הסופרים הצעירים / מחברי הביוגרפיות שנכחדו מהנוף

[אבני גזית]

כזה סוד שמור?

[הכתב התורני]

הסיבה האמתית, לדעתי, למחסור הגדול בספרי ביוגרפיה מקיפים (וכבר הוזכרה הסיבה לעיל בקצרה, וארחיבנו) היא אחת:
רוב האנשים (החצרות, המוסדות, המכונים והפרטיים) אינם מסוגלים לשלם כסף גדול!
לשכור כיום סופר מהשורה הראשונה (כן, גם מהסופרים הצעירים המוכרים והמוכשרים) לכתיבת ספר ביוגרפיה מקיף, מתחיל ב-50 אלף ש"ח (אצל הזולים) ונגמר במאות אלפי ש"ח - תלוי באורך, היקף והיקף עבודה.
כאשר חסידות רוצה להוציא ספר על רבה קשה יהיה לה להוציא עשרות או מאות אלפי ש"ח כדי עריכת ספר ביוגרפי (או למצער הגיוגרפי) ברמה גבוהה.
מה נשאר?
נשארים ספרים (המון, המון ספרים) שיוצאים על כל דמות של צדיק או גאון שאינם ספרי ביוגרפיה.
המכונים הפנימיים של החסידויות משלמים לכותבים בוסריים מתוך החסידות או הקהילה (שמחירם בהתאם, כמובן) ומוציאים ספרי סיפורים על הרב או האדמו"ר.

אגב, צוין הרבי מליובאוויטש זצוק"ל כמי שלא נכתבה עליו ביוגרפיה.
זה לא נכון כמובן, יש את הספר המעולה 'חד בדרא', ספר ביוגרפי ברמה גבוהה.

[זאב ערבות]

כנראה שאתה לא קולט מה הבעיה. אפילו אם היה הכסף, לא מעוניינים בביוגרפיות מקצועיות. ביוגרפיה מקצועית היא כזו שחושפת את כל הצדדים של האישיות ולא רק את הצדדים החיוביים והמופתים והנסים וכו' ולזה אף חסידות לא תסכים וכנ"ל לשום אישיות תורנית חשובה. איני זוכר אם הבאתי זאת כדוגמא אז הנה בני בראון כתב בספרו על החזון איש שזו עבודת הדוקוטורט שלו - כלומר עבודה רצינית שארכה כמה שנים לכתוב וכתב כמה דברים... ומיד קמו עליו וערערו על דבריו, והנה בגליון ישורון נכתב מאמר על פסיקתו של הגריש"א... והכותב קיבל על זה קיתון של רותחין והכל משום כבודם.
בקיצור אולי תוכל לפרט מה כוונתך ביוגרפיה מקיפה ורצינית. ביוגרפיה כזו מיד תוחרם.

[חרסון]

אגב, צוין הרבי מליובאוויטש זצוק"ל כמי שלא נכתבה עליו ביוגרפיה.
זה לא נכון כמובן, יש את הספר המעולה 'חד בדרא', ספר ביוגרפי ברמה גבוהה.

עניין של טעם. לטעמי חד בדרא הוא ליקוט עובדות ושבחים תמציתי וכתוב היטב. אבל לכלל ביוגרפיה אמיתית לא קרב.

[הכתב התורני]

כנראה שאתה לא קולט מה הבעיה. אפילו אם היה הכסף, לא מעוניינים בביוגרפיות מקצועיות. ביוגרפיה מקצועית היא כזו שחושפת את כל הצדדים של האישיות ולא רק את הצדדים החיוביים והמופתים והנסים וכו' ולזה אף חסידות לא תסכים וכנ"ל לשום אישיות תורנית חשובה. איני זוכר אם הבאתי זאת כדוגמא אז הנה בני בראון כתב בספרו על החזון איש שזו עבודת הדוקוטורט שלו - כלומר עבודה רצינית שארכה כמה שנים לכתוב וכתב כמה דברים... ומיד קמו עליו וערערו על דבריו, והנה בגליון ישורון נכתב מאמר על פסיקתו של הגריש"א... והכותב קיבל על זה קיתון של רותחין והכל משום כבודם.
בקיצור אולי תוכל לפרט מה כוונתך ביוגרפיה מקיפה ורצינית. ביוגרפיה כזו מיד תוחרם.

השבתי על מענהו של פותח האשכול ששאל למה כיום אין ספרים כמו של סורסקי וכו'.

[אוצר החכמה]

כנראה שאתה לא קולט מה הבעיה. אפילו אם היה הכסף, לא מעוניינים בביוגרפיות מקצועיות. ביוגרפיה מקצועית היא כזו שחושפת את כל הצדדים של האישיות ולא רק את הצדדים החיוביים והמופתים והנסים וכו' ולזה אף חסידות לא תסכים וכנ"ל לשום אישיות תורנית חשובה. איני זוכר אם הבאתי זאת כדוגמא אז הנה בני בראון כתב בספרו על החזון איש שזו עבודת הדוקוטורט שלו - כלומר עבודה רצינית שארכה כמה שנים לכתוב וכתב כמה דברים... ומיד קמו עליו וערערו על דבריו, והנה בגליון ישורון נכתב מאמר על פסיקתו של הגריש"א... והכותב קיבל על זה קיתון של רותחין והכל משום כבודם.
בקיצור אולי תוכל לפרט מה כוונתך ביוגרפיה מקיפה ורצינית. ביוגרפיה כזו מיד תוחרם.

זה שמישהו קורא לעבודה שלו דוקטורט לא הופך אותה לאמיתית יותר.
דוגמא לדבר עבודת הדוקטורט של בני בראון על החזון איש. מה שערערו עליה לא היתה משום שהיתה אמיתית אלא משום שהיתה מתוך חוסר הבנה. ראה נושא זה כאן בפורום.

[אבני גזית]

הסיבה האמתית, לדעתי, למחסור הגדול בספרי ביוגרפיה מקיפים (וכבר הוזכרה הסיבה לעיל בקצרה, וארחיבנו) היא אחת:
רוב האנשים (החצרות, המוסדות, המכונים והפרטיים) אינם מסוגלים לשלם כסף גדול!
לשכור כיום סופר מהשורה הראשונה (כן, גם מהסופרים הצעירים המוכרים והמוכשרים) לכתיבת ספר ביוגרפיה מקיף, מתחיל ב-50 אלף ש"ח (אצל הזולים) ונגמר במאות אלפי ש"ח - תלוי באורך, היקף והיקף עבודה.

סברה מעניינת.

הטענה שאיש מקצוע חושף גם את הגוונים הפחות נעימים - לא נכונה. ולו בגלל העובדה שמזמין העבודה מגדיר מה הוא מבקש.

(כן, גם מהסופרים הצעירים המוכרים והמוכשרים)

אתה מכיר היום סופרים צעירים ומוכשרים?

[פלגינן]

מה שנכתב כאן כאילו חוסר המקצועיות הרווח בביוגרפיות כיום הוא במה שמצנזרים צדדים מסוימים באישיות הוא, במחילה, הבל. פרמטרים רבים למקצועיות, רובם נוגעים לצורת הכתיבה, ניסוח תקין וגבוה, גימור מושלם של טקסט, דיוק בציטוטים ובהפניות מלאות, מבנה איכותי כרונולוגי או תוכני, וכמובן הגימור החיצוני יותר של הספר. דומני שהציבור דורש ראשית את הדברים האלו, וזאת הכוונה במקצועיות. אני מסכים שחשוב גם לא לטייח, אבל לדעתי זה נושא שולי בביוגרפיה חרדית שמגמתה אינה תיעוד יבש וקפוא, אלא מבט על הנקודות המרוממות יותר. אירוני לחשוב שכותב שיספר לנו על הבעיות של אשתו של החזו"א ייחשב מקצועי יותר מכותב איכותי יותר שהשמיט פרטים קלים אלו. [השתמשתי בחזו"א רק כמשל, אני חושב שבראון הוא מעולה, למרות הכל.] יש כאלו שחושבים כמו בלפור ש"ביוגרפיה צריכה להיכתב בידי אויב מושבע", אך כרגע רוב הציבור סבור להיפך.
דיברו כאן על סורסקי והדומים לו. איני יודע אם הם היו מקצועיים בכל הפרמטרים, אבל אין ספק שהכתיבה שלהם היא שואבת ומרתקת ביותר, שזה כמובן הפרמטר החשוב יותר. יש היום כמה ביוגרפיות שהעריכה שלהם, רמת הטקסט וגם רמת הגימור, היא מתחת לכל ביקורת, אבל אחרי הכל לסופר "יש את זה" והוא יודע להכניס את היד לקישקעס של הקורא ולהזיז שם דברים. זאת הסיבה שהספרים האלו נמכרים באלפים רבים.
מאידך גיסא, ביוגרפיות אקדמיות כמו של אטקס למשל וכדו', שהן באמת מקצועיות ומושלמות, נותנות מענה מושלם למי שרוצה ביוגרפיה מדויקת ויבשה, אך האם הן יכולות לסחוף ולחבר את הקורא המאמין והמעריץ לגר"א או לבעש"ט? לקורא החרדי הקלאסי ברור שגם ביוגרפיות אלו אינן חושפות באמת את כל הצדדים החשובים בדמויות.
-
אגב, נקודה נוספת שחשובה בעיניי, היא חיבור הקורא לרקע התקופה של האישיות, מה שמשנה את כל התמונה. לצערי הגישה החרדית היא שהיהדות לאורך כל הדורות היא חדגונית ואין שום משמעות לרקע, אולי בתואם לגישת בית המדרש לעיון הש"ס וההלכה במנותק מהרקע ההיסטורי, גישה עם הגיון שאין לזלזל בה, נוהגים כך גם בביוגרפיות, ועדיין יש ביוגרפיות שעושות עבודה נפלאה גם בנוגע לרקע ההיסטורי.

[הרואה]

אני גם חושב שהנושא הוא כסף.
מדועהסופרים דורשים כסף כדי לכתוב ספר על רב? התשובה, כי רק כך הם ירויחו משהו. אם הם יכתבו מעצמם וישקיעו באמת זה לא יהיה רוחי ביחס לעבודה הקשה.
זה על רוב החכמים. מן הסתם מי שיעשה עבודה רצינית על הרב אלישיב או הרב עובדיה זה כן יוכל להיות יותר רווחי.

[דרומי]

אחת הבעיות העיקריות בנושא זה, היא אכן התימחור. כך לפחות מנסיוני הדל.

כשנכנסים לעבודה מסוג כזה והסופר הוא רציני ולוקח את זה כפרוייקט אישי קשה להגביל את העבודה בשעות, ומשכך קשה גם לתמחר את העבודה וקשה גם להגדיר מראש מה בדיוק רוצים וכו' ויש כר נרחב לחילוקי דיעות בין המעביד לסופר וכו'.

[אליסף]

לדעתי הביוגרפיה הכי מוצלחת היא בדרך עץ החיים על ר' איסר זלמן
נכתב ע"י נכדו ידעאל מלצר

[גביר]

גם לענ"ד זהו ספר טוב ומוצלח. המחבר עצמו סיפר לי, בין השאר, שרשם בהערת שוליים כל מקור כדי לאפשר לקוראים להחליט בעצמם אם מקור זה אמין בעיניהם. הוא גם סיפר לי שחשב להשמיט או השמיט סיפור שסיפר לו אדם שנאמר לו שאינו אמין, ודווקא סיפור זה התברר לבסוף כנכון.

[פלגינן]

גם לענ"ד זהו ספר טוב ומוצלח. המחבר עצמו סיפר לי, בין השאר, שרשם בהערת שוליים כל מקור כדי לאפשר לקוראים להחליט בעצמם אם מקור זה אמין בעיניהם. הוא גם סיפר לי שחשב להשמיט או השמיט סיפור שסיפר לו אדם שנאמר לו שאינו אמין, ודווקא סיפור זה התברר לבסוף כנכון.

[מדהים אותי שרישום כל המקורות בהערות שוליים הוא בעיניך צעד ראוי לציון ולא בסיסי ממש, ואולי זה מעיד על המצב העגום של כלל הביוגרפיות.]

[גביר]

אכן כך.

[זאב ערבות]

מה שנכתב כאן כאילו חוסר המקצועיות הרווח בביוגרפיות כיום הוא במה שמצנזרים צדדים מסוימים באישיות הוא, במחילה, הבל. פרמטרים רבים למקצועיות, רובם נוגעים לצורת הכתיבה, ניסוח תקין וגבוה, גימור מושלם של טקסט, דיוק בציטוטים ובהפניות מלאות, מבנה איכותי כרונולוגי או תוכני, וכמובן הגימור החיצוני יותר של הספר. דומני שהציבור דורש ראשית את הדברים האלו, וזאת הכוונה במקצועיות. אני מסכים שחשוב גם לא לטייח, אבל לדעתי זה נושא שולי בביוגרפיה חרדית שמגמתה אינה תיעוד יבש וקפוא, אלא מבט על הנקודות המרוממות יותר. אירוני לחשוב שכותב שיספר לנו על הבעיות של אשתו של החזו"א ייחשב מקצועי יותר מכותב איכותי יותר שהשמיט פרטים קלים אלו. [השתמשתי בחזו"א רק כמשל, אני חושב שבראון הוא מעולה, למרות הכל.] יש כאלו שחושבים כמו בלפור ש"ביוגרפיה צריכה להיכתב בידי אויב מושבע", אך כרגע רוב הציבור סבור להיפך.
דיברו כאן על סורסקי והדומים לו. איני יודע אם הם היו מקצועיים בכל הפרמטרים, אבל אין ספק שהכתיבה שלהם היא שואבת ומרתקת ביותר, שזה כמובן הפרמטר החשוב יותר. יש היום כמה ביוגרפיות שהעריכה שלהם, רמת הטקסט וגם רמת הגימור, היא מתחת לכל ביקורת, אבל אחרי הכל לסופר "יש את זה" והוא יודע להכניס את היד לקישקעס של הקורא ולהזיז שם דברים. זאת הסיבה שהספרים האלו נמכרים באלפים רבים.
מאידך גיסא, ביוגרפיות אקדמיות כמו של אטקס למשל וכדו', שהן באמת מקצועיות ומושלמות, נותנות מענה מושלם למי שרוצה ביוגרפיה מדויקת ויבשה, אך האם הן יכולות לסחוף ולחבר את הקורא המאמין והמעריץ לגר"א או לבעש"ט? לקורא החרדי הקלאסי ברור שגם ביוגרפיות אלו אינן חושפות באמת את כל הצדדים החשובים בדמויות.
-
אגב, נקודה נוספת שחשובה בעיניי, היא חיבור הקורא לרקע התקופה של האישיות, מה שמשנה את כל התמונה. לצערי הגישה החרדית היא שהיהדות לאורך כל הדורות היא חדגונית ואין שום משמעות לרקע, אולי בתואם לגישת בית המדרש לעיון הש"ס וההלכה במנותק מהרקע ההיסטורי, גישה עם הגיון שאין לזלזל בה, נוהגים כך גם בביוגרפיות, ועדיין יש ביוגרפיות שעושות עבודה נפלאה גם בנוגע לרקע ההיסטורי.

הנה הגדרת ביוגרפיה בוויקיפדיה:
המונח בִּיּוֹגְרַפְיָה (מיוונית: ביו - חיים, גרפיה - כתיבה) משמעו כתיבת תולדות חיים של אדם (במינוח האקדמיה ללשון העברית: סִפּוּר חַיִּים). המונח מתייחס לרוב לסוגה בספרות ובקולנוע, המתאר את תולדות חייו של אדם מסוים. ביוגרפיה יכולה לתאר אדם ממשי או בדיוני, אך השימוש במושג מתייחס בדרך כלל לדמות שחיה במציאות. ביוגרפיה מתאפיינת בתיאור אינטימי ומפורט של חיי האדם, והיא עוסקת לא רק בעובדות יבשות, אלא גם ברגשותיה ומחשבותיה של הדמות. פעמים רבות מלמדת הביוגרפיה לא רק על האדם שבו היא עוסקת, אלא שופכת אור דרכו על כל הסביבה שבה חי.
הנה ההגדרה של הגיוגרפיה
הַגְיוֹגְרַפְיָה (במקור מיוונית: ἁγιογραφία (אַגְיוֹגְרַפְיָה), מהמילים ἅγιος (אַגְיוֹס, קדוש) ו-γράφειν (גְרַפֶאִין, לכתוב); על פי האקדמיה ללשון העברית: קוֹרוֹת קְדוֹשִׁים) היא סיפור תולדות הקדושים, בתרבות של דתות שונות. הגיוגרפיה, מילולית, פירושה חומר כתוב על אנשים קדושים, ובאופן ספציפי יותר היא מתייחסת לביוגרפיות של קדושי דת. משמעות המונח מורחבת לעיתים לביוגרפיה של מנהיגים דתיים וגם חילוניים, ויש שהיא משמשת ככינוי שלילי לביוגרפיות הסוגדות לדמויות שהן מתארות.
כעת ניתן להתייחס לדבריך.
ביוגרפיה זה דבר גמיש אך בניגוד לתרגום השבעים אם נבקש משבעים אנשים שהכירו את החזון איש לכתוב את הביוגרפיה שלו, לא יהיו שניים דומים! הסיבה פשוטה, לא כולם יודעים את כל הפרטים, לכל אחד יש נקודת מבט והשקפה שונים, וכו' וכו' ואם כך כיצד על הקורא להחליט איזה ביוגרפיה יותר מדוייקת ואמינה?
אתה כותב מה שנכתב כאן כאילו חוסר המקצועיות הרווח בביוגרפיות כיום הוא במה שמצנזרים צדדים מסוימים באישיות הוא, במחילה, הבל הוא לא הבל כלל וכלל! הצינזור הוא רק אלמנט אחד ממכלול פרטים בעייתיים בביוגרפיות חרדיות שרובם ככולם אינם ביוגרפיות אלא הגיוגרפיות! ביוגרפיה מטרתה למסור פרטים על האישיות, תיאור הרקע והסביבה והתקופה חיוני אך אינו קריטי, לשם כך יש ספרים מסוג שונה שמטרתם לתת לקורא הבנה על התקופה. כשאני קורא ביוגרפיה אני מעוניין בכמה שיותר פרטים על האישיות, ושיהיו מדוייקים ונכונים! נכון שלהעלים נתונים זה לא חסרון מפני עצמו, אלא הסיבה מדוע מעלימים?, והסיבה שמעלימים פרטים בספרות החרדית (תקרא לזאת צנזורה או כל שם אחר) היא בדיוק מה שאתה כותב: אני מסכים שחשוב גם לא לטייח, אבל לדעתי זה נושא שולי בביוגרפיה חרדית שמגמתה אינה תיעוד יבש וקפוא, אלא מבט על הנקודות המרוממות יותר וזאת מכיוון שלא מעוניינים שיראו צדדים שלכאורה מפחיתים מהילת אישיותו של נושא הביוגרפיה. כך שלמעשה אין זה יכול להחשב יותר ביוגרפיה ונקרא הגיוגרפיה שבה מלכתחילה מובן לקורא שהוא רק עומד לקרוא דברים יפים, כמו סיפורי ילדים שהסוף תמיד טוב והטוב תמיד מנצח.
בקיצור אל תקרא לזאת ביוגרפיה - ואז הסופר, בין כשרוני או לא יכול לכתוב ככל שעולה על רוחו והעיקר שיכתב בצורה כזו שתראה משכנעת ומקצועית והגשה נאה (אם אותם תמונות שחוזרות על עצמם שוב ושוב). כלומר יותר ממה שהוא צריך לכתוב, הוא צריך יותר לחשוש מה לא לכתוב.
בקשר לבראון, באמת איני סבור שזה מעלה או מוריד מה היתה מדת שפיותה של אשת החזו"א, אך כמדומני שזו בדיוק הנקודה שהוא רוצה להעלות שבספרות החרדית מעלימים זאת. אך ידיעת הדבר יכולה להועיל להבין מדוע אשת הסטייפלר היא זו שטיפלה באחיה ומדוע נכנסו לביתו דרך החלון וכדומה (הערה שולית, ככלל כמעט ואין התיחסות בסיפורי התולדות של הגדולים על נשותיהם).
או למשל, אם נכונה העובדה שהיה לו משבר בנעוריו, זה יכול להועיל לבחורים עם משברים שיש הרבה כאלה היום שהנה תראו, גם לחזון איש היה משבר והתגבר עליו והפך לגדול הדור (איני מכניס עצמי לסוגיה כלל וכלל רק מעלה נקודה כיצד פרט כזה לו הוא נכון יכול היה להועיל!).
אין הכוונה בדברי להשוות בין אטקס לסורוסקי, סורוסקי הוא סופר, אטקס הוא ביוגרף וקהל היעד של שניהם שונה, אך כבר ציינתי שספרו של בראון על החזון איש הוא רב המכר הגדול של כל הזמנים בהוצאת מגנס ונמכר בלמעלה מ5000 עותקים - רובם לציבור החרדי! זו עובדה שלא ניתן להכחיש, אם כי בד"כ הספר לא יראה ולא ימצא בגלוי אלא באיזה ארון סגור.
דרך אגב, מה דעתך על מקור ברוך של בעל הת"ת?

[נוטר הכרמים]

ר' זאב, הערת אגב. משונה בעיני שללמעלה מ5000 עותקים אתה קורא רב מכר של כל הזמנים...

ספרי הצנוע שפנה מלכתחילה לקהל מוגדר ולשכבת גיל מסוימת מאוד, ונושא אופי 'כבד' ללא תמונות ושאר ירקות, ובנוסף לכך לא זכה לפרסומת ראויה, נמכר בקרוב לאלפיים. לפי הנשמע ספרו של הרב י"ב פרידמן בנהירו עילאה על הגר"ש חצה מזמן את החמש אלף.

[נהנה מהאוצר]

על החזו"א יש ספר מעשה איש, שאף שאינו ביוגרפיה, אבל קריאה רצופה של כרך או שנים, מכניסה את הקורא מאד חזק לאוירה כעומד בביתו של מרן זללה"ה מרחף ומשקיף
וכ"ש מי שישיג את הכרך הגנוז מהרב יברוב, ששם יש סיפורים מהזן שאי אפשר לפרסם. לפני שנים [כמדומה ביארצייט החמישים] יתד פרסמו שנים מהם ואח"כ היו צריכים להכחיש ולתקן ולהודיע שלא מדויק וכו' וכו' על אחד הסיפורים
כמו כן מי שיודע יש ספר שנקרא החוזה מליטא, שנכתב ע"י הרב ע. קוליץ ז"ל ויצא בהוצאת ידיעות אחרונות. ספר מרתק עם תיאורי גדלות על החזו"א מעבר להשגת אנוש. אבל מכיון שהוא לא נצמד לאופן בו מקובל לספר סיפורים על גדו"י וכותב בצורה יותר גלויה על הנסיונות של החזו"א, לכן לא בא הספר הנפלא הזה למחוזותינו

ויש עוד ספרים של מחברי בני זמנינו על גדול"י שנפטרו בשנים האחרונות
כספרים הנפלאים אגן הסהר
והספר הנפלא ר' משה מרדכי

[עובדיה חן]

ד"א מוזר לי שציבור חרדי קורא את העבודה של בראון,שיש שם התייחסות והתפלספות על עניני אמונה של החז"א שהמחבר יצא מהתחום והביע דעתו ופרשנותו,כמ"כ בעניין היחסים של החז"א עם אשתו.האיש עשה עבודת מחקר אבל חלקים מוטב שלא באו.

[זאב ערבות]

ד"א מוזר לי שציבור חרדי קורא את העבודה של בראון,שיש שם התייחסות והתפלספות על עניני אמונה של החז"א שהמחבר יצא מהתחום והביע דעתו ופרשנותו,כמ"כ בעניין היחסים של החז"א עם אשתו.האיש עשה עבודת מחר אבל חלקים מוטב שלא באו.

ר' זאב, הערת אגב. משונה בעיני שללמעלה מ5000 עותקים אתה קורא רב מכר של כל הזמנים...

ספרי הצנוע שפנה מלכתחילה לקהל מוגדר ולשכבת גיל מסוימת מאוד, ונושא אופי 'כבד' ללא תמונות ושאר ירקות, ובנוסף לכך לא זכה לפרסומת ראויה, נמכר בקרוב לאלפיים. לפי הנשמע ספרו של הרב י"ב פרידמן בנהירו עילאה על הגר"ש חצה מזמן את החמש אלף.

לרב נוטר הכרמים, מוזר שלא דייקת בהודעתי: רב המכר של הוצאת מאגנס! אצלם ספר שנמכר באלף עותקים הוא רב מכר, 5000 עותקים זה למעלה מן הטבע! איש לא משווה זאת לספרך או לשמירת שבת כהלכתה, והסיבה היחידה שנמכר בכ"כ הרבה עותקים (יחסית להם) בגלל הציבור החרדי שרצה לראות מה כתוב שם.
בספרו של בראון באה ביבליוגרפיה של כל ספרי התולדות של החזון איש. יש כמובן גם במחיצת החזון איש והאיש וחזונו.

[זאב ערבות]

לפני שנים אמר לי חובב ספרים עצה טובה: כאשר אתה רואה ספרי ביוגרפיות או ספרי תולדות, הסטוריה וכדומה... תקנה מיד כיוון שסיכוי שאו שלא יודפסו יותר או שידפיסו אך בשינויים (כלומר מצונזרים).

[הוה אמינא]

לא קראתי את בראון על החזון איש [את האשכול על הספר הזה כן קראתי פעם] ואין אף אחד ממכרי שנמנה על 5000 הרוכשים שלו, אבל מרוב שבחי הרב זאב ע' וגם מהתגובות האחרות אני מבין על הספר הזה ברור: מה שמקבלים ממנו על החזון איש אלו הם 2 נתונים. 1- בעיות אישיות של אשתו שאוי ואבוי הכותבים על החזון איש לא כתבו על אשתו. 2- שאולי היה לו משבר בנערותו ואוי ואבוי הכותבים על החזון איש לא כתבו את זה.

נו. אם אלו הם הביוגרפים הכלליים והמעלות שלהם, שזה כל מה שכולם זוכרים לצטט מהספרים, אז באמת עדיפים הביוגרפים החרדים עם כל החסרונות שמביאים הרבה יותר תוכן להיקף לרוחב ולעומק למרות ההשמטות המעצבנות.

[זאב ערבות]

ד"א מוזר לי שציבור חרדי קורא את העבודה של בראון,שיש שם התייחסות והתפלספות על עניני אמונה של החז"א שהמחבר יצא מהתחום והביע דעתו ופרשנותו,כמ"כ בעניין היחסים של החז"א עם אשתו.האיש עשה עבודת מחקר אבל חלקים מוטב שלא באו.

לעת עתה במדינת ישראל מותר לפרסם פרסומים מעין אלו של בראון ולאנשי מחקר אלו לא איכפת מרגישות הציבור החרדי. אך מענין שמוזר לך ואתה מתפלא שיש מאנ"ש שקוראים ספרות כזו.

לא קראתי את בראון על החזון איש [את האשכול על הספר הזה כן קראתי פעם] ואין אף אחד ממכרי שנמנה על 5000 הרוכשים שלו, אבל מרוב שבחי הרב זאב ע' וגם מהתגובות האחרות אני מבין על הספר הזה ברור: מה שמקבלים ממנו על החזון איש אלו הם 2 נתונים. 1- בעיות אישיות של אשתו שאוי ואבוי הכותבים על החזון איש לא כתבו על אשתו. 2- שאולי היה לו משבר בנערותו ואוי ואבוי הכותבים על החזון איש לא כתבו את זה.
נו. אם אלו הם הביוגרפים הכלליים והמעלות שלהם, שזה כל מה שכולם זוכרים לצטט מהספרים, אז באמת עדיפים הביוגרפים החרדים עם כל החסרונות שמביאים הרבה יותר תוכן להיקף לרוחב ולעומק למרות ההשמטות המעצבנות.

מנין לך שאין אף אחד ממכריך שיש לו את הספר הנ"ל? כמובן שלא תמצא את הספר בארון הספרים אלא בבוידם (עליית הגג). אולי תצטט לי היכן אני משבח את ספרו של בראון? רק כתבתי עובדות שזו עבודת דוקטורט שלו וכתב עובדות שלא תמצא בספרים אחרים. לא הצדקתי אותו ולא הסכמתי אתו והוספתי שהיה על זה פולמוס בכמה במות כגון ישורון, המעיין ועוד מקומות כאשר המתקיף הראשי הוא רב יהושע ענבל. לא נקטתי שום עמדה בקשר לויכוחים מי צודק ומי לא. וד"א חוץ מתולדות החזון איש בתחילת הספר לא קראתי אף חלק ממנו, זאת אומרת רק כ50 עמודים הראשונים. אך התגובות על דבריו היו צפויות וכבר כתב מישהו לעיל שיש כמה ביוגרפיות על החזו"א שהוחרמו ע"י הציבור החרדי מאותם סיבות .
בקשר לשני הנתונים, בקשר לאשת החזו"א כמעט ולא נכתב עליה בספרות החרדית מאומה, וזה לא מעלה ולא מוריד לגבי גדולתו ותורתו, אך בראון בחר לכתוב על כך ואם הדבר נכון (ואני לא קבעתי ולא הסכמתי ולא כתבתי שהוא נכון) - אז זה נכון! איש אינו דורש ממחברי הביוגרפיות החרדים לכתוב על נושא זה, אך מדוע להלחם עם בני בראון על כך? ובנוגע לנעוריו כנ"ל. אדרבה, ע"י שמתיחסים לדבריו זה מגביר את ההתעניינות בהם וזו כנראה אחת הסיבות שנמכר ב5000 עותקים, בגלל הפרסום הרב שקבל והפולמוס שהתעורר סביבו.

[הוה אמינא]

אם אתה אוהב אז אני שמח שככה הבנת, אבל ממש לא התקפתי בכל אופן לא זו נימת וטעמי המקרא של הדברים, אא"כ היו קוראים לך בראון.

אכן מסתמא המחקרים/ הדוקטוראטים על אביי ורבא או הרמב"ם וכו' לא יותר שווים להיקרא ביוגרפיה מהעבודה שלו. מסתמא שם כותבים על הירח בסורא ביחס למזג האוויר בערב פסח כאשר רבא דרש משהו במחוזא. [גם כן משהו שהביוגרפים החרדים עשויים היו להשמיט!]

מי שענה לו סימן שהוא ג"כ נגוע בחיידק של אמיתות ואמינות כל מיני שטויות צדדיים, והמעיין ודאי לא נמצא ולא נראה על אף שולחן בבית כנסת ולא בחנויות ספרים בירושלים ובבני ברק. מי ראה אותו? מי שמע אותו? ישורון כן חרדי אבל ג"כ מעניין רק קומץ מאוד מוגדר, שכחבר כאן אני קצת מכיר את הנפשות הכותבות והמתעניינות. כבודם במקומם מונח, אבל זה לא מרכז הציבור.

הארכתי בתגובה הקודמת לא להתקפה אלא רק להסברת הרעיון, שהטענה של אלו שמחפשים ביוגרף מבחוץ והבשורה העצומה שכנולד אחד כזה מתנקז בסופו של דיון לבור פיצפון של שני פרטים ספציפיים. נו נו.
על אשתו של החזון איש כתוב בפרוטרוט בהחוזה מליטא, והוא עד בן בית שאמו חברת ילדות היתה עם אשת החזו"א ולא חוקר, זה לא היה סוד. אבל הסיבה שלא כולם מעתיקים את זה איננה צנזורע מפחידה, סך הכל כבוד, רגש אנושי מכבד שמגיע לכל אדם באשר הוא. אם לא חשבת על זה לבד.
אם הגענו לשפל הרמה ש"חרדים מעדיפים מי שלא מצנזר" ביחס לזוטות אלו, המצב לא מרנין.
ואני לא מקבל בדעתי שבאמת לשם התדרדר הציבור.

[אבני גזית]

בתגובה האחרונה נכתב משהו שראוי להדגשה

אנחנו לא נמנעים מלכתוב על צדדים שליליים רק כדי לייפות ולהאדיר.
אלא משום רגש הכבוד לזולת, משום צנעת הפרט, בגלל שאנחנו לא נמצאים במדמנת הרכילות שבה מבוסס העולם הנאור והליברלי.

וכאשר אמינות היסטורית חסרת תועלת עומדת מול כבוד הזולת, בעיננו כבוד הזולת עדיף.

[הפצת המעיינות]

זהו השתכנעתי האמת אהוב מכל
אני באמצע לכתוב על משפחתי ובעקבות האשכול החלטתי לכתוב את כל האמת על סבי ז"ל גם על ההסתבכות שלו עם המשטרה בעניני לקיחת כספים של הזולת ושבעקבות זה נעדר מן הבית לכמה שנים
גם על עוד כמה "פרשיות" בנוגע לכמה מבני המשפחה

[אבני גזית]

זהו השתכנעתי האמת אהוב מכל
אני באמצע לכתוב על משפחתי ובעקבות האשכול החלטתי לכתוב את כל האמת על סבי ז"ל גם על ההסתבכות שלו עם המשטרה בעניני לקיחת כספים של הזולת ושבעקבות זה נעדר מן הבית לכמה שנים
גם על עוד כמה "פרשיות" בנוגע לכמה מבני המשפחה

לפחות הוא למד בכלא ש"ס וחצי והוריד 33 קילו ממשקלו?

[הפצת המעיינות]

דווקא לא. הוא למד שמה עוד טריקים שיישם כשיצא אבל ב"ה לא נתפס
גם על זה אכתוב כמובן

[זאב ערבות]

אם אתה אוהב אז אני שמח שככה הבנת, אבל ממש לא התקפתי בכל אופן לא זו נימת וטעמי המקרא של הדברים, אא"כ היו קוראים לך בראון.

אכן מסתמא המחקרים/ הדוקטוראטים על אביי ורבא או הרמב"ם וכו' לא יותר שווים להיקרא ביוגרפיה מהעבודה שלו. מסתמא שם כותבים על הירח בסורא ביחס למזג האוויר בערב פסח כאשר רבא דרש משהו במחוזא. [גם כן משהו שהביוגרפים החרדים עשויים היו להשמיט!]

מי שענה לו סימן שהוא ג"כ נגוע בחיידק של אמיתות ואמינות כל מיני שטויות צדדיים, והמעיין ודאי לא נמצא ולא נראה על אף שולחן בבית כנסת ולא בחנויות ספרים בירושלים ובבני ברק. מי ראה אותו? מי שמע אותו? ישורון כן חרדי אבל ג"כ מעניין רק קומץ מאוד מוגדר, שכחבר כאן אני קצת מכיר את הנפשות הכותבות והמתעניינות. כבודם במקומם מונח, אבל זה לא מרכז הציבור.

הארכתי בתגובה הקודמת לא להתקפה אלא רק להסברת הרעיון, שהטענה של אלו שמחפשים ביוגרף מבחוץ והבשורה העצומה שכנולד אחד כזה מתנקז בסופו של דיון לבור פיצפון של שני פרטים ספציפיים. נו נו.
על אשתו של החזון איש כתוב בפרוטרוט בהחוזה מליטא, והוא עד בן בית שאמו חברת ילדות היתה עם אשת החזו"א ולא חוקר, זה לא היה סוד. אבל הסיבה שלא כולם מעתיקים את זה איננה צנזורע מפחידה, סך הכל כבוד, רגש אנושי מכבד שמגיע לכל אדם באשר הוא. אם לא חשבת על זה לבד.
אם הגענו לשפל הרמה ש"חרדים מעדיפים מי שלא מצנזר" ביחס לזוטות אלו, המצב לא מרנין.
ואני לא מקבל בדעתי שבאמת לשם התדרדר הציבור.

אוהב יותר נכון לומר נהנה שזה מאתגר, בפרט כשהויכוח הוא ויכוח אינטליגנטי עם דברים של טעם ולא סתם הטחת דברים והתכחשות למציאות וכדומה. כך שתנוח דעתן והבנתי שאין כאן משהו אישי.
בענין הביוגרפיה של בראון, מהתגובות נראה שממש לא מבינים את מה שאני רוצה לומר. הביוגרפיה שלו לא מעלה ולא מורידה כהוא זה מגדולתו וחשיבותו של החזון איש ומעניינת אותי כקליפת השום. בשבילי זה רק עוד פריט לאוסף. אך כנראה שמשהו כן הפריע לציבור החרדי שת"ח כרי"ע טרחו להגיב לדבריו הלוך ושוב ולא התעלמו מהם. שוב, איני נוקט שום עמדה ולא מעניין אותי כהוא זה אשתו של החזו"א ומה היה מצבה הנפשי וכו' או מה היו נסיונותיו (אם היו) בנעוריו או בכל תקופה אחרת.
אני חוזר על דברי מלמעלה, ביוגרפיה נועדת למסור פרטים על אדם מסויים ועל התקופה בה חי ופעל, כל כותב ביוגרפיה רואה את הדברים באור אחר בפרט אלו שכותבים בלי להכיר את האדם עצמו אלא רק מסתתמכים על חומר כתוב ועדויות ומסמכים וכו'. כל בביליוגרף מחליט איזה חומר הוא מעוניין לכלול בספרו ועל איזה נקודות להתרכז ואלו להשמיט. דבר ידוע שיש הרבה ביבליוגרפיות מוטות, לא נכונות, שקריות וכו'. כל אחד מוזמן לקרוא את הויכוחים בין רי"ע ובני בראון ולשפוט בעצמו אך לעשות זאת בלי לקרוא את ספרו של בראון ולהחליט על סמך שמועות שספרו הבל הבלים זו לא הדרך בה מבקרים ספר ואפילו שלא מסכים עם דעותיך והשקפותיך.
מה שאתה כותב בקשר למי שענה לו שזה הרב יהושע ענבל, הייתי נזהר מאוד מלכתוב דברים כאלו שהוא ת"ח ואיש האשכולות וגם ר"י בקרית ספר וכתב ספרים ומאמרים רבים בינהם הספר תורה שבע"פ בהוצאת מה"ק ומתמצא טוב מאוד בעניני החזון איש!
בקשר להערתך על ירחון המעיין זה ממש עלבון ובמקומך הייתי מבקש מחילה מהעורך הקודם הרב יונה עמנואל זצ"ל שהיה ת"ח, צדיק ועניו (בנו הוא הרב שמחה עמנואל), ובפרט מהעורך הנוכחי הרב יואל קטן שליט"א (שאף כותב בפורום בשם הקי"ק) שאף הוא ת"ח וידוע בחרדיותו והירחון נמצא באוצר החכמה ובאינטרנט וזה שאתה לא מכיר ולא ראית אולי אומר יותר עליך שזה חסרון שלך? והכי רק ספרים שנמצאים בישיבות ובחנויות הספרים בגאולה נחשבים בעיניך? זה ירחון, וירחונים בד"כ נשלחים למנויים ולא למכירה בחנויות. אם אתה אדם בעל אופקים רחבים הייתי ממליץ לך לעיין בו.
מניין לך שישורון מעניין רק קומץ מאוד מוגדר? האם אתה יודע כמה נמכר וכמה מעיינים בו באוצר החכמה וכדומה? נדיר למצוא קובץ כזה שיוצא לאור בקביעות במשך 20 שנה (המעיין יוצא בקביעות מאז תשכ"ד - דבר נדיר בעולם היחונים החרדי), משמע יש לו ביקוש שמצדיק את ההוצאה! מה זה "מרכז הציבור" לדעתך? האם יש כזה דבר? כל ציבור לעצמו הוא מרכז הציבור, חסידי בעלז הם מרכז הציבור שלהם, וכן חסידי גור או כל קבוצה אחרת. האם כוונתך להשקפה מסויימת? מי קבע שהשקפה מסויימת זו היא המרכז? זכותך לחשוב כך אך באותו אופן זכותו של האחר לא להסכים עם כך.
לא משנה מדוע הארכת בתגובה הקודמת, הנקודה העיקרית היא שזכותו של כל ביבליוגרף לכתוב נתונים שבירר את אמיתותם (איני מתייחס לכותבים שסתם מורחים ומחפשים סנסציות) וזכות הקוראים לא לקבל את דבריו ולא להתייחס אליהם ולערער בהוכחות על אמיתותם, אך לא סתם כך לבטל את דבריו כיוון שלא מתאימים להשקפת הציבור שנושא הביוגרפיה הוא חלק ממנו (במקרה הזה החזון איש).
הנקודה שאתה מעלה שזה לא לכבודו של החזון איש וכדומה או שזו לא דרך מכובדת המקובלת בעולם החרדי היא מגוחכת. אאני מסכים אתך, אך זה שהעולם החרדי רגיש לדברים כאלו זו הבעיה שלו ולא הבעיה של בני בראון! הוא ידע טוב מאוד בשעת כתיבת הדברים שהדברים יעוררו ביקורת עליו ועל ספרו אך זה לא מנע ממנו מפרסום הדברים כיוון שאינו נמנה על הציבור החרדי ומבחינתו שהציבור החרדי יטפל בבעיה (איני יודע מה עבר עליו ומה היו חשבונותיו בנדון). באותו אופן כבר נכתב כאן בפורום בצורה שלילית על ר' גורן וחסידיו הקימו קול זעקה שזה לא מכובד לכתוב דברים אלו (תעשה חיפוש), אז באותו אופן שהחרדים מראה היתר לעצמם לכתוב בצורה משפילה על דמויות כמו הנ"ל, הציבור הלא חרדי נוקט באותה שיטה. שוב הבהרה: כל מה שאני כותב כאן הוא לפלפול בעלמא ובבקשה אל תכתבו תגובות שאני מצדיק זאת!
לסיום אכתוב לכם דבר מעניין שנאמר לי ע"י הנוגעים בדבר. בקרוב עומד לצאת לאור ספר תולדות הרה"ג שלמה וולבה. כידוע בנעוריו גדל בבית מסורתי בגרמניה שלפני המלחמה. עורכי הספר מבני המשפחה נשאו ונתנו בפרט הזה אם לכלול ידיעה זו או לא, ובסופו של דבר הכריעו שראוי להשמיט! שאלתי מדוע? לכאורה בני נוער היום שנמצאים במשבר אמוני היו יכולים לשאוב מכך חיזוק רב! לא קבלתי תשובה.

[זאב ערבות]

בתגובה האחרונה נכתב משהו שראוי להדגשה

אנחנו לא נמנעים מלכתוב על צדדים שליליים רק כדי לייפות ולהאדיר.
אלא משום רגש הכבוד לזולת, משום צנעת הפרט, בגלל שאנחנו לא נמצאים במדמנת הרכילות שבה מבוסס העולם הנאור והליברלי.

וכאשר אמינות היסטורית חסרת תועלת עומדת מול כבוד הזולת, בעיננו כבוד הזולת עדיף.

ראה את שכתבתי בהודעה הקודמת. מה שאתה כותב הוא נכון אם כתיבת הדברים היא סתם לחיטוט בעלמא או בכוונה תחילה להמעיט מחשיבות האדם או דברים דומים. איש אינו אומר שצריך לכתוב דברים שליליים סתם כך בשביל הכיף וסקרנות הקוראים, אך להשמיט פרטים חשובים שיכולים להבהיר דברים באשיותו של האדם ודרכו בחיים פוגם בחשיבות ובערך הביוגרפיה. וזה מה שכבר כתבתי פעמים רבות, ספר מעין זה אינו ביוגרפיה אלא הגיוגרפיה, וזה לא לגנאי אלא פשוט זו מין עבודה מסוג אחר.
חשוב להזכיר שכותרת האשכול היא מחברי ביוגרפיות... אלו לא מחברי ביוגרפיות אלא הגיוגרפיות וההבדל בינהם רב, הראשון מטרתו למסור פרטים על האישיות, בין חשובים בין שוליים, בין מכובדים בין שליליים - הכל לפי החלטת כותב הדברים, הגיוגרפיה קובעת מראש שכל מה שיכתב יהיה רק על הצד החיובי. דבר זה מצוי גם לגבי ראשי הכנסיה שלא תמצא בכותבי ימיהם הנוצרים שום פגם ושכולם קדושי עליון בעוד שכולנו יודעים להבדיל אלף אלפי הבדלות מה הם בדיוק.
בקיצור אין שום פסול בהגיוגרפיה אם הקורא מודע מראש שזה סוג הספר המונח לפניו, וכנ"ל אין לפסול ביבליוגרפיה בגלל שדברים שנכתבו בה לא תואמים את השקפתו של הקורא.

[זאב ערבות]

זהו השתכנעתי האמת אהוב מכל
אני באמצע לכתוב על משפחתי ובעקבות האשכול החלטתי לכתוב את כל האמת על סבי ז"ל גם על ההסתבכות שלו עם המשטרה בעניני לקיחת כספים של הזולת ושבעקבות זה נעדר מן הבית לכמה שנים
גם על עוד כמה "פרשיות" בנוגע לכמה מבני המשפחה

הרב הפצת המעיינות הנכבד. לידיעתך קבלתי כמה הודעות פרטיות שלא אעלב מדבריך ושלא אקח אותם ללב ושאתה בעצם מבקש לבדר את יושבי הפורום בפרט בחודש אדר.
אני מוכן לתת דמי קדימה עבור ספר תולדות משפחתך - או שבתמורה אתן לך עותק של תולדות משפחתי, לפי בחירתך. אך רק בתנאי שאכן הדברים האלו נכתבו שם שכן אם לא אין לי בו שום ענין שכו רק הרכילות שבו מעניינת אותי. גם היה רצוי שתפרט מה היתה בדיוק ההסתבכות וקצת ממה שעבר עליו כשנעלם. העיקר ששמך יופיע בו באותיות קידוש לבנה.

[הוה אמינא]

אם אתה אוהב אז אני שמח שככה הבנת, אבל ממש לא התקפתי בכל אופן לא זו נימת וטעמי המקרא של הדברים, אא"כ היו קוראים לך בראון.

אכן מסתמא המחקרים/ הדוקטוראטים על אביי ורבא או הרמב"ם וכו' לא יותר שווים להיקרא ביוגרפיה מהעבודה שלו. מסתמא שם כותבים על הירח בסורא ביחס למזג האוויר בערב פסח כאשר רבא דרש משהו במחוזא. [גם כן משהו שהביוגרפים החרדים עשויים היו להשמיט!]



הארכתי בתגובה הקודמת לא להתקפה אלא רק להסברת הרעיון, שהטענה של אלו שמחפשים ביוגרף מבחוץ והבשורה העצומה שכנולד אחד כזה מתנקז בסופו של דיון לבור פיצפון של שני פרטים ספציפיים. נו נו.
על אשתו של החזון איש כתוב בפרוטרוט בהחוזה מליטא, והוא עד בן בית שאמו חברת ילדות היתה עם אשת החזו"א ולא חוקר, זה לא היה סוד. אבל הסיבה שלא כולם מעתיקים את זה איננה צנזורע מפחידה, סך הכל כבוד, רגש אנושי מכבד שמגיע לכל אדם באשר הוא. אם לא חשבת על זה לבד.
אם הגענו לשפל הרמה ש"חרדים מעדיפים מי שלא מצנזר" ביחס לזוטות אלו, המצב לא מרנין.
ואני לא מקבל בדעתי שבאמת לשם התדרדר הציבור.

אוהב יותר נכון לומר נהנה שזה מאתגר, בפרט כשהויכוח הוא ויכוח אינטליגנטי עם דברים של טעם ולא סתם הטחת דברים והתכחשות למציאות וכדומה. כך שתנוח דעתן והבנתי שאין כאן משהו אישי.
בענין הביוגרפיה של בראון, מהתגובות נראה שממש לא מבינים את מה שאני רוצה לומר. הביוגרפיה שלו לא מעלה ולא מורידה כהוא זה מגדולתו וחשיבותו של החזון איש ומעניינת אותי כקליפת השום. בשבילי זה רק עוד פריט לאוסף. אך כנראה שמשהו כן הפריע לציבור החרדי שת"ח כרי"ע טרחו להגיב לדבריו הלוך ושוב ולא התעלמו מהם. שוב, איני נוקט שום עמדה ולא מעניין אותי כהוא זה אשתו של החזו"א ומה היה מצבה הנפשי וכו' או מה היו נסיונותיו (אם היו) בנעוריו או בכל תקופה אחרת.
אני חוזר על דברי מלמעלה, ביוגרפיה נועדת למסור פרטים על אדם מסויים ועל התקופה בה חי ופעל, כל כותב ביוגרפיה רואה את הדברים באור אחר בפרט אלו שכותבים בלי להכיר את האדם עצמו אלא רק מסתתמכים על חומר כתוב ועדויות ומסמכים וכו'. כל בביליוגרף מחליט איזה חומר הוא מעוניין לכלול בספרו ועל איזה נקודות להתרכז ואלו להשמיט. דבר ידוע שיש הרבה ביבליוגרפיות מוטות, לא נכונות, שקריות וכו'. כל אחד מוזמן לקרוא את הויכוחים בין רי"ע ובני בראון ולשפוט בעצמו אך לעשות זאת בלי לקרוא את ספרו של בראון ולהחליט על סמך שמועות שספרו הבל הבלים זו לא הדרך בה מבקרים ספר ואפילו שלא מסכים עם דעותיך והשקפותיך.
מה שאתה כותב בקשר למי שענה לו שזה הרב יהושע ענבל, הייתי נזהר מאוד מלכתוב דברים כאלו שהוא ת"ח ואיש האשכולות וגם ר"י בקרית ספר וכתב ספרים ומאמרים רבים בינהם הספר תורה שבע"פ בהוצאת מה"ק ומתמצא טוב מאוד בעניני החזון איש!
בקשר להערתך על ירחון המעיין זה ממש עלבון ובמקומך הייתי מבקש מחילה מהעורך הקודם הרב יונה עמנואל זצ"ל שהיה ת"ח, צדיק ועניו (בנו הוא הרב שמחה עמנואל), ובפרט מהעורך הנוכחי הרב יואל קטן שליט"א (שאף כותב בפורום בשם הקי"ק) שאף הוא ת"ח וידוע בחרדיותו והירחון נמצא באוצר החכמה ובאינטרנט וזה שאתה לא מכיר ולא ראית אולי אומר יותר עליך שזה חסרון שלך? והכי רק ספרים שנמצאים בישיבות ובחנויות הספרים בגאולה נחשבים בעיניך? זה ירחון, וירחונים בד"כ נשלחים למנויים ולא למכירה בחנויות. אם אתה אדם בעל אופקים רחבים הייתי ממליץ לך לעיין בו.
מניין לך שישורון מעניין רק קומץ מאוד מוגדר? האם אתה יודע כמה נמכר וכמה מעיינים בו באוצר החכמה וכדומה? נדיר למצוא קובץ כזה שיוצא לאור בקביעות במשך 20 שנה (המעיין יוצא בקביעות מאז תשכ"ד - דבר נדיר בעולם היחונים החרדי), משמע יש לו ביקוש שמצדיק את ההוצאה! מה זה "מרכז הציבור" לדעתך? האם יש כזה דבר? כל ציבור לעצמו הוא מרכז הציבור, חסידי בעלז הם מרכז הציבור שלהם, וכן חסידי גור או כל קבוצה אחרת. האם כוונתך להשקפה מסויימת? מי קבע שהשקפה מסויימת זו היא המרכז? זכותך לחשוב כך אך באותו אופן זכותו של האחר לא להסכים עם כך.
לא משנה מדוע הארכת בתגובה הקודמת, הנקודה העיקרית היא שזכותו של כל ביבליוגרף לכתוב נתונים שבירר את אמיתותם (איני מתייחס לכותבים שסתם מורחים ומחפשים סנסציות) וזכות הקוראים לא לקבל את דבריו ולא להתייחס אליהם ולערער בהוכחות על אמיתותם, אך לא סתם כך לבטל את דבריו כיוון שלא מתאימים להשקפת הציבור שנושא הביוגרפיה הוא חלק ממנו (במקרה הזה החזון איש).
הנקודה שאתה מעלה שזה לא לכבודו של החזון איש וכדומה או שזו לא דרך מכובדת המקובלת בעולם החרדי היא מגוחכת. אאני מסכים אתך, אך זה שהעולם החרדי רגיש לדברים כאלו זו הבעיה שלו ולא הבעיה של בני בראון! הוא ידע טוב מאוד בשעת כתיבת הדברים שהדברים יעוררו ביקורת עליו ועל ספרו אך זה לא מנע ממנו מפרסום הדברים כיוון שאינו נמנה על הציבור החרדי ומבחינתו שהציבור החרדי יטפל בבעיה (איני יודע מה עבר עליו ומה היו חשבונותיו בנדון).
.

אני לוקח בחזרה את מה שכתבתי על אלו שענו לו, בגלל שאינני מכיר וטעיתי.
בכל אופן בראון ידוע לא כביוגרף אלא כמומחה לעניני חרדים, במקרה הוא עשה דוקטוראט על החזון איש, ולשם הכניס את כל הספרים והחוברות שכבר כתב על החרדים לפני זה.
היות ואני תלמיד של מרן הגרא"מ שך מהישיבה, ונפל אלי ספרו/קונטרסו שכתב בזמנו על מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, והפועל היוצא ממנו על כל הציבור החרדי. וגם עברתי על עוד כמה "מחקרים" שלו - כולם בתחום המסויים שבקצרה נקראים אצלו "המופרכות של שיטת הדעת-תורה"... לכן אינני צריך לקרוא את ספרו ומספיק לי לקרוא את מה שכתבו עליו.
והיות ואלו שכתבו עליו העדיפו לא להתיז את הדברים כמות שהם אלא ניסו להתכתש עמו "במגרש שלו" בתחום המחקרי, לכן אולי בטעות הבנתי שיש להם בעיה מבחינת הסתכלות מקובלת בציבור החרדי, ואם לא, אז כנראה שאני טועה.

אם תקרא שוב מה שכתבתי לעיל, אולי תבין כמה משפטים יותר טוב לאור מה שאני כותב פה כעת.
אם אתה לוקח אותו כביוגרף - ובנשימה אחת אולי בלי לשים לב אתה מציין שני פרטים ספציפיים בלבד שהוא לא מדלג עליהם - אז הטעות היא בהנחה הראשונה שלך.
אני בעד שביוגרפים יכתבו "לשמה", שיביאו כמה שיותר ויצנזרו כמה שפחות, אבל שיבינו על מי שהם כותבים. ולא שיגיעו ממטרה הפוכה.
יש לך בספריה את כל הספרים שלו?

[אבני גזית]

אספר לך על אבי שלא היה חרדי כלל וכלל שיום אחד שמעתי את אמי שואלת אותו מדוע אינו עושה כמה טריקים להגדלת ההכנסה כמו שידוע שכולם עושים. והוא ענה לה ראשית זה נגד החוק! ושנית הוא אינו מעוניין לחיות בפחד מתי יתפסו אותו וישימו אותו באותו מקום אליו נעלם סבך! ויאמר זאת לזכות נשמתו שהיה איש אמת בכל רמ"ח גידיו ושס"ה גידיו וסיפר לי שחווה במו עיניו בשואה עשרות אלפי אנשים שמתו סביבו כמו זבובים ואינו מבין מדוע עליו חס הקב"ה! ואני אומר שזה בזכות האמת שהקפיד עליה ומעניין הסיפור על העיר לוז שאיש לא מת בה... ואבי ז"ל נפטר בשיבה טובה ולא היה חולה מימיו והיה צלול ממש כמעט עד הרגע האחרון. הנה קבלתם קצת ביוגרפיה.

זה היה חמש דקות של ביוגרפיה מפוסלת ומצונזרת, עם האדרה של מה שרוצים להאדיר והתעלמות ממה שרוצים להעלים.

[משה דוויק]

למה ככה להטיח עלבונות?

[עמקן]

לא רק הסופרים. גם הספרים די ספו תמו....

כמה ביוגרפיות ראויות לשמם יצאו על גדול"י בעשור האחרון?
או בסגנון אחר, כמה מגדול"י שנלב"ע ב-25 שנה האחרונות זכו לביוגרפיות ראויות לשמם?
(הרבי מליובאוויטש; הפני מנחם; ר' שלמה זלמן; הרב שטיינמן; הנתיבות שלום; ר' משה שמואל שפירא; הישועות משה; ר' מיכל יהודה לפקוביץ'; ר' דוד פוברסקי; הרב וואזנר; ר' שמואל אויערבאך; ר' ברוך שמעון שניאורסון; ר' עמרם זקס; ר' ניסים טולידנו. ועוד ועוד. בכוונה נתתי דוגמאות של גדול"י או ראשי ישיבות מפורסמים, שיש להם גם 'קהל' וגם יש מספיק אנשים עם אינטרס לכתוב עליהם. ובכל זאת לא זכינו ליאות לאור ספר אודותם

דווקא על הרב עובדיה דומה שיצאו כמה ספרים די יפים בעת האחרונה. אם כי אולי עדיין לא ה-ביוגרפיה. הרב אלישיב, אם לא 'השקדן' ומחברו המשוגע לדבר, היה מצטרף אף הוא לרשימה)

האדמו"ר מליאזנה כתב ביוגרפיה על האדמו"ר מליובאוויטש העולה על כל ביוגרפיה אחר שראיתי. זה ג' חלקים עבים, והוא עשה עבודה שלא יאומן. זה באנגלית, בשם Larger than Life. עד כמה שידוע לי זה לא תורגם לעברית.

[אבני גזית]

למה עלבונות.

חידדתי דבר אחר שכתב ידידנו:

בנוסף, עם כל הרצון הטוב של הסופרים, שיהיו אשר יהיו אין כזה דבר ביוגרפיה מדוייקת!

[נהנה מהאוצר]

לכתוב על חולשות של הזולת [באופן שאין מי שיפגע מזה כעת] והתמודדות של אדם גדול עמהם
יש שני אופנים
יש כתיבה בצורת זלזול באדם החלוש והפגוע ובפרט שיתכן מאד שמצבו של אדם זה כלל אינו באשמתו
ומאידך יש אפשרות לתאר ביד אומן את ההתמודדות של האדם הגדול באופן מופלא, הנשגב מעלה מעלה מעלה מדרכם של שאר בני תמותה, ולהראות איך עם כל הקושי ומתוך כל הקושי צמח והתעלה, וכיצד טיפל בקשייו באופן הנעלה של מדות מופלאות עד אין קץ, שאף בהתנהגותו והליכותיו בענינים אלו שייך לומר שהרי הוא כמלאך המתהלך בין בני אדם

מתוך הפורום כאן אני מבין שבראון נקט באופן הראשון, ומקור אחר לידיעה אין לי כי לא קראתי את ספרו
אך קראתי את 'החוזה מליטא' והדברים שם פשוט תואמים מאד לאופן השני

ולכאורה הוא הדין בכל ענין כזה של חסרון יש שני אופנים של הצגתו, ובשלמא כשיש מי שיפגע מכך פגיעה אמיתית ניחא, דצ"ע איך דוחים נפש מפני נפש
אבל בכמה נידונים שעלו כאן, אין מי שיפגע מכך כלל, אלא המטרה רק לשמור על סטיגמה מסוימת - וחבל

[זאב ערבות]

אני לוקח בחזרה את מה שכתבתי על אלו שענו לו, בגלל שאינני מכיר וטעיתי.
בכל אופן בראון ידוע לא כביוגרף אלא כמומחה לעניני חרדים, במקרה הוא עשה דוקטוראט על החזון איש, ולשם הכניס את כל הספרים והחוברות שכבר כתב על החרדים לפני זה.
היות ואני תלמיד של מרן הגרא"מ שך מהישיבה, ונפל אלי ספרו/קונטרסו שכתב בזמנו על מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, והפועל היוצא ממנו על כל הציבור החרדי. וגם עברתי על עוד כמה "מחקרים" שלו - כולם בתחום המסויים שבקצרה נקראים אצלו "המופרכות של שיטת הדעת-תורה"... לכן אינני צריך לקרוא את ספרו ומספיק לי לקרוא את מה שכתבו עליו.
והיות ואלו שכתבו עליו העדיפו לא להתיז את הדברים כמות שהם אלא ניסו להתכתש עמו "במגרש שלו" בתחום המחקרי, לכן אולי בטעות הבנתי שיש להם בעיה מבחינת הסתכלות מקובלת בציבור החרדי, ואם לא, אז כנראה שאני טועה.

אם תקרא שוב מה שכתבתי לעיל, אולי תבין כמה משפטים יותר טוב לאור מה שאני כותב פה כעת.
אם אתה לוקח אותו כביוגרף - ובנשימה אחת אולי בלי לשים לב אתה מציין שני פרטים ספציפיים בלבד שהוא לא מדלג עליהם - אז הטעות היא בהנחה הראשונה שלך.
אני בעד שביוגרפים יכתבו "לשמה", שיביאו כמה שיותר ויצנזרו כמה שפחות, אבל שיבינו על מי שהם כותבים. ולא שיגיעו ממטרה הפוכה.
יש לך בספריה את כל הספרים שלו?

זה לא משנה מה מומחיותו של בראון ואת הדוקטורט הוא לא עשה "במקרה" אלא בכוונה תחילה לפי דבריו. נכון שהוא קרא את כל הספרים שקדמו לו על החזון איש אך בלי לקרוא את הספר עצמו ורק להגיב על סמך איזה קונטרס שכתב על רב שך וקונטרסים אחרים מחטיא את המטרה. זה כמו שאקרא את הספר אמונה ובטחון ועל סמך זה אתחיל להפיץ מסקנות על החזון איש בפורום.

[הפצת המעיינות]

וההגיוגרפיה (שהם מרבית ספרי התולדות החרדיים).

אחרי בדיקה מעמיקה והיכרות עם כל הדמויות עליהם נכתב
רשימה מפורטת של כל ספרי התולדות החרדיים עם שאר הפרטים המדוייקים יבוא בהמשך

[זאב ערבות]

אספר לך על אבי שלא היה חרדי כלל וכלל שיום אחד שמעתי את אמי שואלת אותו מדוע אינו עושה כמה טריקים להגדלת ההכנסה כמו שידוע שכולם עושים. והוא ענה לה ראשית זה נגד החוק! ושנית הוא אינו מעוניין לחיות בפחד מתי יתפסו אותו וישימו אותו באותו מקום אליו נעלם סבך! ויאמר זאת לזכות נשמתו שהיה איש אמת בכל רמ"ח גידיו ושס"ה גידיו וסיפר לי שחווה במו עיניו בשואה עשרות אלפי אנשים שמתו סביבו כמו זבובים ואינו מבין מדוע עליו חס הקב"ה! ואני אומר שזה בזכות האמת שהקפיד עליה ומעניין הסיפור על העיר לוז שאיש לא מת בה... ואבי ז"ל נפטר בשיבה טובה ולא היה חולה מימיו והיה צלול ממש כמעט עד הרגע האחרון. הנה קבלתם קצת ביוגרפיה.

זה היה חמש דקות של ביוגרפיה מפוסלת ומצונזרת, עם האדרה של מה שרוצים להאדיר והתעלמות ממה שרוצים להעלים.

למה עלבונות.

חידדתי דבר אחר שכתב ידידנו:

בנוסף, עם כל הרצון הטוב של הסופרים, שיהיו אשר יהיו אין כזה דבר ביוגרפיה מדוייקת!

האם אתה מעוניין בשאר הביוגרפיה?

[אבני גזית]

בתנאי שתעשה לכלל חברי הפורום טקס הרמת כוסית לרגל השקת הספר החדש