, הוא הגרוע ביותר, (מהרבה בחינות), מכל אשר על פני האדמה,
וזאת גם במקרה שהוא מחייך בעדינות, מלא ערכים חיוביים, שהוא גם יודע לממש בפועל, כמו בהגנה על חבר בשדה קרב.
לימוד הזכות היחידי שיש להפך בו, האם הוא אשם בבהמיותו, או תינוק שנשבה לבין הבהמות.

אז בקצרה, במילים שרבינו יונה מטיח בנו כל שנה בחודש אלול;
...כי כמשפט הבהמה לא עשיתי, אבל שפלתי ממנה, כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ואני לא ידעתי ולא התבוננתי, ושלחתי נפשי לחפשי מאדוניה, וטעמתי צופי, ונשיתי סופי, וגזלתי וחמסתי, ועל דל בוססתי, ולא זכרתי יום המות אשר לא ישאיר לפני נשמתי בלתי אם גויתי ואדמתי...

החושב
הודעות: 1193
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

הודעהעל ידי החושב » ד' אפריל 18, 2018 4:25 pm

אריך כתב:זה חלק מהחיים, ומי שמנסה למחוק את השאלות הטבעיות הללו, מגדל אנשים מנותקים ועקומים או שהוא עצמו מנותק וחושב שהילד שלו לא חושב על הדברים האלה.
במקום להשקיע בהסתרה שבתוך ההסתרה, ולגדל ילדים שהעולם מצוייר אצלם בצורה עקומה, אפשר לחשוף אותם בצורה מבוקרת למציאות המורכבת, יחד עם הסברה נכונה ואיתנה

ע"ז נאמר: וכי החינוך שלנו כ"כ רעוע שאם רק נספר לילדים שלנו שיש חיילים שמסרו נפש בשביל עם ישראל, הם מכח זה ילכו לצבא?

משקר לא מרויחים אף פעם. אולי מרויחים זמן, אבל בסוף צריך לשלם על הצ'ק ללא כיסוי.

ויותר גרוע, החינוך המסתיר משדר פחד, פחד גדול. ואוי למתבגר שיזהה כזה דבר אצל הוריו ומוריו.

אז אתה טוען שדרך החינוך המקובלת בציבור החרדי אינה נכונה?


חזור אל “אספקלריא”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: קמצן_קדוש ו־ 14 אורחים