פורום אוצר החכמה

הנה אנו כבר בעיצומו של חודש אלול וכל ישיבשער שמע כבר לפחות איזה שיחה או שניים על אלול ונכנס לברענד של שטייגען המוכר של אלול..
והנה בציבור האברכים ההרגשה היא לגמרי אחרת הכל נראה אותו דבר לומדים כמו תמיד ולפחות בכולל שלי [כלוו רציני מאוד בירושלים] אין איזשהי הרגשה מיוחדת של אלול..
אני לא יודע מהי הסיבה או בגלל שאין מספיק שיחות או שאין את העניין שלא יוצאים מהישיבה וכדו'.
אבל דבר אחד בטוח חייבים שינוי אני שנה ראשונה בתור אברך עושה אלול ואני לא רוצה להפסיד..
אשמח לשמוע מציבור האברכים שביננו _(שמסתמא הם היחידים שיש להם אפשרות להסתכל כאן) עצות ורעיונות איך להיכנס לאווירה של אלול ולהרגיש משהו שונה..
כמובן חוץ משיחות וכדו'.
נ.ב. כתבתי הדברים מזווית ראייה שלי יתכן שישנם אברכים בכוללים אחרים או אף בכולל שלי שמרגישים אחרת לגמרי וכל הבעיה בי ועל"כ גם אמשח לשמוע דעתים בעניין...

אחת ההפתעות שנכללות ביציאה אל החיים ובהקמת בית היא בחודש אלול בו אנו מגלים שאכן רוחניות אינה מובנית בעולם החיצוני ואם לא משמרים ועוסקים בתוכן רוחני, אפילו אם נמצאים בכולל ישיבתי זה כבר לא זה..
Welcome to the clab

בישיבות הרבה בחורים רוצים "לתפוס את עצמם" באלול, אברכים לרוב לא עושים מהפכות, זה עניין של גיל.

בעז"ה

אכן צודק הרב נריה, הבעיה קיימת, זה המשמעות של חיי הנישואין שהאדם חי את חייו לבד מול הבורא ואין לו את הסיוע של המסגרת. העצה היא לקבוע קביעות יומית של לימוד עיוני בספרי עבודת ה' (ולכל הפחות.. לשמוע את קול השופר, ולומר לדוד - ה' אורי וכו'), המעוררים את האדם לזכור את בוראו ואת חובתו בעולמו.

ואגב הכי, לאדם נשוי בעל אשה ובנים, יותר קל להתעורר מבחינות מסוימות. הקב"ה ברא את העולם, ודרך בני אדם שבשעה שטוב להם שוכחים את מי שנתן להם את הטוב, אבל בשעה שצר להם קל יותר להיזכר מי עשה זאת, והקב"ה בחסדו בשעה שאנחנו שוכחים את סיבת הסיבות, דואג להזכיר לנו. ודבר זה קל יותר לאדם נשוי שכמעט אין מי שחייו מושלמים, וכמעט תמיד יש קשיים, שהם תזכורת מגדול העצה ורב העלילה, לזכור כי יש בורא לעולם והוא עושה את הכל, והכל לפי מעשי בני אדם. מאידך יש בחינה לאדם נשוי שלמרות עול חיי עולם הזה המוטל עליו, הוא צריך לזכור כי יש חיי עולם הבא על כל המשתמע מכך.

הרע במיעוטו כתב:clab

club

נקלעת למצב של כל בחור מחוץ לישיבה ושל כל בחורה מחוץ לסמינר בשנה ראשונה. עד אז עבדנו כמו תוכיים לחקות את כלל הבחורים בישיבה במין לחץ חברתי. אבל העבודה האמיתית היא של האדם בחומותיו ובפרט שהוא נושא בעול עם אשתו וילדיו אזי אין מחוייב שיהא ניכר בחוץ שהקירות והצפורים ירעדו (כלשון הרבי מצאנז אם אינני טועה) או שהדגים ירעדו (כלשון שמביאים מרבי ישראל מסלנט) אלא שהאברך יעשה לעצמו חשבון נפש כל יום לפני שעולה על יצועו וירבה בקריאת ספרי מוסר יותר משאר ימות השנה (אם אינני טועה כך כותב במפורש מרן החיד"א) ואז יגיע מוכן לראש השנה והימים הנוראים. ולא ידמיין לעצמו אף חתן חדש שיגיע לאותה אווירה שהיתה לו בהיותו בחור מכיון שאז לא היה זה כל כך אמיתי כמו שהוא לעצמו.

אין ספק, שגם אם אין שיחות מוסר אותם ניתן לשמוע, בקול חוצב המעלה את סובביו בקוראו קדוש אלול..
מכל מקום, אם נלמד בשיחות מוסר המשייכים את האדם לתודעה של ראש השנה הקרב ובא, בין אם מדובר בשפתי חיים, או במכתב מאליהו [הנדמ"ח על אלול ור"ה, יוה"כ], וכן הלאה [הבאתי דוגמאות בעלמא]. עצם המודעות שעוסק הוא בענייני ראש השנה, חזקה שישפיעו על קוראם.
ושנזכה באמת.

המסורה אצל בני ישראל בהתקרב חודש אלול, הוא להספיד את האלול בימים שעברו.

בכל סביבה שהייתי, ניכרת האלול. כמובן אצל בני תורה זה יותר חזק. אבל עכשיו אני לומד עם בעלעבתים, והם מתחזקים בהתקרב ימי הדין, וגם מרגישים את זה בתפלה בבית מדרשם. כמובן, בכל אופן אין זה תפלה של בני תורה, אבל זה יותר חזק מהתפלה שלפני אלול.

צודק פותח האשכול, הרבה כוללים אינם משקיעים מספיק במוסר (ובכוללים חסידים תקרא לזה "חסידות") ולעשות לבד זה לא פתרון כי "אינו דומה מרובים העושים את המצווה למועטים" ולכן עדיף שהכולל כולו יתחזק ולא האדם לעצמו בלבד.

אני הייתי מציע לפותח האשכול לפנות לראש הכולל ולבקש ממנו למסור שיחה שבועית בתקופת אלול. ואולי יש אפשרות לפנות גם לחברים בכולל ולראות אם יש מישהו שרוצה "להרים את האווירה" לכבוד חודש אלול.

בעניין דומה:
בהרבה ישיבות שעברתי ראיתי שאברכים רבים באים בי"נ להתפלל בישיבה דווקא, והמתבונן בעניין יתמה שדווקא הגדולים (האברכים בני שלושים וארבעים) לא מצליחים להגיע לדרגה מספקת של התעלות ללא עזרתם של הקטנים (בחורים בני 18)??? והדין נותן שדווקא הבחורים היו באים לראות את עבודתם של הזקנים והת"ח המבוגרים!!

(לפי זה היה עדיף למנות דווקא ש"ץ בחור ישיבה, היפך מה שמצינו בפוסקים).

אולי אפשר לומר שהבחורים כיון שהם פטורים מכל דאגות העולם (לא אשה לא פרנסה לא ילדים בד"כ גם לא קופ"ח ולא טרדות נוספות שבאות עם השנים). הם יושבים ועוסקים רק בתורה ובמוסר ולכן דרגתם הרוחנית יותר מת"ח עמלי תורה שיש להם גם טרדות של כל הנ"ל.

ואולי באמת זה סתם משהו חיצוני ובאמת במנייני אברכים זה יותר התעלות פנימית. (בנימה אישית: אני כיום מרגיש התעלות פנימית במניין מצומצם מאוד, יותר מההתעלות החיצונית שהייתי בישיבה עם חמש מאות מתפללים).

משולש כתב:אולי אפשר לומר שהבחורים כיון שהם פטורים מכל דאגות העולם (לא אשה לא פרנסה לא ילדים בד"כ גם לא קופ"ח ולא טרדות נוספות שבאות עם השנים). הם יושבים ועוסקים רק בתורה ובמוסר ולכן דרגתם הרוחנית יותר מת"ח עמלי תורה שיש להם גם טרדות של כל הנ"ל.

מסכים איתך.

ואולי באמת זה סתם משהו חיצוני ובאמת במנייני אברכים זה יותר התעלות פנימית. (בנימה אישית: אני כיום מרגיש התעלות פנימית במניין מצומצם מאוד, יותר מההתעלות החיצונית שהייתי בישיבה עם חמש מאות מתפללים).
מסכים איתך.

והדברים אינם סותרים כלל וכלל.

ולגוף הענין, לענ"ד אכן כמו שבחור מלמדים אותו איך ללמוד, ואברך לומד לבדו.
כך בחור מכניסים אותו לאוירה ואברך צריך להיכנס לבדו.
והחכמה האמתית היא להמליך את הקב"ה ביום יום, בין קניות להחלפת חיתולים, בריצה לשטיבל להספיק סו"ז ק"ש, ובעשיית חסד עם השכן שבדיוק צריך לתקן את הברז הדולף.

והרוצה להיכנס לאוירה, לענ"ד, קול הלשון מלא בדברים ודיבורים נפלאים, שיכולים לעזור.
אפשר ללמוד בחברותא או בחבורה כמה אברכים ויועיל ודאי.
ואפשר להיות ספרדי ולומר כל יום סליחות, זה ודאי עושה משהו.

טברייני כתב:ואפשר להיות ספרדי ולומר כל יום סליחות, זה ודאי עושה משהו.

אפשר להיות אשכנזי ולשמוע תקיעת שופר כל בוקר (וערב)...

לגוף העניין אני גם מסכים שיש שלב כלשהו שהצעיר קולט שהאווירה שעד עכשיו ההורים וצוות הישיבה השפיעו עליו, מעכשיו הוא צריך "להעביר את הלפיד" לסביבה שלו, ולהיות בעצמו חלק מהיצור של האווירה (בכל ימות השנה, וכ"ש במועדים, וכ"ש בי"נ).

משולש כתב:

טברייני כתב:ואפשר להיות ספרדי ולומר כל יום סליחות, זה ודאי עושה משהו.

אפשר להיות אשכנזי ולשמוע תקיעת שופר כל בוקר (וערב)...

אינו דומה השומע מפי שופר לשומע סליחות ומבקשן...

רוב האברכים הספרדים שאני מכיר אינם קמים לסליחות כמעט, יש קמים רק פעם או פעמיים בשבוע, ויש אומרים כל יום לפני או אחרי מנחה.
לעומת זאת כמעט לא תמצא אשכנזי שמפספס סליחות בשבועיים שבין פרשת כי תבוא/נצו"י ליו"כ. (חוץ מאלו שיש להם מנהג לא לומר).

משולש כתב:רוב האברכים הספרדים שאני מכיר אינם קמים לסליחות כמעט, יש קמים רק פעם או פעמיים בשבוע, ויש אומרים כל יום לפני או אחרי מנחה.
לעומת זאת כמעט לא תמצא אשכנזי שמפספס סליחות בשבועיים שבין פרשת כי תבוא/נצו"י ליו"כ. (חוץ מאלו שיש להם מנהג לא לומר).

סליחה אם פגעתי בעדות אשכנז, לא לכך היתה כוונתי.

לא חלילה פגיעה, אבל היה נראה שכבודו רוצה לעשות תחרות. אז ניסיתי את כוחי הדל בריצה...

טברייני כתב:

משולש כתב:רוב האברכים הספרדים שאני מכיר אינם קמים לסליחות כמעט, יש קמים רק פעם או פעמיים בשבוע, ויש אומרים כל יום לפני או אחרי מנחה.
לעומת זאת כמעט לא תמצא אשכנזי שמפספס סליחות בשבועיים שבין פרשת כי תבוא/נצו"י ליו"כ. (חוץ מאלו שיש להם מנהג לא לומר).

סליחה אם פגעתי בעדות אשכנז, לא לכך היתה כוונתי.

כלל לא מזיק לאשכנזי לתפוס טרמפ על סליחות ספרדי בשעת הצורך, וכך אני הק' נוהג, אם זה בציון רשבי עם יהודים יקרים שלא תמיד מקפידים על 3 תפלות בציבור אבל לא יוותרו על סליחות... או לפעמים סתם בבית כנסת שכונתי.
לא שאלתי שאלת חכם ובטוחני שלא אתבע ע"כ בב''ד של מעלה. לפעמים סליחות כזה שבא מהלב הוא יותר חשוב ואפקטיבי מהסליחות שהם יותר בגדר 'מלומדה'.
אמנם אינני אברך כולל ואני יותר חופשי לנווט את זמני כרצוני, וכבר נכב''ב באשכול על ראש חודש הבעייתיות של הכוללים בנושא המסגרת המרובעת שלא מותירה מרחב נשימה רוחני.

משולש כתב:לא חלילה פגיעה, אבל היה נראה שכבודו רוצה לעשות תחרות. אז ניסיתי את כוחי הדל בריצה...

חלילה לא התכונתי להתחרות.
התכונתי לומר שישנם דברים שגורמים ליהודי להרגיש אלול.
ואני הדל שזוכה לומר כל יום סליחות בחצות ליל, מרגיש שזה עוזר לי להרגשה.

אל תנסה לרוץ אחרי, תרוץ בדרך שלך, ותגיע רחוק.

ואם בכל סאת תרצה אתה מוזמן לעשות מעשה חיימשה בהודעה לעיל.

שבוע טוב.

בינתיים זה יבוא לי על חשבון דברים אחרים לקום בחמש, אבל אולי יום אחד זה יסתדר לי.

הציבור מוזמן לעשות מה שרעייתי ואני עושים השנה בפעם השלושים.
מדי יום [כמעט] באלול, יושבים יחד, ודנים לאט לאט על עוד כמה שורות מהדפים המצ"ב [המחולקים לכעשרים חלקים, לפי מספרים].
זה הזמן שהלב נפתח, ומוכיחים זה את זה, ומאתרים את הבעיות המרכזיות, ודנים בפתרונות.
רצ"ב בנוסח אשכנז ועדות המזרח, וכן דף שקל לרשום בו את המסקנות.
בהצלחה!
מותר להפיץ.

יואל שילה כתב:הציבור מוזמן לעשות מה שרעייתי ואני עושים השנה בפעם השלושים.
מדי יום [כמעט] באלול, יושבים יחד, ודנים לאט לאט על עוד כמה שורות מהדפים המצ"ב [המחולקים לכעשרים חלקים, לפי מספרים].
זה הזמן שהלב נפתח, ומוכיחים זה את זה, ומאתרים את הבעיות המרכזיות, ודנים בפתרונות.
רצ"ב בנוסח אשכנז ועדות המזרח, וכן דף שקל לרשום בו את המסקנות.
בהצלחה!
מותר להפיץ.

בפעם השלושים??ייש"כ על ההתמדה אני בטוח שאתה אדם מרומם ובעל מידות..וכמובן עצם העשייה של זה מראה על יר"ש מופלאה.[אני לא ח"ו בא לתת ציון לכבודו אלא רק להביע את התפעלותי הרבה.]
אני חייב לומר זהו רעיון מעניין מאוד ונראה לי יעיל לבעייה שלי.
אם כי תרשה לי קצת לחלוק עלייך שלענ"ד אין הדבר מתאים להיעשות עם חברותא וכ"ש האשה אך כנראה שדבר זה הוא דבר הנתון לשיקול דעת אישי.
ייש"כ ענק

בעז"ה

ר' יואל, נפלא מאד! גם פירוש הוידוי וגם טבלת ההתקדמות.
ככה יהודי צריך לעבוד את ה'.

למותר לציין, שקבצי הוורד צורפו כדי שכל אחד יוכל למחוק את מה שלא רלוונטי עבורו, ולהדגיש את מה שמאד נוגע לו, וכמובן להוסיף ככל אוות נפשו.
לאור מה שכתבתי את ההדרכה שלי לזה - הרי עיקר העבודה היא לא ביוהכ"פ עצמו, ועצתי לגבי יוהכ"פ עצמו היא לחלק את הוידוי לג' חלקים, אשמנו, על חטא עד האות כ' ואת השאר, ולהתמקד בכל תפילה בשליש אחד, כלומר במנחה באשמנו, בערבית בעל חטא א', בשחרית בעל חטא ב', במוסף שוב בעל חטא א' [כי אשמנו צריך להמתין לנעילה, שאין בה על חטא], במנחה על חטא ב', ובנעילה אשמנו.
בהצלחה


שוחחתי פעם עם מנהל בית ספר לבנות על פטנטים להתרכז בתפילה [לאחר הוצאת הסידור הנפלא 'בקשו פני' ובמהדורתו הקודמת 'תפילת ישרים' - שפירושו כה קולח וקולע, מומלץ בחום!], והוא אמר שבודאי צריך להתפלל מתוך סידור, שהרי דרשו 'עם הספר ישוב מחשבתו הרעה'.
והוא קיבל ממני על הראש - מה אתה 'פיתגמומט?' יורה פתגמים בלי לדעת במה דברים אמורים, מתי, למי, באיזו סיטואציה, הכל הכל נכנס לתוך שטאנץ של פתגם אחד? תמיד תמיד הריכוז הוא רק מתוך ספר?
לענ"ד זה חלק מרכזי מעבודת האדם, ובפרט באלול, לפרק גם את התובנות הידועות והרגילות - מה, מתי, למי, באיזה אופן, מתי לא, וכו', ואת זאת היה מדגיש המשגיח הגר"ד יפה זצ"ל.
לענ"ד קשה ביותר לאדם להתקדם רק עם עצמו, ונוות ביתו היא המכירה אותו ביותר לפני ולפנים, ואם התשדורת בבית היא של פתיחות לשמוע ביקורת, ובפרט בימים אלו - הרי שלענ"ד האשה היא הפרטנר המוצלח ביותר לזה.
שנה אחת רעייתי ילדה באמצע אלול, ונאלצתי לסיים את הוידוי המפורש לבד - וזה היה ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
אך כמובן, לא נכבֵל לפתגמים, ומי שמסוגל לבד ביעילות - אדרבה.
בהצלחה

הוספתי את תמצית חיבורו של הרב מרדכי רוטנברג, שמבאר בכל סעיף של הוידוי - לאיזה כח מכוחות הנפש הסעיף מתייחס. מי שמעונין בקונטרס המורחב כולל המקורות לתמצית הדף על פי רבותינו יוכל לקבלם באמצעות המייל שלו mhr1000@gmail.com.

ר' יואל יש"כ על כל החומרים החשובים והמועילים.