האם יתכן שתהיה קדושה לשפה פרט ללשון הקודש

[ר_חיים_הקטן]

מובאות והפניות רבות בנושא - ציפי קויפמן, דו-לשוניות בחברה החסידית: הבטים תיאולוגיים, בתוך ספרה - טבילה בשכינה ; תל אביב : $$‏b‏ אדרא, $$‏c‏ תשפ"א ,2021, עמ' 353-328.

אפשר בפPDF?

[גביר]

הדבר אינו ניתן לי, מחילה.

[תא חזי]

בשם מהרי"ל דיסקין זצ"ל

האם רק אני חוכך בדעתי מה הספרדים עשו בכגון דא? לא זכור לי איזה מעשה כגון דא אצל הגר"ע עטיה זיע"א, או אלו שהיו נחשבים "קנאים" יותר כגון מוה"ר צדקה חוצין זיע"א, או מהרש"א אלפאנדרי זיע"א, למה מהם לא שמענו אף פעם שגערו בצאן מרעיתם ש"מאז גלה ישראל בין העמים, ידובר ערבית-יהודית/לאדינו!".
האם זו מחלוקת ספרדים-אשכנזים?
(אין לומר כאן את התירוץ ש"אצל הספרדים לא היתה השכלה", כיון שכידוע כל ה"מצב" של "עברי דבר עברית" וכו', היה בעיקר בירושלים, בה הספרדים היו רבים (רוב?), והחכמים הנ"ל כמעט בכל דבר ראו עין בעין עם מהרי"ל דיסקין זיע"א, ובכל זאת 'פתאום' כאן לא סבירא להו כוותיה. מה נשתנה?)

[באמונתו]

עיין המצורף, על מנהג הגר"א ז"ל בלשון הקודש לעומת אידיש.
גם מצ"ב, על מנהג גדול תלמידיו, הגר"ח ז"ל, בדבר.

[גביר]

סיפר לי ת"ח מעולי ארה"ב תושב טלזסטון, שבביקורו של הרב דוד ליפשיץ [ראש ישיבת רי"א בנ"י וחותנו של ר"נ קמינצקי] שם נכנס לדבר עמו, והרב הקפיד לדבר בעברית דווקא למרות שלא היתה זו שפת דיבורו הרגילה [איני יודע אם כוונתו היתה ללשה"ק ממש או שלדעתו לפחות גם הלשון העברית המדוברת אצלנו בכלל זה], ואמר שכך יש לנהוג כשנמצאים באה"ק.

[לענין הדיבור באה"ק בשלה"ק דווקא יש כמו"כ מקורות, כמי ר"י עמדין והחת"ם סופר, יעוין כאן - http://www.daat.ac.il/daat/v-articles/shvat-lashon.pdf]

[גביר]

על היחס לאידיש -

אמרי שפר : פנינים על התורה שמעות והדרכות בלימוד מרבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא [בעריכת הרב דוד דדון]

ירושלים תשס"ח

עמ' שיח.

[גביר]

שמעתי לא מזמן ראיון עם יהודי יוצא איראן, וסיפר שעד היום ניתן להבחין שם בין יהודים שומת"צ לבין הללו שאינם מקפידים כל כך בלשונם - שומת"צ מדברים פרסית בניב המיוחד להם בעוד האחרים מדברים בניב המדובר גם אצל שאא"ב.

[יעקל]

אני לא זוכר : חז"ל דורשים או "ואתה מריבבות קודש" או מ"ריבבות אלפי ישראל" זה לשון ארמית...

אולי גם העובדה שחייב אדם לעבור על הסדרה שמו"ת בארמית, מכך אפשר להסיק שיש לארמית קדושה מסויימת, אולי בגלל קורבתה ללשה"ק...

[יהודהא]

אין שום ספק בדבר, שאלו שהעברית שגורה בפיהם, דרכם סלולה בהרבה בבואם ללמוד תורה שבכתב ובעל פה, ודוברי היידיש בלבד נאלצים לתרגום כפול, ואי אפשר להכחיש את החוש.
זכותם של הטוענים לטעון שאעפי''כ ראוי להסתייג מעברית, אבל לא לחלוק על המציאות.

ייש"כ על דבריך. אם היית כותב אותם בתחילה היית חוסך הרבה דיו.

מאידך במקומות בודדים (אין לי מושג על איזה היקף מדובר) העברית מבלבלת מושגים וגורמת להבנה מוטעית של התורה. מה שלא שייך בדוברי שפות אחרות שהם יודעים שהם לא מבינים, דוברי העברית חושבים שהם מבינים כי המילה קיימת בעברית.

יעויין על זה כאן
---------------------------
הנושא והדיון כאן מרתקים - וגם באמתחתי מספר הוספות שבעתיד בעהי אשתדל להביא.

וכרגע שתי הערות:
1. ללימוד הבנים -מנסיון אישי ,כדובר יידיש חפצתי שגם בניי יילכו בדרכי, למרות שהשיח בבית היה בעברית (בשל הבנות שקדמו להם ולמדו בעברית).
אולם הם לא עמדו בכך - והקשיים של התרגום הכפול היווה מכשול שקשה היה להתגבר עליו. ונאלצתי לוותר ולהעבירם לת"ת בעברית.ומאז הלימוד עלה יפה וב"ה גדלו לת"ח.

2. המילים החדשות שנוספו - מעשה מהשבוע .
קבוצת חסידישע יידן מחו"ל שבאו לא"י שוחחו ביידיש ביניהם, בסמוך עמדה קבוצת נוכרים -מורמונים, וצפו בהם בסקרנות. ואז ניגש ראש הקבוצה ושאל: איזו שפה אתם מדברים ? וענו לו שזו שפת היידיש . ואז הוא שאל [בשם כל הקבוצה שלו -נוצרים דתיים]אבל מדוע אינכם מדברים בלשון הקודש של התנך . היהודים הנדהמים לא ידעו מאיפה זה בא להם ! ואז ענה להם אחד האנשים : וודאי שאנו מדברים לשון הקודש הרי הסידור =התפילות ולימוד התורה הוא כולו בשפת הקודש.
אבל ביום יום איננו מדברים עברית - שכן אין זו לשון הקודש ובקושי רבע מאוצר המילים בעברית הוא מתוך התנך .וייתר ה % 75 לא . אלא הן יצירה חדש ולכן זו אינה לשון הקודש , ובמצב כזה לשון אבותינו הישנה והספוגה ביידישקייט עדיפה עלינו !

יש לציין שהנכרים הופתעו מהתשובה וגילו הבנה לדוברי היידיש.

[גביר]

סיפר לי הבוקר יהודי, בן ליוצאי רומניה, שכשאביו היה פונה ליהודים מעולי טרנסילבניה ברומנית, היו הללו נוזפים בו על שהוא מדבר בלשון גויים ולא בשפת היהודים - הונגרית ...

[בן פקועה]

.

[זאב ערבות]

מהספר רבינו הגדול אמרו - זכרונות וכו' מהגאב"ד יצחק טוביה ווייס זצ"ל

[גביר]

יעוין:
דניאל רייזר, לשון: על פה וכתב, יידיש ועברית.

בתוך: אור חוזר: עולמה של החסידות, רמת גן תשפ"ב, עמ' 355-338,

ובייחוד מעמ' 348 ואילך 'היידיש כשפת קודש'.

[גביר]

יעוין בזה -

‏ דיבור לאינסוף : ‏ שפה וא-לוהות בתורת ר' דב בער ממזריטש / ‏ אריאל אבן-מעשה ; תרגום ועריכה: יהושע גרינברג

רמת גן תשפ"ג, פרק שני, לשונות הקודש, עמ' 95-67.

[זאב ערבות]

מהספר רשימות וזכרונות של האמרי מנחם מאלכסנדר:שפת היידיש היא היא לשון הקודש

[במסתרים]

עיין מה שהובא כאן בשם לבוש א"ר וח"י.

חפש "חמירא" ע"י Ctrl + F.

[גביר]

דומה שיש לחלק בין ארמית שאף כמה וכמה מקראות נכתבו בה לבין שאר לשונות.

[זאב ערבות]

מהספר שערי אהרן - קונטרס על החזון איש מר' אהרן ישעי' רוטר

[יעקל]

מהספר שערי אהרן - קונטרס על החזון איש מר' אהרן ישעי' רוטר

לא זכיתי להבין את דברי החזו"א, שהרי המון סופרים של תנועת חכמת ישראל כתבו את דבריהם באידיש, הרי שגם היידיש נטמאה...

[גביר]

דומה שאין כוונתו ל'אנשי 'חכמת ישראל' אלא ל'ידישיסטים'.
לדברי רש"ז הבלין הספרות שכתבו הללו בשפה זו מלאה בדברים הגרועים ביותר, כפירה וניבול פה.

ואולי כוונת הדברים המיוחסים לחזון איש היא לכך לכך שדקדוק לשון הקודש וצחותה תפשו אצל המשכילים מקום מרכזי, אמנם גם זה צריך עיון שהרי בדור מאוחר יותר החלו הכופרים לתת חשיבות יתירה ללשון המדוברת אז בקרב היהודים באותן ארצות וכנראה שהם אלה שהחלו לכנותה בשם 'יידיש' שלא מצאנו בדורות קודמים כדי לציין את מעמדה כמכוננת זהות לשיטתם.