עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

בריושמא · הודעהעל ידי **בריושמא** » א' ינואר 05, 2020 8:39 am

רבו כאן התגובות על מאמרי 'קול התור - דור אחר דור'.
זה עתה עניתי לתגובות הללו כאן:
viewtopic.php?f=7&t=48825

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 8:47 am

על זה עוד לא ענית!

לפי התזה של ר' אביב"י.

תוך שנתיים מתרצ"ז-תרצ"ט בעקבות שירי סלמון!

יוסף יואל (ששימש אז כיו"ר הסתדרות המורים וכידוע היה משועמם להפליא), ושלמה זלמן (שכידוע היו מיודעי ח"ן) הספיקו לעבוד על כל הזוהר ועל כל כתבי הגר"א ולמצוא 156 בחינות הקשורים למשיח בן יוסף (באוצר החכמה), אח"כ ידעו למצוא מאות גימטריות שקושרים את העניינים האלו לגר"א ולר' יושעה, משם הצליחו לשכנע את זקני ירושלים שנולדו עשרות שנים לפניהם, וכ"כ כוחם היה גדול שיכלו להמציא אידואליגיה חדשה שאיש לא שמע עליהם על הקץ המגולה, כורש, אתחלתא וכו' וכו', ולהעידם שכך קיבלו מאבותיהם, (כח מאגי) משם הלכו הצדיקים למדוד המרחק בין הפתחא דקרתא ללב ירושלים, ומצאו שהוא בדיוק במרחק מיל וחצי כמו שכתוב בגמ' על שיעור החומות, משם הם פנו לכתוב פזמונים גאוניים השזורים ממאות פסוקים ומאמרי חז"ל ואח"כ שכנעו את אליעזר ריבלין לעשות עליהם פירוש ואף הצליחו, אלא הוא המסכן לא הבין כוונתם והשאיר הרבה מהם בסימני שאלה.
והטבמלים האלו שכחו לכתוב משהו על פתח תקוה בפזמונים!

אם יש כאן אדם אחד שמאמין בתזה הזאת שיצביע!

אני כבר עכשיו יכול לבשר לך בוודאות שהרב חרל"פ ועוד רבנים חשובים שכתבו בשבחם ראו את הפזמונים במאה אחוז והפליאו בשבחם, פרטים יבואו בקובץ מסודר!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' ינואר 05, 2020 9:00 am

יושב הארץ כתב:אני כבר עכשיו יכול לבשר לך בוודאות שהרב חרל"פ ועוד רבנים חשובים שכתבו בשבחם ראו את הפזמונים במאה אחוז והפליאו בשבחם, פרטים יבואו בקובץ מסודר!

[דוקא ממאמרו של הרי"א השתכנעתי שאכן הרב חרל"פ נתן אמון במסורות המשפחתיות, ואני חושד שגם הרי"א מודע לכך אלא שהוא מבקש לשמור על כבודו של הגרימ"ח. לגופו של דבר, לענ"ד יחסו של הגרימ"ח הוא מעניין לכשעצמו אבל אינו תורם כלום לבירור הסוגיא וד"ל].

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 9:15 am

ממש לא נכון, גם כאן הוא מתעקש לומר שהרב חרל"פ לא אמר מה שמיוחס אליו!

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 9:26 am

הרב אביבי טוען (באשכול הנ"ל) שאין זכר בכתבי הגר"א למסופר בקול התור:

רציתי להשאיר משהו לקובץ המסודר, אך לא אתאפק:

בזוהר הקדוש: (ויקרא ו)
ר"א היה הולך בדרך, והיה עמו ר' יהודה, בעוד שהיו הולכים, אמר ר"י, ומה שכתוב "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ודאי עליה נאמר, על כנסת ישראל, וזה קשה יותר מהכל, שכתוב, "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". ומה שאמרו כל החברים בדבר זה, "נפלה, לא תוסיף" עוד לנפול, "קום בתולת ישראל", יפה הוא, אבל אם הפרשה היתה נאמרת דרך נחמה, היינו אומרים כך, אבל זו קינה נאמרה. ומקרא הזה מוכיח כך.
א"ל, ודאי כך הוא, והיה קשה לי דבר זה יותר מהכל, ובאתי לר' שמעון בפנים חשוכים. אמר לי ממראה פניך ניכר מה שבלבך. אמרתי לו, ודאי שפי ולבי שוים. אמר לי אמור לי דברך. אמרתי לו, כתוב, "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", מי שיש לו כעס על אשתו ויוצאת ממנו, לא תחזור אליו לעולם, אם כן אוי לבנים שנגלו עמה. אמר לי, וכי אינו מספיק מה שאמרו בזה החברים. אמרתי, הרי שמעתי דבריהם ויש להם חן, ואינם מיושבים בלבי.
אמר כל מה שאמרו החברים טוב ויפה, אבל אוי לדור שרועים לא נמצאים, והצאן תועות והולכות, ואינן יודעות לאיזה מקום הולכות, שלא לימין ולא משמאל. ודאי מקרא זה צריכים לדעת אותו, והכל גלוי לאלו הרואים בדרך התורה בדרך האמת.
משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע הזמן ההוא, מיד היתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת ושתים ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפני, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.
כשהגיע אליה, ראה אותה שהיתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא יפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.
כך הקב"ה בכל פעם שכנסת ישראל היתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך, ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו. ובוא וראה שכך הוא, שהרי כתוב, "נפלה לא תוסיף קום", וע"כ כתוב, "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", היא לא תוסיף קום כבזמנים אחרים, אלא אני אקים אותה. וע"ז כתוב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" אני אקים את סוכת דוד. מי סוכת דוד, הוא בתולת ישראל. הנופלת, היינו כמו שכתוב, "נפלה". וזה הוא כבוד בתולת ישראל ושבח שלה.
אמר רבי יהודה, ודאי, דברת על לבי ונתישב, וזהו בירורו של הדבר. וזה הולך עם דבר אחר ששמעתי ושכחתי, ועתה הרוחתי אותו. שלמדנו, א"ר יוסי, עתיד הקב"ה להכריז על כנסת ישראל, ויאמר, "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים", דהיינו, כמי שאוחז ביד חבירו, ואומר, התנער, קום. כך הקב"ה יאחז בה ויאמר, "התנערי, קומי".

ובגר"א:
שמעתי מרבינו (הגר"א) על הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", דרשו חז"ל: "נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל", כי עדיין היא נופלת עד שתגיע למדרגה התחתונה ולא תוכל עוד לנפול, ועתה כבר הגיעה להזמן של "קום בתולת ישראל". (רבי חיים מוולוזי'ן בשם הגר”א, סוף ספר כתר ראש עמ' יז. המשך הפסוק הוא: נטשה על אדמתה אין מקימה. (עמוס ה, ב).)

ב. כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה עפר שחה לעפר נפשנו. ואנחנו מקוין עתה לתחית המתים התנערי מעפר קומי וכו' (-שבי ירושלים) כו' (ישעיה נ"ב) ויערה רוח ממרום עלינו. (ביאור הגר”א לספרא דצניעותא, עמ' לה. (מהדורת וילנא תרע”ג).

עוברים כמה שנים, והנה תלמידיו הנאמנים עולים ארצה, ופונים לבנות את ירושלים במסירות נפש וממון. וכך כותבים:

התפתחי מוסרי צווארך קומי שבי ירושלם
ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם. מאז הוחל רוח ה' לפעמו, באיש אלקים צדיק מתהלך לתומו, רועה נאמן לישראל, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו , מארי דארעא קדישא לרעות ביעקב עמו, ותהי המשרה על שכמו, האי תנא ירושלמאה עטרת ראשנו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם , כל קביל די רוח אלדין בי' אשתכח מנחם שמו מענדל נ"ע, אשר יצק מים על ידי רבינו אליהו החסיד מווילנא זי"ע הרב דומה למלאך ה' איש אלקים קדוש ונורא רבן שכבה"ג וע"י החזיק הרב המובהק המפורסם המנוח מהר"ש זלמן שפירא ז"ל, קמו ונתעוררו לשבר בת עמינו וציון הק'.

האך מקרה הוא?

כמובן שהגר"א רצה לנסוע והתחרט! וסתם כך זרק מילים שעתה הגיע הזמן לקום בתולת ישראל, וקומי שבי ירושלים, ותלמידיו במקרה השתמשו באותם מילים והתחילו לבנות את ירושלים. כנראה היה שם מישהו מ"בני ריבלין" שעבד עליהם עם איזה פזמון!

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 9:40 am

זה לא החומר אליו התכוונתי עם הרב חרל"פ. אך מכיון שהרב אביב"י מצטטו רק חלקית (לצערי כהרגלו במאמרו), אז אביא במלואו את מכתב הרב זוסמן:

מקובלים · הודעהעל ידי **מקובלים** » א' ינואר 05, 2020 9:44 am

"פרשת הספר קול התור, הפזמונים, ושאר המאמרים והספרים הנלווים אליהם אינה שונה מפרשה נוספת - ירושלמי על סדר קדשים". ציטוט תמוה זה מדברי הרב אביב"י לעיל, מתחבר לעוד עשרות טענות תמוהות במאמרו של כבוד הרב.

כבר שנים אני קורא בשקיקה את ספריו של הרב אביב"י בחקר הקבלה, והחכמתי מהן רבות. לית מאן דפליג שכוחו במקצוע זה רב מאוד, אולי יותר מכל חוקר אחר.
אבל הרב אביב"י שגה מאוד בכך שגלש לתחום שבו הוא אינו מומחה, והוא תחום ההיסטוריה, ועם כל הכבוד הרב שאנו רוחשים לרב אביב"י בסוגיות של חקר הקבלה, אין מנוס מלהעיר על החובבנות הבולטת במאמרו האחרון על 'קול התור'.

מאמרו רצוף בטעויות היסטוריות שחלקן כבר נגלו וחלקן עוד עתידות להתגלות. החל מטעויות בתאריכים ובשמות, וכלה בטעויות של תוכן ומשמעות. לכולן מכנה משותף אחד - הרב אביב"י לא מבין בהיסטוריה הירושלמית של הישוב הישן.

לכאורה זה דבר מוזר - הרי הוא מביא מאות מקורות. 600 מקורות הוא מצא בנושא מאמרו. אבל את המקורות הללו הוא מצא לא מתוך ידיעה מוקדמת אלא מתוך שיטוט וחיפוש בקטלוג הספריה הלאומית ובאתר עיתונות היסטורית, כשהוא מקיש את השם 'ריבלין'.

ובכן באיסוף חומר הוא הצליח יחסית, אבל הבעיה היא שהוא לא מכיר כלל את מושאי כתיבתו, את רוחם ואת אופיים. וממילא הוא נופל בטעויות חמורות, ומאשים בזיוף אנשים יראי שמים ויקרים. כמו למשל ר' אלתר דב וישנצקי, שמעיד במפורש על כך שחותנו השתמש בגימטריאות וברמזים. אך לדעת הרב אביב"י - וישנצקי משקר ביודעין. עוד חושב הרב אביב"י שהרי"מ חרל"פ היה איש תמים כל כך, כזה שאפשר לעבוד עליו. כמובן הרב אביבי שמגיע עשרות שנים לאחר מעשה לא נופל בפח שבו נפל הרב חרל"פ.

האשמות אלו הינן לא מקצועיות, לא פחות מאשר הינן מביכות ומכוערות.

הרב אביב"י משווה בין 'קול התור' וה'פזמונים' לספרים מזויפים שחוברו במהלך הדורות. הוא משווה אותם לתלמוד ירושלמי סדר קדשים, שלטענתו פורסם באותו דור. אבל בגלל שהוא לא ניחן בחוש היסטורי כלל וכלל, גם פה - כמו בעשרות מקומות במאמרו, הוא לא מעמיק בעניין, אלא מרפרף מלמעלה, באופן שמתאים לקטלוג חיבורי קבלה בכתב יד, ולא מתאים כלל לחקר היסטוריה.

מאריה דאברהם! הלא אין כל דמיון בין תלמוד ירושלמי קדשים לבין ספר הפזמונים!
א. תלמוד ירושלמי נדפס בשנות הת"ר לאחר למעלה מאלף שנה בהן היה "בכתב יד" [כך גם ספר ה'אשכול', בשמים ראש, הגדת המהר"ל ועוד ועוד] .לעומת זאת ספר הפזמונים חובר בשנת תרי"ח, כרשימות אישיות שלא לפרסום, והחל להיות נדפס על ידי בן המחבר (!) בתרצ"ט, שמעיד שכבר בצעירותו (בשנות התר"ן) חשב להוציאם. כלומר אין כאן שום דבר חשוד מצד הזמנים, לעומת הירושלמי.

ב. תלמוד ירושלמי חובר עבור כלל ישראל, וממילא תמוה מאוד שהוא מתגלה אחרי אלפי שנים. ספר הפזמונים חובר על ידי ר' יושעה ריבלין בשביל עצמו, לא בשביל פרסום לאף אדם.
ג. תלמוד ירושלמי כלל בתוכו סתירות חמורות, וכן היו הוכחות לכך שהוא מזויף, והכל התגלה בשנים הסמוכות לפרסומו. כלפי ספר הפזמונים עד היום לא מצא אף אדם שום הוכחה לזיוף. אני מדגיש: אני מדבר על זיוף, לא על טעות. טעויות יכולות להימצא בכל חיבור שבעולם. אבל זיוף, כלומר שמוכח מתוכו שהוא מיוחס למחבר א' בעוד שהוא נכתב על ידי מחבר ב' - עד היום לא נטען.
ד. על התלמוד הירושלמי יצאו עוררין ומפקפקים סמוך לפרסומו. על 'ספר הפזמונים' לא יצאו עוררין עד שבא הרב אביב"י בשנת תש"פ, 80 שנה לאחר פרסומם, כשאין אף אחד שיכול להתווכח אתו. אף אחד מבני הדור ההוא לא מחה ולא פקפק בהם! לא בני משפחתו של ר' יוסף ריבלין אליו מיוחס החיבור, לא זקני ירושלים, לא מקובלים וחכמים כמו הרב חרל"פ - אף אחד!!!!
ה. תלמוד ירושלמי קדשים מופץ בהשקעה רבה על ידי המגלה-המחבר, בשביל לגרוף כבוד או כסף. ספר הפזמונים מונח מאובק ולאט לאט מתפרסמים עוד פזמונים, כאשר בשום שלב לא רואים פרופוגנדה משמעותית לפרסמו. בוודאי שהוא לא תרם כסף לרש"ז ריבלין אם נניח שהוא השקיע מאות שעות ביצירתו. אגב, עם כל הכבוד שאני רוחש לרב אביב"י, הוא לא מסוגל לכתוב חיבור שכזה. די ללמוד פזמון אחד בשביל להבין שהמחבר הוא גאון מקורי בקנה מידה נדיר. טענת הרב אביב"י שחזן ירושלמי חיבר אותו - קשה מאוד להלמה, ונצטרך לומר שהיה עמנו צדיק נסתר וגאון בתורה כה מופלא, וחבל שהרב אביב"י לא הכיר לנו אותו בעודו בחיים.

ובכן, דווקא ה'תלמוד ירושלמי קדשים' וכך גם כל הספרים המזויפים המוכרים לנו, מבררים לנו שכאן לפנינו מדובר ביצירה שונה בתכלית, שההיגיון הבריא אומר שהיא אינה מזויפת!

זוהי דוגמה בעלמא, מתוך רבות, שהרב אביב"י הינו חובבן בחקר ההיסטוריה. אין מנוס מלהודות בכך. הרב אביב"י לא מתעמק במקורות שהוא מוצא. גם כשמעירים לו על טעויות במאמרו הוא לא לומד לקח לשנות משהו בשיטת מחקרו, אלא מודה לאלו שהעירו לו על הטעויות, וממשיך קדימה באותה הדרך המסוכנת.

ושוב אחזור על ראשית דבריי. הרב אביב"י מקומך הנכבד הינו בחקר הקבלה, והיה ראוי שישאר שם. אנא תשאיר את חקר ההיסטוריה להיסטוריונים שידם רב להם בחקר הישוב הישן ועליית תלמידי הגר"א.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 9:54 am

האך מקרה וזיוף הוא?

במכתב גדולי הפרושים:

ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם. מאז הוחל רוח ה' לפעמו, באיש אלקים צדיק מתהלך לתומו, רועה נאמן לישראל, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו , מארי דארעא קדישא לרעות ביעקב עמו, ותהי המשרה על שכמו, האי תנא ירושלמאה עטרת ראשנו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם , כל קביל די רוח אלדין בי' אשתכח מנחם שמו מענדל נ"ע, אשר יצק מים על ידי רבינו אליהו החסיד מווילנא זי"ע הרב דומה למלאך ה' איש אלקים קדוש ונורא רבן שכבה"ג.

ובפזמוני ר' יושעה:

"פיוטו של חד דמן תלמידי אליה,
מנחם בן ברוך נודע לתהלה.
ברזא ד"ברוך מרחיב גד" כלה,
לעבור חלוצים בעבודת מרחביה".

ובקול התור: : התרחבות בתורה ומעשים טובים במובן האמור "ברוך מרחיב גד" שפירושו הוא מזל טוב ואין טוב אלא תורה ומצוות ועל פי הכתוב (תהלים קי"ט) "רחבה מצוותך מאד" וכאמור (שם) "ואתהלכה ברתבה כי פקודיך דרשתי"..." התרחבות על כל גבולי הארץ על פי האמור (שמות ל"ד) "והרחבתי את גבולך", "ואם ירחיב ה' אלקיך וכו' ונתן לך את כל הארץ" וכו', ועל פי הכתוב "ברוך מרחיב גד" שעפ"י המדרש וברש"י על פסוק זה נאמר זה גם על הרחבת הגבולות ועפ"י דרשת רבותינו עתידה ירושלים להתפשט וכו' עתידה ירושלים להתרחב וכו',.

וראה זה פלא: (הגרשיים בפיוט רומז על גימטריא שטמונה ברמז) ברוך זה של אביו של ר' מנחם. מרחי”ב ג”ד בגימטריא “מנחם בן” היינו מנחם בן ברוך, ומה נשאר: 77 = מזל = גד. בדיוק כנוסח קול התור הנ”ל.

והמדהים ביותר מה כותב ר' מנחם מנדל עצמו על בניית החורבה: הננו מודיעים ומשמיעים לכם, כי הודות לחסדי הקל יתברך, המרחיב גבול ירושלים תובב"א[, ייסדנו בה בית מדרש, והקל הבוחר בירושלים עזרנו להשיג פירמאן מהמלך, להחזיר העטרה ליושנה, דהיינו לבנות מחדש את בית הכנסת שאחינו העולים מאשכנז בנו אותו לפנים.

האם יוסף יואל היה לו רוח הקודש וידע מה כתוב במכתב הנ"ל שנמצא רק בשנים האחרונות?

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » א' ינואר 05, 2020 10:15 am

את השטות הזאת פרסמת כאן לפני מספר עמודים, עיי"ש.
התחלת למחזר חומרים בהודעות האחרונות כדי להטריח להגיב לך בשנית כאילו לא נדונו דברים מעולם?!

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 10:23 am

כאן סידרתי אותם בצורה יותר מסודרת עם עוד מראי מקומות, ולא בדרך של תגובה על ציטוט חלקי.

וסליחה אם זה צורם לנגד עיניך!

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' ינואר 05, 2020 10:30 am

דבר אחד אני לא מבין. הרב יושב הארץ מייחס שרשרת ניסים ונבואות לרבינו הגר"א. וכהוכחה לדבריו הוא מביא דברים שלטענתו לא יכולים להיות מקריים (נניח, איני יכול להעמיק באלפי הודעות האשכול).
אבל גם אם כן, למה שלא נייחס את כל הניסים הללו לבורא העולם אדון הכל?
אכן. לא מקרה הוא שגם הגר"א וגם הבעל שם טוב רוצים לעלות לארץ ולא מצליחים. ואח"כ תלמידיהם כן מצליחים.
ואחר כך העיר ה' את רוח האומה כולה (ובעוה"ר לא הכל כשורה).
ואחר כך מוקמת מדינה ומיליוני יהודים עולים אליה.
והיא מתפתחת בכל פרמטר אפשרי.

השאלה האם זה נס או לא לעוסה דייה. אבל אם בניסים עסקינן, אפשר לייחס אותם גם לבעל הניסים. והגר"א והבעל שם טוב והחת"ם סופר ועוד עבדיו הקדושים כולם חוליות בשרשרת השגחתו. מחשבות ליבו לדור ודור, כי הוא אמר ויהי - הוא ציוה ויעמוד.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 10:34 am

סליחה לא ציינתי מקריות של מעשים, אלא מקריות של אותם ביטויים מפורשים הנוגעים לזמן ההוא מפי הגר"א, ואח"כ מפי תלמידיו על אותו נושא ממש!

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' ינואר 05, 2020 10:36 am

יתכן. כבר מילתי אמורה שלא העמקתי בהודעות עצמן.
אבל היו כותבים שכתבו מפורש את הטענה שאם רואים שיטתיות היסטורית בכל הנושא, חייב להיות שזו תכניתו השמימית של הגר"א.
ואליהם ודאי הדברים אמורים.

אב בבינה · הודעהעל ידי **אב בבינה** » א' ינואר 05, 2020 1:33 pm

מקדש מלך כתב:יתכן. כבר מילתי אמורה שלא העמקתי בהודעות עצמן.
אבל היו כותבים שכתבו מפורש את הטענה שאם רואים שיטתיות היסטורית בכל הנושא, חייב להיות שזו תכניתו השמימית של הגר"א.
ואליהם ודאי הדברים אמורים.

במילים אחרות: בלי קשר לכל מסורת הריבלינים, וודאי שהיו כאלו שאחזו כסדר הגאולה שמיוחס להגר"א בקול התור, כגון רצ"ה קלישר ועוד רבים שהובאו לעיל.
כמו כן יש כאלו שטוענים שקורות הימים הוכיח שיטה זו. ואם נקבל את זה, כל הדיון אם זה גם יצא מבית מדרשו של הגר"א או רק מעוד מקורות, מיותר, זולת לאלו שרק מתחשבים עם הגר"א...

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 2:09 pm

שלמה זלמן מאיים בשנת תרפ"ב לקרוא לדין את מי שמפרסם עלילות על אביו ועל רבני הישוב הישן:

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 2:43 pm

אם אני מבין נכון את דברי ברי ושמא האחרונים הרי שהוא מתחרט בדיעבד על כריכתו של פתח תקוה ונחלת שבעה יחד עם הפזמונים וקול התור?

ואם כן אין כבר מה להתווכח עימו על הפרטים הנ"ל? וכל הוויכוח הוא רק על ההשוואה בין קול התור לכתבי הגר"א?

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' ינואר 05, 2020 3:02 pm

אף אם נניח הסקת מה שהסקת, מה יהלוך ממך אם הוא מתחרט או לא.
גלוי לכל מה שהוא כתב: הוא מציין שזה נכתב כאגב, ולא זה העיקר, ולכן גם עם נשמטו ממנו חצי אחוז של פרטים, זה לא משנה את התמונה הכללית הבסיסית.
ועיסוקו גם בפרטים השוליים זה הרצון להעמיד את התמונה ב-100% נכונה.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 3:05 pm

ממש לא, הוא בונה תזה שלמשפחת ריבלין היה אינטרס להמציא בדיות וסיפורי אלף לילה בעקבות ויכוח סוער על זכות הראשונים בבניית נחלת שבעה ופתח תקוה, ואחרי ששיקרו בזה כביכול, בנו מפלצת של שקרים הרבה יותר גדולה מזמן הגר"א דרך ר' יושעה עד הרב חרל"פ, זה הסיפור כאן. בבקשה אל תזייף...

- האם למשל ספריו של אריה מורגנשטרן נעלמו מעיניו, עד שלא מצא טעם למשמש בהם וציטט מהם אולי חצי אחוז?

ויש עוד הרבה פרטים שבאמת נשמטו ממנו שיבואו בעזרת ה'.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 4:31 pm

כדי שלא יחשבו שכיון שאנו שותקים מטענותיו כאן אז שתיקה כהודאה אז רק לדוגמא:

הרב אביבי מעיר על טצ"ץ ביסוד שאין לו שום מקור מהגר"א עצמו:

: אוצר החכמה_106038 (3).jpg (13.19 KiB) נצפה 9777 פעמים

גם ביהל אור הגר"א מדבר על כך:

וכך נכתב בפמונים:

: אוצר החכמה_172102 (48).jpg (15.05 KiB) נצפה 9777 פעמים

וזה בהמשך לליקוטי הגר"א שמזכיר בהקשר לטצ"ץ ביסוד את האל"ף הנ"ל:

: אוצר החכמה_100411 (2).jpg (7.99 KiB) נצפה 9490 פעמים

אגב, לא מצאתי בכתבי הגר"א שם באותו מקום על דרגין צינורין יאורין ואדרין. אך ודאי שמונח כאן ענינים גדולים שצינור זה השפעה של למעלה למטה בחי' יאור, ואידרא זה השפעה מימין לשמאל בחי דרגין? אני הסתבכתי עם זה, לא מאמין שיוסף יואל ריבלין התעסק עם זה בגלל משפחת סלמון...

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » א' ינואר 05, 2020 4:34 pm

בענין אריה מורגנשטרן הוא לפתע סומך על דעתו בענין "שתי מסורות לעליית הגר"א" ואילו בהקשר לעליית תלמידי הגר"א הוא כבר לא מכיר את ספריו...

שאגב גם אריה מורגנשטרן הודה לי שיש משמעות בדברי לעהרן עצמו שהכיר את ר' הלל קודם, ויתכן שעלה ושוב חזר, כפי שרומז על כך גם ר' יושעה.

בקשר לטענה המגוחכת על ר' יושעה שכתב מפורשות כאחד שמייצג את כולל הפרושים שמציין דרך אגב שהתלמידים עלו "במצוות הגר"א" אין בכלל מה להתווכח.

ברור שר' אביב"י יודע טוב הימנו דרך העיתונים על מטרת עלייתם!

ההבדל הוא שר' יושעה הכיר אנשים שעלו עם תלמידי הגר"א, והוא מה לעשות לא.

והרשימה עוד ארוכה, אך אין לי הכח והרצון להתווכח בוויכוחים אין סופיים על כל פרט.

אחרון התלמידים

איש_ספר כתב:
יושב הארץ כתב:אני כבר עכשיו יכול לבשר לך בוודאות שהרב חרל"פ ועוד רבנים חשובים שכתבו בשבחם ראו את הפזמונים במאה אחוז והפליאו בשבחם, פרטים יבואו בקובץ מסודר!

[דוקא ממאמרו של הרי"א השתכנעתי שאכן הרב חרל"פ נתן אמון במסורות המשפחתיות, ואני חושד שגם הרי"א מודע לכך אלא שהוא מבקש לשמור על כבודו של הגרימ"ח. לגופו של דבר, לענ"ד יחסו של הגרימ"ח הוא מעניין לכשעצמו אבל אינו תורם כלום לבירור הסוגיא וד"ל].

ב"ה
הבנתי כעת סף סוף את השיטה:
ישנם שקרנים וישנם תמימים. ברגע שמוכח שאדם אמין לגמרי אמר מה ששמע איש מפי איש הוא תמים ש'מאמין למסורות'. וברגע שאדם קצת פחות גדול שאמר דברים הוא שקרן/כזבן/זייפן. וכך נחלקה משפחת ירושלים לדורותיה. עד כדי כך שהיו שברוב תמימותם האמינו לעצם מה שהם ראו.

זה פשוט לא יאומן, עומד אדם יקר כמו הרב אביב"י שמוכח בכל מקום שאינו יודע מאומה בנושא ולא בהיסטוריית ירושלים, פשוט כלום. ואתו להאדיר ולהצדיק על "מאמריו הנפלאים", ומנגד רואים ציטוטים מאנשים שהם עצמם מאותה תקופה או מנכדים ששמעו מזקניהם, והם כולם חברו יחדיו להמציא בדיות...
ההתעקשות להצדיק את הרב אביב"י על כל הבליו, ממש לא מתאימה לחבריי הפורום כאן.

אגב, הרשו לי חבריי לומר דעה אע"פ שדעתי האישית אינה חשובה: ספר קול התור שנערך בצורה מרושלת ולא רצינית, קשה לסמוך עליו, ותמוה לשבת וללומדו בעיון, אע"פ שבעיקרו הוא אמת. כמו שאף אחד מאיתנו לא ילמד מגמרא שנערכה באופן מרושל. זהו ספר שאינו מוגה.
אלא הנכון להעמיד לבד את המקומות שכתוב דברים זהים ולקבצם, ומשם ללמוד את עיקרי הדברים. ובזה לא אבין את הנסמכים.

המחקר · הודעהעל ידי **המחקר** » ב' ינואר 06, 2020 10:31 am

אחרון התלמידים כתב:
איש_ספר כתב:
יושב הארץ כתב:אני כבר עכשיו יכול לבשר לך בוודאות שהרב חרל"פ ועוד רבנים חשובים שכתבו בשבחם ראו את הפזמונים במאה אחוז והפליאו בשבחם, פרטים יבואו בקובץ מסודר!

[דוקא ממאמרו של הרי"א השתכנעתי שאכן הרב חרל"פ נתן אמון במסורות המשפחתיות, ואני חושד שגם הרי"א מודע לכך אלא שהוא מבקש לשמור על כבודו של הגרימ"ח. לגופו של דבר, לענ"ד יחסו של הגרימ"ח הוא מעניין לכשעצמו אבל אינו תורם כלום לבירור הסוגיא וד"ל].

אלא הנכון להעמיד לבד את המקומות שכתוב דברים זהים ולקבצם, ומשם ללמוד את עיקרי הדברים. ובזה לא אבין את הנסמכים.

לכן ראוי ללמוד [בעיקר] את הפזמונים ולא את 'קול התור'.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ב' ינואר 06, 2020 11:17 am

המחקר כתב:לכן ראוי ללמוד [בעיקר] את הפזמונים ולא את 'קול התור'.

ההבדל ביניהם לא מספיק משמעותי, שכן שניהם אינם אמינים בהיותם מתארים נקודות מרכזיות בסיפור ראשית תקופת העליה (תקס"ח-ת"ר) בצורה תלושה לחלוטין מהמציאות ההיסטורית, זאת מבלי להכנס כלל לנושא ההשקפתי.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ב' ינואר 06, 2020 1:34 pm

רואים עוד הבדל משמעותי בין קול התור לפזמונים כשמגיעים ענינים קבליים קשים בקול התור הוא מתקשה לבטאם כיאות וכן מניח הרבה פעמים סימני שאלה, בפזמונים רואים אדם ששולט בחומרים היטב, כתבם ללא מכשול וללא גמגום עד שלא חש אף לכותבם בחרוזים.

לדוגמא בקול התור: התטהרות בסוד שכ"ז דטהרה עילאית שכבת טל אורות, שורש ומקום הטהרה ובסוד ג' הדרגות, האיר ושין (?) וארשתיך לי וכו' ונחתה ו' אל ה' לחבר מעבר הנשמות.

תראו אפוא הוא שם את הפסיק אחרי הדרגות, ובאמת צריך לומר בסוד ג' מדרגות "האירושין" ע"ש ג' פעמים שכתוב וארשתיך.

כשקוראים הפזמונים (201-209) רואים שמסתתרים כאן סודות גדולים "נושא משך הזרע" בגימ' תתקצ"ט "ארבות השמים" בגימ' תתקצ"ט וכו' וכו'. שא"א להאריך בהם מעל הפורום כאן. ברור כשמש שלא יצאו הדברים תחת ידי אותו אדם. וכן ברור שלפני בעל הפזמונים היה את "קול התור המקורי" שעל פיהם הוא עשאם. ולא בנה על התמצית של רש"ז. (ומכאן הוכחה ברורה לעדותו של הרב זוסמן, ועוד (פרטים בקובץ השלם) שהם סייעו לרש"ז לפענח את העניינים הקבליים שבפזמונים, כי רש"ז באמת לא שלט דיו בחומרים שלפניו)

רק קשה למה הניחו ביד רש"ז לתמצת את קול התור ולא הביאו למקובל אחר לעשות כן, או יותר נכון למה ר' יצחק צבי מסר הכתבים דווקא לרש"ז.

המחקר · הודעהעל ידי **המחקר** » ב' ינואר 06, 2020 2:21 pm

איש-אחד כתב:
המחקר כתב:לכן ראוי ללמוד [בעיקר] את הפזמונים ולא את 'קול התור'.

ההבדל ביניהם לא מספיק משמעותי, שכן שניהם אינם אמינים בהיותם מתארים נקודות מרכזיות בסיפור ראשית תקופת העליה (תקס"ח-ת"ר) בצורה תלושה לחלוטין מהמציאות ההיסטורית, זאת מבלי להכנס כלל לנושא ההשקפתי.

זה שההשקפה שם לא תואמת לרוחך, וזה שאינה כתובה בספרים אחרים מלבד ספר זה, אינו אומר שהחיבור לא אמין.
כדי לטעון שחיבור לא אמין צריך למצוא סתירות משמעותיות וחריפות שאי אפשר ליישבן בינו לבין המקורות האחרים. מכל מה שראינו עד כה, לא נמצאו סתירות כאלו. גם הדברים התמוהים המובאים שם, נזכרים במקורות התקופה מפי אישים אחרים. עניינים אחרים שמופיעים רק בפזמונים ולא בספרים אחרים, אינם סותרים את הידוע לנו ממקורות אחרים, אלא מוסיפים מידע.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ב' ינואר 06, 2020 2:26 pm

המחקר כתב:
איש-אחד כתב:
המחקר כתב:לכן ראוי ללמוד [בעיקר] את הפזמונים ולא את 'קול התור'.

ההבדל ביניהם לא מספיק משמעותי, שכן שניהם אינם אמינים בהיותם מתארים נקודות מרכזיות בסיפור ראשית תקופת העליה (תקס"ח-ת"ר) בצורה תלושה לחלוטין מהמציאות ההיסטורית, זאת מבלי להכנס כלל לנושא ההשקפתי.

זה שההשקפה שם לא תואמת לרוחך, וזה שאינה כתובה בספרים אחרים מלבד ספר זה, אינו אומר שהחיבור לא אמין.
כדי לטעון שחיבור לא אמין צריך למצוא סתירות משמעותיות וחריפות שאי אפשר ליישבן בינו לבין המקורות האחרים. מכל מה שראינו עד כה, לא נמצאו סתירות כאלו. גם הדברים התמוהים המובאים שם, נזכרים במקורות התקופה מפי אישים אחרים. עניינים אחרים שמופיעים רק בפזמונים ולא בספרים אחרים, אינם סותרים את הידוע לנו ממקורות אחרים, אלא מוסיפים מידע.

תקרא שוב מה שכתבתי.. (הדגשתי עכשיו חלק מהמילים)

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ב' ינואר 06, 2020 9:05 pm

בהרצאה של אריה מורגנשטרן היום בבר אילן הוא גילה דברים מפתיעים בהם הוכח מעל כל ספק שהפזמונים הם פרי ידו של ר' יושעה.

מחר אביא את המקורות המלאים.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ב' ינואר 06, 2020 10:51 pm

יושב הארץ כתב:זה לא החומר אליו התכוונתי עם הרב חרל"פ. אך מכיון שהרב אביב"י מצטטו רק חלקית (לצערי כהרגלו במאמרו), אז אביא במלואו את מכתב הרב זוסמן:

אני מאד מודה לך על המכתב הזה של הרב זוסמן. מבחינתי, הגענו לסוף פסוק.

דעתי מקדם היתה שמסורת משפחת ריבלין היא אכן המצאה שלא הגיעה אלינו מהגר"א ותלמידיו [ר' משה מגיד למשל לא שמע עליה. כאשר הוא ארגן בצורה נכונה את כספי הישוב, לא היה לו אפילו חלום שבדורות הבאים יתלו בזה רזי דרזין...]. ברור לי בהחלט שזו המצאה ריבלינית, כפי שברור כשמש לכל העובר על ספריהם, המדיפים ניחוח טרי בהחלט ולא קדום כלל [לא רוזנים לא חזצניקס. שפראך של רש"ז].

מאידך, דעתו של הרב אביב"י (היקר בעיני מאד, ואת מימיו אנו שותים בחקר תורת הקבלה) לייחס את כל ההמצאות ליוסף יואל ריבלין של תרצ"ט גם כן אינה הגיונית לדעתי. הן מחמת איחור הזיוף (רחוק הדבר בעיני לאסוף שלשים אנשים ולשכנע אותם להפוך ביום אחד לשקרנים גמורים, זה לא עובד) והן מחמת הגאונות העצומה הנצרכת לכתיבת הפזמונים - אשר בודאי אינה שייכת לא ליוסף יואל ולא לבן דודו רש"ז. אני בהחלט מקבל שרש"ז המציא את ספרי מוסד היסוד וחזון ציון, אך ודאי לא את קול התור, כל שכן שלא את הפזמונים.

אני מקבל בשתי ידים את דעתו של אלי אשד המייחס את כל העסק לרבי יצחק צבי ריבלין. מחד גיסא, גאון בקנה מידה לא רגיל, מקובל בחסד עליון בעל סמכות תורנית (רב דזכרון משה), ומאידך גיסא - מראשי המזרחי, 'משוגע לדבר' של גאולה בדרך הטבע באופן מבהיל ממש. הדמות הזו ממש מתאימה למה שחפשנו. גאון ממשפחת ריבלין, אובססיבי לתורת הגאולה, ובר הכי (מכל הבחינות) לכתיבת תורות קול התור [שעניינם הוא ייחוס שיטת הרב קלישר לגר"א, כמו שזיהה אביבי אל נכון. לדעתי זו היתה השיטה של רי"צ להביא את רעיונות המזרחי לבני הישוב הישן, נתלה באילן גדול - כך שאין כאן אפילו צל של האשמה לכבוד תורתו, לשם שמים פעל].

השערה זו - שעד עתה היתה אצלי רק בגדר השערה - הן אמנם מסתברת בהחלט, מקבלת אישוש מוחלט ממכתבו של הרב זוסמן. המקובל רי"ל זוסמן, שהכיר היטב את רש"ז ריבלין, מאשר כי בהחלט רעיונות הפזמונים אינם כה מוקדמים, וכלשונו הזהב 'קשה מאד להגיד שהכל מזוייף'. היינו, חלק ודאי מזויף, רק לא הכל... ומי הוא שרקח את התבשיל? גם לזה יש לרב זוסמן תשובה מן המוכן - 'והוא נעשה רובו או כולו על ידי הרב הגאון רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל'! מחיאות כפים סוערות לאלי אשד! הרב זוסמן מניח בפשיטות שאע"פ שיסוד הכתבים הוא אצל רבי יוסף יושעה ריבלין, שאכן היה מסור בכל נפשו לרעיונות בנין ירושלים, אך ההגדרות המשיחיות הריבליניות-ציוניות שבקול התור, הן הנה מעשה ידיו להתפאר של הגאון רי"צ זצ"ל! מראשי המזרחי!

ויתירה מזאת, למרות שהרב זוסמן מביא בשם רש"ז ריבלין כי רבי יצחק צבי ריבלין 'לא שינה את לשונו' (של כתבי קול התור ה'מקוריים'), למרות זאת הרב זוסמן לא מאמין לו לרש"ז! הוא מעדיף לטעון כי 'כנראה שהכת"י לא היה אולי אצל הרש"ז כלל רק אצל הרי"צ'. היינו, למי שיודע לקרוא, למרות שהרב זוסמן (תלמידו של הרב חרל"פ, שהיה מסור לרעיונות הגאולה של הרב קוק בכל לב ונפש) מתאר את רש"ז כמי שאינו חשוד בזייפנות לשמה (אלא רק בשכתוב ההיסטוריה ושכלול המסורות), מכל מקום הוא ממש ממש לא מקבל את דברי רש"ז שרבי יצחק צבי רק העתיק את הכתבים המקוריים, אלא ברור לו למעלה מכל ספק שרובו או כולו של קול התור - על הרעיונות המחודשים שבו (אותם לא מצאנו אצל רבי יושעה כלל, רוחו הפיוטית שבכתבותיו העיתונאיות הם עדיין ממש לא קול התור, זה שלב אחד קודם) הם מעשי ידי רי"צ!

מבחינתי, האמת יצאה לאור.
בדור הראשון של תלמידי הגר"א בירושלים אנחנו מוצאים פה ושם לשונות מקראיים המלהיבים את הנפש לבנין הארץ. לאחר דור או שנים הרעיונות מתפתחים עוד, ואנו מוצאים את רבי יושעה מקים את השכונות בהתלהבות דקדושה - מתחילים כבר להריח את רעיונות קול התור... רבי יושעה מתבטא בעיתונים בביטויי גאולה צבעוניים שאכן לא היו בדור הקודם, ועדיין - על קול התור עדיין לא חשבו. בדור הבא מופיעה רוח סערה עוצמתית, רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל, אדם שנפרד מאשתו בגט פטורין על מנת לעלות לארץ ישראל, והוא מונע כולו ברעינות המזרחי (בו הוא חבר מן המנין) אותם הוא מוכר בראש כל חוצות. הוא מקבל כתבים גאוליים כל שהם (של רבי יושעה או מישהו אחר) ומשכתב מהם 'תורת גאולה' שלמה - אשר את עקרונותיה מוסר יוסף יואל ריבלין בעיתון בשנת תרצ"ט [רחוקה בעיני השערת אביב"י שקדמה כתבה זו לכתיבת ספר קול התור. אדרבה, מסגנון הכתיבה הרצוף ברעיונות צפופים ניכר כי המחבר דלה אוצרותיו מתוך ספר קיים, כך ברור למעיין לענ"ד]. כאשר מצרפים את שאיפתו העצומה של רש"ז להנחלת אוצרות הריבלינים, יחד עם מסירותו של רי"צ לרעיונות המזרחי - אז מה שנולד זה 'קול התור'.
תם ונשלם.

ומילה אחרונה - של כבוד - לרב אביב"י. במאמרו הנפלא טוען אביב"י כי רש"ז הוא שהמציא לרי"צ את הכינוי 'דרשן הגאולה'. האמת שזה קצת היה מוזר בעיני, איך אפשר לבוא פתאום בשנת תרצ"ט ולהמציא כינוי לאדם מפורסם שנפטר לפני פחות מעשור וכל ירושלים הכירה אותו? הרי זה פשוט לא יתכן (וכמו שטוענים פה כל הזמן ביחס לדברים דומים), אך הנה בא הרב זוסמן ומוסר לנו בפה מלא - 'והוא מכונה אצלו דרשן הגאולה', היינו, הרב זוסמן מעולם לא שמע על הכינוי הפנטסטי הזה 'דרשן הגאולה' רק מפי רש"ז! כל הכבוד לרב אביב"י!

תודה רבה מאד על הבאת המכתב של הרב זוסמן, ברוך השם, סגרנו את הפינות.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ב' ינואר 06, 2020 11:02 pm

סליחה שאני מקרר אצלך את ההתלהבות כתבת הרבה בדיות, רק כמה דוגמאות:

א. ר' יצחק צבי שקיבל את חינוכו בישיבת וולוזין עלה ארצה בשנת תרמ"ד בעקבות חיבתו לארץ ישראל, ואשר על כן גירש את אשתו, הרבה לפני שקמה תנועת המזרחי.

ב. גם הרב אליהו רא"ם ראב"ד ירושלים (נולד תרל"ב) שהכיר יותר טוב את ר' יצחק צבי מאשר הרב זוסמן שהיה רק בן 11 כשר' יצחק צבי נפטר כותב ש"היה מכונה דרשן הגאולה"

ג. אצל תלמידי הגר"א ובניהם מוצאים ביטויים של אתחלתא דגאולה יותר מאשר אצל בוני ירושלים.

ד. כבר בהקדמת הספר תשכ"ט כתוב שר' יצחק צבי סידר את הכתבים, כך מעיד נכד המשפחה הרב פראנק. וכך גם כותב שם רש"ז שממנו הוא קיבל הכתבים.

בקיצור לא חידשת כלום.

ה. כל יסודות קול התור ללא יוצא מן הכלל ובהרחבה עם כל "הרזי דרזין" מובאים בפזמוני ר' יושעה משנת תרט"ו-תרי"ח.

ו. התייחסותו של הר' זוסמן באה בעקבות אלו שטוענים "שהכל מזויף", כמו שכותב לעיל וח"ו לומר שהיה זייפן, וע"ז באו דבריו.

ותן לחכם ויחכם עוד..

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ב' ינואר 06, 2020 11:45 pm

אתה סבור שרבי אליהו ראם כתב את הקטע שציטטת? מן השמים תבורך.
זו כתיבה רש"זית טיפוסית קלאסית, לכל המכיר סגנונו. באחריות.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ב' ינואר 06, 2020 11:50 pm

זה מופיע בספר על רבי אליהו ראם "תועפות ראם" על נושא אחר: לא ברור לי עדיין מי כתב זאת שם:

ובכל אופן הטענה המצחיקה של ר' אביבי שיכולים לזייף מכתבים ומאמרים בשם רבנים חשובים בעודם בחיים, היא "עלילה".

עושה רושם שזקני ורבני ירושלים היו או פתיים או אלמים שיכולים לכתוב בשמם, ואיש לא ימחה בעדם.

וכמה מן המכתבים שהוא רמז עליהן כבדיות אוכיח שהם אוטנטיים לחלוטין.

ר' בנימין ריבלין כותב שכונה בירושלים בשם "מטיף הגאולה".

המחקר · הודעהעל ידי **המחקר** » ג' ינואר 07, 2020 8:29 am

לענין כתב:
יושב הארץ כתב:זה לא החומר אליו התכוונתי עם הרב חרל"פ. אך מכיון שהרב אביב"י מצטטו רק חלקית (לצערי כהרגלו במאמרו), אז אביא במלואו את מכתב הרב זוסמן:

אני מאד מודה לך על המכתב הזה של הרב זוסמן. מבחינתי, הגענו לסוף פסוק.

דעתי מקדם היתה שמסורת משפחת ריבלין היא אכן המצאה שלא הגיעה אלינו מהגר"א ותלמידיו [ר' משה מגיד למשל לא שמע עליה. כאשר הוא ארגן בצורה נכונה את כספי הישוב, לא היה לו אפילו חלום שבדורות הבאים יתלו בזה רזי דרזין...]. ברור לי בהחלט שזו המצאה ריבלינית, כפי שברור כשמש לכל העובר על ספריהם, המדיפים ניחוח טרי בהחלט ולא קדום כלל [לא רוזנים לא חזצניקס. שפראך של רש"ז].

מאידך, דעתו של הרב אביב"י (היקר בעיני מאד, ואת מימיו אנו שותים בחקר תורת הקבלה) לייחס את כל ההמצאות ליוסף יואל ריבלין של תרצ"ט גם כן אינה הגיונית לדעתי. הן מחמת איחור הזיוף (רחוק הדבר בעיני לאסוף שלשים אנשים ולשכנע אותם להפוך ביום אחד לשקרנים גמורים, זה לא עובד) והן מחמת הגאונות העצומה הנצרכת לכתיבת הפזמונים - אשר בודאי אינה שייכת לא ליוסף יואל ולא לבן דודו רש"ז. אני בהחלט מקבל שרש"ז המציא את ספרי מוסד היסוד וחזון ציון, אך ודאי לא את קול התור, כל שכן שלא את הפזמונים.

אני מקבל בשתי ידים את דעתו של אלי אשד המייחס את כל העסק לרבי יצחק צבי ריבלין. מחד גיסא, גאון בקנה מידה לא רגיל, מקובל בחסד עליון בעל סמכות תורנית (רב דזכרון משה), ומאידך גיסא - מראשי המזרחי, 'משוגע לדבר' של גאולה בדרך הטבע באופן מבהיל ממש. הדמות הזו ממש מתאימה למה שחפשנו. גאון ממשפחת ריבלין, אובססיבי לתורת הגאולה, ובר הכי (מכל הבחינות) לכתיבת תורות קול התור [שעניינם הוא ייחוס שיטת הרב קלישר לגר"א, כמו שזיהה אביבי אל נכון. לדעתי זו היתה השיטה של רי"צ להביא את רעיונות המזרחי לבני הישוב הישן, נתלה באילן גדול - כך שאין כאן אפילו צל של האשמה לכבוד תורתו, לשם שמים פעל].

השערה זו - שעד עתה היתה אצלי רק בגדר השערה - הן אמנם מסתברת בהחלט, מקבלת אישוש מוחלט ממכתבו של הרב זוסמן. המקובל רי"ל זוסמן, שהכיר היטב את רש"ז ריבלין, מאשר כי בהחלט רעיונות הפזמונים אינם כה מוקדמים, וכלשונו הזהב 'קשה מאד להגיד שהכל מזוייף'. היינו, חלק ודאי מזויף, רק לא הכל... ומי הוא שרקח את התבשיל? גם לזה יש לרב זוסמן תשובה מן המוכן - 'והוא נעשה רובו או כולו על ידי הרב הגאון רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל'! מחיאות כפים סוערות לאלי אשד! הרב זוסמן מניח בפשיטות שאע"פ שיסוד הכתבים הוא אצל רבי יוסף יושעה ריבלין, שאכן היה מסור בכל נפשו לרעיונות בנין ירושלים, אך ההגדרות המשיחיות הריבליניות-ציוניות שבקול התור, הן הנה מעשה ידיו להתפאר של הגאון רי"צ זצ"ל! מראשי המזרחי!

ויתירה מזאת, למרות שהרב זוסמן מביא בשם רש"ז ריבלין כי רבי יצחק צבי ריבלין 'לא שינה את לשונו' (של כתבי קול התור ה'מקוריים'), למרות זאת הרב זוסמן לא מאמין לו לרש"ז! הוא מעדיף לטעון כי 'כנראה שהכת"י לא היה אולי אצל הרש"ז כלל רק אצל הרי"צ'. היינו, למי שיודע לקרוא, למרות שהרב זוסמן (תלמידו של הרב חרל"פ, שהיה מסור לרעיונות הגאולה של הרב קוק בכל לב ונפש) מתאר את רש"ז כמי שאינו חשוד בזייפנות לשמה (אלא רק בשכתוב ההיסטוריה ושכלול המסורות), מכל מקום הוא ממש ממש לא מקבל את דברי רש"ז שרבי יצחק צבי רק העתיק את הכתבים המקוריים, אלא ברור לו למעלה מכל ספק שרובו או כולו של קול התור - על הרעיונות המחודשים שבו (אותם לא מצאנו אצל רבי יושעה כלל, רוחו הפיוטית שבכתבותיו העיתונאיות הם עדיין ממש לא קול התור, זה שלב אחד קודם) הם מעשי ידי רי"צ!

מבחינתי, האמת יצאה לאור.
בדור הראשון של תלמידי הגר"א בירושלים אנחנו מוצאים פה ושם לשונות מקראיים המלהיבים את הנפש לבנין הארץ. לאחר דור או שנים הרעיונות מתפתחים עוד, ואנו מוצאים את רבי יושעה מקים את השכונות בהתלהבות דקדושה - מתחילים כבר להריח את רעיונות קול התור... רבי יושעה מתבטא בעיתונים בביטויי גאולה צבעוניים שאכן לא היו בדור הקודם, ועדיין - על קול התור עדיין לא חשבו. בדור הבא מופיעה רוח סערה עוצמתית, רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל, אדם שנפרד מאשתו בגט פטורין על מנת לעלות לארץ ישראל, והוא מונע כולו ברעינות המזרחי (בו הוא חבר מן המנין) אותם הוא מוכר בראש כל חוצות. הוא מקבל כתבים גאוליים כל שהם (של רבי יושעה או מישהו אחר) ומשכתב מהם 'תורת גאולה' שלמה - אשר את עקרונותיה מוסר יוסף יואל ריבלין בעיתון בשנת תרצ"ט [רחוקה בעיני השערת אביב"י שקדמה כתבה זו לכתיבת ספר קול התור. אדרבה, מסגנון הכתיבה הרצוף ברעיונות צפופים ניכר כי המחבר דלה אוצרותיו מתוך ספר קיים, כך ברור למעיין לענ"ד]. כאשר מצרפים את שאיפתו העצומה של רש"ז להנחלת אוצרות הריבלינים, יחד עם מסירותו של רי"צ לרעיונות המזרחי - אז מה שנולד זה 'קול התור'.
תם ונשלם.

ומילה אחרונה - של כבוד - לרב אביב"י. במאמרו הנפלא טוען אביב"י כי רש"ז הוא שהמציא לרי"צ את הכינוי 'דרשן הגאולה'. האמת שזה קצת היה מוזר בעיני, איך אפשר לבוא פתאום בשנת תרצ"ט ולהמציא כינוי לאדם מפורסם שנפטר לפני פחות מעשור וכל ירושלים הכירה אותו? הרי זה פשוט לא יתכן (וכמו שטוענים פה כל הזמן ביחס לדברים דומים), אך הנה בא הרב זוסמן ומוסר לנו בפה מלא - 'והוא מכונה אצלו דרשן הגאולה', היינו, הרב זוסמן מעולם לא שמע על הכינוי הפנטסטי הזה 'דרשן הגאולה' רק מפי רש"ז! כל הכבוד לרב אביב"י!

תודה רבה מאד על הבאת המכתב של הרב זוסמן, ברוך השם, סגרנו את הפינות.

כל מה שכתבת, מרישא ועד גמירא, אינו נכון בעליל.

כבר במהדורה הראשונה של 'קול התור' נכתב בשולי העמוד הראשון:
"עם ביאורים והוספות מאת הרב ר' יצחק צבי ריבלין".

ועתה תדקדק בדרי הרב זוסמן ותבין על מה הוא מדבר. בלבלת בין כמה דברים במכתבו.
הרב זוסמן כותב שאת הפזמונים לא חיבר רש"ז.
וכותב שיש בהם הרבה מקול התור, ובגלל שר' יושעה היה צדיק וחכם ואמין, לכן קשה לומר שכל 'קול התור' (היינו גם מה שאין בפזמונים!) מזויף, ועל כל פנים -הוא מתכוון לומר - בוודאי שמה שיש בפזמונים מ'קול התור' הוא אמת לאמיתה (כי לא מסתבר כלל שמישהו לפני ר' יושעה יזייף, גם לטענת הרב אביבי).

ואין שום קשר לר' יצחק צבי ריבלין בעניין הפזמונים.

אחר כך הוא עובר לדבר על קול התור, ושם כותב (מה שכבר ידוע, ונדפס בעמוד הראשון של הפזמונים משנת תש"ז)
ש'קול התור' דייקא עבר בידיו העורכות של ר' יצחק צבי ריבלין
וכפי שכתב אלי אשד ועוד אחרים.. זה בכלל לא חידוש

וזה לא קשור כהוא זה לטענות הרב אביבי

המחקר · הודעהעל ידי **המחקר** » ג' ינואר 07, 2020 8:53 am

לענין כתב:
יושב הארץ כתב:זה לא החומר אליו התכוונתי עם הרב חרל"פ. אך מכיון שהרב אביב"י מצטטו רק חלקית (לצערי כהרגלו במאמרו), אז אביא במלואו את מכתב הרב זוסמן:

אני מאד מודה לך על המכתב הזה של הרב זוסמן. מבחינתי, הגענו לסוף פסוק.

דעתי מקדם היתה שמסורת משפחת ריבלין היא אכן המצאה שלא הגיעה אלינו מהגר"א ותלמידיו [ר' משה מגיד למשל לא שמע עליה. כאשר הוא ארגן בצורה נכונה את כספי הישוב, לא היה לו אפילו חלום שבדורות הבאים יתלו בזה רזי דרזין...]. ברור לי בהחלט שזו המצאה ריבלינית, כפי שברור כשמש לכל העובר על ספריהם, המדיפים ניחוח טרי בהחלט ולא קדום כלל [לא רוזנים לא חזצניקס. שפראך של רש"ז].

מאידך, דעתו של הרב אביב"י (היקר בעיני מאד, ואת מימיו אנו שותים בחקר תורת הקבלה) לייחס את כל ההמצאות ליוסף יואל ריבלין של תרצ"ט גם כן אינה הגיונית לדעתי. הן מחמת איחור הזיוף (רחוק הדבר בעיני לאסוף שלשים אנשים ולשכנע אותם להפוך ביום אחד לשקרנים גמורים, זה לא עובד) והן מחמת הגאונות העצומה הנצרכת לכתיבת הפזמונים - אשר בודאי אינה שייכת לא ליוסף יואל ולא לבן דודו רש"ז. אני בהחלט מקבל שרש"ז המציא את ספרי מוסד היסוד וחזון ציון, אך ודאי לא את קול התור, כל שכן שלא את הפזמונים.

אני מקבל בשתי ידים את דעתו של אלי אשד המייחס את כל העסק לרבי יצחק צבי ריבלין. מחד גיסא, גאון בקנה מידה לא רגיל, מקובל בחסד עליון בעל סמכות תורנית (רב דזכרון משה), ומאידך גיסא - מראשי המזרחי, 'משוגע לדבר' של גאולה בדרך הטבע באופן מבהיל ממש. הדמות הזו ממש מתאימה למה שחפשנו. גאון ממשפחת ריבלין, אובססיבי לתורת הגאולה, ובר הכי (מכל הבחינות) לכתיבת תורות קול התור [שעניינם הוא ייחוס שיטת הרב קלישר לגר"א, כמו שזיהה אביבי אל נכון. לדעתי זו היתה השיטה של רי"צ להביא את רעיונות המזרחי לבני הישוב הישן, נתלה באילן גדול - כך שאין כאן אפילו צל של האשמה לכבוד תורתו, לשם שמים פעל].

השערה זו - שעד עתה היתה אצלי רק בגדר השערה - הן אמנם מסתברת בהחלט, מקבלת אישוש מוחלט ממכתבו של הרב זוסמן. המקובל רי"ל זוסמן, שהכיר היטב את רש"ז ריבלין, מאשר כי בהחלט רעיונות הפזמונים אינם כה מוקדמים, וכלשונו הזהב 'קשה מאד להגיד שהכל מזוייף'. היינו, חלק ודאי מזויף, רק לא הכל... ומי הוא שרקח את התבשיל? גם לזה יש לרב זוסמן תשובה מן המוכן - 'והוא נעשה רובו או כולו על ידי הרב הגאון רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל'! מחיאות כפים סוערות לאלי אשד! הרב זוסמן מניח בפשיטות שאע"פ שיסוד הכתבים הוא אצל רבי יוסף יושעה ריבלין, שאכן היה מסור בכל נפשו לרעיונות בנין ירושלים, אך ההגדרות המשיחיות הריבליניות-ציוניות שבקול התור, הן הנה מעשה ידיו להתפאר של הגאון רי"צ זצ"ל! מראשי המזרחי!

ויתירה מזאת, למרות שהרב זוסמן מביא בשם רש"ז ריבלין כי רבי יצחק צבי ריבלין 'לא שינה את לשונו' (של כתבי קול התור ה'מקוריים'), למרות זאת הרב זוסמן לא מאמין לו לרש"ז! הוא מעדיף לטעון כי 'כנראה שהכת"י לא היה אולי אצל הרש"ז כלל רק אצל הרי"צ'. היינו, למי שיודע לקרוא, למרות שהרב זוסמן (תלמידו של הרב חרל"פ, שהיה מסור לרעיונות הגאולה של הרב קוק בכל לב ונפש) מתאר את רש"ז כמי שאינו חשוד בזייפנות לשמה (אלא רק בשכתוב ההיסטוריה ושכלול המסורות), מכל מקום הוא ממש ממש לא מקבל את דברי רש"ז שרבי יצחק צבי רק העתיק את הכתבים המקוריים, אלא ברור לו למעלה מכל ספק שרובו או כולו של קול התור - על הרעיונות המחודשים שבו (אותם לא מצאנו אצל רבי יושעה כלל, רוחו הפיוטית שבכתבותיו העיתונאיות הם עדיין ממש לא קול התור, זה שלב אחד קודם) הם מעשי ידי רי"צ!

מבחינתי, האמת יצאה לאור.
בדור הראשון של תלמידי הגר"א בירושלים אנחנו מוצאים פה ושם לשונות מקראיים המלהיבים את הנפש לבנין הארץ. לאחר דור או שנים הרעיונות מתפתחים עוד, ואנו מוצאים את רבי יושעה מקים את השכונות בהתלהבות דקדושה - מתחילים כבר להריח את רעיונות קול התור... רבי יושעה מתבטא בעיתונים בביטויי גאולה צבעוניים שאכן לא היו בדור הקודם, ועדיין - על קול התור עדיין לא חשבו. בדור הבא מופיעה רוח סערה עוצמתית, רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל, אדם שנפרד מאשתו בגט פטורין על מנת לעלות לארץ ישראל, והוא מונע כולו ברעינות המזרחי (בו הוא חבר מן המנין) אותם הוא מוכר בראש כל חוצות. הוא מקבל כתבים גאוליים כל שהם (של רבי יושעה או מישהו אחר) ומשכתב מהם 'תורת גאולה' שלמה - אשר את עקרונותיה מוסר יוסף יואל ריבלין בעיתון בשנת תרצ"ט [רחוקה בעיני השערת אביב"י שקדמה כתבה זו לכתיבת ספר קול התור. אדרבה, מסגנון הכתיבה הרצוף ברעיונות צפופים ניכר כי המחבר דלה אוצרותיו מתוך ספר קיים, כך ברור למעיין לענ"ד]. כאשר מצרפים את שאיפתו העצומה של רש"ז להנחלת אוצרות הריבלינים, יחד עם מסירותו של רי"צ לרעיונות המזרחי - אז מה שנולד זה 'קול התור'.
תם ונשלם.

ומילה אחרונה - של כבוד - לרב אביב"י. במאמרו הנפלא טוען אביב"י כי רש"ז הוא שהמציא לרי"צ את הכינוי 'דרשן הגאולה'. האמת שזה קצת היה מוזר בעיני, איך אפשר לבוא פתאום בשנת תרצ"ט ולהמציא כינוי לאדם מפורסם שנפטר לפני פחות מעשור וכל ירושלים הכירה אותו? הרי זה פשוט לא יתכן (וכמו שטוענים פה כל הזמן ביחס לדברים דומים), אך הנה בא הרב זוסמן ומוסר לנו בפה מלא - 'והוא מכונה אצלו דרשן הגאולה', היינו, הרב זוסמן מעולם לא שמע על הכינוי הפנטסטי הזה 'דרשן הגאולה' רק מפי רש"ז! כל הכבוד לרב אביב"י!

תודה רבה מאד על הבאת המכתב של הרב זוסמן, ברוך השם, סגרנו את הפינות.

כל מה שכתבת, מרישא ועד גמירא, אינו נכון בעליל.

כבר במהדורה הראשונה של 'קול התור' נכתב בשולי העמוד הראשון:
"עם ביאורים והוספות מאת הרב ר' יצחק צבי ריבלין".

ועתה תדקדק בדברי הרב זוסמן ותבין על מה הוא מדבר. בלבלת בין כמה דברים במכתבו.
הרב זוסמן כותב שאת הפזמונים לא חיבר רש"ז.
וכותב שיש בהם הרבה מקול התור, ובגלל שר' יושעה היה צדיק וחכם ואמין, לכן קשה לומר שכל 'קול התור' (היינו גם מה שאין בפזמונים!) מזויף, ועל כל פנים -הוא מתכוון לומר - בוודאי שמה שיש בפזמונים מ'קול התור' הוא אמת לאמיתה (כי לא מסתבר כלל שמישהו לפני ר' יושעה יזייף, גם לטענת הרב אביבי).

ואין שום קשר לר' יצחק צבי ריבלין בעניין הפזמונים.

אחר כך הוא עובר לדבר על קול התור, ושם כותב (מה שכבר ידוע, ונדפס בעמוד הראשון של קול התור משנת תש"ז)
ש'קול התור' דייקא עבר בידיו העורכות של ר' יצחק צבי ריבלין
וכפי שכתב אלי אשד ועוד אחרים.. זה בכלל לא חידוש

וזה לא קשור כהוא זה לטענות הרב אביבי

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ג' ינואר 07, 2020 8:18 pm

קבלתי את תמצית הרצאתו של מר "אריה מורגנשטרן" אתמול בבר אילן. הדברים תוקנו לאחר שצפיתי בהרצאה:

בהרצאה טען ד"ר מורגנשטרן שספר "קול התור" הוא אוסף של דרשות ניחומים של "חיזוק האמונה" שמצא רש"ז ריבלין "החזן" בארכיון של אביו ר' יושעה ריבלין . את הדרשות כתבו תלמידי הגר"א, כולל ר' משה מגיד ור' יושעה ריבלין עצמו, על מנת לעודד את מצב הרוח של העולים שנשארו בארץ למרות קשיי הקיום, מתוך תחושה של שליחות משיחית שבכך הם מקרבים את הגאולה. זה נמשך עד שנת 1855 – תרט"ו.

לפי מורגנשטרן, ישוב הפרושים בארץ נחשב לכאורה ככשלון מוחלט, אפילו אם רק נביא בחשבון רק כמה אירועים:
1813: מגפת דבר בצפת, מתוך 511 תלמידי הגר"א ובני משפחותיהם שהיו בצפת מתו במגפה 440 1830: שליחות ר' ישראל משקלוב לעשרת השבטים שנסתיימה ברצח השליח ר' ברוך משקלוב.
1834: מרד הפאלחים בצפת . במשך 33 ימים הורסים ערביי הגליל את בתי היהודים שודדים את רכושם כסף וזהב, הורסים את בית הדפוס של ישראל ב"ק ,מחללים את בתי הכנסת ובתי המדרש ואונסים נשים. 1837: חורבן הגליל ברעש האדמה. למעלה מאלפיים יהודים נהרגים ברעש !!!
1836 : מוחמד עלי נותן פירמאן לבניין החורבה, הפרושים מכריזים על "אתחלתא דגאולה "אבל המוסלמים בירושלים לא נותנים לפרושים לבנות את בית הכנסת הגדול. 1838: מגיפות קשות בירושלים.
1840: עלילת דמשק. 1840 : המשיח לא בא למרות דברי הזהר על שנת ת"ר. משבר משיחי 2 פרושים, אליעזר לוריא ובנימין גולדברג מתנצרים בירושלים . יאוש מהאמונה המשיחית "כיוון שלא בא שוב לא יבוא" : 1846: שנת רעב נורא. 1847: הפרושים חוזרים להגיד "תיקון חצות" 1853-1856 מלחמת קרים. אנגליה מסייעת לטורקיה במלמה נגד הרוסים.
1855 בעת מלחמת קריםה היה רעב קשה בירושלים בשל הפסקת משלוחי הכספים ממזרח אירופה,
אבל בעיקר, לא היה אישור לבניית בית הכנסת בחצר "החורבה" למרות הפירמאן משנת 1836 ועדיין היה קיים איסור על יהודים לרכוש קרקעות ובתים .

המפנה הדרמטי התרחש כאשר ב 18 ביולי 1855 הביא מונטיפיורי לירושלים סיוע כספי ובעיקר שני פירמאנים, האחד, לבניין בית הכנסת בחצר "החורבה" והשני, היתר מיוחד לרכישת קרקע להקמת יישוב יהודי מחוץ לחומות.

הביטוי למפנה בפזמונים של ר' יושעה.

לדעת ד"ר מורגנשטרן הפזמונים מהווים יומן מיסטי אישי, מעין מגילת סתרים מדהימה שכתב הצעיר, ר' יוסף ריבלין לעצמו. רק סופר מוכשר ואדם אנרגטי מעין כמוהו יכול היה ללחבר את הפזמונים האלה. צריך לזכור כי כבר בגיל 20 ניהל יושעה ריבלין את מפעל הבניה של "בתי מחסה" בירושלים, ומאז היה לנאמן הכספים של ארגון הפקוא"מ.

ד"ר מורגנשטרן קבע כי הפזמונים לא היו אמורים להתפרסם בכלל, בעיקר משום שבפזמונים ר' יושעה מציג עצמו כ"משיח בן יוסף. רמ"מ משקלוב ור' ישראל משקלוב לא טענו מעולם במפורש כי הגר"א ציווה עליהם לעלות) .

גם את הפזמונים הוא מצא בארכיון של אביו, ברור שהוא לא הבין את כולם ולא פרש אותם נכון בודאי שהוא לא כתב אותם. יש לכך ראיות רבות וד"ר מורגנשטרן הציג את מה שכתב ר' יושעה על פעילותו של משה מונטיפיורי בקשר לרכישת הקרקע שעליה נבנתה השכונה הראשונה של היהודים מחוץ לחומות ירושלים.

מורגנשטרן מסתמך על יומניו האנגליים של משה מונטיפיורי ושל עוזריו שליוו אותו לירושלים בקיצור:

ב2 לאוגוסט 1855 שהוא י"ח מנחם אב תרט"ו , קנה למעשה מונטיפיורי את חלקת הקרקע מוחמד אגא והדבר נרשם בבית המשפט המוסלמי בירושלים. ר' יושע ראה באירוע הדרמטי של מכירת קרקע ליהודים בפעם הראשונה לאחר החורבן כמהפך משיחיי והתגשמות השליחות של הנבואה "פרזות תשב ירושלים". ( ור' יושעה חולם עליו ערב קודם....)

אף אחד מהפרשנים של הפזמונים ממשפחת ריבלין לא פרופ' יוסף יואל ריבלין לא אליעזר ריבלין, לא החזן רש"ז ולא נכדו פרופ' יוסף יהושע ריבלין יבל"א, ידעו לפרש את הפזמון בודאי שלא כתב אותו. מכאן ראיה מוחצת ומוחלטת (לא יחידה) שאת הפזמונים יכול היה לכתוב רק ר' יושעה. כאן הוא תוקף בחריפות את משנתו של הר' אביבי.

בפזמון הבא שד"ר מורגנשטרן קיצר אותו מובאים המושגים "נשא על נס" ואיש על דגלו" ו"הזמיר הגיע" שמתייחסים למונטיפיורי שקיבל בשנת 1846 מהמלכה ויקטוריה רשות לשאת דגל ועליו רשום באותיות עבריות "ירושלם". מאז בכל ביקור בארץ מונטיפיורי הופיע עם הדגל "ירושלם" הזה.

להלן שלושה קטעים שהביא מורגנשטרן בהרצאה להוכיח את הקשר בין האירוע הדרמטי של הרחבת גבולות היישוב היהודי בירושלים מחוץ לחומות, עם מונטיפיורי והגימטריה של שמו של ר' יושעה – יוסף (גימ' חי מנחם) עם האמונה ב"אותות " המסבירים את הגשמת שליחות הגר"א כפי שראה בחזיון .

1. וקול ברמה נשמע ודברו "נשא על נס" ["דגל ירושלם" של משה מונטיפיורי, יתכן ורומז גם על קבר רחל שכידוע שיפץ והרחיב מונטיפיורי]
"בונה ירושלם ד'- נדחי ישראל יכנס"
"בעת לחננה" [בגימטריה תרט"ו]
"כי בא בא "מועד" [יוסף]
"איש על דגלו " [משה מונטיפיורי]
בא באותיות בית אבות [אביו אברהם בנימין]
הנה מעת ה"זמיר הגיע" [משה מונטיפיורי] רוח ד' לפעמו... [משה בגימ' זמיר הגיע]
וכאמור ב"שיבת ציון" –"היינו כחולמים"
כי צעדי ישועה באותות, וחלום מתגלים.

[זאת אומרת שתיכף כשחלם על ירושלים (שם) הגיע האות ע"י מונטיפיורי].

(המקור: ברית אבות בסערת אליהו, ירושלים תשס"ד, עמ' 76-77).

2. מחשבה טובה, הקדוש ב"ה
מצרפה למעשה ומקרבה לפעולה .
"בעת לחננה "[תרט"ו] עת לעשות-
רוח קדש קוראת לנו מלמעלה...
"כי בא בא מועד עת לבנות,
החל לבנות "יהודא וירושלים"...
בחלומי ובהקיצי היא תשחני...
הן כל זאת אצבע אלהים היא ...
באור ליום "חי מנחם"[יוסף] א"ב
"בעת לחננה " היא תרט"ו ופדיון" [יוסף] (יתכן ורומז על פדיון החורבה וכו')
(המקור: שם, עמ'50-48 )

3. חלום יוסף קמה אלומתי
בחלומי חזות שדי קדושה ונראה
ראש השנה לאילנות "עת לחננה" [תרי"ג]...
אל בית המדרש נכנס כבוד הגר"א...ועליו השכינה מאירה
נושא ראש דברו על ירושלם הבנויה
ימין ושמאל תרחיב מקום אהלה ..
פרזות תשב קראו עלם בסערה...
בשליחות דמב"י כמו בימי עזרא
יפרח מטהו נבחר ליעודו דמב"י..
לבנות מרחביה במצות "הרחיבי"...
נתלוו כולם לברכת הסבא והגר"א...
כל אשר עושה יוסף ה' מצליח בידו
( שם, עמ' 269-267)

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ג' ינואר 07, 2020 10:42 pm

ראיתי כעת משפט מבהיל של ר' ישראל משקלוב:

וגם יודע כי אנכי שלם בחבת ירושלים וציון עיר קדשינו, בוכה ומבכה לזכות לדור בה. אבל אם מהשמים ירצו, בלי מחלוקת ח"ו", כי ידידי טוב שלום א' יותר מכל ענינים ובנינים ומחלוקת א' דוחה הכל.

ועל כן "האמת והשלום אהבו"...

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' ינואר 08, 2020 8:53 am

יושב הארץ כתב:ראיתי כעת משפט מבהיל של ר' ישראל משקלוב:

וגם יודע כי אנכי שלם בחבת ירושלים וציון עיר קדשינו, בוכה ומבכה לזכות לדור בה. אבל אם מהשמים ירצו, בלי מחלוקת ח"ו", כי ידידי טוב שלום א' יותר מכל ענינים ובנינים ומחלוקת א' דוחה הכל.

ועל כן "האמת והשלום אהבו"...

אגב, זה קטע מאגרת של ר"י משקלוב הסותרת בהחלט את התזה הריבלינית (ומורגנשטרן אחריהם) כביכול ר"י משקלוב התנגד השקפתית לעבור לירושלים, ולא ויכוח מעשי מסיבות כלכליות ופרקטיות גרידא, כפי שהאריכו בדבר באגרת של רוזני וילנא (כ"ח אייר תקצ"ז):

בכ"ז לא הלך הדבר למישרים בלבבות הזקנים מיסדי הכולל הי' אשר ראו את ההסתבכות אשר יגרום התחלקות הכולל בשני מקומות הא מרובי הוצאות יתירות לכל ק"ק בפ"ע וקופת הכולל לא עצר כח לכלכל די ספק ההוצאות ישוב שני ארצות ביהודא וגליל והא מהרהורי דברים הנופלים בין מנהילים שתי ערי ה"ק ת"ו מפני חשבונות רבות בין מתא למתא והכולל בכללו לא הי' אפשר להעתיקו ההרה הר הקודם ירושלם מפני אשר שקעו הכולל באה"ק צפת ת"ו רכוש רב בבהמ"ד ובבהכ"נ ובתים וחצירות וכן כו"כ יחידים הי' להם אחוזת נחלה".

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » ד' ינואר 08, 2020 9:29 am

איש-אחד כתב:
יושב הארץ כתב:ראיתי כעת משפט מבהיל של ר' ישראל משקלוב:

וגם יודע כי אנכי שלם בחבת ירושלים וציון עיר קדשינו, בוכה ומבכה לזכות לדור בה. אבל אם מהשמים ירצו, בלי מחלוקת ח"ו", כי ידידי טוב שלום א' יותר מכל ענינים ובנינים ומחלוקת א' דוחה הכל.

ועל כן "האמת והשלום אהבו"...

אגב, זה קטע מאגרת של ר"י משקלוב הסותרת בהחלט את התזה הריבלינית (ומורגנשטרן אחריהם) כביכול ר"י משקלוב התנגד השקפתית לעבור לירושלים, ולא ויכוח מעשי מסיבות כלכליות ופרקטיות גרידא, כפי שהאריכו בדבר באגרת של רוזני וילנא (כ"ח אייר תקצ"ז):
בכ"ז לא הלך הדבר למישרים בלבבות הזקנים מיסדי הכולל הי' אשר ראו את ההסתבכות אשר יגרום התחלקות הכולל בשני מקומות הא מרובי הוצאות יתירות לכל ק"ק בפ"ע וקופת הכולל לא עצר כח לכלכל די ספק ההוצאות ישוב שני ארצות ביהודא וגליל והא מהרהורי דברים הנופלים בין מנהילים שתי ערי ה"ק ת"ו מפני חשבונות רבות בין מתא למתא והכולל בכללו לא הי' אפשר להעתיקו ההרה הר הקודם ירושלם מפני אשר שקעו הכולל באה"ק צפת ת"ו רכוש רב בבהמ"ד ובבהכ"נ ובתים וחצירות וכן כו"כ יחידים הי' להם אחוזת נחלה".

אבל המענה מוכן כבר מראש. ההשקפה נשמרה בסוד (ושים באזני יהושע...) וכלפי חוץ גילו רק הנימוקים שאינם קשורים לקץ המגולה הסודי.

יושב הארץ · הודעהעל ידי **יושב הארץ** » ד' ינואר 08, 2020 9:46 am

viewtopic.php?f=51&t=46278&p=570162&hilit=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2#p570162

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' ינואר 08, 2020 10:17 am

כל כך סודי עד שר' ישראל משקלוב לא יכול לרמז על כך אפילו באגרת פרטית (הנ"ל) שהוא כתב לר' שלמה פ"ח...

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » ד' ינואר 08, 2020 10:19 am

אולי תעזרו לחסרי הידע, מהו אותו ויכוח השקפתי לדברי הריבלינים?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר