בעקבות הסיפור שהבאתי (באשכול בדידי הווה עובדה) עם הגרמ"פ (ולא משנה כעת איזה נוסח) שאמר שבשעת לימודו כח התורה מגן על יהודי הסביבה, מישהוא העלה הצעה לפתוח אשכול בנושא הכח הסגולי של התורה לשמירה והמסתעף. אמנם החידוש בסיפור הוא שכח התורה מגן לא רק על לומדי התורה, אלא אף על תושבי השכונה שלא לומדים באותה עת. הבאתי שם כמה דוגמאות וכאן ניתן להוסיף שמספרים על החזון איש בווילנא שעבר בין קבוצת חיילים שהיו אמורים להכות בו ברוביהם ולא נפגע, ומן הסתם שבאותה עת היה שקוע במחשבתו בלימודו, וכן מסופר על הסטייפלר שכשהיה בסיביר סבל סבל נוראי אך שרד את הנסיונות כיוון שכל הלימוד שהגה בה שמר עליו וכן מסןפר על הבריסקר רב שהלך ברחובות ירושלים ולא פחד מהפגזים וכו' וכו'.
בשלב זה אני שואל, האם מותר לסמוך על כך? האין זה כמו להעמיד את הקב"ה בנסיון? ושאלה נוספת, האם כשת"ח נפגע (פה אנו מדברים לא במחלות וכדומה אלא בפגיעה מאנשים אחרים הרוצים להזיק או מפגעים כגון תאונות וכדומה) האם זה כיוון שבאותו זמן עסקו בענינים אחרים ונתן פתח לשטן להזיקו? אפשר לבדוק את הדבר, למשל, האם הפיגוע הנוראי בישיבת מרכז הרב, היה בשעת הסדרים או בשעת פגרת הצהריים וכדומה, או הטבח בחברון לפני קום המדינה שבו נטבחו הרבה ת"ח.