פורום אוצר החכמה

ברמב"ם דעות ה' יא כתב:
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר כך יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. (וכעי"ז סוטה מד.)
מה השתנה היום שלא מקפידים על זה? או שיש חולקים על זה?

נשתנו הטבעים.

יש היום מבצע 1+1
קנה אשה קבל דירה.

לגבי מלאכה אין לי תירוץ...

זכורני שהחיד"א כותב שכוונת הרמב"ם למי שאין לו הרהור דייקא, והא לן והא להו (קידושין כט). ומקור דברי הרמב"ם כנראה בסוטה מד ע"א, וראה מהרש"א שם דדווקא למי שיש לו [כלומר שיש לו אפשרות לבית וכרם], ולאו כל אדם זוכה לכך, ע"ש.

אולי אנחנו במצב של הקללה?

אין תכלית בלבנות בית וללמוד אומנות.
אלא שיהיה בית ויהיה פרנסה ואין נפק''מ באיזה דרך זה מתקיים.

התשובה היא, בקצרה ממש, שהיום כל חיינו מתנהלים באשראי. אשראי זה, שהוא אחד מיסודותיה החשובים של הכלכלה המודרנית, הוא שמאפשר לאדם בזמננו לרכוש בית איכותי וללמוד מקצוע מכניס. אם אדם מתכנן את חייו עשרות שנים קדימה - היינו רוכש לאורך שנים מקצוע ודירה - יוכל להתחתן בגיל צעיר, תוך הנחה שבהמשך ישלים את הדירה והמקצוע. האדם למעשה מתחיל להרוויח את כספו כבר כשהוא מעתד את חייו לקראת מקצוע שיוכל לפרנס אותו ואת משפחתו בהכנסה מספקת ובדירה סבירה. אם לא יתכנן אדם את חייו, לרוב יפתח את חייו הבוגרים בעבודה זעירה שאינה מכניסה דיה ועם דירה זעירה, וייוותר עמהן כל חייו ללא כל יכולת להיחלץ מהן. במילים אחרות: לפענ"ד קיום דברי הרמב"ם בזמן הזה הוא כשאדם נישא כשמוחו כבר 'מאורגן', איזה מקצוע ילמד, כיצד יתפרנס ממנו והיאך ירכוש דירה ראויה לבני ביתו.

זכור לי שקיים מכתב ארוך מהרבי מליובאוויטש על הנושא הזה (אם איני טועה - באנגלית), ואם אני זוכר נכון הנקודה שהוא מסביר שם שהמציאות בימינו אינה כמו המציאות בימי הרמב"ם, והמציאות היא שכיום רוב האנשים אינם מתבססים על עסקי נדל"ן אלא על עבודות מזדמנות ויש כל הזמן שינויים וכו'.

בינתיים לא מצאתי את המכתב ואני כותב מזכרון לא מדוייק.

אם כבר, הכותרת לא מדויקת; זה לא רמב"ם אלא גמרא בסוטה (מד.) על פי הפסוק במשלי (כד, כז) "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ".

למעשה, לפי החיים כיום, לכאורה לא מתאפשר לאדם להגיע לידי פרנסה מבוססת ודירה קנויה, עד סביבות גיל 40 פלוס. לימוד פרנסה רצינית עם תוארים מתאימים ומבטיחים, זה משהו בסביבות גיל 25, השגת עוד מיליון שקל זה משהו שאמור לקחת לרווק עוד איזה 15-20 שנה. (לקיחת "משכנתא" והשתעבדות לבנק זה לא בגדר "קניית בית דירה").

אם ננהג כך כפשוטו, יש כאן אפוא גזירת כלייה על עם ישראל חלילה. ויחד עם זאת קלקול חמור בקדושת ישראל. אשר זה בוודאי שיבוש חמור בהלכות 'דעות'.

בעבר הרחוק כנראה הדברים היו שונים, בחור בן 18 כבר יכול היה להשיג פרנסה מסויימת, וגם רכישת בית דירה (באיזה גודל?) לכאורה לא היה אמור להיות כזה "פרויקט של החיים"

באשכול אחר המצויין הביאו דברי חת"ס שכתב דבני תורה זוכין שמהופכין להם סדר העולם, וזוכין לכרם ובית וכו'
ובויואל משה רצה להכריח שכיון שמטעם חשש הרהור צריכין לינשא ע"כ א"א לקיים דברי הרמב"ם רק בנוגע אשה שניה
****
ובאמת לעיקר הענין יש לדמות לכמה דברים שאף שממדת דרך ארץ יש סדר מ"מ מחמת שקילת שכר לעומת הפסד הנהיגו גדולי הדורות לשנות מסדר
ונוגע לענין לימוד דרש לפני פשט [אשר באמת לא הוי כסדר הנכון] מ"מ כן הנהיגו גדולי הדורות, כאשר האריך החת"ס בדרשות ח' טבת יסוד גדול
וכן לענין בן חמש למקרא, שטען המהר"ל וגם כהיום שיטת ז..., מ"מ לא הנהיגו כן גדולי הדורות
לימוד חו"ר על הסדר, יש אומרים שנכנס בגדר זה...
לימוד חכמת חיצוניות, כדי שיהיו מוכשרים לפרנס עצמם בכבוד...
ועל הכל התירוץ הוא שכן הנהיגו גדולי הדורות מחמת שראו ברוח קדשם והשגתם החורבן היוצא מדרך זה, שיעדיפו הגשמיות על הרוחניות, וירחיקו מדרך התורה
וכן בענין זה, תלוי במנהג המדינה, ויש מקומות שהעדיפו תורה בטהרה, ואי משום תורה מה תהא עליה, סמכו על מה שכתב ואחד יוצא להוראה, ובמקומות אחרים עשו לכתחילה קביעות בבחינת בן עזאי של נפשי חשקה בתורה, ויש נסיבות אחרות שגרם לזה החילוק בין בני הונגרי' והחסידים ובני ליטא,
ואי תימא הלא רמב"ם מפורש וגמ' מפורש, אבל נגד זה יש גמרות אחרות, של אי נסיבנא בארביסר... בן עשרים שנה ולא נשא כל ימיו בהרהור... באופן שכל דבריהם אמת ויש לכל סברא מקום בראש, ובכגון דא יש לנהוג כמו שהנהיגו גדולי הדורות, במקומות מושבותיהם, ולשכדקדק יש למצוא טעם לכל הדברים... וגדר זמן הנישואין בימי הראשונים הי' בסביבות י"ג שנים...

ראיתי כעת בספר פנינים ומרגליות לר"ר מרגליות, במאמר 'הרמב"ם והזוהר' בו מראה מקבילות בין לשונות הרמב"ם ללשונות הזוה"ק, ועל ההלכה הנזכרת בהלכות דיעות ציין לזו"ח בראשית ד ע"ב [וצ"ל ח ע"ב], והלשון שם מזכיר מאוד את סגנונו של הרמב"ם 'דרך בעלי דיעה' 'אבל הטפשים'. דומני שיש בדברי הזו"ח כמה נקודות מחודשות השייכות לדיון:
'ר' יוחנן פתח, בחכמה יבנה בית, שלשה דברים צריך אדם לעשות בדרכי העולם ואלו הן, לבנות בית מושבו וליטע כרם להתפרנס בו ואח"כ לקחת לו אשה ולהוליד בנים לפרנסם בהם, ולא כדרך השוטים הלוקחים אשה בתחלה ואחר כך נוטעים כרם ואח"כ בונים בית, כי הא דא"ר סימון, כל הלוקח לו אשה ואין לו בתחלה במה שיוכל לפרנסה - הרי זה חפשי מן המצות כמתים הנקראים חפשים שנא' במתים חפשי, ולמה נקרא חפשי, לפי שהוא חפשי מן המצות מפני שלא יוכל להשתדל בעבודת בוראו אלא בעבודת אשתו. ר' יהודה אומר, כאלו לוקח ע"ז לעצמו, דא"ר יהודה, בתחלה היו החכמים והחסידים לוקחין אשה ולא היה להם די פרנסתם וממיתים עצמם ברעב ובצמא ומניחים כל חיי העה"ז ועוסקים בתורה ובמצות ובעבודת בוראם, אבל בזמן הזה שהעולם טרוד אחר הפרנסה [נ"א הפרוטה] צריך לכונן בית בתחלה ולזמן מזונותיו ואח"כ לקחת אשה ויכול לעבוד בוראו ולעסוק בתורה, כי הא דאמרו רז"ל אם אין קמח אין תורה. וא"ר יהודה, מאחר שהאדם נושא אשה אז נקרא עבד ה' מפני שלבו פנוי מלהסתכל בעבירה ובנשים ומלתור אחר לבבו ועיניו, כד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו', לפיכך צריך אדם להשתדל לכונן בית בראש ולעשות ישוב בבית, וממי אתה למד, מהקב"ה, קודם בנה בית וכוננו וזימן כל הפרנסה והמזונות קודם שיבא אדם לעולם, האיך, ברא את העולם בראש שהוא הבית, וזמן כל הפרנסה היאך, ברא את הבהמות ואת החיות ואת העופות והדגים הצמחים והאילנות שהם זימון כל הפרנסה, לאחר שהכין הבית והפרנסה הביא את האדם וברא אותו ואת אשתו והולידו בנים ועשו ישוב בבית, ועל כן נאמר בראשית בית ראש..., ועכ"ז צריך האדם להשתדל בדרך ארץ ולעשות עתים לתורה ולהיות עמלו בשני הדרכים האלו מפני שיגיעת שניהם משכחת עון'.

איך דברי הרמב''ם מסתדרים עם בן י''ח לחופה בן עשרים לרדוף

כתב לי ידיד

כתוב ברמב"ם שיקבע לו אדם מלאכה.
בזמנם לא היה צריך להוציא תואר במשך כמה שנים, אלא רק להחליט באיזו מלאכה אני בוחר, וקצת להתנסות וללמוד אצל מישהו.
בזמנם מי שמתחתן לפי שקבע מלאכה לעצמו זה חוסר בגרות, כי מספיק רק להחליט, ואם אין לך יכולת להחליט על מלאכה איך אתה מחליט על אשה. אתה עוד לא מגובש עם עצמך.
בזמננו ללמוד מלאכה לוקח כמה שנים, והנפש לא יכולה לעמוד כל כך הרבה זמן בלי אשה. גם בזמנם היו מתחתנים בגיל צעיר, ולא היו גירויים בעולם, אז היה להם יותר קל לחכות עד שיקבע מלאכה, ולחכות קצת עד שמתחתנים. היום בגיל מבוגר הנפש דורשת קשר.