הפצת המעיינות כתב:אליסף כתב:אני מוחה על סיפורי התועבה
מה אתה מוחה? אתה מדי רגיש. לא כל דבר זה תועבה. ואם תטמון את הראש בחול זה יסלק את הבעיה?
ובכלל כל מה שהרב זאב כותב זה טוב מאד והחברה אוהבים את זה
(בפרט אלו שהתאכסנו אצלו וכו')הוא יותר מבוגרממך ויש לו נסיון חיים ומבין יותר טוב מה צריך לכתוב ומה לא הוא לא כותב "סתם". אז בבקשה קצת כבוד
הרב אליסף, אתה מוחה או אתה מכחיש?
קצת היסטוריה. לא אני פתחתי את האשכול אלא הבאתי שתי דוגמאות שקיבלו סיקור נרחב בארה"ב בעתונות (כפי שכמה רבנים ידועים קבלו סיקור נרחב בארץ בזמן האחרון). לא כתבתי שמות ולא כתבתי פרטים רק מה היתה האשמה. סיפור אחד כתבתי לדעת אלו שבסיפורים שפורסמו זה שקר ועלילה (ראה את דברי תוכן ואראל) וזה סיפור שאיש לא יכחיש לי אותו, והכלל הוא שסיפורים אלו הם טיפה מן הים וצריך לעשות משהו דרסטי בנדון, בפרט בפדופילים, ואם יהיה שיח ציבורי בצורה מכובדת יש סיכוי שיעשו ואם ישמרו על השתיקה אז ימשיכו במעשיהם באין מפריע. למרבה הצער הויכוח ביני לבין אראל מראה מה שכולם יודעים, שאנשי הפדופיל (לא שאני אומר שוו. הוא פדופיל!) יגנו עליו בכל כוחם ומאודם וישמיצו כל מי שלא מסכים עמם. איני מתיחס כאן למקרים הספציפיים כאן, איני שופט ואיני דן איש ולא חורץ את דינו, אז מה אתה מציע לעשות?
אתה צודק, הסיפורים האלה הם תועבה, אז מה חשבת לעצמך בפרשת בלק כשקראו את מעשה זמרי? לשיטתך אסור היה לכתוב כאלה דברים בתורה ואכן יש כאלה המוחקים אותם מספרי החומש של בתי הספר שלהם. האם זה נראה בעיניך? רוצה דוגמאות?
דנתי בפרטי עם אחד מחכמי הפורום שמפליא שההנהלה לא הסירה עד עתה את האשכול הזה, והגענו למסקנה שכנראה הם מעוניינים בדו שיח הציבורי מסיבות שיהיו אשר יהיו, וכן שכנראה לא חרג מגבול מה שהפילטרים מרשים לעבור.
בכל אופן דיברתי עם כמה ת"ח בנושא וכולם פה אחד אמרו שהמצב בנקודה קריטית ואסור יותר לשתוק שכן יש הרבה ילדים פגועים בצורה זו או אחרת וכל עתידם הרוחני בספק וצריך למצוא פתרון מעשי שכן זה פחד מתמיד אצל ההורים שיום אחד ילדם יספר להם מה שעשו לו ואת הנעשה אין להשיב - הנזק כבר נעשה.
אומר דבר אחד חשוב. מבחינת ההלכה כל עוד אין עדים לא ניתן להרשיע אדם אך כמו שאומרים אנו לא ילדים קטנים ולא ניתן לעבוד עלינו בסיפורי צ'יזבט. יש מה שנקרא רגלים לדבר, אז זכותם של מגיני הפדופילים להגן עליהם עד קצה היכולת, אך גם זכותם של הנפגעים לבקש צדק על עצמה על העוולה שנעשתה להם. כך שצריך איזה שיווי משקל, מצד אחד צריך ללמד זכות על הנאשם, אך מצד שני צריך גם להעניש את החוטא עם אכן חטא. היום בארה"ב בתי המשפט עושים זאת ובפרט בענינים אלו הם מאוד זהירים ונכון שפה ושם הם שוגים אך לעתים נדירות בפרט כשמדובר בקטינים.
מה שלא מקובל וזו הנקודה, שהצד המפסיד משמיצים ומספרים לשון הרע על אלו שמגינים על הקטינים. זכותם למחות, זכותם להצדיק את הנאשם, אך אין להם זכות לספר לשון הרע.
הרב הפצת המעיינות, אף אתה מוזמן להתארח אצלינו כך שלא תרגיש מקופח, אך אצלינו נהוג כל יום לתת דרשת מוסר חוצבת להבות.