פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:

חרסון כתב:נכון מאד. דומני אבל שבדור האחרון השימוש המסודר והקבוע בדרך זו נקרא על-שם החזו"א. (בעוד שאחרים התייחסו בביקורת להמלצה הכללית לכל תלמיד בכל גיל ומצב ובכל סוגיה לנהוג כן). אם טעיתי - אדרבא.

לא הבנתי מה הכוונה אם טעית אני רק ציינתי את ר' יצחק קנפונטון לחיבת הקודש.

כמה דרכים ניצבות בפני האדם החשוף לביקורת. א. הוא יכול להבליג ולהתעלם ולקוות שבמשך הזמן הביקורת תפסק. ב. הוא יכול להתמודד עם הביקורת עניינית, להבהיר את עמדותיו, לתקן את הטעויות של הצד שכנגד, וכך על ידי דיון פורה הנושא מתברר עד שבדרך כלל הביקורת מצטמצמת. ג. הוא יכול ללעוג לטיעונים ולזלזל בהם, ולקוות שאנשים ישתכנעו שאין בהם ממש, וכך לבטל את הביקורת. ד. הוא יכול להשמיץ את מי שמשמיע את הביקורת, בין השמצות אמת בין השמצות שקר, וכך הוא מקוה שאנשים לא יתייחסו לביקורת כיון שמי שהשמיע אותה הוא אדם ירוד כל כך.

תוכן כתב:

עקביה כתב:

תוכן כתב:הראב"ע כותב באגרת השבת, שהוא נבהל וקרע קריאה וכו' על שפירשו הפסוק שלא כפי קבלת חז"ל. והרי שם לא איירי אלא בפשוטו של מקרא, וממה נבהל כל כך? והראב"ע כותב הרבה פעמים בפירושו של תורה, שחז"ל ידעו יותר טוב לדרוש את הפסוקים, ושהוא מבטל דבריו. וכעין זה כתב הרשב"ם. וגם כאן הבן שואל, וכי מה איכפת להם לראב"ע ולרשב"ם שהפשט סותר את הדרש. וכן בויכוח הרבנים עם הקראים, שסובב סביב השאלה איך לדרוש את הפסוקים, הרי מה איכפת להם לרבנים שהקראים דורשים את הפסוקים לפי הפשט, הרי יש להם דרש וקבלה בידם שיש ללכת אחרי הדרש. אלא מוכח מכל אלו ומעוד הרבה מקורות, שאי אפשר להעלות על הדעת שהפשט והדרש יהיו סותרים אחד את השני, וכמו שכבר הבאתי בשם ברויאר במאמרו.

לא ברור לי כיצד דברים אלה קשורים לנד"ד.
א. באיגרת השבת מדובר בספרים שבאו להורות הלכה למעשה, וכך גם בוויכוחים עם הקראים.
ב. מה בכך שהודו בגדלותם של חז"ל, מישהו הסתפק בזה?

אבל הויכוח נסוב על פשוטו של מקרא. ואני הקטן שואל, לשיטת בעלי פשוטו של מקרא, מה הויכוח פה. הרי כו"ע לא פליגי שהפשט סותר את הדרש, אלא שקבלה בידי חז"ל שיש ללכת אחרי הדרש. אבל בכל הויכוחים האלו, זה לא נקודת הויכוח. אלא נקודת הויכוח היא, איך לפרש את הפסוק. הרי לך ראיה מוכרחת, שהויכוח הוא הפירוש של הפסוק, ושהפירוש חייב להתאים לדרש.

תוכן כתב:

עקביה כתב:

תוכן כתב:במה שאינו נוגע להלכה הרשות נתונה לפרש שלא כמו חז"ל כמו שהאריכו רבים. הבעיה היא לפרש את פסוקי ההלכה שבתורה שלא לפי חז"ל, שפה יש לנו מסורה ברורה, שכוונת המקרא הוא לפי התורה שבעל פה שבפי חז"ל.

א. גם במה שנוגע להלכה פירשו ראשונים, כמו רשב"ם, ר"י בכור שור, אבע"ז ועוד, שלא כחז"ל. מובן שהם לא התכוונו שיש מקום לנהוג למעשה אחרת מחז"ל, אבל הם בהחלט העמידו הבנה אחרת/נוספת בכוונת המקרא.
ב. הראשונים הנ"ל פירשו אחרת מחז"ל גם בדברים הנוגעים ליסודות ההשקפה המקובלת. ואע"פ שאין זה נוגע להלכה למעשה, זה כן נוגע למחשבה למעשה.

אסביר שוב. אף אחד לא מכחיש שיש סתירות בין הפשט הפשוט למקובל או לדרש. זה לא הנושא. השאלה היא, מה אתה עושה אחרי שיש לך את הסתירה, האם אתה מנסה ליישב את הדברים, או להעצים את הסתירה.

ישא ברכה כתב:אבל הכתיבה המרושעת נוסח תוכן על כפירה והדומה לה היא אכזריות, (אני מרשה לעצמי להשתמש בביטויים אלו, על פי הכלל שתוכן כותב כלפיהם, היות והם פירסמו את דבריהם בפומבי הרי שצפו לקבל ביקורת חריפה מעין שכתב. - וגם אם הם לא הסכימו לזאת, תוכן עצמו וודאי מוכן לזאת).

ישא ברכה כתב:אני חושב שאם תעבור על ההודעות הקודמות שלך תראה איך אתה מעדן את הביקורת מהודעה להודעה. (תסתכל על הכותרת של האשכול, בושה וחרפה), אבל הבה נדון לגופו של ענין ופחות לגופם של אנשים.

ישא ברכה כתב:יש נקודה שהעירו לך, ואתה מתעלם ממנה.
הרבה ראשונים מעמידים חלוקה ברורה בין פשט הכתובים לדברי חז"ל, והם נותנים מקום לפרשנות הדברים כמות שהם כתובים.
אתה מציג שיש כאן שיטה חדשה מהפרשנות של הראשונים, במה הם שונים מפרשנות הראשונים?

עקביה כתב:

תוכן כתב:

עקביה כתב:

תוכן כתב:הראב"ע כותב באגרת השבת, שהוא נבהל וקרע קריאה וכו' על שפירשו הפסוק שלא כפי קבלת חז"ל. והרי שם לא איירי אלא בפשוטו של מקרא, וממה נבהל כל כך? והראב"ע כותב הרבה פעמים בפירושו של תורה, שחז"ל ידעו יותר טוב לדרוש את הפסוקים, ושהוא מבטל דבריו. וכעין זה כתב הרשב"ם. וגם כאן הבן שואל, וכי מה איכפת להם לראב"ע ולרשב"ם שהפשט סותר את הדרש. וכן בויכוח הרבנים עם הקראים, שסובב סביב השאלה איך לדרוש את הפסוקים, הרי מה איכפת להם לרבנים שהקראים דורשים את הפסוקים לפי הפשט, הרי יש להם דרש וקבלה בידם שיש ללכת אחרי הדרש. אלא מוכח מכל אלו ומעוד הרבה מקורות, שאי אפשר להעלות על הדעת שהפשט והדרש יהיו סותרים אחד את השני, וכמו שכבר הבאתי בשם ברויאר במאמרו.

לא ברור לי כיצד דברים אלה קשורים לנד"ד.
א. באיגרת השבת מדובר בספרים שבאו להורות הלכה למעשה, וכך גם בוויכוחים עם הקראים.
ב. מה בכך שהודו בגדלותם של חז"ל, מישהו הסתפק בזה?

אבל הויכוח נסוב על פשוטו של מקרא. ואני הקטן שואל, לשיטת בעלי פשוטו של מקרא, מה הויכוח פה. הרי כו"ע לא פליגי שהפשט סותר את הדרש, אלא שקבלה בידי חז"ל שיש ללכת אחרי הדרש. אבל בכל הויכוחים האלו, זה לא נקודת הויכוח. אלא נקודת הויכוח היא, איך לפרש את הפסוק. הרי לך ראיה מוכרחת, שהויכוח הוא הפירוש של הפסוק, ושהפירוש חייב להתאים לדרש.

האבע"ז השקיע הרבה אנרגיה להוכיח שהקראים טועים בפרשנותם. יש לכך מטרה ברורה ופשוטה, שכן האנשים האלה נטו מעל דרך ההלכה המסורה ביד חז"ל הלכה למשה מסיני.
לכן במקומות מועדים לפורענות מצד הקראים, נזהר האבע"ז שלא לתת מקום לשיטתם. זה הכל.

תוכן כתב:

עקביה כתב:

תוכן כתב:

עקביה כתב:

תוכן כתב:הראב"ע כותב באגרת השבת, שהוא נבהל וקרע קריאה וכו' על שפירשו הפסוק שלא כפי קבלת חז"ל. והרי שם לא איירי אלא בפשוטו של מקרא, וממה נבהל כל כך? והראב"ע כותב הרבה פעמים בפירושו של תורה, שחז"ל ידעו יותר טוב לדרוש את הפסוקים, ושהוא מבטל דבריו. וכעין זה כתב הרשב"ם. וגם כאן הבן שואל, וכי מה איכפת להם לראב"ע ולרשב"ם שהפשט סותר את הדרש. וכן בויכוח הרבנים עם הקראים, שסובב סביב השאלה איך לדרוש את הפסוקים, הרי מה איכפת להם לרבנים שהקראים דורשים את הפסוקים לפי הפשט, הרי יש להם דרש וקבלה בידם שיש ללכת אחרי הדרש. אלא מוכח מכל אלו ומעוד הרבה מקורות, שאי אפשר להעלות על הדעת שהפשט והדרש יהיו סותרים אחד את השני, וכמו שכבר הבאתי בשם ברויאר במאמרו.

לא ברור לי כיצד דברים אלה קשורים לנד"ד.
א. באיגרת השבת מדובר בספרים שבאו להורות הלכה למעשה, וכך גם בוויכוחים עם הקראים.
ב. מה בכך שהודו בגדלותם של חז"ל, מישהו הסתפק בזה?

אבל הויכוח נסוב על פשוטו של מקרא. ואני הקטן שואל, לשיטת בעלי פשוטו של מקרא, מה הויכוח פה. הרי כו"ע לא פליגי שהפשט סותר את הדרש, אלא שקבלה בידי חז"ל שיש ללכת אחרי הדרש. אבל בכל הויכוחים האלו, זה לא נקודת הויכוח. אלא נקודת הויכוח היא, איך לפרש את הפסוק. הרי לך ראיה מוכרחת, שהויכוח הוא הפירוש של הפסוק, ושהפירוש חייב להתאים לדרש.

האבע"ז השקיע הרבה אנרגיה להוכיח שהקראים טועים בפרשנותם. יש לכך מטרה ברורה ופשוטה, שכן האנשים האלה נטו מעל דרך ההלכה המסורה ביד חז"ל הלכה למשה מסיני.
לכן במקומות מועדים לפורענות מצד הקראים, נזהר האבע"ז שלא לתת מקום לשיטתם. זה הכל.

באיזורים שהאב"ע פעל לא היו קראים בכלל. אם הוא כתב נגד הקראים, זה בגלל שלדעתו הגישה שלהם מוטעית.

תוכן כתב:לא יודע מה אתה רוצה. זה שכל חכמי ישראל דרשו את הכתובים שלא לפי חז"ל, זה לית מאן דפליג. אם תפתח חת"ס על התורה, תראה שכל קטע הוא שלא כפי פירוש חז"ל לאותו פסוק. לא על זה אנו דנים כלל. זה שכמה מגדולי חכמי ישראל פירשו את הפירוש המילולי של הכתובים שלא כפי חז"ל גם על זה לית מאן דפליג. הנידון הוא דבר מאד ממוקד. האם אפשר לפרש את הפסוקים ההלכתיים של חז"ל שלא כפי חז"ל. זאת אומרת, לומר שהפשט והדרש סותרים את הפסוקים בכל מה שנוגע להלכה.
הגישה בחז"ל היא שהתורה שבעל פה, היינו ההלכות כפי שנמסרו למשה מסיני, הם הם פירוש הפסוקים. ואילו דעת בעלי פשש"מ שיש סתירה בין הפשט והדרש. זה נקודת הויכוח.

תוכן כתב:באיזורים שהאב"ע פעל לא היו קראים בכלל. אם הוא כתב נגד הקראים, זה בגלל שלדעתו הגישה שלהם מוטעית.

לענין כתב:מה דעתכם הרוממה על זה?

פשטות.PNG

פשטות ה' עמ' 14

הסיבה שהתורה מדברת על כזה מקרה שאשה הרה בתאומים עברה ליד אנשים נצים וניזוקה מהם הוא משום שמעשה שהיה כך היה.
מה דעתכם על הסגנון והרעיון ?

[אני נזהר בלשוני. למרות שאישית אני נהנה מאד מפשטות וכו' וכו' אני בהחלט מרגיש בתוך לבי שהמדרון תלול. למשל אף אחד לא התייחס רציני למה שהביא כאן תוכן מחיים מצגר, שבזמן המדבר היה מותר להקריב שרוע וקלוט לנדבה רק כשנכסו לארץ אסרו את זה חז''ל, נראה לכם שהדברים נתנו להאמר?]

ישא ברכה כתב:

תוכן כתב:לא יודע מה אתה רוצה. זה שכל חכמי ישראל דרשו את הכתובים שלא לפי חז"ל, זה לית מאן דפליג. אם תפתח חת"ס על התורה, תראה שכל קטע הוא שלא כפי פירוש חז"ל לאותו פסוק. לא על זה אנו דנים כלל. זה שכמה מגדולי חכמי ישראל פירשו את הפירוש המילולי של הכתובים שלא כפי חז"ל גם על זה לית מאן דפליג. הנידון הוא דבר מאד ממוקד. האם אפשר לפרש את הפסוקים ההלכתיים של חז"ל שלא כפי חז"ל. זאת אומרת, לומר שהפשט והדרש סותרים את הפסוקים בכל מה שנוגע להלכה.
הגישה בחז"ל היא שהתורה שבעל פה, היינו ההלכות כפי שנמסרו למשה מסיני, הם הם פירוש הפסוקים. ואילו דעת בעלי פשש"מ שיש סתירה בין הפשט והדרש. זה נקודת הויכוח.

אתה שוב מקשקש. לגבי ההלכה עצמה אין שום דיון, ברור שהיא נקבעת כפי הוראת חז"ל. השאלה היא כיצד מפרשים את הפסוק, האם כאשר כתוב עין תחת עין, אני כאילו קורא כאן ממון תחת עין, ואיני רואה שום צורך להסביר למה ננקטה הלשון עין תחת עין, או שאני קורא עין תחת עין כפי שכתוב בפסוק, ואז מסביר מדוע התורה כתבה בצורה זו, ומדוע חז"ל דרשו אחרת. (וכל בר דעת מבין שלא רק הפשט מתרומם, אלא גם הדרש. וכמ"ש הגר"א והיא מגדולת תורתינו שבע"פ).
אתה יודע היטב שיש פסוקים רבים שהראשונים מפרשים את הפשט בצורה שונה, ושוב לא הכוונה לחלוק להלכה, אלא להצביע שלשון הכתוב מורה דבר מסוים, (מה שאתה קורא לו הפירוש המילולי) ולא לחינם הקב"ה כתב את תורתו בצורה כזו, שפשטות הלשון מורה דבר מסוים, וקבלת חז"ל מורה דבר אחר, אלא יש משמעות, ואדרבה צריך להסביר הפשט וצריך להסביר את הדרש, והיכן הם משתלבים ביחד.

אוצר החכמה כתב:אם אני מבין נכון. הויכוח כאן הצטמצם לנקודה מאד ספציפית.
האם מי שמסכים שההלכה היא הדבר היחיד שקובע והיא עיקר כוונת התורה למעשה. אבל אומר את מה שמוסכם על שניכם שפשט הכתוב נראה אחרת. האם הוא מחוייב לנסות לאחד בין פשט הכתוב למדרש ההלכה או שיכול לומר שהם שני מסלולים.

אז מי שחושב בעניין הזה כמו הצד השני שיכול לומר שהוא שני מסלולים הוא מכחיש התורה שבעל פה? ועל זה יצא הקצף הגדול?

תוכן כתב:הקדמה א':
מכיון שאני זה שמשמיע את הביקורת אז אני מודיע כדלהלן: כל עוד שרוחי ונשמתי בי, שה' יאריך ימי ושנותי בנעימים, ואני אפגש עם דעות שאני העני והדל בתורה ובמעשים, חושב שהם לא נכונים, אשמיע את דעתי בע"ה, אם נראה שיש תועלת בדבר. בל"נ לא אתן לשום מחיר אישי, יקר ככל שיהיה, להשפיע על החלטה זו, ומאת ה' אבקש סיוע לעמוד בדיבורי. הדרך היחידה שאפסיק להשמיע ביקורת היא אם אצליח להוציא את הכלי המקולל מתוך ביתי, שה' יהיה בעזרי, ואז לא אפגש עם דעות אלו. או לחילופין, אם מושאי הביקורת מפסיקים לפנות לציבור החרדי הרחב, אלא שומרים דעותיהם בינם לבין עצמם, גם אז אין טעם לומר דבר, שהרי החיים הפרטיים שלהם אינם העסק שלי.

אוצר החכמה כתב:אולי אני רגיש כאן במיוחד כי נתקלתי פעם בדבר המטריד בעניין הזה. ראיתי פעם מאמר של הרב יואל בן נון על חטא ראובן. ושם נתן לדמיונו להשתולל איך יוסף ניעור משנתו וראה את הבלגן שעשה ראובן סיפור מדומיין שאין לו ולפירוש וודאי לא לפשט התורה מאומה. מעבר לזה שגם למחזה כדברי הרמח"ל צריך גם קצת שכל מה סביר ומה לא.

למה זה תשאל לשמי כתב:בעניין "הכחשת התורה" ,
הפנו אותי לדברים שכתב ברנש המכונה במקו"א chouteng, דברים מחרידים של ביקורת המקרא ממש ,
וטענו שאדם שהוא לכאו' כופר גמור, לומד ביקורת המקרא ומפיץ אותה ברבים, מוסיף מדיליה כהנה וכהנה "תיקוני נוסח" (שאינם אלא שיבושים כפשוט לכל יהודי מאמין!) בתנ"ך, ומצטדק שאולי מותר ואולי אסור והוא רק מציע... ובהזדמנות אחרת תחת כינוי אחר הוא אוזר כגבר חלציו ויוצא בקול גדול ובתרועת מלחמה כנגד מי שמציע פירושים בדרכם של כל גדולי הראשונים, ומנמק שיש בכך "סכנה" ... הרי שזה "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס " לפי הפשט ולפי הדרש גם יחד ...

ולחסומים מצו"ב הדברים החמורים אחרי אזהרה שמדובר בדברי מינות של ממש

אוצר החכמה כתב:צדקת. כשאתה אומר זאת אני נזכר שאכן כך הוא. טעיתי ואני מתנצל.ואתקן למעלה.

גנזך כתב:

תוכן כתב:הקדמה א':
מכיון שאני זה שמשמיע את הביקורת אז אני מודיע כדלהלן: כל עוד שרוחי ונשמתי בי, שה' יאריך ימי ושנותי בנעימים, ואני אפגש עם דעות שאני העני והדל בתורה ובמעשים, חושב שהם לא נכונים, אשמיע את דעתי בע"ה, אם נראה שיש תועלת בדבר. בל"נ לא אתן לשום מחיר אישי, יקר ככל שיהיה, להשפיע על החלטה זו, ומאת ה' אבקש סיוע לעמוד בדיבורי. הדרך היחידה שאפסיק להשמיע ביקורת היא אם אצליח להוציא את הכלי המקולל מתוך ביתי, שה' יהיה בעזרי, ואז לא אפגש עם דעות אלו. או לחילופין, אם מושאי הביקורת מפסיקים לפנות לציבור החרדי הרחב, אלא שומרים דעותיהם בינם לבין עצמם, גם אז אין טעם לומר דבר, שהרי החיים הפרטיים שלהם אינם העסק שלי.

לא הבנתי. חובת המחאה היא רק כאן באתר? באם הנך חושב שעליך למחות אזי צא והדפס מודעות ותלה אותם בכל מקום ציבורי

אוצר החכמה כתב:עין תחת עין אי אפשר לפרש שהפשט הוא שיוציאו את העין. זה רחוק מדי מדרכי התורה כפי שקבלנום.

אוצר החכמה כתב:ממחרת השבת זה עוד יותר לא מובן לי. מה פתאום הצדוקים צודקים בפשט?
שבת בתורה זה גם יום טוב והמילה השבת בהא הידיעה הרבה יותר מובנת אם נדבר על פסח שהוא הנושא ולא על איזה שבת בראשית שאנחנו צריכים לבחור.

תוכן כתב:אני לא מסכים איתך. זה ברור שאם כתוב 'עין תחת עין' ההלכה היא ממון תחת עין. וזה ברור שיש לברר למה התורה כתבה 'עין תחת עין' ולא 'ממון תחת עין'. על זה אין ויכוח. השאלה היא, האם הפרשנות שלי לתורה היא פרשנות מאחדת, או פרשנות שמדגישה את הסתירה. אם בעלי פשש"מ היו רק מדגישים את הסתירה, אז אולי הם לא צודקים, אבל אולי לא היה טעם למחות בקול רעש גדול. אבל כשיש כאן גישה שלימה, של שלילת דברי חז"ל והצעות פרשנויות אחרות, כבר מדובר בהכחשה למסורה כפי שהתקבלה בידינו וחייבם למחות נגד גישה זו.

קו ירוק כתב:והיות ואנו דור יתום, אז לכתוב הגיגים באשר לכוונות התורה זה בעייתי למדי, כי בדרך כלל זה מגיע לפסים חמורים.

לעולם יהיה אדם כתב:לפי דבריך הוויכוח בין הצדוקים לחכמים הוא אייך ללמוד את הפסוק, ולא אם יש תורה שעל פה.
מהגמ' משמע שהצדוקים מפרשים נכון את פשט הכתוב, רק שלנו יש תורה שבעל פה.

לעולם יהיה אדם כתב:

תוכן כתב:אני לא מסכים איתך. זה ברור שאם כתוב 'עין תחת עין' ההלכה היא ממון תחת עין. וזה ברור שיש לברר למה התורה כתבה 'עין תחת עין' ולא 'ממון תחת עין'. על זה אין ויכוח. השאלה היא, האם הפרשנות שלי לתורה היא פרשנות מאחדת, או פרשנות שמדגישה את הסתירה. אם בעלי פשש"מ היו רק מדגישים את הסתירה, אז אולי הם לא צודקים, אבל אולי לא היה טעם למחות בקול רעש גדול. אבל כשיש כאן גישה שלימה, של שלילת דברי חז"ל והצעות פרשנויות אחרות, כבר מדובר בהכחשה למסורה כפי שהתקבלה בידינו וחייבם למחות נגד גישה זו.

זה לא נכון שהם שוללים את דברי חז"ל, רק שהתחום הזה של שאלות מדוע במקומות רבים התורה כתבה בפשט הפסוקים אחרת ממה שקיבלנו להלכה בתורה שבעל פה, הוא תחום רחב ומרתק בפני עצמו, ולכן הם הלכו וייסדו במה רק לתחום הזה.
כשיש במה מיוחדת לתחום מסוים, זה נראה ששוללים תחומים אחרים, ולא היא.

לעולם יהיה אדם כתב:

אוצר החכמה כתב:עין תחת עין אי אפשר לפרש שהפשט הוא שיוציאו את העין. זה רחוק מדי מדרכי התורה כפי שקבלנום.

אתה מניח ש"הפשט" הכוונה שכך צריך לעשות בפועל. לכן אתה אומר אי אפשר לפרש שכוונת התורה שיוציאו עין.

אני תמיד הבנתי להפך, כוונת התורה שיעשו כפי התורה שבעל פה, היינו ממון.
ולכן כשלומדים פשוטו של מקרא אין מקום לטענות 'זה רחוק מדרכי התורה' כי דרכי התורה כפי התורה שבעל פה, ופשוטו של מקרא לא חייב להיות תואם.
רק שכאשר הפשט לא תואם צריך לשאול מדוע התורה לא כתבה שישלם ממון, מה התורה רוצה לומר במילים עין תחת עין.

אוצר החכמה כתב:ממחרת השבת זה עוד יותר לא מובן לי. מה פתאום הצדוקים צודקים בפשט?
שבת בתורה זה גם יום טוב והמילה השבת בהא הידיעה הרבה יותר מובנת אם נדבר על פסח שהוא הנושא ולא על איזה שבת בראשית שאנחנו צריכים לבחור.

לפי דבריך הוויכוח בין הצדוקים לחכמים הוא אייך ללמוד את הפסוק, ולא אם יש תורה שעל פה.
מהגמ' משמע שהצדוקים מפרשים נכון את פשט הכתוב, רק שלנו יש תורה שבעל פה.

לעולם יהיה אדם כתב:

קו ירוק כתב:והיות ואנו דור יתום, אז לכתוב הגיגים באשר לכוונות התורה זה בעייתי למדי, כי בדרך כלל זה מגיע לפסים חמורים.

האם היית אומר את אותו הדבר על מי שאומר הגיגים בתורה שבעל פה?
חידושים בגמרא?

אוצר החכמה כתב:

לעולם יהיה אדם כתב:

אוצר החכמה כתב:עין תחת עין אי אפשר לפרש שהפשט הוא שיוציאו את העין. זה רחוק מדי מדרכי התורה כפי שקבלנום.

אתה מניח ש"הפשט" הכוונה שכך צריך לעשות בפועל. לכן אתה אומר אי אפשר לפרש שכוונת התורה שיוציאו עין.

אני תמיד הבנתי להפך, כוונת התורה שיעשו כפי התורה שבעל פה, היינו ממון.
ולכן כשלומדים פשוטו של מקרא אין מקום לטענות 'זה רחוק מדרכי התורה' כי דרכי התורה כפי התורה שבעל פה, ופשוטו של מקרא לא חייב להיות תואם.
רק שכאשר הפשט לא תואם צריך לשאול מדוע התורה לא כתבה שישלם ממון, מה התורה רוצה לומר במילים עין תחת עין.

אוצר החכמה כתב:ממחרת השבת זה עוד יותר לא מובן לי. מה פתאום הצדוקים צודקים בפשט?
שבת בתורה זה גם יום טוב והמילה השבת בהא הידיעה הרבה יותר מובנת אם נדבר על פסח שהוא הנושא ולא על איזה שבת בראשית שאנחנו צריכים לבחור.

לפי דבריך הוויכוח בין הצדוקים לחכמים הוא אייך ללמוד את הפסוק, ולא אם יש תורה שעל פה.
מהגמ' משמע שהצדוקים מפרשים נכון את פשט הכתוב, רק שלנו יש תורה שבעל פה.

בקשר לעין תחת עין אתה אומר מה שאמרתי.
בקשר לממחרת השבת תסביר בבקשה איך משמע מפשט הפסוק מחרת שבת בראשית.
אדרבא תביא את דברי הגמרא שבפשט צודקים הצדוקים ציין בבקשה מסכת דף ולשון . וניתי ספר וניחזי.

מורד במלכות כתב:אני פשוט לא מבין איך אחרי כל מה שנתברר באשכול זה, ואחר הולדת העכבר ע"י ההר - עדיין מותיר תוכן את הכותרת האכזרית, המרושעת, הצינית, המחפירה, שנתן לאשכול זה.

לענין כתב:

אוצר החכמה כתב:

לעולם יהיה אדם כתב:

אוצר החכמה כתב:עין תחת עין אי אפשר לפרש שהפשט הוא שיוציאו את העין. זה רחוק מדי מדרכי התורה כפי שקבלנום.

אתה מניח ש"הפשט" הכוונה שכך צריך לעשות בפועל. לכן אתה אומר אי אפשר לפרש שכוונת התורה שיוציאו עין.

אני תמיד הבנתי להפך, כוונת התורה שיעשו כפי התורה שבעל פה, היינו ממון.
ולכן כשלומדים פשוטו של מקרא אין מקום לטענות 'זה רחוק מדרכי התורה' כי דרכי התורה כפי התורה שבעל פה, ופשוטו של מקרא לא חייב להיות תואם.
רק שכאשר הפשט לא תואם צריך לשאול מדוע התורה לא כתבה שישלם ממון, מה התורה רוצה לומר במילים עין תחת עין.

אוצר החכמה כתב:ממחרת השבת זה עוד יותר לא מובן לי. מה פתאום הצדוקים צודקים בפשט?
שבת בתורה זה גם יום טוב והמילה השבת בהא הידיעה הרבה יותר מובנת אם נדבר על פסח שהוא הנושא ולא על איזה שבת בראשית שאנחנו צריכים לבחור.

לפי דבריך הוויכוח בין הצדוקים לחכמים הוא אייך ללמוד את הפסוק, ולא אם יש תורה שעל פה.
מהגמ' משמע שהצדוקים מפרשים נכון את פשט הכתוב, רק שלנו יש תורה שבעל פה.

בקשר לעין תחת עין אתה אומר מה שאמרתי.
בקשר לממחרת השבת תסביר בבקשה איך משמע מפשט הפסוק מחרת שבת בראשית.
אדרבא תביא את דברי הגמרא שבפשט צודקים הצדוקים ציין בבקשה מסכת דף ולשון . וניתי ספר וניחזי.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סה עמוד ב
אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם! כתוב אחד אומר: תספרו חמשים יום, וכתוב אחד אומר: שבע שבתות תמימות תהיינה, הא כיצד? כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביום טוב שחל להיות באמצע שבת.

לענין כתב:אני שואל שוב
במקום להתפלפל על עין תחת עין ועל ממחרת השבת

האם הקטע המצ''ב אינו אפיקורסות במיטבה? האם הוא אינו שוה ערך לשיטות ה'סוברים' שהאתרוג חדר למסורת היהודית רק לפני אלפים שנה?
כל עוד לא תתמודדו עם הקטעים המביכים כגון אלו, לא עשיתם כלום.

פשטות.PNG