הרב ד"ר

[אליסף]

ואיך שכחנו את הרבי מליובאביטש!

לא היה לו דוקטורט...שמא כוונתך באופן כללי לכך שלמד באוניברסיטה.

מה הפשט?
הוא היה כעשור שנים בברלין ופריז, איך לא יצא עם תואר?

[עובר ושב]

הוא לא למד עשר שנים באוניברסיטה, אולי עשרה חודשים במצטבר... והלימוד לא היה עבור קבלת תואר.

נשקפה לו סכנה ברוסיה, ולכן הוא עזב לברלין, ועל מנת שלא יגרשוהו משם, למד באוניברסיטה. לאחר מכן עלה היטלר לשלטון, וכתוצאה מכך הוא עזב לפריז, ושוב למד כדי לקבל אזרחות. אלא שגם את פריז כבשו הנאצים, ולכן היה צריך להגר לארה"ב (ודומני שגם בהגירתו לארה"ב השתמשו בכך כדי לקבל ויזה).

בתקופה ההיא הוא התענה בה"ב, טבל במקווה, למד י"ח שעות ביום... גינוני קדושה מפליגים, לאדם שלכאורה נמצא בברלין, אף אחד אינו מכירו ואין לו על מי לעשות רושם. פשוט עבודת ה' בטהרתה.

הוא גם חיסר הרבה מהשעות שהיה צריך לשהות באוניברסיטה, והגיע רק למינימום הנדרש. בפעמים הבודדות שהוכרח לבקר באוניברסיטה החזיק בכל השיעור ספר תורני בו למד במקביל לשמיעת ההרצאה (הוא יכל לעשות שני דברים במקביל, כפי שמעידים מזכיריו שהיה עובר על מכתב אחד ובו זמנית מקריא את התשובה למכתב הקודם). היה גם מקרה שאחד הפרופ' שאל אותו מדוע אינו מקשיב לשיעור, והוא מיד ערך לו סיכום של כל הנאמר.

ואני מצטט מתוך הספר "סודו של הרבי" מאת ד"ר יחיאל הררי, ספר שנכתב מנקודת מבט חילונית (הוספתי את התואר רבי, שהסופר לא הוסיף):

"הלימודים האקדמיים בפאריס שימשו בעבור רבי מנחם־מענדל אמצעי להשגת אשרת שהייה בעיר... בלעדי הרישום ללימודים לא היו יכולים בני הזוג להוסיף לשהות בצרפת.... במהלך לימודיו בברלין ר' מנחם־מענדל לא נחשב סטודנט מן המניין, אלא שומע חופשי. סטטוס זה משמעו ששערי האוניברסיטה אמנם היו פתוחים לפניו, הוא נהנה מכניסה חופשית לספריות ומהטבות ממשלתיות מסוימות, אך לא חלה עליו חובת נוכחות על פי לוח הזמנים הסמסטריאלי. נראה שבגלל רישומו כשומע חופשי נעדרה הגדרה מדויקת של מסלול לימודיו ממסמכי הרישום...

טרם עזיבתו את ברלין הצטייד רבי מנחם־מענדל בתעודה מהאוניברסיטה המקומית המעידה על לימודיו שם ובאישור תעודת הבגרות מהאגודה האקדמית הרוסית. לתעודות נזקק כדי להירשם לאוניברסיטת ESTP, מכון מקצועי ללימודי הנדסה בפאריס.

מנחם־מענדל התחיל את לימודיו בלי השקעה מרובה מצידו. בהדרגה, בעקבות דרישת האוניברסיטה, שיפר את ציוניו. על פי מספר חיסוריו, ניכר כי הוא בעיקר השתדל לא להיכשל בלימודיו ולא היה מושקע בהם יתר על המידה, למרות האינטנסיביות של הלימודים.

בטרימסטר השלישי, בשנתו הראשונה באוניברסיטת ESTP, רבי מנחם־מענדל אינו זוכה לדירוג בין שאר התלמידים. הוא סובל משישים חיסורים, והסגל המקצועי מסכם את לימודיו: "מר מענדל שניאורסון הוא תלמיד לא רשום אשר נכנס לבית הספר באפריל 24, 1933. הוא לא נבחן בשום מקצוע. תחת התנאים הללו המחלקה אינה מסוגלת להביע את דעתה לגבי תועלת כלשהי שהפיק מר שניאורסון מהשתתפותו בשיעורים".

בטרימסטר הראשון בשנה שלאחר מכן ציונו הכללי של רבי מנחם־מענדל משתפר, והוא מוקם במקום העשירי מתוך עשרים ותשעה תלמידים. הסגל סיכם את הטרימסטר: "...הוא חייב לשפר את כישורי השרטוט ולהשלים את התרגולים החסרים, גם אם החיסורים שלו הם תוצר של סיבות שאינן בשליטתו".

"...נרשם ללימודי המשך באוניברסיטת סורבון, בתחום המדעים המדויקים, ככל הנראה כדי להוסיף לקבל אשרת שהייה במדינה. הלימודים האקדמיים של ר' מנחם־מענדל הם, כאמור, הסיכוי היחיד של בני הזוג להשיג אישורים רשמיים להתגורר בפאריס. בשנת תרצ"ח, שלהי שנת 1937, רבי מנחם־מענדל ואשתו פונים לראשונה במכתב למשרד המשפטים הצרפתי בבקשה להעניק להם אזרחות צרפתית. בקשת האזרחות נבחנת בקפידה בתהליך ארוך ומייגע".

חברת GEM קיימה ראיונות רבים מספור עם אנשים שהכירו את הרבי בימים ההם. הכל מתועד, מוסרט ומתומלל. על התקופה של הרבי בברלין / פריז נכתבו ספרים שלמים. מי שיקרא הכל, יקבל תמונה אמיתית של דמותו בימים ההם.

[בברכה המשולשת]

ואני מצטט מתוך הספר "סודו של הרבי" מאת ד"ר יחיאל הררי, ספר שנכתב מנקודת מבט חילונית (הוספתי את התואר רבי, שהסופר לא הוסיף):.

ד"ר יחיאל הררי הוא חסיד חב"ד (חוזר בתשובה, אבל את הספר הזה הוא כתב כחסיד חב"ד)
יודגש, אינני יודע דבר על תקופת היותו של האדמו"ר מחב"ד זצ"ל בברלין ובפריס, ואינני מעיר דבר לגופה של ההודעה.

[גביר]

מקריאה בספר וגם משיחה בע"פ עליו עם הררי עצמו נראה שהספר נכתב אמנם מנקודת ראות אוהדת אך לא חבדי"ת דווקא.

[עובר ושב]

לא כתבתי על ד"ר יחיאל הררי עצמו, אלא על צורת ההגשה החילונית של הספר, שכנראה לא נכתב עבור ציבור היראים אלא לקהל החילוני. הספר יצא לאור ע"י ידיעות אחרונות.

כמו כן, להבנתי הוא מקורב לחב"ד ולא חסיד חב"ד. חסיד לעולם לא היה מכנה את רבו לכל אורך הספר בשמו הפרטי, יש בזה יותר מטעם לפגם.

[סגי נהור]

הררי לא חזר בתשובה במהלך כתיבת הספר הזה, אלא (למיטב זכרוני) במהלך כתיבת הדוקטורט שלו.
חלק מהפרטים בהודעתו הקודמת של עו"ש אינם מדוייקים, ואכמ"ל.

[עובר ושב]

כך הררי היה נראה בזמן כתיבת הספר - לא בדיוק מראה של חסיד חב"ד, אלא של חוזר בתשובה שהתקרב לחב"ד.

הררי מעיד כי הספר נכתב מתוך הערכה גדולה לרבי ולפועלו, "אם כי מתוך התעקשות על אמינות הפרטים הביוגרפיים..." דהיינו לא עיגל פינה כלשהי לטובת הרבי.

באתרים חב"דיים מספרים כי "עם פרסום הספר התעוררה ביקורת מסוייגת בקרב חלק מחסידי חב"ד, בטענה שהספר מתאר את הרבי באופן מגושם מדי, ואינו מזכיר כלל סיפורי מופתים (בטענה שאין לזה מקום בספר מחקרי). לעומתם רבים הביעו שביעות רצון מהספר ומהתהודה הרבה לה זכה הספר, רבים מסכימים שהוא טוב לאנשים מבחוץ אך לא לחסידי חב"ד".

קרא גם את הביקורת המצורפת. ובקיצור, הספר לא נכתב מנקודת מבט של חסיד.

[א איד]

מן הראוי לציין שכיום ד"ר הררי חסיד חב"ד לכל דבר, ואף טען (בראיון לכפר חב"ד שנערך שנה שעברה (או לפני שנתיים) לקראת ג' תמוז) שאם הי' כותב את הספר כיום – הי' כותבו בסגנון אחר.
(אך עדיין לא זכה לתואר "הרב" על מנת שיכלל באשכול...)

[עני בן פחמא]

השאלה היא למה הרבנים הללו ראו לנכון ללמוד באוניברסיטה, האם משום שרצו א הלימודים כי סברו שיש בזה חשיבות או משום שהוצרכו לכך כדי לכהן כרבנים בקהילות חו"ל (כך שמעתי על הרב הרצוג)?

[סגי נהור]

הרב והאדמו"ר פרופ' יצחק טברסקי...

וכאן עוד "רב ד"ר" למשפחת טברסקי.

[בברכה המשולשת]

השאלה היא למה הרבנים הללו ראו לנכון ללמוד באוניברסיטה, האם משום שרצו א הלימודים כי סברו שיש בזה חשיבות או משום שהוצרכו לכך כדי לכהן כרבנים בקהילות חו"ל (כך שמעתי על הרב הרצוג)?

חלק כך, חלק כך, וחלק מסיבות אחרות (מלגה, למשל. לרצות הורים, למשל)