בימינו מקובל לחלק את האנשים הנשואים לשנים - עובדים ו'אברכים'. 'אברך' הוא מי שיושב על התורה ועל העבודה.
לכאורה, התואר 'אברך' מקורו בפ' מקץ, שם נאמר על יוסף 'אברך', ורש"י מפרש שהכוונה 'אב בחכמה ורך בשנים'.
מדוע בימינו מכנים 'אברך' דוקא אנשים שכבר יצאו מהישיבה, כלומר, שהם כבר לא כ"כ 'רכים' בשנים?
והאם יש קצבה לדבר? האם תלמיד 'כולל' בן 60 נקרא גם הוא 'אברך'?...