כיצד אמורה להיות הרגשת לומדי התורה שניזונים מכספי הקדש

[זאנגאלאך]

בחתם סופר על התורה פרשת עקב (עה"פ ארץ חיטה ושעורה וכו') הוא כותב, שלומדי התורה משבט יששכר, הסמוכים על שולחן הזבולונים, טועמים טעם מר במזונותם, שכן כבר אמרה היונה "מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם", לכן גם הדבש מר להם כזית, אך כל זה יקריבו למען לימוד התורה ומכח זה הזית המר יהא להם כדבש למתוק, יעו"ש.
אמרתי רעיון זה לידיד נבון, והדגשתי שלכאורה כתוב כאן שלהיות סמוך על שולחן אחרים זהו דבר מר, אלא שלומדי התורה המקריבים כל אשר להם למען תלמוד תורה, מוכנים גם לזה.
אבל הלה התקומם לאמר, הרי עם ישראל מחוייב לזון את לומדי התורה, ומזונות אלו יגיעו להם בדין ולא בחסד, ולא שונים הם מבעל מלאכה הנוטל שכר מלאכתו.
האומנם?

[בן ראובן]

עם ישראל מחוייב לזון את לומדי התורה

מקורות בבקשה.

[לעולם יהיה אדם]

יש חיוב גם לזון עניים, זה לא מבטל את הטעם המר.
אדם שמתפרנס מאחרים ולא מיגיע כפיו, יש לו תחושה רעה. התחושה הזאת לא באה מכך ש"עושים לו טובה" אלא מעצם כך שמישהו אחר מפרנס אותו.
היום, כאשר ראש הכולל עומד בין זבולון ליששכר, שמקבל את כספו היישר לחשבון הבנק, התחושה פחות רעה, אבל עדיין קיימת.

[אפרקסתא דעניא]

האם הכהנים והלוויים שקיבלו תרומות ומעשרות ושאר מת"כ, הרגישו רע ומר עם זה?

[קו ירוק]

אילו היו מקבלים מלגת שכר הראויה להתפרנס ממנה בדוחק.. (וכנשחשב את הפחתת ההוצאה בגלל שמשרד הדתות מעביר)

[דרומי]

אין כאן שום חידוש.

הרי הרמב"ם כתב דברים נוקבים וקשים כנגד מי שניזון מכספי הקדש.

ואמנם גדולי הדורות חלקו עליו, אלא שבמחלוקת זו גופא אפשר לפרש שזה היתר טכני - בבחינת 'דחויה' (כלומר, הרמב"ם צודק באופן עקרוני, אלא שבמציאות אין לנו ברירה אלא לעשות את זה), ואפשר לפרש שזה מצב אידיאלי - בבחינת 'הותרה'.

[הרואה]

כמדומני שהרמב"ם מדבר מצד להשתמש בכתרה של תורה, שהסכם ישכר וזבולון רוב הפוסקים מתירים לכתחילה. הנידון פה הוא האם מי שלוקח מה שמותר לו לכתחילה לקחת, האם ראוי שיתבייש בזה כמי שמקבל מתנת חינם או לא.

[הרואה]

איתא בספה"ק (ספר ישעיה) שהיו שנהגו להפוך מר למתוק ומתוק למר.

[לעולם יהיה אדם]

לא חושב שראוי להרגיש בושה, בושה היא רגש טבעי, הוא לא שואל אותנו האם להתעורר או לא. אחנו רק יכולים להחליט האם לגבור עליו, או לא.
החת"ם סופר משבח את מי שגובר על התחושה הקשה למען התורה. הוא לא כותב שכך צריך להרגיש, אלא מניח את זה כטבע אנושי.

בימינו נראה שרוב האברכים לא מרגישים בושה, בעיקר כיון שהם מקבלים את המלגה באופן מכובד, ולא ישירות מידי התורמים.
מלבד זאת כנראה שתרבות "המגיע לי" הרווחת בכל העולם משפיעה קצת גם עלינו.

הרי הרמב"ם כתב דברים נוקבים וקשים כנגד מי שניזון מכספי הקדש.

הרמב"ם מדבר על המתפרנס מקופה של צדקה.

אילו היו מקבלים מלגת שכר הראויה להתפרנס ממנה בדוחק.. (וכנשחשב את הפחתת ההוצאה בגלל שמשרד הדתות מעביר)

לפחות בל נהיה כפויי טובה, אדם צריך לדעת להודות על מה שנותנים לו, גם אם לא ממש מפרנסים אותו בכבוד, אבל מאפשרים לו ללמוד תורה.
המלגה שנותנת המדינה, גם היא למעשה נתינה שיש עמה בושה, אומנם לא מאדם ספיציפי אלא מכלל משלמי המסים.
חשב גם את ההנחה בארנונה, הנחה במעונות וכו'.

[בן מיכאל]

האם הכהנים והלוויים שקיבלו תרומות ומעשרות ושאר מת"כ, הרגישו רע ומר עם זה?

בודאי - זה הרי מקללת יעקב, ואמרו חז"ל שעונשם ניתן להם דרך כבוד.

[אפרקסתא דעניא]

חלילה וחס. הם לא אמורים להרגיש רע עם זה. "למשחה לגדולה", "כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם", "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך", ועוד.

[לבי במערב]

הרמב"ם מדבר על המתפרנס מקופה של צדקה.

וכי האברכים אינם מקבלים (עכ"פ חלק מסוים ממלגתם) מ"קופה של צדקה"?

חלילה וחס. הם לא אמורים להרגיש רע עם זה. "למשחה לגדולה", "כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם", "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך", ועוד.

אין בזה סתירה; עבודתם היא "למשחה" - לגדולה, ומקבלים הם "שכר" "חלף עבודתכם", שע"י נעשה "להניח ברכה" בבית הנותן - אך אי"ז דרך העולם, ומשו"ה יש בכך היפך הברכה (קצת). ומסיימין בטוב.

[לעולם יהיה אדם]

וכי האברכים אינם מקבלים (עכ"פ חלק מסוים ממלגתם) מ"קופה של צדקה"?

קופה של צדקה = כסף שאנשים נותנים עבור עניים.
מי שנותן כסף לכולל, נותן אותו על מנת לתמוך בלומדי תורה שיוכלו להמשיך ללמוד. זה לא כסף שמיועד לעניים.
אם אברכים מקבלים כסף מקופת העיר, אז יש לזה שייכות לדברי הרמב"ם. אל תשכח שהרמב"ם עצמו התחיל לעסוק בפרנסה רק אחרי שאחיו נהרג.

[לבי במערב]

קופה של צדקה = כסף שאנשים נותנים עבור עניים . .

ומהו גדר עניים?

[לעולם יהיה אדם]

לא הבנתי את השאלה.
ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו.
לדעת הרמב"ם אסור לאדם להגיע למצב כזה.
אבל אם יש אנשים שמוכנים לפרנס אותו - מכסף אחר, לא מקופת הצדקה - מדוע שיהיה אסור? ואם יש מישהו שמוכן לפרנס אותי כדי שאשחק שחמט, למה שיהיה אסור?

[לבי במערב]

. . ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו . .

בד"כ, האברכים - בלא כסף המלגה - נמצאים במצב הזה.

[לעולם יהיה אדם]

האברכים שאני מכיר - רובם לא במצב הזה, אבל זה לא משנה, אם בסופו של דבר אברך מקבל כסף מהכולל ולא מקופת העיר אז הוא לא נופל על הציבור.
הציבור לא חייב להחזיק כוללים.

[תוכן]

תלמוד בבלי מסכת חולין ז' ב': 'אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו'.

[עזריאל ברגר]

. . ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו . .

בד"כ, האברכים - בלא כסף המלגה - נמצאים במצב הזה.

רבים מהאברכים - גם עם כסף המלגה - נמצאים במצב הזה, ומחפשים הנחות ומבצעים וסבסודים וכו', ובפרט כשמגיעים לחתן את ילדיהם, או כשיש הוצאה חריגה מכל סוג...

[לעולם יהיה אדם]

. . ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו . .

בד"כ, האברכים - בלא כסף המלגה - נמצאים במצב הזה.

רבים מהאברכים - גם עם כסף המלגה - נמצאים במצב הזה, ומחפשים הנחות ומבצעים וסבסודים וכו', ובפרט כשמגיעים לחתן את ילדיהם, או כשיש הוצאה חריגה מכל סוג...

נכון, אבל למה זה רלוונטי לדיון?

[עזריאל ברגר]

. . ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו . .

בד"כ, האברכים - בלא כסף המלגה - נמצאים במצב הזה.

רבים מהאברכים - גם עם כסף המלגה - נמצאים במצב הזה, ומחפשים הנחות ומבצעים וסבסודים וכו', ובפרט כשמגיעים לחתן את ילדיהם, או כשיש הוצאה חריגה מכל סוג...

נכון, אבל למה זה רלוונטי לדיון?

לא הבנתי את השאלה.
ההגדרה של עניים היא כפי שמפורש בשולחן ערוך יורה דעה רנג, מי שנחשב עני להלכה, חובה על הציבור לפרנסו.
לדעת הרמב"ם אסור לאדם להגיע למצב כזה.
אבל אם יש אנשים שמוכנים לפרנס אותו - מכסף אחר, לא מקופת הצדקה - מדוע שיהיה אסור? ואם יש מישהו שמוכן לפרנס אותי כדי שאשחק שחמט, למה שיהיה אסור?

ועל זה אמרתי:
א. שהרבה אברכים (אולי רובם) נמצאים במצב הזה שמתפרנסים מכספי צדקה.
ב. שלפי דבריך - אסור להגיע למצב הזה.

[לעולם יהיה אדם]

א. הרבה אברכים נמצאים במצב שמותר להם לקחת כסף של צדקה, זה עדיין לא אומר שהם לוקחים. (הם לוקחים מלגה של הכולל, ולא כסף מקופת העיר).
ב. לא אמרתי שאסור להגיע למצב כה, אמרתי שלדעת הרמב"ם אסור.
כל דברי לא כוונו אלא כלפי מי שכתב שלדעת הרמב"ם אסור לקבל מלגת כולל, אני טענתי שגם לפי הרמב"ם מותר, ומה שהוא אוסר זה להתפרנס מן הצדקה.

[אראל]

אם המדובר מעסקת 'יששכר זבולון', הנני מתקשה מאוד ביסוד החת"ס הנ"ל
למה שיהי' מזונות הנהנה מעסקת יששכר זבולון מרורים כזית??, וכי בחינם מגיע לו השכר??
והלא זה עסק ככל העסקים, שהרי הזבולון נוטל שכר בעוה"ב חלק כחלק עם היששכר, כמו שהאריכו למעניתם בספה"ק.
וא"כ בודאי שצריך לשלם ע"ז שכר משלם, ומגיע להלומד התורה מן הדין שכרו, ככל משא ומתן...
מאן יאיר לן עיינין בזה?

[נוצר תאנה]

במה דברים אמורים, כשזבולון מחזר אחר יששכר שיסכים ליתן לו חלק בתורתו בשביל חלק מרוחיו,
אבל כש[נציג של] יששכר הוא שמחזר אחר הזבולון בכל קצוות תבל ובקושי מצליח לשכנעו שיתן לו משהו,
ובפרט אם זבולון עושה טובה גדולה ואינו מרגיש כלל שיש לו כאן איזה זכיה,
כנראה שכבר בימי החת"ס היה מושג כזה