עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

[שומע ומשמיע]

האשכול על פאות מהודו כבר מגוון יותר.

[הפצת המעיינות]

.

[הרואה]

.

במה שונה לדעתך עליית תלמידי הגר"א ארצה מהעליות שקדמו לה?
מהעליות של החסידים הספרדים ההונגרים ועוד.

מה היה הנקודה שייחדה אותם?

אענה תחת הרב משולש
הספרדים והחסידים לא:
1. עלו בתוך תקופה קצרה רוב תלמידי אותו בית מדרש (להוציא ייצאי דופן כמו ר יהודה חסיד שגם הוא היה אקטיביסט משיחי אולי מסוג אחר)
2. ניסו לחפש את עשרת השבטים ולחדש את הסמיכה
3. התעקשו בכח לגור בירושלים על אף שלא נתנו להם
4. בנו את ירושלים
5. הרחיבו גבולות ירושלים במאד מאד
6. בנו מושבות חדשות לגמרי
7. קראו לפעולות אלו בתור אתחלתא דגאולה וכינויים שונים בכיוון הזה
8. קראו במכתבים רבים לכל ישראל לעלות
9. יש בשמם מסורות רבות מאד בכיוון הזה

[אוהב ציון]

.

[שמואל שלומוביץ]

כבר נצרתי לשוני באשכול זה, כאשר ביקשו חכמים, ולא אסחף,
אבל הרבה שאלות מתעוררות בי למקרא הודעתך, ואציע אותם.

איך הסקת שדברי הבל ואיוולת לפני שהצעתי אותם,
למה אתה חושב שמקום מכבד, זה דווקא אם אחשוב בדיוק כמוך, ואממש את צפיותיך.
איך למען ה' הצגת דברי במלואם אחר שלהבנתי הוצאו מהקשרם ללא הוספת אף מילה הפכה להיות התפתלות.
משום מה אתה בטוח שאני קובל על ה'הצהר', אז לא, אני קובל גם על שניהם כאחד, בעיקר על ה'הכחש'.

ביארתי שיש לי סיבה לחשוב ולהניח כך,
אף טרחתי לומר שאני חושב שהיא תהיה מובנת,
ורמזתי שאני סבור שיש כאן ענין מורכב, - לא שחור לבן.
זה לגיטימי לא להבין, אשתדל להסביר בקצרה אך לא אתווכח על כך, בטח שלא בסגנון זה.

לעולם לא אומר שר' ישראל שיקר חלילה,
ובוודאי שחיפש גם חיפש את עשרת השבטים,
אבל המניעים לחיפוש הזה לא בהכרח חייבים להיות אלו שנראים לך,
והם מניעים ראויים וכשרים גם אם הם אינם מתאימים בדיוק למה שאתה דימית.
ולא כל מי שיסבור אחרת ממך בקשר למניעיו של קדוש ישראל יחשב חוצפן ומוציא ש"ר.

נקודה לעיון :
ראית פעם מכתב הפותח ברשימת הוכחות לנמענים שלו על כך שהם קיימים?
אתה היית זקוק שיכתבו לך שיש סימוכין לקיומך מרסיסי ושברירי עדויות?
מי היה זקוק להוכחות הללו?

אני לא בטוח בקשר לכל הסוגיא הזאת ולא אגיס דעתי שיש לי מענה לכל הקושיות,
אני לא מחוייב בכך,
אבל ככל שמודבר באגרת,
היא לא מיועדת רק לעשרת השבטים, אלא דווקא לשנים האחרים.
ואליהם היא אכן הגיעה, באשר חכם עדיף מנביא.

אם יש לך סימוכין לדברי או פירכות,
הסברים ושאר דברים עניניים!! אשמח לקרא.
אך לא בטוח שאגיב.

[אוהב ציון]

בעזה"י

הם ידעו גם ידעו שכל מי שנוסע מסתכן בחייו, עצם הנסיעה בלב ים במשך יותר מחצי שנה וכן השהייה בארץ ישראל היתה סכנה מוחשית, שהיו בה תחלואים ומגפות, במגיפה בצפת שנים ספורות אחרי בואם, נפטרו 80 אחוז מהפרושים, ובכ"ז המשיכו לחזק ידי הנוסעים ולתמוך בכל מי שבה לישב בה במסירות נפש. היו הרבה שעלו ונתנו קודם גט לנשיהם כי לא ידעו אם יחזרו והשאירו שם אישה וילדים. פתאום בערה בהם מצוות יישוב ארץ ישראל, עד כדי שמוכנים לסכן עצמם ואחרים? גם ראשי רוזני וילנא שכולם היו מבני משפחתו של הגר"א פעלו בחשאיות וסיכנו עצמם מהשלטון.

תסתכל בעיניים ישרות בהקדמת פאת השולחן המכתב מתלמידי הגר"א משנת תק"ע ותגיד לי האם הם נסעו רק כדי לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל, או שבאו לקיים דרישת ציון כי שכחת ארץ ישראל מאריכה את הגלות וכו' וכו'. ולכן הם יסדו שם מושב קבוע בארץ ישראל. וכן תסתכל בהקדמת עמוד הימיני לרבה של מינסק משנת תקע"א (יש באוצר) ותסתכל למה ביקש כ"כ לנסוע לארץ ישראל ולהצטרף לחבריו במסירות נפש, ולכן מחבר את הספר כדי שיהיו לו הוצאות הדרך, הוא כותב על חבריו שנסעו "וישימו נפשם בכפם" , כל המכתב מדבר רק על דרישת ואהבת ציון וכו' שזה התיקון לגלות והחורבן.

תלמידי הגר"א שעסקו במפורש בפעולות להביא את הגאולה לא פעלו על דעת עצמם.

הצדק אתך,
בוודאי שכל מצווה עושים עם כל הלב,
ועם כל המשמעות והכוונה שיש מאחרי הדברים,
להכיר בשגב קדושת מעלת ישוב הארץ,
"ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה",
ובוודאי כשבאו לארץ ידעו,
שכאן הוא מקום השכינה ולכאן עיני כל ישראל בכל שנות גלותם,
כאן חלק ה' ונחלתו, וכל מי שדר בארץ כמי שיש לו אלוה,
והרי הוא כנוכח פני ה' אלוקי הארץ,
ואין התיקון שלם עד שיהיו ישראל בארצם ונחלתם,
ומעלת קדושת הארץ מסייעת להשגת ה' וידיעת תורתו,
וקיום המצוות עיקרם בארץ, ובוודאי במצוות התלויות בה.
ובוודאי עוד יתכן להאריך כהנה וכהנה בשבח הארץ וחובת ומעלת ישיבתה.
ואין ספק שבאו לדרוש לציון בחיבה ואהבה,

אבל מה לכל זה ולנסיונות גאוליים שאינם בתחום המצוות וענינם?
ומה לכל זה ולמשנת קול התור?

יש לך קושיא על תלמידי הגר"א למה עסקו בעשרת השבטים ובקיבוץ גלויות ובבנין ירושלים וחידוש הסמיכה וביישוב הארץ? תיק"ו.

חושבני שלאחר דו"ד ארוך כל כך, יש כאן חלוקת תפקידים ברורה, אתה הרב משולש איש יקר, המשך להביא את המסמכים וההוכחות הברורות, וכמה אנשים נחמדים יתרצו כל דבר בחבילות תירוצים. ובין כך לכך יראו הצופים את מהותה של יישוב היראים בארץ ישראל על פי משנת רבינו הגר"א ע"ה.
ואלו התירוצים:
א. אמנם עליית תלמידי הגר"א הייתה במסירות נפש ,אבל זה נורמאלי לגמרי, שום דבר חריג לא. (שזה אפילו ברטל לא העלה בהזיותיו).
ב. סתם חיפשו בתים לגור וחצרות להשקיע. שום קשר להליך גאולה.
ג. חיפוש עשרת השבטים בעיקרו הוא לענין כספי, אבל דרך אגב רצו קצת לחשוב על הגאולה.
ד. אתחלתא דגאולה איתערותא דלתתא - סתם זרקו אמירות פה ושם, לא רציני.
ה. כל הטענות על רצונם לקרב את הגאולה הם מבית היוצר של משפחת רבלין. א. רש"ז רבלין שהעתיקו ממנו הדור האחרון והצליח להפיל ברשתו את כל זקני ירושלים כולל מרנן הגרש"ז והגרי"ש והרב ש"פ פרנק והרב ברדקי וכו' וכו' שטענו בתוקף שספר קול התור אמת וידעו על כך מאבותיהם. ב. משפחת רבלין במשך הדורות שיצרה מסרת שקרים מחרידה שהשפיעה ג"כ על המסורת האחרת, והצליחה להפיל ברשתה אף את פרופסור מורגנשטרן שאמנם עלה על שקרי רבלין האחרונים אבל נפל בשקרי הראשונים. עדיין לא הצלחנו לעמוד על זהותם, אבל סוף 'האמת' לנצח.

מצאתי עתה במפקד מונטיפיורי תרל"ה שם נזכרת:
בתיה אלמנת ר' משה מחאסלוויץ', שנולדה בפינסק, בת 57, 48 שנה באר"י, ועלתה לאר"י בתקצ"ב.
http://www.montefiorecensuses.org/scans/11980015.pdf

מה שמתאים בהחלט להיותה בתו של ר' שמואל ב"ר שלום פינס מפינסק שעלה אז, כפי שטוען מורגנשטרן, ולא מתאים להיותה בת בתו של ר' סעדיה (למרות שע"פ מפקד זה מובן שלא יזכירה ר"ס כיון שנולדה רק בתקע"ח - 5 שנים לאחר פטירתו).

ממילא טענתך לגבי מכתב הר"ס שלא רשום שם נכדתו, נופלת. לגבי ביתו ככל הנראה מדובר בכינוי. אגב, אני לא עולה לי המכתב של ר"ס ולא יכולתי לקוראו. אודה למי שיוכל להעלותו כאן. ויציג מהיכן מכתב זה.
יש בידי ציור אילן יוחסין של משפחת חשין שהובאה בעיתון המבשר, ושם נמצא בדיוק שושלת זו. אינני מצליח להעלותו. מקוה שאוכל אי"ה בהמשך.
רק לבאר: ר' יאשע חשין זצ"ל המדובר הוא נכדו של ר' משה חעשעס אבי המשפחה שנשא את שם חותנתו, מדובר בטבעת דורות קצרה, שתמוה מאוד שבידי המשפחה יווצר אילן יוחסין שגוי כל כך.

[יושב הארץ]

מתוך מחקרו של אריה מורגנשטרן:

בשנת תקס״ג (1803) שיגרה קהילת שקלוב, שממנה הגיעו לארץ ישראל רוב תלמידי הגר״א, מכתב אל: "בני ישראל הדרים בארץ טארטריה הגדולה ביום א׳ דחנוכה חמשה ועשרים יום לחודש כסלו סדר מקץ שנת תקס״ג" ובו שאלה אם הם יודעים את מקום חניית השבטים.[70] המיסיונר המומר יוסף וולף כותב בספטמבר 1821 כי נשאל בהיותו בקהיר על ידי ר׳ שלמה פ״ח שד״ר הפרושים מירושלים, אם הוא יודע היכן נמצא נהר הסמבטיון. בסוף שנת 1823 יצא ר׳ דוד דבית הלל מקהילת הפרושים בצפת לחפש את עקבות עשרת השבטים. פרשה זו לפרטיה נשארה עלומה עד היום. בשנת 1828 חזרו לטבריה סוחרים שפגשו לטענתם בתימן יהודי משבט דן. בשנת 1830 יצא ר׳ ברוך מפינסק לדרכו בשליחות ר׳ ישראל משקלוב לחפש את עשרת השבטים.

קשה לשער מהו המקום שתפס הנושא בהחלטתם של תלמידי הגר״א לעלות לארץ ישראל. אבל ברור שבעצם עלייתם בדור של "עקבתא דמשיחא" הם בחרו בדרך של אקטיביזם משיחי בנוסף לדרך הספיריטואלית של דבקות בלימוד תורה שהיא כמובן חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמם.

הרעיון לקרב את הגאולה באמצעות חידוש הסנהדרין לא היה אפוא ספונטני,

לא נולד רק בשנת 1830 ואינו קשור רק למידע שהגיע לצפת קודם לכן על גילויו של יהודי משבט דן במדבריות תימן, אלא מדובר ברעיון שהעסיק את הגר״א, את תלמידיו ובעיקר את ר׳ ישראל משקלוב שנים רבות קודם לכן והנושא בער ממש בעצמותיו כפי שהוא כותב בעצמו:

"ידידי, זה [השליחות לעשה״ש] כמה שנים כלבי כאש בוערה, הייתי מתון בדרכי, והגאון הצדיק [ר׳ חיים מפינסק] שי׳נחיה] הרהיבני באמרו שלא ישאלוהו בזה, שידוע לנו בבירור כי הגיע זמן זה [!!!] והתלהב כאש בזה".[71]

ר׳ שלמה זלמן צורף, ממנהיגי הפרושים בירושלים, כותב לפקוא״ט באמשטרדם את הדברים עם העתק מכתבו של ר׳ ישראל משקלוב אליו, ומוסיף שגם הוא תומך נלהב ברעיון השליחות אלא שנושא זה היה מוקד של מחלוקת בין אנשי צפת וירושלים ולא נתקבל על דעתם של האחרונים:

" וזה כמה שנים שנתתי את דעתי על זה לשלוח שד״ר אשר איותה נפשו ללכת בדרך זה אשר זולתי אין בכל ד׳ עה״ק ת״ו מי שינדבנו לבו לסכן א״ע בדרכים הללו, והוא מסוגל הרבה לזה. אכן מחמת דוחק הצבור ועול החובות אשר עליהם, לא הסכימו רבני וממוני עה״ק ירושלם ת״ו עמדי להרבות בהוצאות על הספק ות״ל ב״ה שהחיינו וקימנו לזמן הזה לראות שיצא מחשבתי מכה אל הפועל, בטחנו שה׳ יהי׳ בעזרו ויוליכינו לשלום ויחזירהו בהצלחה לביתו בבשורות טובות מאחינו האובדים בארץ אשור, ויעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ב״ב כיר״א".[72]

לפי הראש״ז, רעיון חידוש הסנהדרין על ידי עשרת השבטים על מנת לקרב את הגאולה, היה נושא שעסקו בו תלמידי הגר״א שנים רבות טרם השליחות של שנת

1830. הוא לא מומש בשל היעדר מועמדים מתאימים שיהיו מוכנים או מסוגלים לצאת לשליחות מסוכנת זו, בשל קשיים תקציביים ואף בשל הספק של אנשי ירושלים אם מדובר בכלל ברעיון ריאלי.

ההוכחה לכך היא שגם לאחר רציחתו של השד״ר ר׳ ברוך מפינסק בתימן בשנת 1834, המשיך ר׳ ישראל משקלוב לתכנן שיגור של שליח נוסף לחפש את עשרת השבטים, למרות פיקוח הנפש שהיה כרוך בכך. וכך הוא כותב לאנשי אמשטרדם :

"צר לנו מאוד כי לא עלתה בידנו מגמת פנינו ולשמע אוזן דאבה נפשינו על הריגת השליח...עכ״פ נודע לנו עתה בברור מקום מלכות עשה״ש [עשרת השבטים], אולם צריכים ללכת שמה בעלי זכויות מלובשים מגני ברזל במעשיהם... וגדולים ביראת השם ...ולא ירך לבבם משום סבה מקרית ולא יפנו לשום דבר זולת המבוקש...והמקום ב״ה יהי׳ בעזרנו".

[יושב הארץ]

לאוהב ציון.

ר' ישעיה חשין נולד בתרכ"ז ועוד הכיר את הסבתא שלו אשת ר' משה הנ"ל שנזכרת במפקד של שנת תרל"ה, ואין סיכוי בעולם שטעה או הוטעה בדבר.

[אוהב ציון]

בעזה"י
יישר כח גדול ליושב הארץ.
דרך אגב, הם הצליחו להביא חלק גדול מעשרת השבטים, והם חיים עמנו כיום. אבל זה כבר יותר מדאי לאשכול זה...

[יושב הארץ]

האתיופים?...

[יושב הארץ]

כאן כתוב שלאשתו של ר משה חשין קראו בתיה באשע לבית קלנדר. ובמקום אחר ראיתי שאביה היה שמואל קלנדר מפינסק חתן ר' סעדיה אשכנזי.

https://www.geni.com/people/%D7%A8%D7%9 ... 7200012999

[אוהב ציון]

.

[אוהב ציון]

בעזה"י

האתיופים?...

לא. אם תרצה אוכל לשוחח בענין זה באישי. זה נושא קצת מורכב לא כעת.
אבל כיום כמות לא מבוטלת של יראים בא"י הם מבני עשרת השבטים.

כאן כתוב שלאשתו של ר משה חשין קראו בתיה באשע לבית קלנדר.

https://www.geni.com/people/%D7%A8%D7%9 ... 7200012999

מה זה אומר, כך קראו לר' שמואל מפינסק? או שיש כאן טעות?

[יושב הארץ]

במכתב ר' מנחם מקמניץ כותב על אירוע שהיה בשנת תקצ"ד עם ר' משה חשעס עם חותנו ר' שמואל מפינסק. ראיתי שאיש אחד הזכיר זאת לעיל ורצה לטעון שזה השד"ר ר' שמואל פינס שעלה בתקצ"ב. משפחת חשין כותבים שקראו לו קלנדר - אלנר. לרבי משה חשין גם היה בן שמואל שלום, כנראה על שם חמיו הנ"ל.

במפקד תרל"ה מופיע גם בתיה אשת מרדכי פינס.

והנה הוכחה מפורשת שזה לא ר' שמואל פינס.

במפקד תרט"ו כתוב שבנו של ר' משה חשין הנ"ל ר' יצחק חשין נולד לפני 26 שנה היינו תקפ"ט בצפת , כבר אז היו לו 4 ילדים הגדולה כבר בת 8, (שם מופיע גם ביתו הגדולה אסתר-חסיה בת 8) במפקד תר"ט כתוב שהוא בן 24 ונולד בצפת (ושם כבר מופיע שני ילדים, הראשונה אסתר חסיה, זאת אומרת שבמפקד 6 שנים אח"כ ברור שביתו הגדולה היתה כבר בת 8 וזה ברור לא טעות) וא"כ נולד כבר בתקפ"ה... כמו כן במפקד תקצ"ט מופיע שר' יצחק בן משה הנ"ל בן י"ד שנה היינו שנולד כבר בתקפ"ה , וא"כ מוכרח שאימו בתיה עלתה ארצה לפני תקצ"ב, כנראה המפקד של תרל"ה בהיות בתיה אלמנה לא מדוייק בעליל, גם הגיל שם מאוד משונה שהיתה רק בת 57, בנה ר' יצחק בתרט"ו היה לפחות בן 26 וא"כ בתרל"ה היה כבר בן 46 או 50 ולא יתכן שילדה אותו כשהיא בת 7 או 11...

ועתה מצאתי שגם במפקד תרל"ה הנ"ל שציטט איש אחד, מופיע שר' יצחק נולד בתקפ"ז בצפת, וא"כ ברור כשמש שאימו עלתה ארצה קודם, ור' שמואל הנ"ל הוא לא ר' שמואל פינס שעלה בתקצ"ב.

זה שר' סעדיה לא מזכיר אותה בתקע"ב יתכן שנולדה ממש סמוך לעלותו בתקס"ט ולא ידע שמה. או שהזכיר רק צאצאי בנו ובנותיו האלמנות וכדלהלן:

ציטוט מאיש אחד:

לא ענית כלום על טענותיי, רק שוב תגובה מזלזלת.

אם כדברי מורגנשטרן שר׳ שמואל מפינסק לא היה חתנו של ר"ס, וכיון שר"מ חעשעס היה חתנו של ר"ש, אז איך אשתו של ר"מ היתה בתו של ר"ס?
ר"ס מזכיר באגרתו (כשנה וחצי לפני פטירתו) את בנו הנשוי, בנותיו (האלמנות), נכדותיו ונכדו בשמותיהם - אין לא בת חעשע ולא נכדה באשע/בתיה! מה עם זה?
אני לא מתרגש מזה שחלק ממשפחת חשין בטוחה שהם צאצאי ר"ס
אם הרסתי לך את המסורת המשפחתית, אני מתנצל אבל זה לא אני, אלו העובדות שהרסו. מתגברים על זה, מנסיון אישי.

ר"ס מזכיר באגרתו (כשנה וחצי לפני פטירתו) את בנו הנשוי, בנותיו (האלמנות), נכדותיו ונכדו (היה לו רק נכד אחד?) בשמותיהם - (וקובע-) אין לא בת חעשע ולא נכדה באשע/בתיה!

מורגנשטרן קובע בספרו השיבה לי-ם עמ' 414: ר' שמואל פינס היה חתנו של ר' משה מחסלוביץ ולא חותנו, ילדיו נספו ברעש בצפת , בספר אחר הוא מביא ששם אשתו כנראה היה חגלה.

וממילא נקבע כי משפחת חשין ומשפחת ריבלין סיפרו הבלים...

ר' ישעיה חשין היה בנו של ר' יצחק הנ"ל ונולד באדר תרכ"ז ומופיע במפקד תרל"ה. אביו שנולד כבר בתקפ"ה כבר הכיר את תלמידי הגר"א שעלו לכאן, וכן באשע אימו של ר' יצחק האריכה ימים והיא עצמה הכירה את תלמידי הגר"א שעלו הנה, נפטרה בשנת תרנ"ז כשהיא כבת יותר מתשעים שנה, וכשהוא מעיד על עליית הגר"א מאבותיו הוא לא נזקק לא לסיפורי רש"ז ריבלין ולא לר' יצחק צבי ריבלין...

כמו כן בחוברת "מוסדי ארץ" באה בארוכה עדותו של ר' צדוק קרויז שהיה מנהל כולל שומרי החומות (שכידוע נלחמו בציונות) במשך 55 שנה על מטרת עלית תלמידי הגר"א כדי לקרב קץ הגאולה על ידי קץ המגולה והקמת אנשי אמנה וכו', ר' צדוק נולד בשנת תרכ"ב, והיה נין ר' צדוק קרויז שעלה בשנת תקפ"ד. חוקרי קורות ירושלים השכימו לפתחו ושאלוהו פשר סתומות ונענה להן. (ד. תדהר "אנדיקלופידה לחלוצי הישוב") מופיע כילד במפקד מונטיפיורי תרכ"ו.

[אוהב ציון]

במכתב ר' מנחם מקמניץ כותב על אירוע שהיה בשנת תקצ"ד עם ר' משה חשעס עם חותנו ר' שמואל מפינסק. ראיתי שאיש אחד הזכיר זאת לעיל ורצה לטעון שזה השד"ר ר' שמואל פינס שעלה בתקצ"ב. משפחת חשין כותבים שקראו לו קלנדר - אלנר. לרבי משה חשין גם היה בן שמואל שלום, כנראה על שם חמיו הנ"ל.

במפקד תרל"ה מופיע גם בתיה אשת מרדכי פינס.

והנה הוכחה מפורשת שזה לא ר' שמואל פינס.

במפקד תרט"ו כתוב שבנו של ר' משה חשין הנ"ל ר' יצחק חשין נולד לפני 26 שנה היינו תקפ"ט בצפת , כבר אז היו לו 4 ילדים הגדולה כבר בת 8, (שם מופיע גם ביתו הגדולה אסתר-חסיה בת 8) במפקד תר"ט כתוב שהוא בן 24 ונולד בצפת (ושם כבר מופיע שני ילדים, הראשונה אסתר חסיה, זאת אומרת שבמפקד 6 שנים אח"כ ברור שביתו הגדולה היתה כבר בת 8 וזה ברור לא טעות) וא"כ נולד כבר בתקפ"ה... כמו כן במפקד תקצ"ט מופיע שר' יצחק בן משה הנ"ל בן י"ד שנה היינו שנולד כבר בתקפ"ה , וא"כ מוכרח שאימו בתיה עלתה ארצה לפני תקצ"ב, כנראה המפקד של תרל"ה בהיות בתיה אלמנה לא מדוייק בעליל, גם הגיל שם מאוד משונה שהיתה רק בת 57, בנה ר' יצחק בתרט"ו היה לפחות בן 26 וא"כ בתרל"ה היה כבר בן 46 או 50 ולא יתכן שילדה אותו כשהיא בת 7 או 11...

ועתה מצאתי שגם במפקד תרל"ה הנ"ל שציטט איש אחד, מופיע שר' יצחק נולד בתקפ"ז בצפת, וא"כ ברור כשמש שאימו עלתה ארצה קודם, ור' שמואל הנ"ל הוא לא ר' שמואל פינס שעלה בתקצ"ב.

זה שר' סעדיה לא מזכיר אותה בתקע"ב יתכן שנולדה ממש סמוך לעלותו בתקס"ט ולא ידע שמה. או שהזכיר רק צאצאי בנו ובנותיו האלמנות וכדלהלן:

ציטוט מאיש אחד:

לא ענית כלום על טענותיי, רק שוב תגובה מזלזלת.

אם כדברי מורגנשטרן שר׳ שמואל מפינסק לא היה חתנו של ר"ס, וכיון שר"מ חעשעס היה חתנו של ר"ש, אז איך אשתו של ר"מ היתה בתו של ר"ס?
ר"ס מזכיר באגרתו (כשנה וחצי לפני פטירתו) את בנו הנשוי, בנותיו (האלמנות), נכדותיו ונכדו בשמותיהם - אין לא בת חעשע ולא נכדה באשע/בתיה! מה עם זה?
אני לא מתרגש מזה שחלק ממשפחת חשין בטוחה שהם צאצאי ר"ס
אם הרסתי לך את המסורת המשפחתית, אני מתנצל אבל זה לא אני, אלו העובדות שהרסו. מתגברים על זה, מנסיון אישי.

ר"ס מזכיר באגרתו (כשנה וחצי לפני פטירתו) את בנו הנשוי, בנותיו (האלמנות), נכדותיו ונכדו (היה לו רק נכד אחד?) בשמותיהם - (וקובע-) אין לא בת חעשע ולא נכדה באשע/בתיה!

מורגנשטרן קובע בספרו השיבה לי-ם עמ' 414: ר' שמואל פינס היה חתנו של ר' משה מחסלוביץ ולא חותנו, ילדיו נספו ברעש בצפת.

וממילא נקבע כי משפחת חשין ומשפחת ריבלין סיפרו הבלים...

ר' ישעיה חשין היה בנו של ר' יצחק הנ"ל ונולד בתרכ"ז ומופיע במפקד תרל"ה. אביו שנולד כבר בתקפ"ה כבר הכיר את תלמידי הגר"א שעלו לכאן, וכשהוא מעיד על עליית הגר"א מאבותיו הוא לא נזקק לא לסיפורי רש"ז ריבלין ולא לר' יצחק צבי ריבלין...

בעזה"י.
תדע לך יושב הארץ שלא ענית כלום, פשוט כלום.
כי ישנה מסורת של כמה מהאישים כאן דור אחר דור ששקרי משפחת רבלין החלו בעבודת הזיוף דורות רבים לאחור, והגיעו ממש עד לבן הארמי. כך שכל מסמך או הוכחה זה חלק מאותה מסכת כזב הארוגה בידם.
כל עדות ולא משנה מאיזו תקופה, זה עוד אדם טוב שהאמין ולא ידע על הקנוניא, כל מסמך הוא העתקה מהזיוף הגדול.
בכל אופן עד כעת ראינו בברור, ששום הוכחה לא יכולה להוות ראיות לכל דבר שיכול להיות לו איזו שהיא שייכות למשפחה זו או להשקפתם.

[משולש]

..

[משולש]

קובץ מוסדי ארץ. קובץ מאמרים של כמה מצאצאי תלמידי הגר"א בכינוס שנערך בשנת תש"ט.

מוסדי ארץ 1.pdf

(935.67 KiB) הורד 65 פעמים

מוסדי ארץ 2.pdf

(1.41 MiB) הורד 64 פעמים

[משולש]

בספר "אבן ספיר" מר' יעקב ספיר מזכיר כולל הפרושים ומלמד בעץ חיים שעלה ארצה בשנת תקצ"ב עדות מבנו של רמ"מ משקלוב שהיו תקופה בירושלים (הוא כותב בערך תקע"ד) שהם היו צריכים להתחפש ולא היה להם כלל בית מדרש משלהם והתפללו ולמדו בין הספרדים. זאת אומרת בתקופה שלפני שהתפללו בתקע"ו בבית כנסת אור החיים. ר' אריה נאמן לפי המפקדים הגיע ארצה בין תקע"ג לתקע"ו ויתכן שהוא עלה מצפת לי-ם רק בתקע"ו בעת שרמ"מ קבע סופית דירתו שם וע"ז באה עדותו על שנת תקע"ו.

[איש-אחד]

כאן מספר "אבן ספיר" מר' יעקב ספיר

איפה?

[משולש]

מתוך אבן ספיר [בסוף] מה ששמע מרנ''נ ברמ''מ.tif

[משולש]

בעיתון הצופה תרצ"ח כותב אליעזר ריבלין שר' הלל עלה ארצה עם ביתו גיטל. (בהקדמה של הנ"ל במאסף ציון תרצ"ג על מכתב ר' הלל מתקצ"ה הוא כותב שגם בנותיו שרה ובילא עלו, אך זו טעות באותו מכתב ר' הלל מוסר ד"ש לאחיותיה של חנה שנמצאות בחו"ל,. וכן בקובץ על יד יש נוסח מצבותיה של שרה ובילא בנות הלל בשקלוב. לגבי שרה זה ספק האם מדובר בשרה בת ר' הלל הנ"ל או כלת ר' הלל אשת ר' שלמה זלמן. בכל מקרה במפקדים נמצא גם שרה אשת ר' זלמן אפשטיין חסיד חב"ד אך בספר היחס כותב ששרה הנ"ל היתה בת יוסף בת ישראל.

בספר היחס- ריבלין (המתוקן), כתוב שבעלה של גיטל היה חסיד, ויש שם 3 גירסאות איך קוראים לו.
(מרת גיטל בת ר' הלל ב"ר בנימין ריבלין משקלאב אשת הרה"ח זלמן פינסקער [עפשטיין]. השמטות ותיקונים: צ"ל גיטל אשת הגאון יעקב ב"ר יוסף ביחעווסקי-ביחווער דיין בשקלאב. ור' בנימין ריבלין מתקן את התיקון וצ"ל: גיטל בת ר' הלל ריבלין אשת ר' יוסף ב"ר יעקב ב"ר יוסף ביחובסקי)

לפי הגירסא השלישית שגיטל היתה אשת ר' יוסף בן יעקב בן יוסף, הרי שבעלה נפטר כבר בתק"ע כך מופיע בקבץ על יד - י"א.

[איש-אחד]

מתוך אבן ספיר [בסוף] מה ששמע מרנ''נ ברמ''מ.tif

לא נפתח..
איפה זה בכלל בספר?
שם ספר, מהדורה, עמוד.

[משולש]

מתוך אבן ספיר [בסוף] מה ששמע מרנ''נ ברמ''מ.jpg (1.18 MiB) נצפה 3366 פעמים

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=269

[איש-אחד]

מתוך אבן ספיר [בסוף] מה ששמע מרנ''נ ברמ''מ.jpg

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=269

לטענתך משם לא אתייחס, כי אין טעם.

עכ"פ ייש"כ על המידע.
גוט שבת!

[קרית מלך]

לאור ריבוי ההודעות לא בדקתי אם הדברים דלהלן כבר הופיעו כאן.
אך כמדומני שיש כאן ידיעה חדשה אודות עשרת השבטים במשנת הגר"א זצלה"ה.

כך כתב בקובץ מבקשי תורה גליון סז

"הנני להביא מה שמצאתי בספרו של הגאון רבי צבי הירש פרבר (מרבני לונדון הותיקים) "שיח צבי" על סדר התפלה מכל השנה (עמ' קל"ז) שכתב בענין זה וז"ל: הנה זה לי זה כעשרים שנה אשר כתב אלי ידידי הרה"ג המקובל ר' שמעון צבי הורביץ זצ"ל מירושלים בעהמח"ס קול מבשר (ירושלים תרפ"ד), שעלה בדעתו לבא בדברים עם נדחי ישראל אלה ולהתועד עמהם, כי יודע כל העיירות והדרכים אשר יובילו אליהם, כאשר ציין הכל בספרו הנ"ל, וכבר שלחוהו גדולי ירושלים לראותם - והיה קרוב להם, אך מפני כמה סיבות הוכרח לשוב, אך בדרכו נתודע לו כל הפרטים אודותם. ויען שגאולת ישראל תלוי בזה שיתקבצו כולם אתנו להיות גוי אחד בארץ, כמ"ש רבינו הגר"א ז"ל בסידור אשי ישראל (להגה"צ ר' יצחק מאלצאן ז"ל) בברכת תקע בשופר, ויען שהנסיעה אליהם קשה מאד מפני סכנת הדרכים שמלאים שבטים פראים חומסים ורוצחים, לכן רוצה לטוס אליהם באוירון ובקשני לסייעו בזה להוצאות דרכו.
ושאלתי את ידידי הגה"צ המקובל ר' אהרן שלמה מהרי"ל ז"ל מירושלים והשיב לי לחדול ממחשבה זו - כי לפי דעת הגר"א ורמח"ל ז"ל לא יתחברו אתנו להיות עם אחד עד בוא גואל צדק, ועל זה אמר החוזה (מיכה ד'): 'ביום ההוא נאום ה' אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי' וכמו שביאר מקרא זה רבינו ז"ל בסידור הנ"ל, יה"ר שנזכה לזה במהרה בימינו.
שלום אליעזר רוטר עורך הקובץ

[שמואל שלומוביץ]

לאור ריבוי ההודעות לא בדקתי אם הדברים דלהלן כבר הופיעו כאן.
אך כמדומני שיש כאן ידיעה חדשה אודות עשרת השבטים במשנת הגר"א זצלה"ה.

כך כתב בקובץ מבקשי תורה גליון סז

"הנני להביא מה שמצאתי בספרו של הגאון רבי צבי הירש פרבר (מרבני לונדון הותיקים) "שיח צבי" על סדר התפלה מכל השנה (עמ' קל"ז) שכתב בענין זה וז"ל: הנה זה לי זה כעשרים שנה אשר כתב אלי ידידי הרה"ג המקובל ר' שמעון צבי הורביץ זצ"ל מירושלים בעהמח"ס קול מבשר (ירושלים תרפ"ד), שעלה בדעתו לבא בדברים עם נדחי ישראל אלה ולהתועד עמהם, כי יודע כל העיירות והדרכים אשר יובילו אליהם, כאשר ציין הכל בספרו הנ"ל, וכבר שלחוהו גדולי ירושלים לראותם - והיה קרוב להם, אך מפני כמה סיבות הוכרח לשוב, אך בדרכו נתודע לו כל הפרטים אודותם. ויען שגאולת ישראל תלוי בזה שיתקבצו כולם אתנו להיות גוי אחד בארץ, כמ"ש רבינו הגר"א ז"ל בסידור אשי ישראל (להגה"צ ר' יצחק מאלצאן ז"ל) בברכת תקע בשופר, ויען שהנסיעה אליהם קשה מאד מפני סכנת הדרכים שמלאים שבטים פראים חומסים ורוצחים, לכן רוצה לטוס אליהם באוירון ובקשני לסייעו בזה להוצאות דרכו.
ושאלתי את ידידי הגה"צ המקובל ר' אהרן שלמה מהרי"ל ז"ל מירושלים והשיב לי לחדול ממחשבה זו - כי לפי דעת הגר"א ורמח"ל ז"ל לא יתחברו אתנו להיות עם אחד עד בוא גואל צדק, ועל זה אמר החוזה (מיכה ד'): 'ביום ההוא נאום ה' אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי' וכמו שביאר מקרא זה רבינו ז"ל בסידור הנ"ל, יה"ר שנזכה לזה במהרה בימינו.
שלום אליעזר רוטר עורך הקובץ

דומני שסיפור זה לא הובא, אבל בסוף הודעה זו העתקתי את דברי ר"א בן הגר"א אולי אודותם נאמרו הדברים.

[דרופתקי דאורייתא]

לא אתפלמס אתך כלל, ולא אנסה לברר אם דרכו הנפלאה של המנוחה וקדושה אכן מבטאת את הלך הרוח בחצרות בית ה' בואלאזין.

אלא של מי?...

ספר נפש החיים (עד הפרקים...) לדעתך מהו?

[משולש]

כאן כותב הגר"א שהעניין של יוסף זה מעשים בפועל בחי' נוק', ואולי גם שייך לבחי' משיח בן יוסף.

[משולש]

משיח בן יוסף.png (96.28 KiB) נצפה 3199 פעמים

[משולש]

כאן יש תרגום הרב מיכלין מפנקס הספרדים על בואם של האשכנזים בתמוז תקע"ג לירושלים. הוא כותב שהם ישבו 4 חודשים בבתים "אצל החומה" משמע מחוץ לחומה, וא"כ ר' סעדיה ובנו שהיו בתוך החומה היה כאן כבר קודם.

[לענין]

גם הרב שלמה זלמן ריבלין כתב על זה בספר מדרש שלמה ובהקדמה מביא עדות שנתן דרשה ביום כיפור של שנת תש"ח שעל פי הגר"א השנה תהיה מהפך בגאולה. מהפסוק שמופיע בקול התור הגואל מ"שחת" חייכי. (לא דיבר על גאולה שלמה). וכן יש לציין (מעדות יעקב גליס איש ירושלים) שר' דוד בהר"ן והחלבן משערי חסד דיברו ביניהם שעל פי
חשבונות שערכו בדברי הגר"א בשנות תש"ח-תש"ט ובשנת תשי"ז ובשנת תשכ"ז-תשכ"ח יהיו אירועים גדולים שקשורים לגאולה.

איני יודע אם זהו האשכול המתאים, אך אציין מפני שאולי יהיה למאן דהוא תועלת.
הלום ראיתי בספר 'אוצר כתבים - הנמצא בבית גנזיו של רבי מנדל אשכנזי', נמצא באוצר, את המכתב הבא מרבי יעקב מונסה בו הוא צופה נפלאות לשנת תשכ"ח, המכתב נכתב בשנת תשי"ב -

רבי יעקב מונסה.PNG (223.66 KiB) נצפה 3022 פעמים

[משולש]

"שמעתי מרבינו (הגר"א) על הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", דרשו חז"ל: "נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל", כי עדיין היא נופלת עד שתגיע למדרגה התחתונה ולא תוכל עוד לנפול, ועתה כבר הגיעה לזמן של "קום בתולת ישראל".

רבי חים מוולוזי'ן בשם הגר"א, סוף ספר כתר ראש עמ' יז.

[משולש]

כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה עפר שחה לעפר נפשנו. ואנחנו מקוין עתה לתחית המתים התנערי מעפר קומי (שבי ירושלים) כו' (ישעיה נ"ב) ויערה רוח ממרום עלינו.

ביאור הגר"א לספרא דצניעותא, עמ' לה. (מהדורת וילנא תרע"ג)

[איש-אחד]

"שמעתי מרבינו (הגר"א) על הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", דרשו חז"ל: "נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל", כי עדיין היא נופלת עד שתגיע למדרגה התחתונה ולא תוכל עוד לנפול, ועתה כבר הגיעה לזמן של "קום בתולת ישראל".

רבי חים מוולוזי'ן בשם הגר"א, סוף ספר כתר ראש עמ' יז.

כתר ראש בשם הגר"ח מוולוז'ין

אוצר החכמה_15980.jpg (332.99 KiB) נצפה 2839 פעמים

[משולש]

ר' יוסף ריבלין שהוציא לאור את קול התור במהדרות תשנ"ד, שם נדפס לראשונה פרק ו' שמצא אצל אביו ר' שמואל ז"ל, כותב תחת המילים: "וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלם ת"ו בשנת תקע"ב "מעונתו" בציון לפ"ק, תחילת פקידה ג' דאתחלתא של "עת הזמיר" בסוד "קול התור"."שבכת"י המקורי היה כתוב שהקטע הנ"ל נכתב בידי ר' משה מגיד: "בכתב היד נרשם כאן: "בדרשותיו של ר"מ מגיד בנו של ר' הלל בעל "קול התור" הוא אומר", אך יש סימן של מחיקה על שורה זו, עכ"ל.

מאחר ורש"ז לא הוציא את הקטע הזה לאור בשנת תש"ז ונמצא בפנקסו, ממילא קשה לקבוע מה בדיוק התכוון במחיקה זו, וידוע שהיה בשנותיו האחרונים כבד ראיה ויתכן שאין זה סימן מחיקה אלא קו של דגש וכו'. ועכ"פ יכולים ללמוד מכך שלא ר' הלל כתב שהגיע בשנת תקע"ב לירושלים אלא ר' משה מגיד.

וזה יכול להסביר את הפליאה האם אכן בשנת תקע"ב התייסד היישוב בירושלים או בתקע"ו. כמו כן ר' משה מגיד כותב בשנת תר"ו שהכולל בירושלים הוסד לפני למעלה משלושים שנה . ויתכן שלא דייק כל צרכו.

כמו כן הנוסח זה כבר נמצא בפזמונים של ר' יושעה שמנחם "משקלוב" מצא פרט מופת (יסוד שבתפארת - ה' אייר) בשנת מעונתו בעת שבאו לירושלים. וא"כ הוא ודאי לא המצאה של ר' שלמה זלמן. (המהדורה הראשונה של הפזמונים הודפסה כבר בשנת תש"ז, וודאי לא היה כאן עניין לשבח את זמן הקמת המדינה.

ומ"מ נמצינו למדים שיתכן וקול התור נכתב גם על פי דרשותיו של ר' משה מגיד, כמו שהמו"ל ר' יוסף כותב בהקדמה שם, לגבי פרק ו: בספר המגיד דורש ציון נאמר: "ר' משה האמין באמונה לוהטת... שהוא מיועד מן השמים לעורר ולפעול בשלשת הדברים האלה: א) לרפא את ציון עפ"י הכתוב באותו הפסוק של דורש ציון (ירמיה ל') "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך", וכו', עמ' 49-48, הערה 90. עניין זה של רפואת ציון נזכר בהרחבה בפרק ו' שלפנינו.

[בריושמא]

קול התור = 747

ורק רבלין מאמין בו = 747

הגרא לא כתב מילה = 747

בדמיון שקר וכזב = 747

שקר עבידא אגלויי = 747

[משולש]

הגר"א לא כתב מילה?

תסתכל שני קטעים לעיל מהגר"א עצמו.

כבר כתבתי לעיל שקול התור לא נכתב כולו בידי ר' הלל. אלא הרעיונות המרכזיים שבו.

אמנם אין לכחד ולהתכחש לבעייתיות בספר קול התור, והקושי ליחסם כמקשה אחת לר' הלל ריבלין תלמיד הגר"א. א. הוא מצטט ספרים שיצאו לאור הרבה שנים לאחר מכן כמו "יהל אור" ש"ל בשנת תרמ"ב, וכן ספר "באר יצחק" לרי"א חבר על "ליקוטי הגר"א" שי"ל בשנת תרמ"ט, וכן משתמש בניבים חדשים שלא היו מצויים בלקסיקון בזמנו של ר' הלל, כמו כן כמה נקודת זמן היסטוריים של עליית תלמידי הגר"א לירושלים וזמן ביאתו של ר' הלל לארץ ישראל, שיתכן שלא מדוייקים כ"כ, שעל כל זה נדון באריכות בפרקים ז-ט. וכמו שהזכרנו שם על פי דברי המו"ל רש"ז הספר שלפנינו הוא עיבוד של הרעיונות שקיבלו מר' הלל, ור' יצחק צבי ריבלין ערך אותם, ורש"ז ריבלין עיבד אותם והוסיף עליהם ביאורים בעזרת כמה מקובלים כמו ר' שמעון לידר ורי"מ חרל"פ, אמנם את הרעיונות המרכזיים כתב כבר ר' יושעה ריבלין משנת תרט"ו בפזמוניו, ויתכן שחלק מכתבי קול התור נכתבו על פיהם, אך ברור שר' יושעה ינק רוב רעיונתיו על פי כתבי יד ורעיונות של קודמיו כמו שמזכיר מפורשות. וכן חלק מהכתבים נאמרו על פי דרשותיו של בנו של ר' הלל - ר' משה מגיד כמו שמוצאים בהערות לספר קול התור שהוציא לאור נכדו במהדורת תשנ"ד. יעויין שם בהקדמה לגבי פרק "רפואה מציון", וכן לגבי הקביעה של שנת תקע"ב כשנת ביאת תלמידי הגר"א לירושלים. כמו כן בספר "חזון ציון" מייחס את ספר "קול התור" כפרקי גאולה של ר' הלל ריבלין ובנו ר' משה מגיד.

הרב חיים שרגא פראנק כותב בהקדמתו לספר קול התור :

ולנו צאצאי וניני המשפחה נמסר לנו איש מפי איש כי זקנינו הגאון המקובל רבי הלל זי"ע זכה לעמוד ימים רבים לפני רבו הגר"א זצוק"ל וקיבל ממנו סודות נעלמים בדבר ישובה של ארץ ישראל וציוה עליו לעורר האהבה הישנה אל מעונה אלהי קדם היא ציון וירושלים להחזירה לקדמותה ולכוננה כימי קדם ולהגדיל תפארתה לשכון כבוד בתוכה דכיון שנבנית ירושלים בא דוד (מגילה יז ע"ב) ועקרי הדברים ששמע מפי הגר"א זצ"ל העלה רבי הלל על ספר קול התור.

וחבל על הספר הקדוש הזה שלא נשלם והרבה מהכתבים נעלמו בעוה"ר, אולם עלינו לשבח לאדון הכל שזיכה את צאצאי ונכדי הגאון בעל קול התור הלא הם זקני האלוף הרב המאור הגדול מוהר"ר זלמן חיים ריבלין זצ"ל מקים עולה של תורה בירושלים ת"ת עץ חיים בשנת תקצ"ד, ודודי האלוף הרב המאור הגדול מוהר"ר יוסף יושע ריבלין זצ"ל מקים השכונות החדשות בירושלים החדשה שמחוץ לחומת עיר העתיקה, ובן דודם הגאון המובהק רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל רבה הראשון של שכונת זכרון משה בירושלים ששמרו על שארית הכתב יד שלא תלך לאיבוד, והגאון רבי יצחק צבי הנ"ל ערך וליקט וסידר פרקים אחדים ומסרם לבן דודו רבי שלמה זלמן בהרב יוסף יושע ריבלין הנ"ל והלה הדפיס אקסמפלרים מועטים בערך מאה וחילקם בין קרובי המשפחה וידידים מטעם כמוס ועתה אף אלו אינם בנמצא וכו'.

[משולש]

קול התור = 747

ורק רבלין מאמין בו = 747

הגרא לא כתב מילה = 747

בדמיון שקר וכזב = 747

שקר עבידא אגלויי = 747

כתב הגרמ"מ משקלוב תלמיד רבינו הגר"א בהקדמת ספר דרך הקודש (ירושלים תשנ"ט)בשם ספר קדמון שחכמת המספר היא יסוד כל החכמות וחכמי התלמוד גילו לנו שבזו החכמה היחל הקב"ה עולמו ובה חתמו וכו' וכן קבלתי מאדמ"ו הקדוש החסיד רשכבה"ג רבינו אליהו זצוק"ל, וע"ז העמיד ספריו! אך צריך שיהא החשבון מושכל בשכל נגלה ונעלם וע"כ הסתירוהו קדמונינו עכל"ק.

[איש_ספר]

כמי שגדל על קרבה לביהמ"ד הגר"א יש לי צער גדול מהאשכול הזה.

אין ספק שתלמידי הגר"א ר"י ורמ"מ משקלוב איש בדרכו פעלו להתחדשות הישוב היהודי בארה"ק מה שלא פעלו קודמיהם. ומלבד החובה המוסרית להכיר בפעלם, בודאי אחר שאנשים גדולים היו, מעשיהם צריכים להיות אות ומופת עבורינו. אלא שכמו במקרים רבים, (ע"ע תנועות משיחים כוזבים למיניהם) הזייפנים משיגים את התוצאות ההפוכות ביותר מזה שניתן היה לצפות.
ובכן, משפחה אחת שהעמידה עסקנים חרוצים ומצוינים שחלקם בבנין ירושלים גדול, ביקשה גדולה לעצמה, וטוותה מערכת שלימה של פולקלור, כתבים רעיוניים והגיוגרפיים עד ציז'בטים שיכולו לשמש חומר השראה לחסמבה.
בימים ההם היו בני ירושלים מעוללים בעפר קרנם, החלוצים מתנועת ביל"ו ועד אנשי העליה השניה נתקבעו כגואלי הארץ, והישוב הישן כולו הצטייר כחבורת בטלנים נתמכי חלוקה. בהתעלם מחלקם וזכויותיהם בבנין הארץ. תחושת השפלה זו, היתה קרקע פוריה מאין כמותה לקליטת כל אותם סיפורים, המפארים את דרכם של בוני הארץ אנשי הישוב הישן. לימים כאשר אותם כתבים וסיפורים החלו לעבור בכור הבחינה, התברר שהם כקש לפני אש, כעצים יבשים לפני האור, הבל הבלים אין בו ממש. וכאן, כמו בתהליך הידוע, שטף הנהר את כולם, עננת הזיוף מתקדרת אחרי כל מה ששייך לחידוש הישוב שע"י תלמידי הגר"א, ופעליהם הגדולים והחשובים, נכתמים בחשדנות מעיקה.

כמדומה שהגיע הזמן לכתוב את מפעלות תלמידי הגר"א על סמך כל הידוע לנו, ולהציל פרק חשוב זה מן הגורל הצפוי לכל אותה ספרות בדויה.

לא היסטוריון אני ולא קרוב לזה, אבל יכולני להעיד על סבי זצ"ל, שהגר"א ותלמידיו היו חיי רוחו, וישוב אר"י היה אצלו במדרגה הגבוהה ביותר (וכמה השתבח בעצמו שמיום עלותו לארץ כילד לא יצא מגבולות הקדושה, ובימיו האחרונים ממש קיבל לידו חוברת תורנית שהוקדשה לנושא "גזירת הגלות" (!) ובה כך וכך טעמים למאן בישוב הארץ (!), בקול חלוש ומעט נשימה הרים את החוברת בידו הקדושה, כשהוא מרוגש מאד, וביקש ממני: תוציא את זה מן החדר!), ורחש"פ פראנק היה מידידיו הקרובים ביותר (בתקופה מסוימת אולי הקרוב ביותר!) ואילו ספר קול התור היה מונח אצלו במקלט בשורה פנימית, עם שאר הספרים שלא יבואו לשימוש לעולם. ואין אני מבקש לומר שדעתו של סבי מכרעת, ולא נצרכה אלא לאמור: אין לנו צורך בכל מיני גרי צדק שיטיפו לנו על היחס לגר"א ולתלמידיו, או על קדושת הארץ ומעלת הישוב בה. וד"ב.

[בריושמא]

יפה כתב הרב איש ספר, ועל דבריו הנכונים יש להוסיף עוד כהנה וכהנה ועוד כהנה וכהנה ידיעות ברורות ובדוקות.
אכן, תלמידי הבעש"ט ותלמידי הגר"א ותלמידי החת"ם סופר עלו ארצה ובנו חורבותיה, יחד עם הספרדים שישבו בה מאז,
ועליהם נוספו חובבי ציון ובנו מושבותיה ועריה וכו' וכו'.
כי נחם ה' ציון ובנה ועוד יבנה וישכלל ויוסיף קמעא קמעא ומהרה מהרה.