וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה
בעונותינו הרבים בזמן אשר יש חרון אף ובעולם משתוללת מגיפה נוראה והאנשים על פני תבל מסתגרים בביתם. השי"ת ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ויעבור הזעם במהרה, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה בשנה זאת בשמחה ובטוב לבב אמן כן יהי רצון. ראיתי לנכון להביא דבר היסטורי על מגיפה שאירעה גם בזמן זה (חודשים - אדר ניסן ואייר) לפני למעלה מאתיים ושלושים שנה בצפון ארץ ישראל, מעיד על כך אחד מגולי עולם רבי מנחם מנדל מוויטבסק זי"ע, מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש, וא' מתלמידיו הלא הוא בעל התניא. בשנת תקל"ז עלה לארץ ישראל, ראשית לעיר צפת ולאחמ"כ עבר לטבריה. בזמן המגיפה ההיא הוא וחלק מתלמידיו היסתגרו בביתם שהיה בחצר אחת עד יעבור זעם. וכך הוא כותב במכתב בספר 'פרי הארץ' בשנה ההיא אחר המגיפה בחודש סיון, וז"ל:
הנה שמחה יגיל ברעדה תבאנה, לקול צללו שפתינו כי נרננה, ונודה לד' כי אנף בנו, וכששב אפו ונחמנו, ותהלות ה' לבשר בתודות והלל, בקול גדול להתריע, מיד ה' אשר הוי'. והחל הנגף פה עה"ק טבריא ת"ו. אם אמנם לא נמשך הזמן כי אם מעט ורעים, המה היו בערך שבועים שבעה, מימי הפורים עד כמה ימים בחודש אייר, יקד יקוד כיקוד אש, ועצת ה' היא תקום אותנו בעיר בתווך שלא לנוס אל אחת הערים, כי אנה מפניו נברח, כי אם חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, סגרנו עצמינו בחצר חדשה אשר לנו יותר מערך מנין כדי להתפלל בציבור, תמיד תפלתו בפינו אקצירי ואמריעי כדרכנו מעולם, ומצלינן בחיי דכל בית ישראל, וכל אשר ממנו ראו וכן עשו להסתיר מפני חרון אף בחצרותיהם ובטירותם, ועל הרוב עלתה בידם, ואשר נסו נמלטו על הרוב בעו"ה רדפו אחריהם והשיגום, כי המכה המהלכת היא היתה בעם כמאכולת אש, נפשות רבות חסרונם בימים אחדים אלו מן הספרדים והאשכנזים.
והנה מגודל נסי נסים ופלאי פלאות ה' וסיבת הסיבות אשר הצילנו מיד הרעים, וגם דלה דלה לנו להספיק כל צרכינו בתוך ההסגר, והלוואת מעות רב מאוד כפי ערך ההצטרכות לחיים ומתים וקצירי ומריעי אשר היו הרבה מאוד בבת אחת, לא יכול המכתב הלז מלבאר אפס קצהו, כי באותו פרק הי' נגף בפקיעין ג"כ, ובכמה מקומות סביבותינו, אשר נסו הנסים שמה, ולכולם נעשית מלאכתם ע"י אחרים, אשר אחינו שבפקיעין הרה נסו להסגר שמה במערות, ועלתה בידם בעזהש"י, את נפשיהם הצילו, מלבד הפסד בתיהם אשר היו לבו, על רוב הבתים שנשארו בהעדר השמירה של הנעדרים והנסים מבתיהם מפני אין יושב בהם, ולא ניכרו בחוצות כי אם הריקים ופוחזים וגוים להבדיל, כי ערום ראה רעה ונסתר, אשר לזאת רבים עצומותינו לאלפים.
אם אמרנו נספרה נא אחת הגדולות מחסדי ה' להזכיר בהשגת הלוואות וסיפוקים מצרכי הזמן קצרה היריעה מהכיל, איך מלאכתנו נעשית ע"י אחרים, כי אם אמנם בחודש אייר נשקט הענין לגמרי, עודנה תכלינה עינינו להסגר עד אחר העצרת, ועתה גם עתה שהננו יכולים עוד לצאת ולבוא בעיר, נשמרים אנחנו כמו בהסגר, מפני סביבותינו הרחוקים והקרובים מדמשק אשר הוא סמוך לעיר כאשר היינו סגורים כל השנה דאשתקד מפני עכו וצפת. לזאת ההוצאה רבה. אבל אמרנו מה לנו לספר כעת יאמר להם עלינו. הלא זה אוד מוצל מאש בין השריפה. כי אין הזמן גורם לבאר מפני וכו'. ועוד קצרה רוחנו ותקצר נפשינו מלפרש הכל בפרטות באר היטב כיד ה' הטובה עלינו. ויצילנו ה'. ואי"ה בהרחיב ה' לנו בהרחב הזמן נרחיב הדיבור לכל צדיק וצדיק גדולת ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו אל עליון. עליו השלכנו יהבנו מדאבון נפשינו, וזה לנו האות אכול השנה וגו', שבעוה"ר זרעו ולא קצרו כלל ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני, והננו אך שמחים וטובי לב כי טוב ה' כי לעולם חסדו, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
אבינו מלכנו כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ושמד ומגיפה מבני בריתך, מנע מגיפה מנחלתך.
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)