הודעהעל ידי יונת אלם » ד' אפריל 29, 2020 9:46 am
היה איש חכם ופיקח שהדריך רבים ושמו הג"ר יששכר דב שפילר זצ"ל בשבוע הבא ימלאו שבע שנים לפטירתו. מדי שנה ביום ה' באיר היה מכנס את תלמידיו הבוגרים ש"ג בישיבה קטנה 'אור ישראל' ומשמיע בפניהם את השאלה הבאה:
הרי היו בתקופה זו ניסים גדולים לעם ישראל. עצם הדבר שהבריטים עזבו את הארץ זהו נס. הבריטים היו בעל המנדט בארץ ולא נתנו לעם ישראל לעלות לארץ ישראל. אניות המלחמה שלהם הסתובבו כל הזמן סביב חופי ארץ ישראל אין יוצא ואין בא. כל אניה שהתקרבה לחופי הארץ היתה מיד נעצרת ונבדקת האם יש שם מעפילים, ואם נתפסו שם עולים חלקם הוחזרו לאירופה וחלקם גורשו למחנות המעצר בקפריסין או בעתלית. הם עשו את זה באכזריות נוראה הם היכו את המעפילים וגם הרגו בהם. נכון שהיו יהודים שזרקו עליהם קופסאות שימורים אבל זה לא בדיוק' הכניע אותם ואפשר ליהודים לעלות לארץ.
מלבד זאת הרי לית מאן דפליג שהיו לנו ניסים ונפלאות גדולים כאשר כולנו כל היהודים שישבו בארץ ישראל בתקופה זו עמדנו בפני השמדה טוטאלית, ובכן כיון שעמדנו בפני השמדה המונית וד' עשה לנו ניסים ונפלאות אני חוזר לשאלה ששאלתי למה אנחנו לא שמחים ביום זה ולא אומרים הלל.
אני לא מתכוון שתצאו כולכם למצעד הצבאי... פעם היה בכל 'יום חגם' מצעד צבאי עד שהוא הפסיק אחרי מלחמת יום הכיפורים, (למצעד הצבאי היה כתב צבאי שקרא 'אזרוף הברזל', אז צעק הגרח"ש קרליץ זצ"ל זה 'אגרוף הברזל'? הרי זה הקפיץ עלינו את כל צבאות ערב...) או לבילויים הזולים ברחובות, אבל למה אנחנו לא מציינים את הניסים והנפלאות שהיו לנו? למה שלא נרד היום כולנו לחדר האוכל של הישיבה נדליק נרות ונאכל ונשיר זמירות לציון הניסים?
הוא גם הסביר זאת בארוכה ואצטט כאן את עיקרי הדברים (ואגב הוא היה אדם מאד 'ריאלי', גר במרכז פ"ת והכיר את תחלואות הדור ובמשך עשרות שנים הדריך בחורים ואברכים איך לראות את האמת גם בדור כזה שהרבה שקר שולט)
אם נשאל אותם למה היום אתם באים לבית הכנסת? התשובה שלהם תהיה: מה אתה לא יודע ביום הזה צה"ל ניצח את כל צבאות ערב שניסו להשמיד אותנו, הם אומרים שביום הזה ניצלנו והיו ניסים ונפלאות האם זה אכן כך? האם ביום הזה בה' באייר היו ניסים ונפלאות?
הם מסכנים אף אחד מהם לא יודע את האמת לאשורה. בקושי ההיסטוריונים. הזדמן לידי ספר על 'יום חגם' שכתב עיתונאי של 'הצופה' הוא כתב שם בהקדמה, שכתיבת הספר דרשה ממנו מאמץ רב אבל הוא לא הרפה כי היום אפילו תלמידים שלומדים בבתי הספר הממלכתיים אינם יודעים את השתלשלות האירועים...
הבריטים קיבלו את המנדט על ארץ ישראל בשעתו מחבר הלאומים של האו"ם וזה היה בתנאי שהגנרל אלנבי מקים תוך עשרים שנה בית יהודי לאומי בארץ ישראל, אלא שהם התכחשו לזה מכל וכל והחזיקו את עצמם כבעלי בתים גמורים על הארץ. כשהתקבלה ההחלטה בעצרת האו"ם שהאנגלים צריכים להסתלק מהמקום, הם מאד לא אהבו את הרעיון. הם לא יכלו להתנגד לזה כי הם היו חלק מיסוד האו"ם לכן גם יש להם מקום קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, בלית ברירה הם אמרו בפה אנחנו נציית להחלטה כאשר מתחת לפני השטח הם עשו הכל על מנת לסכל את הענין. הם הודיעו שהם מסכימים לעזוב את הארץ ב15 במאי ו' אייר, הם דחו את ביצוע החלטת האו"ם בכמה חודשים כדי שבחודשים אלו יוכח לעיני כל העולם שהערבים והיהודים לא יכולים להסתדר ביחד, וכך ישאירו אותם במקום.
הם הניחו שגם אם בסופו של יום בתאריך 15 במאי הם יצטרכו לעזוב את הארץ, מיד אחר כך הם יחזרו אליה מהדלת האחורית כי מסביב לארץ ישראל היו המון מושבות בריטיות, במצרים בירדן בעירק בערב הסעודית ועוד, לכל מדינות ערב הללו היו צבאות מגובשות ומלאות בחיילים ובתחמושת ובכלי לחימה שונים ורבים, הם תכננו לגייס את כולם לפלוש ולכבוש את ישראל וכך הם יחזרו אליה חזרה.
ואכן מיד למחרת החלטת האו"ם התחילה בארץ ישראל מלחמה עקובה מדם. הערבים השתגעו והשתוללו בכל רחבי הארץ הם התנפלו על שטחי המסחר של היהודים בכל רחבי הארץ בזזו שרפו הרגו ושחטו מכל הבא ליד. כל ארץ ישראל נעשתה לדוד רותח אחד גדול. כך הלך וגבר הסכסוך בין היהודים לערבים.
הערבים רצו למנוע את מימוש ההחלטה הזו בדרך של ג'יהאד ולכן המלחמה וההשתוללות הזו נמשכה במשך כמה וכמה חודשים. מנובמבר עד אפריל. הצלפים הערבים היו יושבים על הגגות וצולפים ביהודים. גם כל צבאות ערב עמדו הכן לפלוש לארץ.
המצב היה נראה כלאחר יאוש. שלשה ימים קודם ה' באייר התאספו במוזיאון בתל אביב כל הנציגים של היישוב היהודי, והיו צריכים להחליט אם מכריזים על הקמת המדינה או לא. הדיון הזה הוא בעל אחריות כבדת משקל כשהשיקול העיקרי שעומד על כפות המאזניים הוא: הסיכון של כל היישוב היהודי בארץ ישראל.
באסיפה הזו השתתפו כל הנציגים של התנועות הציוניות מימין ומשמאל. המתנגדים כפי שאתם יודעים היום, אחת העלילות היא שאנחנו התנגדנו להקמת המדינה, אם זה לא היה עצוב הייתי מתחיל לצחוק. זו באמת עובדה שמעניין לברר אותה, מי ומי באסיפה הזו התנגדו להקמת המדינה. כמעט כל ה'מזרח' של התנועה הציונית התנגדו למדינה.
משה שרת, הוא היה חרדי? הוא אמר שאם נתעקש להקים את המדינה במצב הזה נהיה ללעג ולקלס לכל הגויים וכולם יגידו שאנחנו חושבים כמו ילדים קטנים. בסופו של דבר הוא הסכים להקמת המדינה. למה? לימים הוא הודה בפה מלא שהוא חשש שאם הוא יתנגד ובסוף המדינה תקום לא יהיה לו כיסא בממשלה...
בגלל אותו עז פנים, מחוצף, חדל אישים דוד גרין (ב. ג.) הפרחח הזה היה מלא בעזות פנים ברמה שאי אפשר היה לעמוד מולו, כשהוא ראה לאיזה כיוון הרוחות של הציבור נושבות, התחיל להקים שם צעקות שצריכים וחייבים להקים את המדינה. הוא עמד נגד כולם והפעיל לחץ גדול על כל הנוכחים בחוצפתו ובעזותו הוא הצליח להשפיע על כולם. כך התקבלה ההחלטה להקים את המדינה כשכל יושבי האסיפה הזו יודעים בבירור שבהחלטה זו הם מכניסים את היישוב היהודי כולו למצב סכנה נורא ואיום.
ואז קמה המדינה בשעה לא טובה ולא מוצלחת וזה היה היום המסוכן ביותר בתולדות היישוב היהודי באותה תקופה.
מצרים עמדו הכן עם צבא סדיר ומאומן. ערב הסעודית עמדה עם צבא גדול. הלגיון הירדני הידוע היה צבא מובחר שבמובחרים, היתה זרוע של הצבא האנגלי שבקרבות פיקדו מפקדים אנגליים שהם לבד יכלו להכריע את הקרב. גם עירק השתתפה במלחמה, וגם סוריה שלחה כוחות צבא.
הסיסמה של הערבים היתה: 'לזרוק את היהודים לים'. מול כל אחה עמדו היהודים בה' באיר... הגויים בכל העולם ראו וידעו את זה ונתנו יד לזה. עשו על היהודים סגר שלא יקבלו שום נשק ורק לערבים היתה כמות נשק בלתי מוגבלת. גם ארצות הברית עשתה אמברגו ולא שלחה סיוע ליהודים. התקופה הזו היתה שלש שנים אחרי מלחמת העולם השניה, כל אירופה היתה מלאה בטנקים עזובים שלא היה מה לעשות איתם והיה אפשר להעביר אותם לצבא היהודי, מלבד זאת היו באירופה גם מאות מטוסי שמידט שעמדו בלי שום צורך ויכלו לספק אותם ליהודים.
ביום הזה ודאי שאין על מה לשמוח. זה היה יום של סכנה איומה ונוראה ביותר. מתי נגמרה המלחמה הזו? תיכנסו לתיכונים המובחרים ביותר ותשאלו מתי נגמרה מלחמת קוממיות? אף אחד לא יידע להגיד לכם. המלחמה נגמרה בינואר, 7 חודשים אחרי אותו היום שהכריזו בו על הקמת המדינה. אם הם היו שמחים בהודיה לד' על הישועה הם היו מחכים ליום שהמלחמה נגמרה, אבל את היום הזה אף אחד לא זוכר וגם לא מזכיר. מדוע?
כי הם בכלל לא שמחים על נס ההצלה של עם ישראל, אלא על משהו אחר לגמרי. על מה השמחה שלהם ביום ה' באייר? השמחה שלהם היא על כך שהם עלו לשלטון. הם שמחים על כך שהם השתלטו על עם ישראל ועל ארץ ישראל. המדינה נוצרה בשביל להשתלט על עם ישראל ולשנות את התדמית שלו.
האם על השלטון הזה אנחנו צריכים לשמוח? אין לנו שום חלק בשמחה זו. מי שרואה את העולם במבט כולל, מבין שביום הזה קרה אחד האסונות הכבדים של עם ישראל. מי שנהנה ביום הזה, או שיש לו נטיה לשמחה, צריך לבדוק אחריו אם נזרקה בו מינות, איך הוא יכול לשמוח בשלטון של שונאי ד'?
האם על היצירה הזו אנחנו יכולים לומר הלל? האם כך באמת נראית ראשית צמיחת גאולתנו? האם על הצלה כזו ראוי לקבוע פורים? הם לא מחכים למשיח, וגם לא רוצים שהוא יבוא. הם בכלל לא מחפשים את ישועת ד'. האם על השלטון הזה אנחנו צריכים לשמוח? אין לנו שום חלק בשמחה הזו. מי שרואה את העולם במבט כולל, מבין שביום הזה קרה אחד האסונות הכבדים ביותר של עם ישראל.
אני רוצה לסיים בדבר טוב. כל מעשיהם לא יצליחו. לאבד את הכל אין להם סיכוי!!! אנחנו סמוכים ובטוחים על הישועות שהקב"ה נתן לנו בתוך כל המערבולת הזו עד היום. אנחנו מקווים ומתפללים שכל עם ישראל יגאל, ובלבם של כל היהודים היקרים שנשאר בהם קשר לתורה ולמצוות שיזכו לחזור למקור ישראל.