מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ה' אוגוסט 29, 2019 6:23 pm

שכונת אבן ישראל:

נקרא ע"ש הכתוב מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל:

בכותרת של תקנות חברת "אבן ישראל" שנת תרל"ה, שבראשה עמדו ר' יושע ריבלין ויהושע ילין, מצוטטים הפסוקים: "הרחיבי מקום אהלך". וכן הפסוק מידי אביר יעקב משם רואה אבן ישראל.
אבן ישראל.png
אבן ישראל.png (228.83 KiB) נצפה 735 פעמים

ושניהם על פי קול התור הם מתפקידיו של משיח בן יוסף, הרחיבי מקום אהלך וכו׳ (ישעי׳ כ״ד) – מצות הרחבת הגבולים הוא בתפקידו של משיב״י כדבר ה׳ אל יונה הנביא שהוא היה במעליתא דמשיח בן יוסף, להשיב גבול ישראל (מלכים ב׳ י״ד).

עז)מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט) – היא ברכת יוסף לקיומו של מב״י, וכן הכוונה: על אבן אחת שבעה עינים (זוה״ק במדבר דף רמ״ג).

אוהב ציון
הודעות: 127
הצטרף: ו' מרץ 11, 2016 9:34 am

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי אוהב ציון » ו' אוגוסט 30, 2019 11:11 am

איש_ספר כתב:כמי שגדל על קרבה לביהמ"ד הגר"א יש לי צער גדול מהאשכול הזה.

אין ספק שתלמידי הגר"א ר"י ורמ"מ משקלוב איש בדרכו פעלו להתחדשות הישוב היהודי בארה"ק מה שלא פעלו קודמיהם. ומלבד החובה המוסרית להכיר בפעלם, בודאי אחר שאנשים גדולים היו, מעשיהם צריכים להיות אות ומופת עבורינו. אלא שכמו במקרים רבים, (ע"ע תנועות משיחים כוזבים למיניהם) הזייפנים משיגים את התוצאות ההפוכות ביותר מזה שניתן היה לצפות.
ובכן, משפחה אחת שהעמידה עסקנים חרוצים ומצוינים שחלקם בבנין ירושלים גדול, ביקשה גדולה לעצמה, וטוותה מערכת שלימה של פולקלור, כתבים רעיוניים והגיוגרפיים עד ציז'בטים שיכולו לשמש חומר השראה לחסמבה.
בימים ההם היו בני ירושלים מעוללים בעפר קרנם, החלוצים מתנועת ביל"ו ועד אנשי העליה השניה נתקבעו כגואלי הארץ, והישוב הישן כולו הצטייר כחבורת בטלנים נתמכי חלוקה. בהתעלם מחלקם וזכויותיהם בבנין הארץ. תחושת השפלה זו, היתה קרקע פוריה מאין כמותה לקליטת כל אותם סיפורים, המפארים את דרכם של בוני הארץ אנשי הישוב הישן. לימים כאשר אותם כתבים וסיפורים החלו לעבור בכור הבחינה, התברר שהם כקש לפני אש, כעצים יבשים לפני האור, הבל הבלים אין בו ממש. וכאן, כמו בתהליך הידוע, שטף הנהר את כולם, עננת הזיוף מתקדרת אחרי כל מה ששייך לחידוש הישוב שע"י תלמידי הגר"א, ופעליהם הגדולים והחשובים, נכתמים בחשדנות מעיקה.

כמדומה שהגיע הזמן לכתוב את מפעלות תלמידי הגר"א על סמך כל הידוע לנו, ולהציל פרק חשוב זה מן הגורל הצפוי לכל אותה ספרות בדויה.

לא היסטוריון אני ולא קרוב לזה, אבל יכולני להעיד על סבי זצ"ל, שהגר"א ותלמידיו היו חיי רוחו, וישוב אר"י היה אצלו במדרגה הגבוהה ביותר (וכמה השתבח בעצמו שמיום עלותו לארץ כילד לא יצא מגבולות הקדושה, ובימיו האחרונים ממש קיבל לידו חוברת תורנית שהוקדשה לנושא "גזירת הגלות" (!) ובה כך וכך טעמים למאן בישוב הארץ (!), בקול חלוש ומעט נשימה הרים את החוברת בידו הקדושה, כשהוא מרוגש מאד, וביקש ממני: תוציא את זה מן החדר!), ורחש"פ פראנק היה מידידיו הקרובים ביותר (בתקופה מסוימת אולי הקרוב ביותר!) ואילו ספר קול התור היה מונח אצלו במקלט בשורה פנימית, עם שאר הספרים שלא יבואו לשימוש לעולם. ואין אני מבקש לומר שדעתו של סבי מכרעת, ולא נצרכה אלא לאמור: אין לנו צורך בכל מיני גרי צדק שיטיפו לנו על היחס לגר"א ולתלמידיו, או על קדושת הארץ ומעלת הישוב בה. וד"ב.

בעזהי"ת
מתפלא אני על כבודו מאוד מאוד. ובפרט שתמיד דייקנותו היא לשם ולתהילה.
ראשית הרי אתה לא היסטוריון, מנין לך שכל הסיפורים הם כהגדרה הנ"ל?
מלה"ד? לאדם שראה על הגר"א מעשה שככל הנראה הומצא, ומכאו מוכיח על הכלל שהכל בדיות וכו', וכל היודע -ואתה ודאי יודע - שנדיר יחסית למצוא באופן כללי סיפורי המצאה על הגר"א ובית מדרשו (ואין כוונתי לנ"ד), כי לא עסקו בתעשיית סיפורים.
נראה לי שיש כאן השפעה ישירה של פרופסור מורגשנטרן שיחי'. בזמן שהוא עצמו כבר שינה דעתו בכמה פרטים.
ועכ"פ הרי הובאו כאן הוכחות מפורשות לחלק עצום של הדברים, כולל ציטוטי מכתבים, ועיתונים מתקופות מדוברות, ולמה שוב ושב להכחיש את החי. ואם יש טענה על רש"ז ניחא, אבל לומר שכבר לפני דורות המציאו סיפורים ? מנין? ומי הם קבוצות הנוכלים?
אבל מה שבעיקר אני מתפלא על דבריך, וזה אצלי פלא עצום, נשגבה לא אוכל לה: שלוקח את דברי הציונות החילונית כאמת ברורה מול סיפורי הירושלמים. והרי אצל הציונות החילונית בכל נושא שהוא השקר ראש וראשון לכל דבר שבטומאה, ואימצו מידה זו אל ליבם באהבה ועוז.
אנכי הקטן קראתי דבריהם, כולל בספרי לימוד לילדים: לא ראיתי מעודי סיפורי שקרים בכזה סדר גודל. איך מהללים את ראשי הציונות ומפא"י, איך מתארים את היהדות באירופה לפני 100-150 שנה, כל ירושלים ההיא מלבד משפט זלזול על 'חדלי המעש', שום איזכור על שום דמות, מילה אחת על השכונות שבנו. איך מספרים על 'פטריוט' ו'אלטלנה', בקיצור: השקר הוא היסוד המרכזי והעיקרי של דבריהם ושל חייהם בכלל.
ובכלל מה זו 'העליה הראשונה', מה זה השקר הזה, הרי איננה הראשונה, כבר היו יישובים בארץ ישראל שעמלו קשות על יישוב הארץ ללא תנאים. נכון מדי פעם הם עצמם העירו זאת, אבל למעשה כך לימדו וכך כתבו.
אספר לכבודו סיפור קטן: לפני זמן הייתי במגדל דוד (דרך אגב, יש שם חדר על נצרות שאסור כמובן להיכנס לשם) ושמעתי הדרכה מפי מדריך – חילוני לגמרי , שהראה ידיעות נפלאות בענין ירושלים. ואמר את הדברים הבאים: פעם חשבו החוקרים שהתפתלותה של ירושלים, הגיעה מבחוץ - כלומר ביל"ו וכו', היום החוקרים אומרים שירושלים עברה 'אובלוציה'. כלומר: התפתחות פנימית...
ההסבר ברור: פעם החוקרים החילונים היו חייבים לומר שהכל הם והם, היום יש לציין שהם אובייקטיבים.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ב' ספטמבר 02, 2019 9:35 am

הרב אליהו לופיאן כותב: "אני שמעתי בלונדון מפי הקדוש ר’ אלחנן וסרמן זצ"’ל, שאמר בשם החפץ חיים, שחז"ל אומרים שמלחמת גוג ומגוג תהיה שלוש פעמים, ואז היה אחרי המלחמה העולמית הראשונה, ואמר החפץ חיים שהמלחמה הזאת הייתה מלחמת גוג ומגוג הראשונה, ובעוד עשרים וחמש שנה בערך, תהיה עוד מלחמה עולמית שנייה, שהמלחמה הראשונה תהיה כאפס נגדה, ואחר כך תהיה מלחמת גוג ומגוג שלישית - עת צרה היא ליעקב, אבל ממנה יושע. וסיים הג"ר אלחנן ואמר, כי חבלי משיח מוכרחים לעבור, רק המשכיל בעת ההיא ידום ויתכונן בהכנה דרבה אולי יזכה לראות בנחמת ציון וירושלים". ע"כ.

והנה ידוע שגוג ומגוג בא במלחמה על משיח בן יוסף כמו שכתב הגר"א בגמ' ברכות , וכאן החפץ חיים קובע שמלחמת העולם הראשונה כבר היתה חלק ממלחמת גוג ומגוג, וזו הוכחה שתקופת משיח בן יוסף החלה כבר קודם, כי עניינו של משיח בן יוסף הוא התחלת היציאה משעבוד מלכויות וקיבוץ גלויות, וגוג ומגוג בא דווקא בזמן הזה להילחם בישראל.
ובספר יהל אור פרשת פקודי כותב (בביאור ההיכלות): שהחבלי משיח מתחלקים לב' חלקים, כדוגמת לידה, האחד מבחינת דם- מלחמות, ואז תהיה בחי' של מיתת משיח בן יוסף, וזה "בבחי' יבואו ובתחנונים אובילם" ואח"כ בחי' מים שרומז על התורה, שהתלמידי חכמים יהיו עניים וילמדו תורה מתוך הדחק (וזה יהיה תמורת גזירת המיתה, ויתכן שזה המקור לדברי ר' יחזקאל לווינשטין שהמלחמה השלישית היא מלחמה רוחנית, וכך כתב רי"א וינטרוב שממשלת הערב היא גופא מלחמת גוג). וודאי הדם שנשפך בשואה היה חלק מהעניין של מיתת משיח בן יוסף, (והתקיים ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש) וכמו שכתוב הגר"א בביאורו לב"ק אגדות: "…והנה ב' איכה הראשונים נגד ב' חורבנות, והג' נגד גלות ג' של גוג ומגוג שיהרג משיח בן יוסף. ויגלו במדבר עמים, וימותו עם רב ברעב, ועל זה נאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב. ועכשיו בס"ד אנו קרובים לגמר החבלי משיח.

האר"י הק' אמר לכוון בתפלת וכסא דוד עבדך שמשיח בן יוסף לא ימות, וכיוון על עצמו, מורי ז"ל הזהיר לנו מאד שנזכיר בכל תפילה לכוון במלים "וכסא דוד עבדך", שיהיה משיח בן יוסף ולא ימות" ). אך מובא בסידור הרש"ש ע"פ שעה"כ שיש לכוון כך בכל דור. כי בכל דוד יש משיח בן יוסף והוא צדיק יסוד עולם שמגין על הדור ומעושה פעולות ישועה והצלה. משיח בן יוסף הוא בבחי' הכסא של משיח בן דוד שמכין לו את הכלי למלוך. ולכא' למה לא מתפללים בשמונה עשרה על ביאת משיח בן יוסף? מכאן ראיה למה שכתוב בקול התור שמשיח בן יוסף זה צדיק נסתר שמגן על הכלל, ואין אנו יודעים מה שמו בבחי' "והם לא הכירוהו" הנאמר אצל יוסף הצדיק, ולכן מתפללים רק שלא ימות, והסימן שהוא נמצא ופועל זה בברכת השנים – קץ המגולה ותחילת קבוץ גלויות. וכן בקול התור יש תפילה ארוכה על חייו של מב"י, וכן העידו זקנים רבים לפני הרב זילברמן שהיתה שגורה בפיהם התפילה "עוד יוסף חי", משא"כ משיח בן דוד עליו מבקשים שיצמיח קרנו כי כולנו נזכה לראותו בגאולה השלמה, ויתכן שאז גם משיח בן יוסף יהיה נגלה, וכבר כתב הרמב"ם שלא נדע סדר הדברים מה שיהיה עד שיהיה. ויתכן שכסא מלשון כיסוי, ולכן הוא מתכסה, בבחי' צדיק יסוד עולם, שהיסוד מכוסה. וכן כתב בספר קדושת לוי שמשיח בן יוסף הוא עושה ההכנה למשיח בן דוד "וזה הרמז וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין שכתוב בהאר"י ז"ל, שמרומז על משיח בן יוסף שלא יהרג. תכין, מרומז שהוא יהיה הכנה למשיח בן דוד, דהיינו שההכנה לא יהיה בטל.
נערך לאחרונה על ידי יושב הארץ ב ב' ספטמבר 09, 2019 6:36 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ב' ספטמבר 02, 2019 1:03 pm

שכונת בית ישראל

נקרא ע"ש הפסוק "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה". (יחזקאל ל"ו י')

ובקול התור: לא) הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל ל"ו). ושם ונושבו הערים והחרבות תבנינה, ולפני זה כתוב הנני בקנאתי. והוא ענין קץ המגולה שבחז"ל (סנהדרין צח, מגילה יז)

בעת כיבוש הביצה ע"י העצה הידועה שנתן ר' יוסף חיים זוננפלד עם חבל וכלב כידוע אמרו ר' יוסף ריבלין וחבריו הפסוק: "ציון ממכותיך ארפאך" כפי שמספר הסופר הנודע ר' יעקב גליס.


אוצר החכמה_15413 (2).jpg
אוצר החכמה_15413 (2).jpg (58.46 KiB) נצפה 608 פעמים


בקול התור:
קכט) ציון ממכותיך ארפאך (ירמי' ל"א) - רפואתה של ציון היא בטוריא דמב"י כמו ציר אמונים מרפא כאמור לעיל, וכן הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ועפ"י הכתוב (תהלים ק"ז) "ישלח דברו וירפאם" שנאמר על מב"י ובחושבנא "אפרים משיח בן יוסף".
נערך לאחרונה על ידי יושב הארץ ב ד' ספטמבר 04, 2019 1:37 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ב' ספטמבר 02, 2019 11:39 pm

בכתבה מעיתון המליץ תרנ"ט שנכתב ע"י ר' לייב נח באס אב"ד שווקאט (יליד וילנא) מחבר ספר "תנא ירושלמי" על הירושלמי, כתוב שהגאון מוילנא היה בבחי' "הגאון המעשה" שפעולותיו למען עם ישראל ניכרות על כלל ישראל עד היום, גם לגבי "ציון" - החובב ציון חזה - אהבת ציון קרית מועדינו. - אולי רמז כאן לתנועת חזון ציון שיסד וחזה.
חזה ציון.jpg
חזה ציון.jpg (110.94 KiB) נצפה 564 פעמים
קבצים מצורפים
המליץ יום חמישי, דצמבר 09, 1897 הגאון חזון ציון.pdf
(186.64 KiB) הורד 6 פעמים

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ג' ספטמבר 03, 2019 3:47 am

שכונת משכנות ישראל

בדף הכותרת לתקנות השכונה:
שכונת משכנות ישראל.JPG
שכונת משכנות ישראל.JPG (125.25 KiB) נצפה 543 פעמים



ובקול התור:

וכל זמן שרוח הטומאה שולטת בהם אין רגלי קומת ברוש יכולות לעמוד בהם, מעכבת החבור שבין ירושלם של מטה לבין ירושלם של מעלה, היינו חבור השכינה עם כנסת ישראל שבו תלויה כל הגאולה. המלחמה בשממה זו היא רק ע"י בנין אהלי יעקב ומשכנות ישראל במקומם. והמבין יבין.

ובפזמונים עמ' 75:

משכנות ישראל בעיר אלקים.

כ"משכני עליון" (בגימ' ירושלים) "בדרי מעלה".

לחזות בנועם ה' מעשינו יכונן.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ג' ספטמבר 03, 2019 4:01 pm

שכונת אבן ישראל בית יעקב ואהל בת ציון -פתחא דקרתא.

בספרו של זכריה שבתי ירושלים של מטה ועוד מובא שמגרש הפתחא דקרתא בתחילה היה ברחוב הנביאים 55 עד שבנו שם הנוצרים מבנה טומאה רח"ל.

האזור מכונה בפי היהודים "פתחא דקרתא" ששם יישב משיח בן יוסף שיבוא לבשר על בואו של משיח בן דוד. בתחתית הגבעה במקום בו עומדת הכ... (הנביאים 55) היה אוהל ושם ערכו מקובלים תיקונים ותפילות לכבוד משיח בן יוסף, וכשנבנתה ה... (1908) עבר האוהל לגבעה הזו - ליד נביא עכשא.

בקול התור: אהל בת ציון (איכה ב' - באהל בת ציון שפך כאש חמתו) - "אהל בת ציון" שהוא בקו האמצעי, קו הרחמים. וכן "אבן ישראל" מימין ו"בית יעקב" משמאל.

אהל בת ציון הוא אהל של משיח בן יוסף שהקימו המקובלים על שטח הביניים שבין החומות לשערים. ור' יושעה בנה שכונת אבן ישראל לימינו ובית יעקב לשמאלו, כשפניך כלפי מזרח ללב ירושלים (פזמונים)

וכך כתב בפזמונים עמוד 167 :
בית יעקב משמאל דרך גאולים. אבן ישראל מימין קו החסדים . רגלי וו קצות ביסוד עומדים דא "אהל בת ציון" שווים מתאחדים (שלושתם בגימ' "בשעריך ירושלים"). אל מול פני "לב ירושלים, כשפניך קדים.

בעיגול מסומן מקום האוהל שהקימו בשנית ליד רחוב פראג. בפזמונים שם בעמ' 167 כתב ר' יושעה שרוחב הפתחא הוא 250 אמה. שזה בערך המרחק בין המקום הקודם למקום השני.
קבצים מצורפים
אהל בת ציון אבן ישראל ובית יעקב (1).JPG
אהל בת ציון אבן ישראל ובית יעקב (1).JPG (81.87 KiB) נצפה 446 פעמים
נערך לאחרונה על ידי יושב הארץ ב ג' ספטמבר 10, 2019 4:57 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » א' ספטמבר 08, 2019 12:29 am

קבלתי מתלמיד חכם אחד מופלג בעניין השואה וגלות הערב רב דברים נפלאים ביותר.

וכן איתא במדרש שיר השירים הקדום, בביאור הכתוב (שה'ש ג' ו') "מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן". וזה לשונם הקדוש "מי זאת עולה מן המדבר, מן הגלויות שנמשלו למדבר". (והוא בסוד האמור ביחזקאל כ' ל'ה "והבאתי אתכם אל מדבר העמים". וכן פירש רש'י ז'ל בהושע ב' ט'ז על הפסוק "והולכתיה המדבר", "בגולה, שהוא לה כמדבר".) "את מוצא, בשעה שישראל עולין מן הגלות, דומין בעיני אומות העולם כעשן. דכתיב, כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש. אמר הקב'ה, אילו הסמכתי עיני אפילו שעה אחת, לא היה לכם תקומה. דכתיב לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה. וכתיב לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים".

והמכוון בפשוטו אל "תימרות עשן" המשרפות, שיקדו וכילו מליונים מאחינו בני ישראל. עד שכשיצאו הפליטים מאותו מדבר העמים הנורא, מחנות הריכוז וההשמדה, לעלות אל ישראל, דומין הן בעיני אומות העולם כ"עשן" ממש, עשן המליונים שרופי הכבשנים, הי'ד. ועוד זאת נמצינו למדים מדבריהם ז'ל במדרש שה'ש, דעל ידי מלחמת גוג ומגוג יצאו ישראל מן גלותא. כמ'ש "דכתיב כאשר ינוס כו'", דפירשוהו ז'ל בגמרא אגוג ומגוג וכנ'ל.

מעתה חובה עלינו לעין בנבואת יחזקאל כ', וזה לשון הכתוב (יחזקאל כ' ל'ב) "והעלה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. (ל'ג) חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. (ל'ד) והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. (ל'ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. (ל'ז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית. (ל'ח) וברותי מכם המרדים והפשעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני ה'. (מ'א) בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם, ונקדשתי בכם לעיני הגוים".

והנה אם נעמיק בנבואה זו, נמצא בה בבהירות מופלאה, את כל אשר עבר על עם ישראל בימי ה"שואה".

א' - הסיבה ל"שואה" מבוארת בפסוק ל'ב, מפני רצון פורקי העול להתערב בגוים וללמוד ממעשיהם. והסיתו והדיחו את המון העם להתבולל בגויים.

ב'' – גירוש היהודים, שיעשה בעל כרחם, בכח רב ומתוך חרון אף, כמתואר בפסוק ל'ד, "והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות…ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה".

ג' – גירוש היהודים למחנות ריכוז מבודדים ושוממים, כמתואר בפסוק ל'ה "והבאתי אתכם אל מדבר העמים".

והוא מה שנתנבא הושע (ב' ט'ז) "לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדברה ודברתי אל לבה. ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה". ופירש הרד'ק ז'ל "לפי שבמדבר העמים יצרוף אותם, ויכלה המורדים והפושעים ויפחדו הנותרים, לפיכך יהיו צריכים תנחומין, ודבר על ליבם, שיתן האל יתברך את ארצם כבתחילה… ומה שאמר "פתח"…לפי שיהיה להם כפתח, כי משם יכנסו לארץ…ויהיה להם תקוה ואחרית טוב, ולפיכך יקראו לו פתח תקוה". עכל'ק. והדברים מופלאים, ומחזקים אמונת אומן, להאיר אופל הגלות. ומדבריו ז'ל מוכח כדברי הראב'ד ז'ל בעדויות, דנבואת יחזקאל זו עוסקת ב"קץ לשעבוד ישראל וגלויות שלהם", "אם אין אותו הדור זכאי". והבן מאד.

הם המה דבריהם ז'ל בסנהדרין (ק'ה.) עה'פ הנ'ל, "חי אני...אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם", ו"אמר רב נחמן, כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן". ופרש'י ז'ל "שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו". (כמ'ש ר'ה ל'ב: "מלכיות של פורענות") וזה שאמר "ולפרוקינן", שהוא "לפתח תקוה", כביאור הרד'ק ז'ל.

ד' – תיאור ה"סלקציות", כמבואר בפסוק ל'ז "והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית", וביאר הרד'ק זלה'ה, "על דרך כל אשר יעבור תחת השבט, כלומר כמו הצאן שהמונה אותם אוחז שבט בידו ומונה אותם אחד אחד…ותירגם רבינו יונתן בן עוזיאל, ואניח עליכון גזירת דיני, ואעיל יתכון במסורת קימא". ודבריהם ז'ל מזכירים להפליא, את רבבות היהודים העומדים בטורים, בשערי מחנות ההשמדה.

ה'- ההשמדה, כמתואר בפסוק ל'ח, "וברותי מכם המרדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא". הרי שלא יזכו לבא אל אדמת ישראל, אלא יגורשו ממגוריהם אל מקום זר, ושם יושמדו. וברעיא מהימנא פרשת פנחס (רמ'ט.) "…ובגין דא אתמר עלייהו הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה, ונשפטתי אתכם…כאשר נשפטתי את אבותיכם, דקטיל לון במכת חשך". עי'ש. והוא סוד "בחמה שפוכה אמלוך עליכם", כי "גרמניא של אדום" מקומה בגלות אדום הוא ב"חש'ך דתהום", המכוון כנגד קליפת "חימה" ו"אש מתלקחת". ומדברי רע'מ ראיה למה שנתבאר דנבואת הושע היא ממש כנבואת יחזקאל.

וכן מוכח מדברי רבינו סעדיה גאון ז"ל בפירושו לשה"ש וזלה"ק "שיראו צרות קשות כאשר המשילם ירמיהו באותה שעה, שנאמר שאלו נא וראו אם ילד זכר. ולכך אמר שלמה לכה דודי נצא השדה, שיצאו אל המדברות שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים, וכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה".

ו'- וראה זה פלא, כי ב"ספרי" פרשת שלח אות קט'ו איתא וזלה"ק: "חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ביד חזקה זו דבר…בזרוע נטויה זו חרב…בחמה שפוכה זו רעב". והנה הם ג' סוגי כליון שנתקימו כולם בשואה האיומה. הא': "דבר"- החולאים והמגיפות שפקדו את יושבי הגיטאות והמחנות, מחמת הצפיפות הנוראה, חוסר אמצעי הנקיון, ההתשה, והרעב.

והב': "חרב"- היא אומנותו של עשו, על חרבך תחיה, וגרמניא של אדום היא "כחו של עשו למעלה" כלשון הספר הקדוש הקדמון "לבנת הספיר" בפרשת ויחי (נ'ב:)

והג': "רעב"- כמ'ש "טובים היו חללי חרב מחללי רעב", למימרא דאלו ואלו הכא הוו, אלא דהרעב קשה מכולן, והבן.

ז'- התכלית (מ'א) "בריח ניחח ארצה אתכם…ונקדשתי בכם לעיני הגוים", ותרגם רבינו יונתן "קרבן לרעוא יתקבל קורבנכון בפריע". כי הנהרגים והנשרפים על קידוש השם שנתעלו בעשן המשרפות, יתקבלו לפני ה' כריח ניחוח המכפר ומרצה על הנותרים, וזכו לקדש שמו יתברך, 'קורא הדורות מראש', שגזר וקיים גזירתו.

ח'- מה שקראם הכתוב "המרדים והפשעים בי" הוא על דרך "ערבות", והראיה מרישא דפירקא (כ'א) "את שבתותי חללו", העוסק בדור המדבר. ואע'פ שגלוי וידוע שלא חללו השבתות אלא מעט מן הרשעים שבהם, אלא ודאי הכל על דרך ה"ערבות", וכמו שאז'ל (בב'ק ס'.) "א'ר שמואל ב'נ אר'י, אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה".

ואל תתמה מה אשמו הצדיקים שכך נגזר עליהם. שהרי כבר נאמר (תהילים י'ט י') "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", בסוד "חותמו של הקב'ה אמ'ת", ראש אמצע וסוף האותיות. וכן משפטי ה', אחר שהתבונן במעשי האדם בכל גלגוליו, בראשית הדורות באמצעיתן ובסופן. ורק אחר כן, הוא יתברך מוציא משפטו צדק.

ולהדיא נתבאר בספר הגלגולים להאריז'ל פרק ס'ה בד'ה "בענין צרות המשיח", שהכל בסיבת חטאי ששים רבוא נשמות ישראל, השבים ומתגלגלים בכל דור ודור. ולפיכך זקוקים הן לצירוף חבלי משיח, "לבלתי ידח ממנו נדח", כדי שיזכו כולן להיות שלמים ומטוהרים לגמרי, וראוים לקבל פני משיח.

וראוי להזכיר בכאן, לשונו של רבי משה קצנלנבויגן תלמיד הגר'ח מוולאזין (בספר "מעייני הישועה") "וקיבלתי מאבי המנוח נ'ע, שקיבל מהגאון החסיד גדול מרבן שמו, רבנו הקדוש אליהו מוילנא זצוק'ל, שאם נשוב בתשובה טרם יבוא קיבוץ גלויות, יקוים נבואת ישעיה (נ'ד ז') וברחמים גדולים אקבצך, ולא נסבול שום צרה ולא יחסר ממנו איש, והנבואות הטובות יקוימו, והרעות יתבטלו. ואם לא, יקוים נבואת יחזקאל (כ' ל'ג' ל'ד) ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, והוצאתי אתכם מן העמים וגו' ובחימה שפוכה". עכ'ל.

ובתשובת שאלה לרבינו האי גאון על עניני הישועה (אוצר הגאונים סנהדרין צז.) 'וכי ישמעו כל העמים כי עמד מלך לבני ישראל בירושלים', והיינו כשיראו התעוררות ישראל לעלות לארצם, והתעוררות זו שהיתה בהנהגת פורקי עול עוררה התגרות באומות. והיא התנשאות בני פריצי עמינו שבקשו להעמיד חזון ונכשלו. כמבואר בדניאל (י'א פס' י'ד) שנקראת בפיהם ז"ל "מלכות הזלה" דשלטון הערב רב, ש'אין בן דוד בא עד שתכלה' מישראל (סנהדרין צ'ח.) והיינו 'כי עמד מלך לבני ישראל בירושלים'.

'ובאותה העת 'יעמדו עליהם בשאר המדינות ויגרשום, ויאמרו עד עכשיו הייתם עמנו באמונה, ושלא יהיה לכם מלך ולא שר, ועכשיו שיש לכם מלך לא תשבו בארצינו, והרבה מישראל יצאו למדברות אשר כנגד מדינותיהם'. 'על אותה שעה הוא אומר והבאתי אתכם אל מדבר העמים, וישבו שם באהלים, והרבה מהם יחסרו לחם ומים, ועל אותה שעה הוא אומר עוד אושיבך באהלים. ויצטערו כפי מעשיהם, על אותה שעה הוא אומר והעברתי אתכם תחת השבט והעברתי אתכם במסורת הברית, ורבים יצאו מברית ישראל כי יקוצו בחייהם, ועליהם הוא אומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי'. (והמה פסוקי נבואת יחזקאל כ') עכלה"ק.

והנה מדברי רב האי גאון אנו למדים שתקופת הפורענות תהיה בסמוך להתעוררות רבים לעלות ולישב את ארץ ישראל, ושהתעוררות העמים נגד ישראל תבוא כתוצאה מהעמדת מלך, שהוא כנגד התנשאות בני פריצי עמינו, בייסוד התנועה הציונית שהניפה נס לעצמאות יהודית שלטונית בא"י.

וכן אנו למדים ש'מדבר העמים' הם מדברות רבים אשר כנגד מדינות העמים, ושם יתבררו ויצרפו רבים עד כי יקוצו בחייהם. ומובן מעתה ביתר בירור שכל הענין מדבר בפורענות ה'שואה'.

והנה מדברי רב האי גאון יש לנו ללמוד דנבואת הושע י'ב 'עוד אושיבך באהלים' בפורענות השואה היא עוסקת. והמכוון ב'אוהלים' לדירות עראי, שהרי מגורי עם ישראל באותה העת היו רק בצריפים ודירות עראי.

ובאמת המשך נבואת הושע הולכת ומבררת אמיתות דברינו, שהרי אמר (י'ג א') 'כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת'.

וכבר האיר בזה האריז'ל בספר הגלגולים פרק ס'ה בד'ה 'בענין צרות המשיח' שעניןצרות חבלי משיח הוא כדי לצרף ולזכך את ישראל, על שפגמו בעברות החמורות כעבודה זרה וג'ע וש'ד. וזה 'ויאשם בבעל' כו'.

וממשיך הנביא (שם ג') 'לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארובה'. והנה הלשון 'כעשן מארובה' מורה שהמדובר בשרופי הכבשנים, שעליהם נאמר בשיר השירים (ג' ו') 'מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן', כמו שיבואר בס'ד.

וזה שאמר (שם ז' ח') 'ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור אפגשם כדב שכול' כו' וממשיך הנביא הושע (שם י'ג) 'חבלי לידה יבאו לו הוא בן לא חכם כי לא יעמד במשבר בנים', והם חבלי הלידה של הגאולה המתחילין באותה העת.

ט'- והנה ממה שביאר הראב'ד ז'ל, יש לנו ללמוד שתקופת סיום ה"שואה", ועלית הפליטים לארץ ישראל, ככתוב (פס' מ'ב) "וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל", הוא "קץ לגלויות ישראל ולשעבוד שלהם", שהוא תלוי "בשנים".

וכן מפורש בספר 'אמרי בינה' מקבלת הראב"ד בפייט שיר ידידות (טז:) וזלה"ק "בשבעה מילת היתה תהו עד פני תהום, כסה ארץ, נתן מדת קצב וכיל לשטף מים הזדונים וגאתנים במדד, ושיעורו מעת ערערו, האחרון הכביד. וכאשר יכילם חשבון, וישטוף ויעבר אשמים".

ופירוש דברי קדשו כמו שהרחיב שם בגוף חיבורו הקדוש (ז:) דבשנת ת"ש לאלף השישי הוא סיום של אלף שבע מאות שמונים ואחת שנים מחורבן בית שני, כמנין תיבות 'היתה תהו' עד 'תהום'. והיינו שבמנין תיבות אלו העוסקות בד' מלכויות כמו שדרשו ז'ל תהו זו בבל, בהו זו פרס, חשך זו יון, תהום זו אדום, נתן מידה ושיעור קצוב לשלטון האומות והשתעבדותם בישראל. וסיום תקופת שעבוד מלכויות בשנת ה' אלפים ת'ש. אמנם יש עוד ד' יתירים במנינא והם ד' שנים משנת ת'ש ועד תש'ד, שהרי חשבון תבות אלו עולה בגי' אלף שמונה מאות שבעים וחמש, והיינו יתיר ד'. ומבאר הראב'ד שהוא נגד ד' מלכויות, להורות שאמנם בשנת ת'ש הוא סיום שלטון כלל ד' מלכויות על ישראל, אמנם אז מתחילין ה' שנים של יסורים וחבלים גדולים, שבהם (שם ט'ז:) 'והארץ נידש'. ותכלית זו הדישה, כלשונו הקדוש, כי 'כאשר יכילם חשבון ישטוף ויעבר אשמים', שבאלו היסורין תמחה אשמתן של ישראל, ותפקע שליטת האומות עליהם.

וכן מצינו במכילתא דרבי ישמעאל פרשת בשלח "אם ילד זכר כשם שהזכר אינו יולד כך התשועה העתידה לא יהא אחריה שעבוד". והיינו, דאע'פ שגלות אדום הכללית שבסיומה גלותינו בין אחינו היהודים גלות הערב רב, היא גלות קשה ברוחניות. אך אינה נקראת בשם 'שעבוד', שהוא כמו 'שעבוד מצרים', ומעת פקיעת שעבודם, שוב אין עול האומות והערב רב עלינו חשוב כשיעור 'שעבוד', אלא כ'גלות' בלבד.

וכמו כן מצינו בנבואת דניאל (פרק ז' פסוק ח' ואילך) שאחר שדיבר ב'קרן אחרי זעירה' אשר לה 'פום ממלל רברבן' שהיא הקרן הנזכרת לקמן בפסוק כ'א ד'עבדא קרב עם קדישין ויכלה להן' וכן אמר שם כ'ה 'ומילין לצד עליא ימלל, ולקדישי עליונין יבלא, ויסבר להשניה זמנין ודת, ויתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן'.
ועליה קאמר (פסוק ט') 'ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקי כרסיה שביבין די נור', אשר בארוהו בתיקונים מז'ח פ'ד ג' וכן שם בביאור הגר'א הנזכר לעיל, דקאי על תקופת השואה האיומה.

והנה בפסוק י'א ממשיך דניאל ואומר 'חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא'. והיינו שבסוף מלחמת גוג ומגוג השניה יתבטל כח הטומאה המחיה את שלטון גרמניה למעלה ולמטה, ויאבד בשריפה. וכמו שארע באמת, שלא נשאר זכר מאותו השלטון ונעשו למאכולת אש. וממשיך דניאל נבואתו בפסוק י'ב ואומר 'ושאר חיותא העדיו שלטנהון, וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן'. והיינו שמעתה הסירו משאר החיות שהן ד' מלכויות, את שלטונן לשעבד את ישראל, וניתן להם ארכה בחיים עד עת הקץ, שאז יבאו בגוג ומגוג על אדמת ישראל ויפרע ה' יתברך מכולם כדפרש'י ז'ל. וכל זה ממש כדברי הראב'ד הנזכרים.

ומכאן ואילך, שבים ישראל לארצם, ומתחיל מהלך חדש של גלות ישראל תחת שלטון הערב רב. ומעתה הכל תלוי במצב הדור, דלכשיזכו לעמוד בנסיון ולשוב אל ה', יזכו ל'אחישנה דבעתה' 'ויגלה משיח'.

ומצב ישראל בעת ההיא ממש כמתואר בזוה"ק וישלח (ק"ע.:) כי מעשה אבות סימןלבנים, ו"כיון דאסתליק צפרא..כדין אתתקף ההוא ממנא ואכיש ליה ליעקב", והוא בקדרותא דצפרא, שחרות השחר שאז תוקף קושי הגלות, וכל זה "עד עלות השחר, דאתעבר שולטנותיה ואתחלף, וכך הוא לזמנא דאתי". "דהא בעוד דישראל בגלותא, וסבלין כאבין וצערין וכמה בישין, כד אתנהיר לון יממא, וייתי לון נייחא, כדין יסתכלון ויכאבון בגרמייהו מכמה בישין וצערין דסבלו, ויתמהו עלייהו". והיינו דאף שיצאו ישראל מעינוי האומות, והאיר להם השחר בקיבוץ גלויות, מכל מקום עדיין הם 'בגלותא', והם בהלם צער וכאב ממוראות השואה.

י'- והנה בנבואת דניאל (ח' י'ג י'ד) כתיב "ואשמעה אחד קדוש מדבר, ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס" ופירשו רש'י ורס'ג ז'ל ובעל המצודות, דשאלת ה"קדוש" היתה, עד מתי התמיד ישתומם ויתבטל, ועד מתי ישראל עם קודש, וצבא השמים שהם כוחות הקדושה הקשורים בישראל, עד מתי יהיו למרמס, באריכות הגלות הזאת. "ויאמר אלי, עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", והנה ראשית יש לדיק דתשובת המלאך היתה רק על סיום מרמס כלל ישראל בשעבוד הגלויות, ככתוב "ונצדק קדש", וכפשוטו, שאז "יצדיקו" אומות העולם זכות ישראל עם "קדש" בארץ ישראל.

עוד יש להעמיק, דהלא תשובת המלאך היא על בחינת ה"שנים", שהוא זמן "שיפסקו הצרות" שהוא ה"קץ לגלויות ישראל ולשעבוד שלהם", דתליא ב"שנים" כנזכר לעיל. ומעתה נדייק תשובת המלאך "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות", דעומק הפשט "עד ערב בוקר" הוא עד שיעריב הבוקר ההוא באלפים ושלש מאות שנה.

והנה ה"בוקר" שציפו לו דניאל וחבריו הוא בנין בית שני, שהרי דניאל בשנת ג' לבלאשצר היה מתנבא, והיא שנת ג' אלפים שפ'ט. ובשנת ג' אלפים ת'ח נבנה בית שני, והוא הבוקר אליו היו הכל מצפים. ולכשיעריב בוקרו של בית שני ב"אלפים ושלש מאות" שנה, שהם ה' אלפים תש'ח, אז "ונצדק קדש", שלא יהיו ישראל עם קודש יותר למרמס בתוך הגלויות, ויצדיקו האומות זכות ישראל לחזור ולשבת על ארצם. והוא "קץ לגלויות ישראל ולשעבוד שלהם", "קץ של שנים" שאמר הראב'ד ז'ל, והבן. ובאמת אע'פ שנקודת זמן זו שימשה להתנשאות בני פריצי עמינו, ולהאדרת שלטונם, מכל מקום הכל בהשגחת הבורא יתברך המסבב כל הסיבות. שהרי תהליך זה כולו נסיון לכלל ישראל, ויחודיותו בהסתר פנים הנובע מתפיסת ההנהגה על ידי פורקי עול 'רשע שהשעה משחקת לו', ומתעוררת אצל יראי ה' השאלה 'מדוע דרך רשעים צלחה'. והכל לצורך סיום הבירור בין טוב לרע, שהרי בנקודת זמן זו מסתיים הבירור של 'שעבוד גלויות' אצל אומות העולם, ומתחלת תקופת הבירור בגלות הערב רב שהוא הבירור הקשה מכולן, כמו שהורונו חכמינו ז'ל (פסחים מ'ט:) 'גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל'.

י'א- ובנבואת יחזקאל פרק ל'ח המדבר במלחמת גוג ומגוג השלישית כן כתיב: (פסוק ח') "מימים רבים תפקד, באחרית השנים תבוא, אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם".

ותרגם רבינו יונתן בן עוזיאל "אל ארץ משובבת מחרב" "תהך אל ארעא דתבו עלה מקטלי חרבא", והיא ה"שואה", "קטל החרב", אשר בעקבותיה שבו ישראל לארצם.

ומכאן, דאע'פ שיסבלו ישראל בארץ ישראל ממלחמות גוג ומגוג השלישי, המתעוררות מכוח בני ישמעאל כנזכר, ומלחמה זו נמשכת לאורך תקופה, ותחילת התעוררותה קודם ביאת משיח בן דוד, אך סיומה והכרעתה רק אחר ביאתו. (וכדעת מהרש'א ז'ל סוכה נ'ב. ד'ה "על". והכי נקטינן, כי בכך ייושבו השיטות כולן. והבן.) מכל מקום קראם הכתוב "וישבו לבטח כולם", כי "סיפא דגלותא" זו, קרויה היא "לבטח" (וכעין זה בצפניה (ב' ט'ו) "העיר העליזה היושבת לבטח, האומרת בלבבה אני ואפסי עוד". והבן.) ביחס למצב ישראל בהיותם תחת שעבוד האומות. שהרי הוא "קץ לגלויות ישראל ולשעבוד שלהם".

ועל אותה העת נאמרה הבטחת ה' ביד יחזקאל הנביא (ל'ו י'ג-ט'ו) "כה אמר ה' אלקים, יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית, לכן אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תשכלי עוד נאם ה' אלקים, ולא אשמיע אליך עוד כלימת הגויים, וחרפת עמים לא תשאי עוד, וגוייך לא תכשילי עוד נאם ה' אלקים".

ונבואה זו על תקופתינו נאמרה, לכשישובו ישראל לארצם אחר אלפי שנות גלות, כמו שלימדונו ז'ל בגמרת סנהדרין (צ'ח.) "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. ופסוק זה נאמר בסמוך להבטחה הנ'ל, והרי לן ראיה, שהבטחה זו על תקופתינו נאמרה. ותבין טעם 'וישבו לבטח כולם'.

אמנם עת זו היא הגלות הרוחנית הקשה מכולן, "בגלות אצל אחינו היהודים" כהגדרת הצדיק הרב נתן בירנבוים זצ'ל. שאף על פי שאין ישראל משועבדים לאומות, נתונים יראי ה' תחת שלטון ה"ערב רב", כמבואר ברעיא מהימנא פרשת נשא (ח'ג קכ'ה:) וזלה"ק: "ואתהדרו ערב רב רעיין על ישראל אענא דקב'ה…ולית לון יכולת למעיבד טיבו עם תלמידי חכמים…ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב ("קצבאות" דלהון…) דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה. וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים…ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל. גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין, רישי עמא, מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהו אתמר היו צריה לראש".

והוא מה שאמרו ז'ל (סנהדרין צ'ח.) "א'ר חמא בר חנינא, אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר (ישעיה י'ח ה') וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז, וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט. אמר זעירי א'ר חנינא, אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר (צפניה ג' י'א) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר (ישעיה א' כ'ה) ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". ופרש'י ז'ל "עד שתכלה מלכות הזלה, שלא תהיה להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה". "הנטישות, ענפים קטנים, כלומר השרים והשופטים". "סיגיך, תערובות שבך". "בדיליך, המובדלים לראשי העם". והבן היטב, דהכל כלפי שלטון הערב רב בימינו "תערובות שבך", שהיא "מלכות הזלה", "גסי הרוח עליזי גאותך" "שופטים ושוטרים…בדיליך, המובדלים לראשי העם" "דינין רישי עמא". והן ג' זרועות שלטון הערב רב, זרוע המחוקקת, השלטונית, והמבצעת.

והנה רש'י ז'ל עצמו בביאורו לישעיה (י'ח ה') ביאר הא דכתיב "כי לפני קציר כתם פרח, ובסר גמל יהיה נצה, וכרת הזלזלים במזמרות, ואת הנטישות הסיר התז". וזה לשונו הקדוש "כי לפני בישול קצירו של עמלק ושל גוג, טרם תמלא תאותו וסברו, שהוא זומם לכלות את אחיו. …"התז, כרת וקצץ, כלומר, יהרוג השרים והשליטים של גוג וחילותיו ועוזריו". ודו'ק היטב בזה, דהנה בסוגיא דילן לא פרשו ז'ל כלל דאירי בגוג ועמלק, ומדוע לא פרש'י ז'ל הכתוב, כמו דפרשו ז'ל בגמרא דאירי בשולטנות ישראל הזלה.

ובס'ד נראה לבאר דהכל אחד, דשלטון מלכות הזלה בישראל, הוא על ידי אחינו בני ישראל שנתערבו בם נשמות הערב רב, כדברי רש'י ז'ל "סיגיך, תערובות שבך". והן נחשבין כחלק מגוג ומגוג, שהן "עוזריו". והן נשמות עמלק כמו שיבואר לקמן. וזה עומק דברי רש'י ז'ל, דגוג ועמלק יכרתו קודם שתמלא תאותו לכלות את אחיו, אחיו החרדים אל דבר ה' מבני ישראל. ועליהם נאמר הפסוק (זכריה י'ד י'ד) "וגם יהודה תלחם בירושלים", כי יחברו אל גוג ומגוג נגד מלכות המשיח. וכמ"ש בזוה"ק שמות (ז:) "וכל מלכין דעלמא יתערון... וכמה מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו, וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא".

ובתיקונים מז'ח (פ'ד ג') וזלה"ק: "בההוא זימנא אתער משיח…ויתמו חטאים מן הארץ, ערב רב מוץ ותבן שאור וחמץ. וישתארון ישראל סולת נקיה. דעלייהו אתמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים…דאינון הוו קימין על ישראל בחמש בגין דאינון רישין עלייהו בגלותא. ומיד דאתמחון יתיב קב'ה על כורסיה". (והנה הגר'א זלה'ה גרס "חמס". אך יש להעמיד גרסה הנדפסת "חמש", דהא בתיקונא עשרין וחד (מ'ז.) כתב בהון "ורשיעיא דאינון ערב רב אתמר בהון סוף פסוק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה כי יד על כס י'ה. ואינון חמש מינים, ע'מלקים ג'בורים נ'פילים ע'נקים ר'פאים [ ר'ת מסיפיה לרישיה "נג'ע ר'ע". והוא בגי' ג'פ סמא'ל, נגד ג' קליפות הערלה. ונגדם "ברחמים גדולים", הנזכר לעיל שם, דזה כנגד זה בחושבנא. ] דכלהו סלקין ומתגברין על ישראל בגלותא…ד' זמנין כתיב ויגברו וגברו לקבל ארבע גלוון. ועלייהו אתמר סוף פסוק דפסיק לון קב'ה לסוף יומיא מעלמא". עכלה'ק. ולגירסת הגר'א זלה'ה יבואר, דהאי 'חמס' היינו אותו 'דבר קצוב' דילהון הנזכר ברע'מ לעיל, קצבאות ותקציבים דלים שנתנו לשומרי התורה, דלית בהו חיי שעה, וכזורקים לכלבים בבזיון. ובזה מוצאים מקום לשלוט עלינו כהאי חמסן דיהיב דמי, וכמ"ש רעיא מהימנא הנזכר, 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם' והיינו 'דאינון הוו קיימין על ישראל בחמס' וכגי' הגר'א זלה'ה.)

ובתיקונא עשרין וחד (מ'ו.) וזלה"ק: "דג גדול איהו ערב רב…ואינון דגה לישראל". וביאר הגר'א זלה'ה בד'ה "ואינון דגה לישראל", "ר'ל שנבלעו בתוכם, והן עריות שנכשלו על ידן, דטחול הוא גלוי עריות, שחוק הכסיל". עכלה'ק. והוא מה שאמרו במשנה "בית וועד יהיה לזנות" (סוטה מ'ט:) דהכל בעטיין. ובתיקונא תליתאה (קל'ח:) "טחול דא לילי'ת, אימא דערב רב, שחוק הכסיל. מאן כסיל, דא אל אחר, סמא'ל. וערב רב אינון בנהא, דאינון מעורבין בישראל, רשעים גמורים. ועלייהו אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו. עלייהו אתמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. רשע דא כסיל ערב רב בגלותא אינון רשע. כבלע צדיק ממנו דא ישראל. ומאן גרים דבלע לון, בגין דלאו אינון צדיקים גמורים". עי'ש. וביאר הגר'א ז'ל ד'ה "ומאן גרם דבלע כו'" וזל'ק "ר'ל שנמשכים אחריהם ממה שרואין בהצלחתן…וכמש'ל רביי כו' בגין דלית בהון דעת לאשתזבא".

ובתיקונא שתיתאה (קמ'ב:) "קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, נשכימה לכרמים, הא אית כרמים דלאו אינון ישראל, בגין דא שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. ואינון ערבוביא דערב רב, דאינון מעורבין בהון בישראל בגלותא…כי הנה הסתיו עבר, שולטנו דשאר ממנן דפלחי כוכביא. הגשם חלף הלך לו, שלטנותא דערב רב. בההוא זימנא הנצנים נראו בארץ, אלין אבהן, זכוון דלהון אתגליאן על שכינתא". עי'ש.

וביאר הגר'א זלה'ה בד'ה "הגשם חלף הלך לו" "דערב רב קשין יותר מאומות העולם, שהם גשם טורד לישראל, והן אשת מדנים, שהן יגרו מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים". עכל'ק. וזו בחינת "עמלקים, בעלי מחלוקת". (אד'א דברים א'א) ועין בנבואת ישעיה פרק מ'ח המדבר בדור שכולו חיב שיזכה לגאולה. ואע'פ שנאמר בו (שם ה') "קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה". ואמר הכתוב (שם ח') "כי ידעתי בגוד תבגוד ופשע מבטן קרא לך". מכל מקום (שם ט'-י') "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטום לך לבלתי אכריתך". "הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני". וכתיב (שם י'א) "למעני למעני אעשה, כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן".

ובילקוט המכירי הביא דברי רבי איבו "כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו. וכשאין ישראל זכאין, בעבור שמו הגדול". עכל'ק. חזינן דדיבר הכתוב בדור שכולו חייב, תחת הנהגת הערב רב. כבימינו. ואעפ'כ למען שמו יאריך ה' אפו ולא יכלה שארית ישראל, אלא יצרפם בכור העוני, (וערב רב עצמם, אינון בעשירות, בשלוה, בחדווה, בלא יגון וצער כלל, וכמ"ש הרע'מ, כי אינן בכלל התיקון, אלא יכלו כקוצים מן הכרם.) ויגאלם למען שמו הגדול. וכן יסדו ז'ל, "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".

וביחזקאל כתיב (ל'ו ל'ב) "לא למענכם אני עשה נאם אדנ'י יֶדֹוִ'ד יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל". וכתיב (שם כ'ב) "לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם".
נערך לאחרונה על ידי יושב הארץ ב ב' ספטמבר 09, 2019 2:38 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

קו ירוק
הודעות: 3858
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי קו ירוק » א' ספטמבר 08, 2019 12:33 am

כל פעם יש סולו אחר לפי התור, לדוש בזרותו של קול התור ומירעתו.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » א' ספטמבר 08, 2019 3:13 pm

שכונת "עזרת ישראל"


בראש תקנות השכונה (שבהם גם עמד ר' יוסף ריבלין) מצוטט הפסוק ישלח עזרך מקודש. (יעקב גליס)

שכונת עזרת ישראל.jpg
שכונת עזרת ישראל.jpg (28.58 KiB) נצפה 387 פעמים


ובקול התור:
כט) הושיע ה' משיחו (תלים כ) כל הפרק הזה של יענך ה' ביום צרה הוא תפלה לישועת משיח בן יוסף וכדברי רבנו בחבקוק על הפסוק: אנוח ליום צרה, וכן במלים "עזרך מקדש" שם מרומז "משיח בן אפרים" בחושבנא.

שכונת בית יעקב
שכונת בית יעקב.jpg
שכונת בית יעקב.jpg (33.04 KiB) נצפה 358 פעמים


ובקול התור:

ורמז נפלא אמר לו רבנו ע"ז בפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", ראשי התיבות של פסוק זה בגימ' "ששים". "באור" ה' "רבוא" בחושבנא. האותיות השניות של פסוק זה הם בגימ' "ציון". האותיות האחרונות של פסוק זה בגימ' "לב ירושלם", נמצא שפסוק זה מרמז כי לכו ונלכה הוא לציון במספר ששים רבוא, וקשורים כלם אל "לב ירושלם". ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהכל צריך להיות באור ה' היינו פנימיות נשמת תוה"ק.

שכונת סוכת שלום
שכונת סוכת שלום.jpg
שכונת סוכת שלום.jpg (17.81 KiB) נצפה 358 פעמים



בקול התור
ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך.
נערך לאחרונה על ידי יושב הארץ ב א' ספטמבר 08, 2019 8:43 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » א' ספטמבר 08, 2019 3:55 pm

ב2 כתבות שכתב ר' יוסף ריבלין בעיתונות הוא רומז על עצמו שהוא בבחי' ניצוץ של משיח בן יוסף ע"פ קול התור.

א) ברוך ה', אשר החל עוד לקדשינו במצוות התלויות בארץ, ופתח תקותינו הולכת ונפתחת לפנינו בעזר ה' במרחביה[1], כי עוד נזרע שדות ונטעה כרמים בהרי ישראל בעמלינו ויגיעינו [2]. לא נקוה לאיש ולא נייחל לבני אדם, האומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. החפצים לייסד בציון חדשות לנחול כבוד לעצמם. והלואי שישארו בכבודם הראשון, אחרי רואינו התחלת תהלוכותיהם, – אך לא להם ולנו לבנות הנהרסות ולטעת הנשמה. ה' משמים כבר נתן אות לבני מרי – האיש אשר בחר בו מטהו יפרח[3].

[1] קול התור בקנ"ו בחינות בחינה פח) מרחבי-ה – מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחבי-ה (תהלים קי״ח) וכן העמדת במרחב רגלי (תהלים ל״א) ושם רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכמו בצרה קראת ואחלצך אענך וכו׳ ושם עדות ביהוסף, מן המיצר למרחבי-ה וכן הרהיבי מקום אהלך שהוא בתפקידו של משיח בן יוסף להשיב גבול ישראל ביעודו של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף כמבואר לעיל (סימן לו) בחינה הרחיבי מקום אהלך, מרחבי-ה הוא גם אחד הכינוים של ארץ ישראל, והיא בסוד הו״ד סדרא דמב״י בסוד רחובות הנהר, כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ (לקוטי הגר״א סוד האותיות סימן חפ״ף והביאור שם) ובו סוד תשב נא נפש הילד, וכן בכוונת הפסוק ושבו בנים לגבולם (ירמי׳ ל״א) היינו אחר שישובו מארץ אויב ישובו לגבולם.

[2] ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש וקיום מצוותיה.

[3] בקול התור: פב) מטהו יפרח (במדבר י"ז) - מרומז בפסוק האיש אשר אבחר "בו מטהו יפרח" ר"ת מב"י "מטהו יפרח" בגימט' "משיח"



ב) ; אנחנו פי חז“ל נשמור שאמרו “יאה עניותא לישראל”[1], להצילו מעין הרע ומיצר הרע ומשנאת חנם ומקנאה ומכל מיני פורעניות וגזרות רעות המתרגשות, כנודע. וע”כ כל מעשינו בלי כחל ובלי שרק ובלי פרכוס [2], ובכ"ז עלה חן בעיני רואי נכוחה, ובצדק יאמרו המושלים על בני ציון וירושלם שהמה עושים ואינם אוכלים כי כל עשייתם ברבוי הישוב והרחבתו, הוא במיעוט אכילה, במיעוט תענוג, ובמיעוט שנה ובמיעוט שיחה בכתבי העתים, והוא הדין בנידון השאלה אשר שמתם לפנינו סופרים נכבדים.

כנודע כבר הכננו חומר ולבנים במדה מרובה גם למסד עבודת האדמה, שהיא יסוד ושרש העבודה, ובאין ספק היו החמרים הללו הולכים ונשקעים בבנין הקיים לולא הפסיקונו אחינו שהתעוררו בחבת ציון בחו"ל ועזבו המלאכה להם בשמחה, ונהי ימים רבים כחולמים חלומות נעימים וטובים.

בראשית התיסדות החברה הנכבדה חובבי ציון, ואדמת פתח תקוה שקנו אנשי ירושלם באה לידם, חלמנו [3] והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה וקמה אלומתנו גם נצבה [4]. וגם בשעברו ימים רבים ובני ציון וירושלם נואלו מן הכהונה והעבודה ויצר להם מאד, חלמנו חלום עוד והנה שבע גפן לפנינו, חלמנו וחזרנו וחלמנו. סוף סוף היינו כחולמים, וכחלום יעוף עברו שנים רבות בחלומות נעימים ותקוות טובות כי מלאכתינו תעשה על ידי אחרים, עד אשר ראינו, כי הרבים מאלה אשר גם אליהם השלכנו יהבינו, לא מחשבותינו מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכינו, ונפקחו עיני יושבי ירושלם לראות את אשר לפניהם. ועתה מי יתן ונמצא ידים עוזרות בין אחינו שלומי אמוני ישראל, כי בכל חשק לב ונפש נושיט ידים ונקריבה כל אילותינו להוציא הדבר אל הפועל. כי אלפי ידים פשוטות לעבודה בירושלם וכל עריה, ואלפי עינים כלות ומיחלות לראות חיי עבודה, כי לכך נוצר הישוב מתחלתו, והחלוקה איננה אלא כפרוזדור לטרקלין, ואם ארוכה מדת הפרוזדור הזה, לא בנו האשם, אבל סוף סוף גם הטרקלין יבנה כי הוא יסודו ושרשו של הישוב, אשר לכך נוצר, שיהיה הראוי לביתן לביתן לגנת לגנת.

החבצלת, י“ט במנחם-אב תרנ”ה.

בקול התור

[1] טז) [ד] עני על חמור. דרך האתחלתא בלא זכו היא כעני רוכב על חמור באה בעניותא, הן קבוץ גליות והן בנין ירושלם נעשית מעוני. עפ"י הכתוב: בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'.

[2] הצנע לכת. כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד שים באזני יהושע שהוא בטוריא דמב"י "באזני" כפשוטו, ובם מרומז בזה "סוד" בחושבנא. עוד מרמזי רבנו על הפסוק סוד ה' ליראיו. סוד במילוי. סמך דלית בגימטריא "משיח בן יוסף" שעל ידו בא קבוץ גליות.

[3] על החלומות שלו הוא מספר בארוכה בפזמונים.

[4] הזורעים בדמעה ברנה יקצרו (תלים קכו) - כך הוא עקבות משיחא שכל דבר טוב בא מתוך צער ומצוקה, וכן הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו. והוא בטוריא של קמה אלומתי וגם נצבה.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ב' ספטמבר 09, 2019 5:33 pm

ספר עליית תלמידי הגר"א על פי קול התור


חלמישצור
הודעות: 1853
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
מיקום: הר ברכה
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי חלמישצור » ה' ספטמבר 19, 2019 11:04 am

ד"ר אסף מלאך
ספרו החדש של פרופ' עמנואל אטקס הוא שערוריה אינטלקטואלית עגומה. למי שפספס, קבלו את "הציונות המשיחית של הגאון מווילנה - המצאתה של מסורת", כרמל, 2019.
יש לכך שתי סיבות ברורות:
1. התעלמות מובהקת מהראיות המרכזיות של הטענה ההפוכה
2. ערבוב גס של המגמה האידאולוגית שלו בניתוח הנתונים
***
והנה הפירוט בתמצית:
את עיקר חיבורו מקדיש אטקס כדי לתאר את רשימת החיבורים המזויפים שלטענתו ביצע החזן ש"ז ריבלין בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. אטקס מייחס לו תחכום רב וידע פנומנלי שבאמצעותם הוא יצר את הזיופים הללו וגם מפרט את מניעיו. כמובן בראש הרשימה מצויים שני חיבורים מפורסמים: "קול התור" ו"חזון ציון".
במקביל, טוען אטקס שאין ראיות לכך שהגר"א עצמו ציווה לתלמידיו לעלות לארץ, והוא מטיל ספק בכמה מסקנות והשערות של אריה מורגנשטרן לגבי חיי הגר"א.
המסקנה של אטקס משני אלה היא שלעליה העצומה של תלמידי הגר"א בין 1808-1812 (511 איש, ביניהם גדולי תלמידי הגר"א ומשפחותיהם) לא היתה שום כוונה משיחית ושום כוונה לפעולה אקטיבית לבנין הארץ. לדבריו, לא באו אלא ללמוד תורה בקדושה בארץ ישראל. את המיתוס על כוונות משיחיות המציאו לדבריו בני משפחת ריבלין, ולימים, אנשי הציונות הדתית שהפכו אותם ל"ציונים הראשוניים".
***
הענין הוא שגם אריה מורגנשטרן - שחשף את המשנה הגאולית של תלמידי הגר"א לא טען שהספר קול התור הוא אותנטי, ולא הניח שהגר"א גילה את סודות הגאולה שלו דווקא לאבי משפחת ריבלין, ר' הלל משקלוב, שכלל לא היה מתלמידיו.
לב הטיעון של מורגנשטרן מבוסס על שורה ארוכה של ראיות ישירות ועקיפות לתמיכה של תלמידי הגר"א שעלו לארץ ב"גאולה בדרך הטבע", בפעולה אקטיבית לקידום הגאולה, וב"אתערותא דלתתא" - טיעונים שפרושים בספריו הרבים. אלו כוללים בין השאר את המחלוקות הגדולות בין ר' מנחם מנדל משקלוב שתמך בעליה מצפת לירושלים לבין ר' ישראל משקלוב שנותר בצפת, וניסה לקדם את הגאולה בדרכים אחרות (כמו חידוש הסנהדרין באמצעות איתור עשרת השבטים). לאלו מצטרפים ב-15 השנים האחרונות מחקריו של יהודה ליבס על משנתו המשיחית של רמ"מ משקלוב המשתלבים היטב בטענות של מורגנשטרן.
אז גם אם נניח שאטקס רואה אחרת ממורגנשטרן את נסיונו הכושל של הגר"א עצמו לעלות לארץ ישראל ומשכלל את הטלת הספיקות הידועה במהימנות הספר קול התור - זה רחוק מלהיות סיבה מספקת להתעלם משלל הראיות למשנה משיחית אצל תלמידי הגר"א לאורך כל המאה ה-19 ולתארם כמיתוס.
***
אטקס מתיימר לחשוף מגמתיות במחקרו של מורגנשטרן, אבל מגמתיות היא לא בעיה כשלעצמה כל עוד יש ראיות ברורות, ניתוח ענייני וגילוי נאות. הבעיה היא כאשר הניתוח סלקטיבי, אין התמודדות עם תיעוד הכתבים והמעשים של תלמידי הגר"א במאה ה-19, והאידאולוגיה מחליפה את המחקר. לרוע המזל, אטקס בעיקר - במומו פוסל.


בתגובה לשאלה הוסיף מלאך:
לא אמרתי שהמחקר של מורגנשטרן מושלם. אבל התאור של אטקס את העלייה כעליה "מסורתית" שכל עניינה לימוד תורה בארץ ישראל - בדיכוטומיה מוחלטת לכל היבט של יישוב ארצי של הארץ ושל תקווה משיחית הקשורה במפעל העליה (אטקס ממש מתעקש על ההיבטים הללו) - מתעלמים משלל הראיות שהביא מורגנשטרן. הנה כמה דוגמאות.

א. כך כתב ר' יהודה הלוי עד"ל, מבאי ביתו של הגר"א ומקורבו של רבי אברהם בן הגר"א, בספרו אפיקי יהודה, שנדפס כבר בתקס"ג (1803): "אם בבית שני אשר אז שדי לא מצאנוהו שגיא כח לעדת ישראל להיות הניסים נגלים ומפורסמים כל כך... קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שאין ראוי שיאמר כן בגאולה השלישית... כי בעתיד יתנהג הענין על פי המנהג הטבעיי לא נס".
והמסקנה המעשית מן הדברים הללו ברורה: "אם ימצא בכם אז משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ד' אלקינו לבלתי לכת אחריו לעלות לציון מושיעים... ישלחו להם שארית הגולה אגרות אגרות לאמר בית יעקב לכו ונלכה... ומלאו את הארץ וכבשוה. אל יעצרכם גשם העצלות מלכת אל הר בת ציון גבעת ירושלים. כדי שלא ישאר בארצנו מקום פנוי ויעירו ויעוררו את האהבה בזה." (אפיקי יהודה עמ' קט,א).

ב. באיגרת שנשלחה מצפת באדר תק"ע (1810) מכולל הפרושים של העולים החדשים הכותבים מדברים כביכול בשמה של הארץ ומלינים בשמה על העצלות שאחזה בעם ישראל שאיננו עולה ליישב את הארץ ובכך מתעכבת הגאולה: "ומדוע אני שחרחורת, בזויה מכבודי ושממה מיושבי ואני שכולה וגלמודה?... ולמה לא תעלו חורבנות ירושלים על ראש שמחתיכון? הלא תזכרו, הלא תבינו השבועה מימים קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו', מדוע היא נשכחת כמת מלב ולא מוצלחת? שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה... בשביל עצלות שמטיל השטן ומשכח אהבת ציון וחיבת ירושלים, ההשפעה נמעטת וניתן רשות להשפחה להיות שולטת..." (יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 329-333)

ג. ר' מנחם מנדל משקלוב, תלמידו הגדול של הגר"א שעמד בראש גל העולים הראשון של תקס"ח (1808), סבר כבר בסמוך לעלייתם, לאחר המגיפה הקשה של שנת תקע"ג (1813), שהיא סימן לכך שעליהם להתיישב בירושלים ודווקא בדרך זו תקודם הגאולה. בתקע"ו (1816) הוא עלה להתיישב בירושלים בראש קבוצה קטנה. קבוצה זו התאמצה לגאול ולבנות מחדש את חורבת ר' יהודה החסיד וראתה בבנין חורבה זו "אתערותא דלתתא" שתהווה את תחילת בנין ירושלים כולה. כאשר השיגו את רשיון הבניה לאחר מאמץ של מספר שנים הם הכריזו: "כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה... סימנא מלתא היא, אתחלתא דגאולה"

ד. הרשמים של הרוסים העולים מתוך תיק החקירה של השד"ר ש"ז פולנסקי ב - 1820 והמכתבים שעמו - שישנה התעוררות לגאולה בעם היהודי.

ה. כל הנ"ל זה לפני האיגרת של האסכולה המתונה יותר (של ר' ישראל משקלוב) ששלח את האיגרת לעשרת השבטים ב 1830, ולפני חגיגות האתחלתא דגאולה של גאולת החורבה בסוף שנות השלושים וכל הכרוך בכך.

לא כל פרט כאן שווה הרצל וציונות. אבל הנושא שבאמת יש לדון עליו הוא מה חדש ומה ישן בציונות אל מול זה, ולא נסיון לפטור את כל זה כעליה 'מסורתית' וזהו.


משה נחמני
פרק א'

התבקשתי לכתוב תגובה לספרו של פרופ' עמנואל אטקס: ‘המשיחיות הציונית של הגאון מווילנה – המצאתה של מסורת‘.

אטקס טוען כי הפרושים שעלו לארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה, כשבראשם אחדים מתלמידי הגאון מווילנה, ביקשו לייסד בה מרכז חשוב של לימוד תורה, ולא ממניעים משיחיים. בשיאה לא חרגה ציפייה זו מגבולות ההשקפה המסורתית המייחלת לגאולה מידי שמיים.

לדבריו, ר' שלמה זלמן ריבלין הוא המחבר של ספר ‘קול התור’ מהחל ועד כלה. וכשם שתלה באבותיו דרשות שלא דרשו וכשם שתלה באביו ‘פזמונים’ שלא חיבר ('ברית אבות בסערת אליהו'), כך תלה את ספר ‘קול התור’ בר’ הלל ריבלין.

"מה היו המניעים שעמדו ביסוד המפעל הזה" של הזיוף, שואל אטקס. ועונה: "הוא ביקש להשליך על הגאון ותלמידיו את הרעיונות של מבשרי הציונות, הרבנים צבי הירש קלישר ויהודה חי אלקלעי, וכן של כמה מן הרבנים שתמכו בחיבת ציון. ואילו את ‘היישוב הישן’ הם תיארו כחברה שאימצה את עיקרי האתוס הציוני".

בייחס לעדויות של אנשי הישוב הישן (!), שחלקם היו אנשי העדה החרדית (!), ולכאורה תומכים בגירסת "תורת הגאולה של הגר"א" כותב אטקס: "הם אינם היסטוריונים ואינם מביאים כל עדויות שעליהן אפשר לסמוך את דבריהם. מדובר בצאצאי היישוב הישן המזדהים עם המפעל הציוני ואשר על כן הם מבקשים לייחס לאבותיהם זכות ראשונים".

אלו הם נקודות מרכזיות בספרו של אטקס, כפי שפרסם במאמר-תגובה לביקורתו של אלי אשד על הספר.

***

ובכן, לו היה זמן בידי, הייתי טורח לכתוב מאמר תגובה ארוך על כל נקודה בספר, ומוכיח מעל לכל ספק שטענותיו של אטקס הינן מוטעות לגמרי, והוכחותיו, במקרה הטוב, הינן קלושות, ובמקרה הרע - בטלות ומבוטלות. דומני שגם מאמר כזה, לו אכתוב אותו בבוא העת, לא יזיז במאומה את אטקס ודומיו, כפי שמאמרים רבים של גדולים וטובים ממני, כד"ר אריה מורגנשטרן למשל - לא הועילו בכך.

לי אישית ברור, על פי המידע המפורסם ושאינו-מפורסם, כולל המסמכים שלא נזכרים בספרו של אטקס, שתלמידי הגר"א עלו לארץ במצוות רבם, כתנועה משיחית. וכבר כתבתי על כך פעמים רבות, והוכחתי זאת כשמש בצהריים. אלא שאני תמה על אטקס עצמו, שבתוך סערת הוויכוח, ולאחר מאות ציטטות ותעודות ומכתבים וסיפורים שהוא קרא בנושא והביאם בספרו, דומני שהוא עדיין לא עמד על אופיים של מושאי כתיבתו. ובכך הוא פספס את עיקר העניין, ולא פלא שהגיע למסקנות אליהן הגיע.

נתפוס לדוגמה את הרב ישעיהו חשין, זה שאטקס טוען שבגלל שהוא מזדהה עם המפעל הציוני, לכן הוא מבקש לייחס לאבותיו - תלמידי הגר"א - זכות ראשונים. מה בעצם אטקס טוען פה?
א. הרב ישעיהו חשין הוא שקרן. הוא משבש את ההיסטוריה בשביל כבוד, ולא זו בלבד, אלא שברוב יהירותו הוא לא חושש שמישהו בן דורו, או אפילו ישישי הדור הקודם, יכחיש את עדותו.
ב. הרב ישעיהו חשין הוא ציוני, ולכן הוא מלביש את הגר"א במלבוש ציוני.

את טענה א' אני בכלל לא מתכוון לפרוך. אני חושב שהיא כל כך נבזית ומכוערת, ואינה זכאית להיכנס למחקר מכובד בנושא כה רציני, עד שלא צריך להתייחס אליה. אבל טענה ב', שהרב ישעיה חשין היה ציוני - זו טעות מביכה. הרב חשין, שהיה איש אמונו של השרף מבריסק, ושימש כראש המלמדים ב'עץ חיים', היה רחוק מציונות לחלוטין. כך גם כל בני משפחתו, כולל חתניו, היו חרדים גמורים ללא שום "אבק ציונות". אדרבה, רבים מהם נשאו תפקידים בכירים ב'עדה החרדית'... כנ"ל גם רבנים אחרים בני דורו שהעידו על המשיחיות של הגר"א ותלמידיו - שהיו בכלל אנשי כולל אונגרין, הידוע בריחוקו מהציונות. וממילא יש כאן הוכחה הפוכה, לאמיתות המסורת, שהרי בחוגים אלו לא היתה שום תוספת-כבוד לדבר על דבר שנראה כציונות. אם בכל זאת חזרו והדגישו את הכוונה המשיחית שבעלייתם אבותיהם, אין זאת אלא שאכן מדובר במסורת אמת.

גם יתר האישים והרבנים המעידים בחוברת 'מוסדי ארץ', על כך שאבותיהם עלו בעליית תלמידי הגר"א מתוך כוונה משיחית - מעולם לא נשמע ספק בצדקותם ובאמינותם, ולא יתכן שהם תיאמו גירסאות ביצירת סיפור שלא היה ולא נברא, מבלי שאף אחד, ולו אחד, יכחיש אותם בעת פרסום החוברת. אין דבר כזה ולא יתכן דבר כזה. הדבר דומה למישהו שיבוא היום ויספר לנו שבן גוריון, שכביכול הוא היה חסיד בעלז... הלא באותה תקופה (שנות הארבעים) עדיין חיו בארץ אחרוני בניהם של תלמידי הגר"א, אשר עליהם אנו דנים. האם הם היו שותקים לנוכח בדיות כאלה ואחרות הנתלות בסיפורי עליית משפחתם לארץ?

כך גם לגבי סיפור הפזמונים של ר' יוסף ריבלין, אשר בעיניי הם ההוכחה המוחצת ביותר לאמינותו של 'קול התור'. אטקס טוען שמחברם וממציאם הוא בנו, ר' שלמה זלמן ריבלין. ו"לשיא התעוזה הגיע שלמה זלמן כאשר שם בפיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק דברים בשבח הספר הזה, אלא שהרב קוק מעולם לא אמר את הדברים האלה".

צר לי לומר, אך דברים אלו הם טעות גמורה. בהספד שנשא הרב קוק על ר' יושע ריבלין, בשנת תרפ"א (1921), הוא התבטא בפירוש בשבח הפזמונים. הספדו נדפס אז, בשנות העשרים והשלושים (לפני שרש"ז ריבלין פרסם את 'קול התור'), בכמה ספרים שונים, מאת מחברים שונים, כבר בחיי הרב קוק, והפלא ופלא - לא יצאו שום עוררין!

את גרסתו המלאה של ההספד פרסמתי בספרי 'בנין יוסף', לצד שבחים דומים שאמרו גדולי המקובלים על תורתו ופזמונים של ריבלין. להגיד שמחברי הספרים הנ"ל הם שקרנים, שתיאמו גירסאות עם רש"ז ריבלין הציוני, זה לא מקצועי ובוודאי לא מכובד.

ואגב: עצם הטענה של אטקס, כי "שלמה זלמן ריבלין וההולכים בעקבותיו ביקשו להשליך על הגאון ותלמידיו את הרעיונות של מבשרי הציונות, הרבנים צבי הירש קלישר ויהודה חי אלקלעי", מעידה על חוסר הבנה עמוק לגבי הפער המעשי והאידיאולוגי, החריף מאוד, בין אותם רבנים מבשרי הציונות, לבין יוסף ריבלין, אביו של רש"ז. בכלל, קלישר ואלקלעי בכלל לא שחקו בסיפור באותם ימים בארץ, אלא דווקא הרב מוהליבר שהגיע בשנת תר"ן 1890 לפגישה מכוננת עם הישוב הישן. בעיתונות דאז (שאולי גם נכתבה על ידי רש"ז ריבלין...) נכתב בהקשר לפגישה זו ולתוצאותיה, שהישוב הישן מתייחס בהערכה רבה לתנועת חיבת ציון, רחוק מאוד מהתפיסה של "גאולה בידי שמים" שמביע אטקס (ושותפיו - באופן אירוני - רבים מבני העולם החרדי כיום).

ניתן להמשיך ולהביא דוגמאות נוספות, המלמדות כי בעיני אטקס נעשתה פה קנוניה רבתי להפוך את הגר"א ותלמידיו לציונים. לקנוניה הזאת שותפים רבנים-שקרנים, צאצאים-חומדי כבוד, וגם היסטוריונים-רמאים. וכל אלו, שראו בעיניהם את תלמידי הגר"א או את בניהם, ומעידים שעלייתם היתה משיחית - טועים לחלוטין, ואילו פרופ' אטקס, המגיע 200 שנה לאחר התרחשות הדברים - יודע את האמת, ומפרסם אותה. וכמובן בלי שום אינטרסים.


ביקורת על הספר "הציונות המשיחית של הגאון מווילנה; המצאתה של מסורת" (פרק ב').

בדברים שלהלן אני רוצה להוסיף מספר הערות נקודתיות, ואשתדל לעשות זאת בתמציתיות הגם שיש הרבה מאוד מה להרחיב בהן. ועוד חזון למועד.

מטרתי הראשית היא "להצדיק צדיק". אני רוצה ללמד זכות על יהודי שהיה עד כה בחזקת כשר, והנה פרופ' אטקס טוען שהוא שקרן ונוכל, מסוג בזוי ביותר. למרות שלא זכיתי להכיר את אותו אדם, שנפטר לפני עשרות שנים, אבל קיימא לן שראוי לדון לכף זכות כל אדם, אפילו הוא רשע גמור, כל שכן אדם שהוחזק ככשר עד היום, ושרבותינו כיבדוהו למאוד – בוודאי שאם יש לנו אפשרות לדונו לכף זכות, זוהי חובתנו, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית.

המדובר הוא באדם בשם ר' שלמה זלמן ריבלין, שעמד למחייתו כחזן ומורה לחזנות, וניהל את מכון 'שירת ישראל'. הוא נודע כדרשן וחוקר של תולדות הישוב הישן מתקופת היווסדו על ידי תלמידי הגר"א. והנה טוען פרופ' אטקס שאותו רש"ז ריבלין היה שקרן ונוכל, ובדה מלבו הקודח תיאוריה מרשימה על "ציונות הגר"א ותלמידיו". אטקס סובר שכל הידע שלנו על ה"ציונות" או ה"משיחיות" של הגאון מווילנה ושל תלמידיו העולים ארצה כביכול במצוותו – הומצא על ידי רש"ז ריבלין, ובזדון, ובמשך השנים בדיותיו הקודחות קנו את מקומם בעיקר במגזר הדתי לאומי, למרות שהן חסרות שחר. לסל הזה הוא מכניס לא רק את סדרת הספרים "מוסד היסוד", "חזון ציון" ודומיהם, אלא גם את "ברית אבות בסערת אליהו" – פזמונים משיחיים שחיבר (לכאורה) ר' יוסף ריבלין, אביו של רש"ז, ואת הספר המפורסם, והשנוי במחלוקת, "קול התור", המיוחס לרבי הלל ריבלין תלמיד הגר"א. בעיני אטקס, פעילותו המחקרית של רש"ז, לה הקדיש את מיטב שנותיו, הינה בסך הכל "תרמית".

לפני שאמשיך בדבריי אני רוצה להבהיר שאין בלבי דבר נגד פרופ' אטקס. אדרבה, אני מעריך מאוד את עבודתו המקיפה והיסודית, ואני מודה שהחכמתי ממנה בדברים רבים. השאלות והתמיהות שהוא מציב בסוגיה זו, הנן כבדות משקל, וראויות להישאל. אלא שאני רוצה להפך בזכותו של רש"ז ריבלין, ולהראות שקושיותיו של אטקס אינן מחייבות את המסקנות אליהן הוא הגיע על פי דעתו.

אתחיל מהערה שולית, שיש בה גם הבהרה על עמדתי בסוגיית "ציונות הגר"א", הידועה מכבר לקוראי משכבר הימים. בפרק ט"ו סוקר אטקס את חדירת הרעיונות של 'קול התור', ובכלל של מסורת "הציונות המשיחית של הגר"א ותלמידיו" לחוגי הציונות הדתית, ואף נוקב בשמות של רבנים שונים (למשל הרב אבינר) שאמצו את הרעיונות הללו בחום רב. בתוך כך הוא גם דן במאמר שכתבתי, משה נחמני, בירחון 'אור חדש' אותו ערכתי במשך מספר שנים, אשר הקודש לחקר משנת הראי"ה קוק ותולדותיו. כתבתי שם על חשיבות לימוד תורת הגאולה של הגר"א, והכרת ההיסטוריה של עליית תלמידיו ומפעליהם. אטקס מתפלפל בדבריי, חושף פרטים על מחברם, ואת כל זה הוא עושה ללא הזכרת שמי.
אטקס משוכנע שהכותב הוא הרב יצחק דדון, מישיבת מרכז הרב, ופעמיים כותב שזיהויו הוא "קרוב לודאי", ומשום כך מעניק לקורא פרטים ביוגרפיים על הרב דדון. זאת בשעה שלרב דדון אין שום קשר למאמר הנזכר, אשר אני כתבתיו מדעתי. וכאן יורשה לי להביע תמיהה רבתי: הלא בשיחת טלפון פשוטה, שלא לדבר על שיטוט מהיר בגוגל, היה יכול לגלות אטקס מיהו העורך של כתב העת 'אור חדש', ומי מחבר המאמר. כיצד ניתן לזכות אדם שלא מדעתו על מאמר שהוא לא חתום עליו? שיחה עמי, כעורך הירחון, היתה לא רק חוסכת מבוכה מיותרת לרב דדון שהוכנס לקלחת על לא עוול בכפו, אלא אף היתה עשויה לתרום למחבר בידיעות חשובות על "ציונות הגר"א ותלמידיו" שנעלמו ממנו בשעה שכתב את החיבור שלפנינו, וכפי שאבאר.

אגב: בהערת שוליים מפנה אטקס לספרי "בנין יוסף", אותו הוא מכנה: "ניסיון ליצור זיקה של רציפות בין המיתוס הריבליני ובין הרב קוק", תוך שהוא משבש בצורה משמעותית את שם הספר. כותרת המשנה של ספרי היא "מאמרי הראי"ה על בניית הארץ בקדושה" – כלומר התיישבות דתית וחרדית בארץ ישראל כהמשך למפעלם של תלמידי הגר"א שבנו את הארץ *בקדושה*, אולם אטקס מצטט את כותרת המשנה: "בניית הארץ הקדושה". הבדל של אות אחת, שמבטא פספוס גמור של תוכן החיבור.

בפרק ג', להלן, אדון בקביעתו של אטקס כי "המיתוס הריבליני הוא כל כולו יציר דמיונו ופרי עטו של שלמה זלמן ריבלין".

פרק ג' טרם פורסם.

יושב הארץ
הודעות: 87
הצטרף: ג' יולי 16, 2019 11:59 pm

Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

הודעהעל ידי יושב הארץ » ה' ספטמבר 19, 2019 9:27 pm

לגבי הפזמונים


בכתבה בשנת תש"ב על הסופר הנודע בדייקנותו ר' אליעזר ריבלין שחיבר את תולדות חכמי ירושלים ועוד כתוב שהוא הכין ביאור על שירי ר' יושעה ריבלין אך נפטר טרם שהביאו לדפוס, אין סיכוי שר' שלמה זלמן זייף אותם ונתן לו לערוך עליהם ביאור...
קבצים מצורפים
המשקיף יום רביעי, יולי 08, 1942 על אליעזר ריבלין ושירי ר יושעה.pdf
(175.63 KiB) עדיין לא הורד


חזור אל “אספקלריא”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: הרואה ו־ 10 אורחים