כי הנה תמו ליל הסדר ויו"ט פסח, ואתו ימי חול המועד.
הילדים שבעים מהבטחות ההורים והסבים,
ומצפים או מבקשים, "בואו ונצא לקנות אפיקומן".
חושב לו האבא, נו, הרי זה 'צורך המועד', לשמח הקטנים בגמבויים ופליימובילים
אך החנויות בישובי ועיירות אנ"ש סגורות כדין.
אז באו נצא 'חוץ לתחום' אל הרשתות המובילות,
והנה גם 'טיול' בחוה"מ, ונרכוש כמה צעצועים.
בלילה הוא חוזר לשטיבל או הבית מדרש הקהילתי
ונזעק לעברו חברו הטוב ר' מוישה-יעקוב
איך שכחתם סימן מפורש בשו"ע, על איסור סחורה בחוה"מ?
ולא זו בלבד, הרי זה חסרון של 'מכוון מלאכתו לחול המועד'.
ועוד, הרי יש כאן 'מסייע לעוברי עבירה' [הפורקי עול שנשבו באי ידיעה]
[והאריך הביה"ל, להפריך את קולת ה'פועל שאין לו מה יאכל', שנסמכים החנוונים לפתוח חנויותיהם]
וכעצה טובה המתאימה בעיקר לסבים,
מנהג נאה שמעתי מא' משאר בשרי
הנה הסבתא רוכשת בערב החג צעצועים וספרי קריאה,
המתאימים לנכדים כפי גילם.
ומיד במוצאי יו"ט אחר הבדלה, הסבא מחלק האפיקומן לנכדים האהובים.
חושבני, שאף כענין של חינוך,
אין לך הטמעה גדולה מזו, אל צעירי הצאן, שב"חול-המועד לא קונים"
כך מטביעים בהם, מה זה שולחן ערוך...